אמירה לנכרי
אמירה לנכרי - שבות הוא מונח בהלכות שבת שפירושו: אסור מדרבנן[1] לבקש מגוי שיעשה בשביל היהודי איסורי שבת[2][3].
האיסור אינו רק באמירה מפורשת או ברמיזה, אלא אף אם לא אמר לגוי דבר, והגוי עשה מעצמו מלאכה עבור ישראל, אסור שכן חכמים אסרו כל הנאה ממלאכת גוי שנעשתה בשביל יהודי[4].
במקרים מסוימים התירו חכמים אמירה לגוי, כמו באמירה לגוי לעשות איסור מדרבנן במקום צער, חולי או הפסד ממון[5], ונחשבת בהלכה כ"שבות דשבות"; כלומר, עבירה על שבות על ידי פעולה של שבות: האמירה לגוי היא עבירה על שבות, והפעולה שהגוי עושה גם היא אסורה רק משום שבות.
האמירה לגוי אסורה ביום טוב (במלאכות האסורות ביום טוב), כשם שהיא אסורה בשבת[6].
מקור ההלכה
המקור לכלל זה נלמד מהפסוק: ”אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר”[7] שממנו למדו חכמים ”שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול”.
הלימוד הראשוני הוא מקושייתו של רב אשי, על דברי רב פפא במסכת שבת.
המשנה במסכת שבת אומרת: ”לא ישכור אדם פועלים בשבת, ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים”[8]. והכוונה לפועלים שיבואו ויעשו מלאכה, לאחר השבת[9].
על התוספת "ולא יאמר לחבירו..." מקשה הגמרא ”פשיטא כלומר: לשם מה התוספת, הלא הדברים פשוטים - מובנים מאליהם. שכן מאי שנא במה שונה הוא, ומאי שנא ובמה שונה, חבירו - ששניהם אינם יכולים לשכור פועלים בשבת?”[10].
מתרץ רב פפא: ”בחבר גוי. כלומר: אכן גם לחבר יהודי אסור בשבת לשכור פועלים כדי שיבואו לעשות מלאכה לאחר השבת, אך כאן מדובר בחבר גוי, שניתן היה לחשוב שמותר לו, ולכן באה המשנה והוסיפה את התוספת”[10]. על כך מקשה רב אשי ”אמירה לגוי שבות?. כלומר הרי גם האמירה לגוי, עצמה, היא אסורה משום שבות, ומה בכך שהחבר הוא גוי”[10]. וזהו המקור להלכה.
טעמי האיסור
בטעם איסור אמירה לגוי נאמרו כמה דעות:
- זלזול באיסור שבת, וישנו חשש שישראל יעשה איסורי שבת (רמב"ם)[11].
- איסור ודבר דבר (רש"י)[12].
- איסור שליחות (רש"י)[13], על אף הכלל הבסיסי ש"אין שליחות לגוי"[14].
בספרות האחרונים נאמרו הבדלים בין הטעמים[15].
היתרים
שבות דשבות במקום מצווה
בתלמוד מובא דעתו של רבה שהתיר לומר לגוי להביא מים חמים לצורך רפואת תינוק ביום מילתו, על אף שמעשה הגוי היה כרוך באיסור הוצאה מדרבנן[16]. הראשונים נחלקו אם יש ללמוד מדברי רבה אלו לכל דיני שבת:
- דעת בעלי התוספות ועוד[17], שהיתר זה נאמר רק לצורך ברית מילה. ואין ללמוד מכך לכל איסורי שבת[18]
- דעת הרי"ף רמב"ם[19] ועוד[20], שיש ללמוד מדין התלמוד לכל איסורי דרבנן. ולכן מותר ליהודי לומר לגוי לעשות בשבת איסורי דרבנן, לצורך חולה ("מקצת חולי, אף על פי שאין בו סכנת אבר ואינו כולל את כל הגוף") או לצורך מצווה, כגון הבאת שופר שנמצא על עץ לצורך תקיעת שופר בראש השנה, או במקום צער. הרב יוסף קארו פסק כשיטה זו[21].
- דעת העיטור שיש ללמוד מדברי התלמוד היתר אמירה לגוי אף באיסורי דאורייתא, את דעתו הביא הרמ"א[22].
נחלקו הראשונים אם גם הפסד ממון נקרא צורך גדול, לדעת הרמב"ם הותרה אמירה לגוי באיסור דרבנן לצורך הפסד[23], ויש חולקים[24], להלכה נפסק בשולחן ערוך הרב שיש לסמוך על הדעה המקילה לצורך הפסד ממוני משמעותי[25].
כלל זה תקף גם בעשיית מלאכה על ידי יהודי עצמו, אם המלאכה אינה אלא שבות ונעשית גם בשינוי - מותר לעשותה במקום צער ובמקום הפסד גדול.
רמז
הדעה הרווחת בהלכה שאין הבדל בין אמירה מפורשת לגוי לבין רמיזה[26], אולם דעת הרב יואל סירקיש ועוד[27], להתיר רמיזה לגוי.
היתר נוסף שנהג הרב יוסף מטראני הוא רמיזה לגוי (שאינה בלשון ציווי), באופן שההנאה ממלאכתו איננה מוחלטת, אלא היא רק תוספת להנאה קיימת[28] לדוגמה: אם יש אור בחדר אולם האור איננו מספיק חזק, מותר לומר לגוי בלשון רמז "אין כאן מספיק אור" והגוי יבין שצריך להדליק עוד אור. הרב יעקב עמדין חלק על היתר זה[29].
המהר"ם מינץ[30] התיר לומר לנכרי המביא ליהודי מכתב בשבת "אינני יכול לקרוא את המכתב" כך שהנכרי יבין מכך שאם הוא רוצה שהיהודי יקרא את המכתב עליו לפתוח בשבילו את המכתב[31] אחרונים כתבו שאין ללמוד מדין זה לשאר דינים, משום שפתיחת מכתב בשבת איננה אסורה[32].
עם זאת מותר לומר לגוי ציווי שיבין ממנו לעשות מלאכה אחר השבת (אך לא בפירוש), שכן איסור אמירה לנכרי אינו אלא לעשות מלאכה בשבת עצמה.
צער בעלי חיים
מותר לומר לגוי לחלוב בעל חיים בשבת, כיוון שיש לבעל החיים צער מריבוי החלב, ולא גזרו על אמירה לנכרי במקום איסור מהתורה של צער בעלי חיים, אך בתנאי שיטול הנכרי את החלב לעצמו או שיקנה את החלב מגוי לאחר השבת בסכום פעוט, כדי שלא יהא נראה כחולב לצורך ישראל. אם הנכרי חלב מעצמו את החלב, אין כל בעיה ואין צורך לשלם לו משום מראית העין[33]. אך אסור לשתות את החלב בשבת.
גוי של שבת
ערך מורחב – גוי של שבת
מותר ליהודי ליהנות ממלאכתו של גוי בשבת, אם הגוי ביצע את הפעולה למען עצמו ומרצונו החופשי. פתח זה באיסורי השבת שימש יהודים בקהילות רבות. הרעיון הוא שאפשר להגיע להבנה עם גוי שמתגורר בין יהודים, על כך שביום שבת הוא יבוא ביוזמתו אל בתי היהודים ויעשה פעולות נחוצות מבלי שהתבקש באופן מפורש. היהודים גמלו לגוי באופן כזה שלא ישתמע שביצוע הפעולות נעשה תמורת הגמול, בדרך כלל על ידי קביעת שכר קבוע ואי-הצמדת השכר לכמות הפעולות שביצע.
משום מראית עין
גזרו חז"ל שלא יעשה הנכרי פעולה לצורכו שלו עצמו, אם נראה הדבר כאילו עושה לצורך היהודי. מסיבה זו, השוכר גוי להוליך עבורו סחורה לביתו ממקום פלוני ובא הלה ולקח את הסחורה בשבת מבית היהודי ברשות, ראוי לבית הדין שבעיר לקנוס את היהודי בממון לפי עשרו או במלקות, אף על פי שהגוי עשה כאן פעולה לצורך עצמו, שהרי הגוי מקבל את הכסף לפי כמות העבודה ולא לפי השעות, כך ששעת העבודה היא לצורכו עצמו - להשלים את ההתחייבות שעליה הוא מקבל כסף קצוב[34]. אך אם טעה והוא טוען שחשב שמותר, יש לבית הדין להאמינו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "אמירה לנכרי שבות", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- אסופת מאמרים בנושא אמירה לנכרי והנאה ממלאכתו, באתר אסיף - שנתון איגוד ישיבות ההסדר
לקריאה נוספת
- הרב אברהם יהושע השל דרברמדיקר, אמירה לנכרי, דיני אמירה לנכרי בשבת ויו"ט, ירושלים תשנ"ט.
- הרב שלמה דב סגל, אמירה לנכרי, הלכות שבת, בני ברק [תשס"ח].
- הרב בנימין יהושע זילבר, ברית עולם, דיני אמירה לנכרי, בני ברק תשל"ד.
- הרב דוד יוסף, הלכה ברורה, הלכות אמירה לנכרי בשבת (ב כרכים), מכון יחוה דעת, ירושלים תשע"ד.
- הרב שלום דובער לוין, הלכות אמירה לנכרי משולחן ערוך אדמו"ר הזקן, קה"ת, ברוקלין תשס"ז.
- הרב אברהם חיים עדס, ויאמר אברהם, הלכות אמירה לנכרי, ירושלים תשס"ג.
- הרב יוסף דוב ספטימוס, קיצור דיני אמירה לנכרי בשבת, תפרח תשע"ב (הוצאה שלישית).
- הרב חיים יאודה ישראל, רועה בשושנים, ביאור דעת השו"ע בהלכות אמירה לנכרי, קריית ספר תש"ע.
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ו', הלכה א' אולם דעת הרב משה מקוצי כפי שהבין הרב דוד הלוי סגל שהאיסור הוא מהתורה (ט"ז סימן רמג ס"ק ג) וראו משנה ברורה, סימן רמ"ג, סעיף קטן ה' בשער הציון.
- ^ "נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה" (משנה, מסכת שבת, פרק ט"ז, משנה ו').
- ^ למעשה, לגויים אסור לשמור שבת, כפי שנפסק "גוי ששבת... חייב מיתה... אבל אינו נהרג"; כלומר, חל עליו חיוב מיתה תאורטי בלבד; משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י', הלכה ט'.
- ^ רמב"ם שם. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ו, סעיף א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ו', הלכה ט'שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז, סעיף ה'.
- ^ הברייתא במסכת מועד קטן: ”מקבלין קיבולת במועד... כללו של דבר: כל שהוא עושה אומר לנוכרי ועושה, וכל שאינו עושה אינו אומר לנוכרי ועושה” (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ב עמוד א').
- ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג.
- ^ משנה, מסכת שבת, פרק כ"ג, משנה ג'
- ^ תוספות, מסכת שבת, דף ק"נ עמוד א', ד"ה מה לי הוא ומה לי חבירו
- ^ 10.0 10.1 10.2 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"נ עמוד א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ו', הלכה א'.
- ^ רש"י, מסכת עבודה זרה, דף ט"ו עמוד א'
- ^ רש"י, מסכת שבת, דף קנ"ג עמוד א'
- ^ שלהחמיר אומרים יש שליחות לגוי -הגהות מימוניות הלכות שבת פרק ו ס"ק ב
- ^ להבדלים שבין טעמי רש"י ראה בשו"ת אבני נזר סימן מג. קובץ שיעורים מסכת ביצה אות מט. שו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן כה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ז עמוד ב'
- ^ רשב"א ורמב"ן שבת דף קל עמוד ב
- ^ תוספות, מסכת גיטין, דף ח' עמוד ב', ועוד
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ו', הלכה ט'
- ^ שו"ת הרדב"ז,חלק ק' סימן תקעו
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז, סעיף ה'
- ^ בהגהתו על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ו, סעיף ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ו', הלכה ט'.
- ^ תוספות, מסכת שבת, דף קכ"א עמוד א', ד"ה אין אומרים.
- ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז, סעיף ה', ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שז סעיף יב.
- ^ רמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז, סעיף כ"ב בשם אור זרוע. הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר, ספר מגן אברהם סימן שז ס"ק ל"א.
- ^ ב"ח סימן שז, סעיף ב. חיי אדם סימן סב סעיף ב. ערוך השלחן סימן שז, סעיף יד.
- ^ הובאו דבריו בספר כנסת הגדולה סימן שז, ובספרמשנה ברורה, סימן ש"ז, סעיף קטן ע"ו. שמירת שבת כהלכתה פרק ל סעיף ז.
- ^ ספר מור וקציעה סימן שז. כמו כן הרב שלמה זלמן אוירבך בספר שולחן שלמה סימן רעו עמוד רל"ט, פקפק על היתר זה
- ^ שו"ת סימן קט"ז, בשם ראבי"ה
- ^ דבריו הובאו באחרונים ביניהם בספר שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן ש"ז סעיף ז.
- ^ הובאו דבריהם בספר חזון עובדיה שבת כרך ג עמוד תלו
- ^ שולחן ערוך הרב סימן ש"ה סעיפים - כט - ל.
- ^ שונה הדבר אם הוא שכיר שעות.
32860052אמירה לנוכרי