דריג'את
 | |
| שם בערבית | دريجات או الدريجات |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | אל קסום |
| גובה ממוצע[1] | 557 מטר |
| סוג יישוב | יישוב כפרי אחר |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 571 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -57.4% בשנה |
(למפת צפון הנגב רגילה)   דריג'את | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
3 מתוך 10 |
| אתר הכפר | |
דֻרַיְגַ'את (דְרֵיגַ'את) (בערבית: دريجات או الدريجات א-דריג'את) הוא יישוב ערבי בצפון הנגב בקרבת תל ערד. החל מנובמבר 2012 נכלל היישוב במועצה האזורית החדשה אל קסום. לפני כן נכלל היישוב בתחומי המועצה האזורית אבו בסמה, שפורקה לשתי מועצות אזוריות נפרדות.
היסטוריה
היישוב הוקם על ידי פלאחים (איכרים ערבים) מדרום הר חברון, שהתיישבו באזור באמצע המאה ה-19, והוא היישוב היחיד של פלאחים באזור הנגב. תושבי דריג'את אינם בדואים והם נבדלים מהם במנהגיהם בתרבותם וכן מבחינה חברתית. עם הבדואים שסביבם קשורים בני כפר הדריג'את קשרי מסחר בלבד והם אינם נוהגים להתחתן או אף להתרועע עמם. התושבים הביאו עמם את תרבות החיים במערות בצלע ההר, המקובלת גם כיום בדרום הר חברון, ורק לאחר הקמת המדינה החלו לבנות מבני קבע. ניתן לחזות בכפר בשלושת שלבי הבניה שהוא עבר: השלב הקדום - מגורים במערות אשר חצבו התושבים הראשונים (חלקן משמשות כיום לתיירות); שלב הביניים - בתי אבן אשר יש כאלו שעדיין מתגוררים בהם; והשלב השלישי בתים הבנויים באופן מודרני.
חקלאות, ובעיקר גידול עזים וכבשים הייתה מקור הפרנסה המסורתי בכפר, אך כיום מתפרנסים רבים מן התושבים ממקצועות חופשיים ומתיירות. בכפר 0% אבטלה ורבים מבני ובנות הכפר ממשיכים את לימודיהם במוסדות אקדמאיים בארץ ובחו"ל.
במשך כל שנות קיומו של הכפר מן המאה ה-19, לא עזב מעולם בן כפר הדריג'את את ביתו לצמיתות, ותמיד חזרו אליו בני הכפר להקים בו את ביתם. כיום מונה היישוב כ-850 תושבים וכל תושביו הם צאצאיו של אותו מייסד מן המאה ה-19 ונשותיהם.
הכרה חוקית
משך שנים לא הוכר הכפר על ידי המדינה, לא סופקו לו שירותים והבנייה בו נחשבה לא-חוקית. תושבי היישוב נאבקו על הכרת המדינה בהם, לצד כפרים בדואים בנגב. תחילה תכננה המדינה לצרף את היישוב ליישובים בדואים סמוכים, אך בעקבות לחץ מהתושבים והכרה בהבדלים שבין האוכלוסיות, זכה לבסוף הכפר למעמד של יישוב מוכר עצמאי ב-2004.
ככפר בלתי מוכר לא היה היישוב מחובר לרשת החשמל הארצית, ואספקת החשמל הגיעה בעבר מגנרטורים שהופעלו מספר שעות ביום. ב-2006 הוחל בתוכנית נסיונית לאספקת חשמל שמקורו באנרגיה סולארית, הנקלטת בקולטי שמש בכפר, לבתים, לעמודי תאורה ולמבני ציבור. כיום חלק מבתי הכפר זוכים לאספקת חשמל ממקור סולארי ואף ניתן למצוא בו את המסגד הראשון והיחיד במזרח התיכון הפועל באופן סולארי בלבד. שאר בתי הכפר לא חוברו לרשת החשמל הארצית והם אינם זוכים לאספקת חשמל סדירה, אלא על בסיס גנרטורים בלבד.
-
וילה מפוארת בדריג'את -
פתח מערה בה חיו עד לשנות ה-70' של המאה ה-20 -
מערת מגורים בדריג'את המשמשת כיום לביקורי תיירים
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דריג'את |
- אתר הכפר
- ניר חסון, כפר הפלאחים קיבל הכרה - הממשלה דווקא התנגדה, הארץ, 20.5.2004
- אלמוג בוקר, מעריב, הכפר הירוק, באתר nrg, 14 באפריל 2007
- דורון סולומונס, הכירו: אחד היישובים האיכותיים בישראל, באתר מאקו, 8 ביולי 2011
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
| ||||||||
