כוחות ההגנה של אתיופיה
.svg) | |
.jpg) | |
| מצעד, 2019 | |
| מנהיגות | |
|---|---|
| ראש המטה | מפקד כוחות ההגנה |
| כוח אדם | |
| סוג שירות | שירות חובה |
| גיל הגיוס | גיל 18 |
| כוחות פעילים | 135,000 |
| תקציב | |
| תקציב שנתי | 520 מילון דולר אמריקני (2020) |
| אחוזי תמ"ג | 0.8% (2015) |
כוחות ההגנה של אתיופיה (באמהרית: የኢፌዲሪ መከላከያ ሠራዊት), הם הכוחות הצבאיים של אתיופיה והאחראים על הגנת המדינה. הם כפופים למשרד ההגנה. הצבא כולל צבא היבשה וחיל האוויר. בעבר, כאשר לאתיופיה הייתה מוצא לים הוא כלל גם חיל הים שפורק סופית בשנת 1999.
היסטוריה
הכוחות המזוינים היו מופקדים על הגנת אתיופיה מפולשים מבחוץ. בשנת 1579 אימפריה העות'מאנית פלשה לתחומי המדינה במהלך מלחמת טורקיה–אתיופיה ללא הצלחה יתרה. הצבא הצליח להביס את מצרים בשנת 1876. בשנת 1896 במהלך המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה הם ניצחו בקרב עדווה ובכך הבטיחו המשך קיום מדינה עצמאית. בשנת 1899 בעזרת קצין רוסי ניקולאי לאונטייב הוקמו יחידות ראשונות בסגנון צבאות אירופה. עד לתחילת מלחמת העולם הראשונה כ-40 קצינים קיבלו הכשרה צבאית במוסדות לימוד בתחומי האימפריה הרוסית. בתקופת היילה סלאסי, קיסר אתיופיה מודרניזציה של הצבא נמשך. בשנת 1929 נרכשו מטוסים ראשונים.
בשנת 1935 החלה המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה. האיטלקים הצליחו לכבוש את המדינה, אך המאבק מזוין נמשך. בשנת 1941 איטלקים הובסו בעזרת כוחות מבריטניה ודרום אפריקה. בשנת 1944 הצבא חזר לפיקוד של משרדה ההגנה האתיופי ולא היה כפוף יותר לבריטים.
יחידות מאתיופיה השתתפו במלחמת קוריאה. לקוריאה נשלחו מעל ל-3,500 חיילים מהם 121 נהרגו. היינץ לודוויג ארמן שהקים מערך הרפואה האתיופי היה חלק של משלחת הצבא לקוריאה.
בשנת 1960 יחידות כוחות ההגנה נשלחו לקונגו כחלק מכוחות האומות המאוחדות. בשנת 1966 פרץ סכסוך גבול עם סומליה שבסופו הגבול נותר ללא שינוי.
בשנת 1974 השליטה במדינה עברה לחונטה הצבאית. בהדרגה הקשרים עם מדינות המערב הוקפאו וצבא התחיל להסתמך על עזרת ברית המועצות וקובה. תקופה ארוכה הצבא היה מעורב בקרבות עם מורדים בתוך המדינה ובמלחמת אוגדן עם סומליה. בשנת 1988 כוח אדם הגיע לכ-388 אלף אנשים. כמו כן במדינה הייתה נוכחות משמעותית של יועצים מקובה שמספרם הגיע ל-17 אלף בשנת 1978. למרות הגודל של הצבא ועזרה מברית המועצות ומקובה הצבא ספג מספר הפסדים בלחימה באריתריאה והממשל נאלץ להכיר בעצמאותו של החבל. כתוצאה מכך אתיופיה איבדה גישה לים.
בשנת 1993 בעקבות השינויים בשלטון הצבא פוזר והשלטון החדש הסתמך על כוחות מזוינים של המיליציות של הארגונים שהגיעו לשלטון. בשנת 1996 הוחלט על הקמה מחדש של הצבא תחת פיקוד ופיקוח של משרד ההגנה. בעקבות כך הקצינים המקצועיים בהדרגה הוחזרו לשרות ולמדינה הגיעו יועצים מארצות הברית. בשנת 1998 פרצה מלחמה עם אריתריאה בעקבות כך הקצינים המקצועיים בהדרגה הוחזרו לשרות. בשנת 2000 כ-25% משטח אריתריאה היו כבושים. בהמשך של אותה שנה נחתם הסכם שלום שהביא לשינויי גבול לא משמעותיים ורובם לטובת אריתריאה.
בשנת 2006 הצבא פלש לסומליה ולחימה שם נמשכה עד לשנת 2009.
בשנת 2020 החלה מלחמת תיגראי. במרץ 2022 הוכרז על הפסקת אש זמנית.
צבא יבשה
צבא יבשה מחולק ל-4 פיקודים אזוריים. לרשות הצבא עומדים כ-135 אלף חיילים (2021).
הוא מצויד בנשק שנרכש בתקופות שונות. קיים נשק רב מתוצרת ברית המועצות שהגיע למדינה ברובו במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20. זה כולל כ-650 טנקים מדגמים T-55/54, T-62 ו-T-72 כמה מאות נגמ"שים מדגם BTR-60. כמו כן בשרות נמצאים מאות תותחים גם הם מתוצרת ברית המועצות.
חיל האוויר
לרשות חיל האוויר עומדים מטוסים מדגם מיג-23 (8 יחידות), סוחוי Su-27 (8 יחידות), מסוקים מיל מי-24 (18 יחידות) ומיל מי-8 (12 יחידות)/ בשנת, 2020 סופקו מערכות S1 פנציר רוסית[1]. כמו כן קיימות עדויות של שימוש במל"טים מתוצרת איראן[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
34260225כוחות ההגנה של אתיופיה