ויואל משה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מענה חכם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויואל משה
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

ויואל משה הוא ספר שחובר בשנת ה'תש"כ על ידי האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, ובו הוא פורש את משנתו שלפיה הציונות והקמת מדינת ישראל היא כפירה בתורה ובהקב"ה, ולכן אסור להתחבר ולהשתתף עם מוסדות השלטון וכן אין להשתמש בסמלים שלהם כשפת העברית המתחדשת וישוב ארץ ישראל.

מגמת הספר

טענתו המרכזית של הספר היא שהתומך בציונות עובר על שני איסורים הלכתיים:

  1. איסור להתחבר לרשעים (ראשי ומנהיגי הציונות).
  2. איסור להקים שלטון ישראלי בזמן הגלות. שזהו איסור בגדר יהרג ובל יעבור.[1]

לדעתו הציונות שורש כל רע והגורם העיקרי לכל הצרות שאירעו לעם ישראל במאה השנים האחרונות. כלשונו: ”אם ניקח כל פירצות הדור, והעבירות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם בכף מאזניים אחת, ומדינה הציונית בכף מאזניים השניה, תכריע המדינה את הכל, שהוא השורש של אבי אבות הטומאה שבכל העולם כולו”.

לאור דבריו אלו סבר רבי יואל שהשתתפות בבחירות לכנסת אסורה ביהרג ואל יעבור מפני שהיא כוללת שלוש עברות החמורות. ולפיכך כל המשתתף בבחירות לכנסת, הגם שהוא מצביע למפלגה חרדית, הרי הוא מתחבר לציונים והוא נעשה שותף לכל העבירות הכרוכות בהקמת מדינת ישראל ובניהולה שלא ע"פ התורה. הוא כותב[2] שרוב גדולי הדורות האחרונים שהורו להשתתף בבחירות, עיניהם נסמאו מחמת עוונות הדור ומחמת פחד מאנשים אלימים, וזה גרם שהגיעו לידי טעות זו. עוד כתב[3] כי אף שהלכה היא 'אחרי רבים להטות', מכל מקום כשהרבים אומרים לעשות מעשה רשע, אין הקב"ה מצטרף עמהם ואסור לשמוע בקולם. לכן מסקנתו שאסור לשמוע למנהיגי וגדולי הדור שהורו להשתתף בבחירות.

מחבר הספר יוצא בכמה מקומות בספרו גם נגד מהלכי אגודת ישראל בארץ ישראל, אשר לדעתו אינם הולכים בדרך מקימי ומייסדי אגודת ישראל[4]. כמו כן הוא כותב שגם החינוך העצמאי שהוקם על ידם יש בו קלקולים עצומים[5], וכן הוא יוצא בחריפות נגד הכרזת הכנסיה הגדולה הרביעית של אגודת ישראל אשר קראה ליהודים לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה, וכותב שזה דברי מינות ואפיקורסות[6].

לפני הוצאת הספר נתן רבי יואל את הספר להגהה לכמה רבנים ביניהם נמנה רבי שמואל הלוי וואזנר, ולבקשתו השמיט הרבי מסאטמאר את שמות האנשים והקהילות שהוא כותב נגדם[7].

מבנה הספר

הספר עוסק בשלושה נושאים עיקריים, שלכל אחד מהם מוקדש "מאמר". הספר פורסם לראשונה בשנת ה'תש"ך (1959), וכלל רק את המאמר הראשון. במהדורה הבאה, בשנת ה'תשכ"א, צורפו גם שני המאמרים הנוספים.

  • מאמר ראשון (שלוש השבועות) - לפי האמור במסכת כתובות דף קיא, השביע הקב"ה שלוש שבועות: את עם ישראל השביע שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות, ואת האומות השביע שלא ישעבדו את ישראל יותר מדי. חלק זה של הספר עוסק בפירושן של שלוש השבועות ובבירור השאלה אם הן נוהגות בימינו הלכה למעשה. מסקנתו היא שכל עוד היהודים בגלות נאסר עליהם להקים שלטון עצמי יהודי. וכמו כן אסור להשתתף בבחירות שבזה הוא שותף עם רשעים.
  • מאמר שני (יישוב ארץ ישראל) - בירור בשיטת הפוסקים האם מצוות יישוב ארץ ישראל נוהגת בימים אלה. מסקנתו שהמצווה נוהגת כאשר המטרה היא קיום תורה ומצוות (ולא כחיזוק אחיזה או כיבוש הארץ).
  • מאמר שלישי (לשון הקודש) - מאמר זה נכתב כתשובה לרבי פנחס הירשפרונג. במאמר זה פורש המחבר את יחסו כמתנגד לעברית המתחדשת.

דיונים נוספים

מעבר להתנגדות לציונות עוסק הספר בשלשה נושאים המתקשרים בדרך אגב להסברה בנושא ההתנגדות לציונות:

ילקוט אמרים

ילקוט אמרים ויואל משה

בחודש אלול תשס"ב הוציאו מספר אברכים את הספר "ילקוט אמרים ויואל משה" שהוא קיצור של מאמר שלש שבועות בספר, במהדורות הבאות אף הוסיפו קטעים ממאמר ישוב ארץ ישראל.

בפתח הספר מודפסות הסכמותיהם של בד"צ העדה החרדית והאדמו"ר מסאטמר רבי משה טייטלבוים, וכן הסכמתו של רבי שמואל הלוי וואזנר[8].

נכון לשנת תשע"ט הוא יצא בחמש עשרה מהדורות.

בחודש חשון תש"פ יצא לאור גם כן "ילקוט אמרים ויואל משה" על מאמר ישוב ארץ ישראל שבספר בהסכמתם של גאב"ד העדה החרדית הרב יצחק טוביה ווייס והרב יעקב מאיר שכטר.

היחס לספר

הספר נחשב כספר יסוד אידאולוגי בחוגי הקנאים, כמו העדה החרדית ונטורי קרתא, והם קובעים בו סדרי לימוד.

התבטאויות בשבח הספר של רבנים רבים שרובם מזדהים אידאולוגית עם השקפת הספר לוקטו בקונטרס "יבקשו מפיהו"[9].

בחוגים אחרים הספר לא התקבל, והנושאים המופיעים בו שנויים במחלוקת הן לגבי הבחירות והן לגבי שלש שבועות.

תמיכה והערכה

רבי שמואל הלוי וואזנר כתב בהסכמה לספר ”דבריו הק' אין צריכים חיזוק”[10].

מסופר כי הבבא סאלי בעליתו האחרונה לארץ ישראל ביקש שיקנו לו את הספר, ולאחר שסיים לקוראו שיבח את הנאמר בו  והתבטא על המחבר ”אין לנו גדול בדור בזַכּוּת העיון ובסברא ומשיב תשובה ניצחת כר' יואל יצ"ו” ואף עשה סעודת סיום[11].

רבי משה יצחק מפשעווארסק אמר ש"כל מה שכתוב בספר ויואל משה הוא תורת אמת"[12].

רבי מנחם שלמה טויב האדמו"ר מקאלוב, רכש את הספר וציין בשער את הראשי תיבות של "ויואל משה" - א'נכי ו'לא י'היה ל'ך, מ'פי ה'גבורה ש'מענו[13].

ביקורת

הסטייפלר כתב באגרת כי טענתו של רבי יואל טייטלבוים אודות איסור ההצבעה עקב שלוש שבועות אינה מובנת, כי אף שהקמת המדינה היתה שלא כדין, אך כעת שזהו השלטון, אין איסור להשתתף עמם. כן מוסיף שגם בחו"ל הסכימו כל גדולי הדורות שהישיבה עם הגויים בפרלמנט היא ענין נחוץ, ואין בה שום איסור[14]. בתגובה כתב הרב מנשה פילאף תשובה על דברי הסטייפלר[15]

בשנת ה'תשד"מ (5 שנים לאחר פטירתו של רבי יואל טייטלבוים) יצא לאור קונטרס בשם "פוקח עורים"[16] שנכתב על ידי גורם אנונימי הטוען לזיופים שנעשו בהדפסת ה"ויואל משה". בקונטרס הודפס מכתב מרבי בנימין מנדלזון גאב"ד קוממיות[17], המכתב הוכחש[דרושה הבהרה] על ידי בנו הרב ישראל יצחק במכתב שכתב, ובין הדברים כותב "הנני להודיע שמכתב זה לא היה ולא נברא"[דרוש מקור][מפני ש...][18].

לאחר פרסום הקונטרס, פורסם מכתב מחאה בשם רבי שמואל הלוי וואזנר, רבי נתן גשטטנר, רבי ניסים קרליץ, הרב שלמה זילברשטיין והרב יצחק זילברשטיין, בו נכתב כי בקונטרס ישנם "דברי גידוף ובזיון מבהילים על צדיקים", ועל כן אסור להפיץ או לקנות את הקונטרס[19]. בשנת תשמ"ה הוציאו חסידי סאטמאר בתגובה קונטרס בשם "מלביש ערומים"[19]. בנוסף, רבי יצחק יעקב וייס[20] כתב שרבי יואל בעצמו ערך והגיה את הספר ויואל משה כולו.

בשנת ה'תשע"ו הוציא הרב יואל שוורץ קונטרס בשם "הקדמה לספר ויואל משה החדש"[21], בו נטענו טענות דומות לאלו שב"פוקח עוורים"[22]

בשנת ה'תשע"ב יצא לאור קונטרס בשם אגרת מענה חכם[23] הכולל בעיקר מכתבים שכתב הרב יואל כהן לחסיד סאטמר שהתקרב לחסידות חב"ד. במכתביו טוען הרב כהן שכיוון שהמדינה אינה גאולה - אין בה את איסור שלוש השבועות, והוא מוכיח כי גם רבי יואל בעצמו הכיר במדינה לגבי כמה דברים, ומה שבעל ויואל משה אסר את ההשתתפות בבחירות, זה רק משום שזה מעשה כפירה בהקב"ה - מדינה בלי דת - ושלא יטעו שהיא אתחלתא דגאולה. כמו כן מוסברת בספר שיטת חסידות חב"ד בנושא בעיניו של הרב כהן. בסוף הספר נוספו מסמכים מגדולי ישראל להוכיח שהם התירו את ההשתתפות בבחירות ואת ההכרה במדינה.

בתגובה פרסם רבי אפרים צבי שמילאוויטש אב"ד קרעמניץ' מאמר כנגד הספר בקובץ "גינת ורדים"[24]. כמו כן, לאחר הוצאת המהדורה השלישית התפרסם בקובץ הנ"ל קונטרס נגדי בשם "מענה צמד שדה"[25].

הדפסה והנצחה

הספר נדפס לראשונה בשנת ה'תש"ך שם הוכלל רק המאמר הראשון (שלש שבועות), בשנת ה'תשכ"א הספר הודפס שוב בהוספת שני מאמרים חדשים (מאמר ישוב ארץ ישראל, ומאמר לשון הקודש), במשך השנים הספר הודפס שוב כמה פעמים על ידי הגבאי אפרים יוסף דוב אשכנזי.

לאור זאת שבספר מובא הרבה דרושים עמוקים שקשים להבנה למי שאינו רגיל בהם, הודפסו כהיום כמה ביאורים על הספר; בשנת ה'תש"ע הודפס הספר עם הביאור 'אור כי טוב' הכולל הערות והקדמות, בשנת ה'תשע"ט הודפס הספר 'ויואל משה הבהיר' הכולל ביאור מתומצת בשם 'לחם הבירים' ובשנת ה'תשפ"ד הודפס הספר עם ביאור משולב ובהיר הכולל הרחבת ביאור העניינים בהערות על ידי מכון 'זכרון אברהם'.

בית הכנסת "ויואל משה" בבני ברק

חסידי סאטמאר הנציחו את שם הספר בשיכון שבנו בשכונת "עזרת תורה" בירושלים, כמו כן בתי הכנסת של חסידי סאטמאר בירושלים ובבני ברק נקראים על שם הספר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ע"פ פסק המהר"ל שהעברה על השבועות הינו באיסור יהרג ובל יעבור, כי זהו כפירה בביאת המשיח ובגאולה ע"י הקב"ה כפי שהבטיח שהוא עצמו יגאל את עם ישראל והשביע שלא לפעול לשם כך.
  2. ^ מאמר ג' שבועות סימן קמ"ה ואילך
  3. ^ שם סי' קנ"ח ואילך
  4. ^ מאמר שלש שבועות סימן קמב והלאה.
  5. ^ מאמר ישוב ארץ ישראל סימן קלז.
  6. ^ שם סימן קמ.
  7. ^ ספר בחצר הלוי עמוד רנג וכן עמוד רנו
  8. ^ שמו של הרב וואזנר חתום בכרוז בעד ההשתתפות בבחירות הראשונות, אך הוא עצמו לא הצביע בבחירות כל חייו, ויתכן שלבסוף הוא שלל את ההשתתפות בבחירות
  9. ^ קונטרס יבקשו מפיהו באתר השקפה ברורה
  10. ^ הסכמת הרב וואזנר "ילקוט אמרים ויואל משה" תשס"ב
  11. ^ עדות רבי דוד יהודיוף חתנו של הבאבא סאלי בספר הסבא קדישא ח"ב, עמ' רי"ז. תשמ"ז
  12. ^ מעדות נכדו רבי לייבוש לייזר האדמו"ר מפשווארסק, הובא בספר אביר הרועים עמ' תפ"ט, ובתפארת יואל חלק א' אות ע"ה.
  13. ^ גליון העדה (עיתון) "דורות", פרשת בא, תשפ"ב
  14. ^ רבי יעקב ישראל קניבסקי, איגרת תשמ"ט, בספר "קריינא דאיגרתא", באתר אוצר החכמה וראה שם גם אגרות תשמ"ז-תשמ"ח
  15. ^ "פרי תמרים" - תשמ"ט, סי' תרע"א, עמ' פז-קמד.
  16. ^ בעילום שם, פוקח עורים, באתר היברובוקס
  17. ^ במכתבו (סוף אות ב): "וכבר טענתי זאת להאדמו"ר מסטמאר שליט"א, ולא היה לו פתחון פה להשיב על דברי... גם ב"ויואל משה" לא השיב כלום... והרגשתי הכללית ששלטה יד זרים בספר ויואל משה, כי הרבה דברים שבו תמוהים ביותר, ולדוגמא - ענין התחברות לרשעים בכנסת עומד בסתירה מוחלטת להוראת האדמו"ר מסטמאר שליט"א שיש להצביע לעיריות." עכ"ל.
  18. ^ הרב אפרים שמואל צבי שמילוביץ', קובץ גינת ורדים, עמ' צט, תצלום מכתב מכתב ידו של הרב ישראל יצחק מנדלזון
  19. ^ 19.0 19.1 קונטרס "מלביש ערומים"
  20. ^ בהסכמתו לחלק הראשון של הספר "מושיען של ישראל" [דרושה הבהרה].
  21. ^ "הקדמה לספר ויואל משה החדש"
  22. ^ בין השאר נטען שהספר לא נכתב על ידי רבי יואל אלא על ידי צוות עורכים שמינה, ושהיה בו צורך בעת קום המדינה בכדי לתת מענה ראוי לציונות אך אינו משקף את דעתו האמיתית של ר' יואליש. הרב שוורץ מבסס זאת על כך שלדבריו ישנם סילופים רבים בספר, ולא יתכן שיצא מחת ידי הרב מסאטמר.
  23. ^ אגרת מענה חכם
  24. ^ מאמר רבי אפרים צבי שמילאוויטש אב"ד קרעמניץ', קובץ גינת ורדים, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
    מאמר רבי אפרים צבי שמילאוויטש אב"ד קרעמניץ' (ח"ב), קובץ גינת ורדים, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  25. ^ קונטרס "מענה צמד שדה"
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0