ליונל ז'וספן

ליונל ז'וספן

ליונל ז'וספן, 2008

ליונל ז'וספן (בצרפתית: Lionel Jospin; נולד ב-12 ביולי 1937) הוא פוליטיקאי צרפתי שכיהן כראש ממשלת צרפת בשנים 1997–2002.

בשנים 1995 ו-2002 היה ז'וספן מועמד המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית לנשיאות צרפת. ב-1995 הפסיד בקרב צמוד בסיבוב השני, ראש בראש מול ז'אק שיראק שנבחר לנשיא. הוא התמודד שוב על התפקיד ב-2002, אך הודח כבר בסיבוב הראשון לאחר שלסיבוב השני עלו שיראק ומועמד הימין הלאומני ז'אן-מארי לה פן. מיד לאחר הפסדו זה הודיע ז'וספן על פרישתו מהפוליטיקה.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

ליונל ז'וספן נולד למשפחה פרוטסטנטית ב-Meudon שברמות הסן, פרוור של פריז. הוא למד ב-Lycée Janson de Sailly בטרם פנה ללמוד במכון למדע המדינה פריז וב-École nationale d'administration. הוא היה פעיל באגודת הסטודנטים Union Nationale des Étudiants de France ומחה כנגד מלחמת העצמאות של אלג'יריה (1954–1962). הוא סיים את שירותו הצבאי כקצין האחראי על אימוני שריון בטריר שבגרמניה.

קריירה

לאחר שסיים את לימודיו ב-École nationale d'administration ב-1965, השתלב ז'וספן במשרד החוץ של צרפת כמזכיר לענייני חוץ. הוא קיבל שם את האחריות לשיתוף פעולה כלכלי ועבד שם עם Ernest-Antoine Seillière, מנהיגו לעתיד של איגוד המעסיקים Mouvement des Entreprises de France. כנציגו של דור אשר מתח ביקורת על המפלגה הסוציאליסטית French Section of the Workers' International, הצטרף ז'וספן בשנות ה-60 של המאה ה-20 לקבוצה טרוצקיסטית, the Internationalist Communist Organization, בטרם נקלט במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית המתחדשת.

ליונל ז'וספן יחד עם נורברט בורגר, יוהאנס ראו והנס יוכן פוגל, 1983

ז'וספן השתלב במעגל המקורבים של פרנסואה מיטראן והפך לחבר המפלגה השני בבכירותו ב-1979 ולאחר מכן, ב-1981, הפך ז'וספן למזכיר הראשון, משנבחר מיטראן לנשיאות צרפת. כשהחליט מיטראן כנשיא, ב-1982–1983 לשנות את המדיניות הכלכלית שלו למתן קדימות למאבק באינפלציה ולקידום מטבע קשה, הצדיק ז'וספן את המהלך באומרו שהכוח הסוציאליסטי רק "פתח סוגריים". ב-1984 כאשר נבחר לורן פביוס לכהן כראש ממשלה, התגלעה יריבות בין שני יורשיו הפוליטיים הללו של מיטראן. היריבות צפה אל מעל פני השטח כאשר ז'וספן ופביוס התחרו על ההנהגה בבחירות לאספה הלאומית ב-1986.

ב-1988, לאחר שמיטראן נבחר מחדש לנשיאות, עזב ז'וספן את הנהגת המפלגה הסוציאליסטית ומונה למשרת שר החינוך, על אף העובדה שמיטראן שקל למנותו לתפקיד ראש הממשלה. יריבותו עם פביוס התעצמה וגרמה למשבר פנימי, בעיקר במהלך קונגרס רן (1990). ואכן, קבוצת תומכי מיטראן במפלגה התפצלה משום שחסידיו של ז'וספן כרתו ברית עם פלגים אחרים על מנת למנוע את בחירתו של פביוס כמזכיר הראשון של המפלגה. התפתחויות אלו הזיקו ליחסיו של ז'וספן עם הנשיא מיטראן והביאו לכך שלאחר כישלון המפלגה הסוציאליסטית בבחירות המקומיות במרץ 1992 לא נכלל ז'וספין בממשלה החדשה שהוקמה בראשות פייר ברגובוי.

כחבר באספה הלאומית, שימש ז'וספן בתחילה כנציג של פריז (1978 - 1986) ולאחר מכן כנציג מחוז Haute-Garonne‏ (1986 - 1988). ז'וספן איבד את כסאו באספה הלאומית בתבוסה הגדולה שנחלו הסוציאליסטים בבחירות 1993, והודיע על פרישתו מהפוליטיקה.

ב-1993 מונה ז'וספן כבא כוח השר מדרגה שנייה (מעין נציג זוטר, תקן פחוּת משגריר) בדרגת שגריר, משרה בה החזיק עד מינויו כראש ממשלה ב-1997. עם זאת, הוא מעולם לא מונה לשרת בשגרירות כלשהי.

לבסוף, ז'וספן חזר וטען שיש צורך לעשות חשבון נפש ביחס לירושת מיטראן, כדי לשקם את אמינותה של המפלגה הסוציאליסטית. בכך, הוא נבחר להיות המועמד הסוציאליסטי לנשיאות בבחירות 1995, מול מנהיג המפלגה הסוציאליסטית, אנרי עמונאלי. בעקבות התבוסה הצורבת של הסוציאליסטים ב-1992–1994, ז'וספן נחשב לבעל סיכויים מועטים לנצח. אולם הוא זכה להצלחה רבה, הוביל בסיבוב הראשון, והפסיד בסיבוב השני בקרב צמוד, לאחר מאבק ראש בראש מול ז'אק שיראק. על אף תבוסתו, ביצועיו נתפסו כסמל לתחייה הסוציאליסטית ככוח חזק בפוליטיקה הצרפתית, והוא חזר להיות המזכיר הראשון של המפלגה.

ז'וספן בנה קואליציה עם מפלגות שמאל אחרות: המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, מפלגת הירוקים הצרפתית, Radical Party of the Left ותנועת הרפובליקנים והאזרחים הדיסידנטית. שנתיים לאחר מכן, החליט שיראק להכריז על בחירות מוקדמות לאספה הלאומית, כשהוא מקווה לזכות לאישורו האישי. אולם המהלך פעל כבומרנג, כאשר הקואליציה השמאלית שנוצרה זכתה לרוב בפרלמנט וז'וספן מונה לראש ממשלה.

ז'וספן חבר ב-Club of Madrid, מוסד ללא כוונת רווח עצמאי המורכב מ-81 נשיאים וראשי ממשלה דמוקרטיים מ-57 מדינות.

ראש ממשלה

ז'וספן שימש כראש ממשלה תחת ממשלת "אחדות" Cohabitation (ממשלה שנוצרת כאשר הנשיא בא ממפלגה המהווה מיעוט בפרלמנט) השלישית בתולדות צרפת. הוא שימש בתפקידו בשנים 1997 - 2002 תחת הנשיא ז'אק שיראק.

על אף תדמיתו כסוציאליסט נוקשה, פנה ז'וספן למכירת חברות ממשלתיות ולהורדת מס ערך מוסף, מס הכנסה ומס חברות. ממשלתו אף הציגה את שבוע העבודה בן 35 השעות, סיפקה ביטוח בריאות נוסף לבעלי הכנסות נמוכות באמצעות יצירת Couverture maladie universelle (כיסוי בריאות אוניברסלי) שנחשב על ידי ז'וספן ומרטין אוברי כאחת ה"משואות" של כהונתם, הרחיב את ייצוג הנשים בפוליטיקה, הרחיב את מערכת הביטוח הלאומי ויצא את ה-Pacte civil de solidarité - איחוד אזרחי בין שני בני אדם, בין אם הם ממין מנוגד או בני מין אחד. במהלך כהונתו, בסיוע מצב כלכלי טוב, ירדה האבטלה בצורה משמעותית, כאשר 900,000 בני אדם מצאו עבודה. בממשלתו של ז'וספן כיהנו מספר נשים, אולם לא היה ייצוג למיעוטים.

"החוק נגד הדרה חברתית" (1998) הרחיב את הביטוח הלאומי והציג אמצעים שונים למאבק בעוני. אלה כללו:

1. אופטימיזציה של רווחים נוספים למקבלי Revenu minimum d'insertion (קצבה המוענקת לאנשים הנמצאים בגיל העבודה, אולם הם חסרי כל הכנסה ונטולי זכויות לקבלת דמי אבטלה).
2. הצגת ביטוח בריאות אוניברסלי.
3. הבטחת אספקה של שירותי טלפון, מים וחשמל, בין היתר באמצעות תשלום חשבונות שטרם נפרעו.
4. הגדלת מקבצי דיור וסובסידיות לדיור, תוך הנהגת מס על דירות שאינן בשימוש.
5. איזונים ישירים של סיוע לקבוצות עם בעיות מיוחדות בשוק העבודה (כולל אנשים חסרי הכשרה מקצועית, מובטלים מבוגרים, צעירים, ואנשים המובטלים במשך פרק זמן ממושך) באמצעות מתן אינטגרציה, התמחויות והשתלמויות, הדרכה אישית וחונכות וסבסוד שכר.

בתקופת כהונתו של ז'וספן בתפקיד ראש הממשלה, נעשו שיפורים מתמשכים בתחום ההטבות הסוציאליות, בד בבד עם העלאת שכר המינימום. בוצע גידול של 3% ב-Revenu minimum d'insertion והובטחו שתי העלאות בהכנסת המינימום ב-1998, אשר תוארכו לשנה קודם לכן, בעוד שההוצאה על שירותי בריאות וחינוך הוגדלה. הוצג חוק שוויון אשר חייב את כל המפלגות להציב מספר זהה של נשים וגברים כמועמדים בבחירות הארציות. מיד לאחר תחילת כהונתו של ז'וספן הוצא צו אשר הגדיל את המענק ששולם להורים בתחילת שנת לימודים מ-420 ל-1600 פרנק צרפתי, למשקי בית עם הכנסה חודשית של פחות מ-11,600 פרנק צרפתי. בחודשים מרץ וספטמבר 2000 הונהגו קיצוצים במס הכנסה אשר העדיפו באופן לא פרופורציונלי אנשים בעלי הכנסה נמוכה או נטולי הכנסה.

ב-2002 הוצגה "פרמיית תעסוקה", בדומה לנקודות זיכוי ממס בבריטניה ובארצות הברית, פרמיה אשר סיפקה סבסוד מדינה לעובדים בעלי שכר נמוך. בתוך מספר שנים נהנו מתוכנית זו שמונה מיליון בני אדם. הוקצבו כספים לשיפוץ דיור ציבורי, בעוד שתוכניות חיסכון פנסיוניות הורחבו כך שיכסו עסקים קטנים או בינוניים. ממשלת ז'וספן גם אִפשרה לחברות קטנות או בינוניות להקים במשותף סוג זה של קרנות. הוקמה קרן הון של המדינה לפיקוח על ביטוח זקנה, אשר יצרה כיסוי הון שולי ונועדה להגן על רמות הפנסיה מסיכונים פיננסיים בשוק. הופחתו ההפרשות הסוציאליות לעובדים בעלי הכנסה נמוכה ובוצעה עלייה של 5% ב-Revenu minimum d'insertion. כמו כן יצאה לפועל רפורמה בתחום זכויות נשים ולידות אלמוניות. הוצאו לפועל מספר רפורמות חינוכיות פרוגרסיביות על ידי ז'וספן ושריו: אלה כללו השקה מחדש של אזורי עדיפות חינוכיים, הקמת תוכנית "התיירות והנכים", יישום מתן קדימות להוראת שפה בבתי ספר יסודיים, ייסודה של תוכנית "Plan Handiscole" לחינוך ילדים ובני נוער נכים ושילובם בחיים בבית הספר, הקמת תוכנית לאומית לשיעורי עזר בבית התלמיד, הנהגת חינוך מקומי וחוזי חינוך לאזרחות.

יושמו גם מגוון רחב של תוכניות מדיניות שהילד במרכזן; אלו כללו את כניסת מקצוע האזרחות כלימודי חובה בבתי הספר התיכוניים, הכנסת תמיכה כספית לתמיכה במחלת הילד, תמיכה בחינוך מיוחד (הורים לילדים נכים), חוקים שמטרתם להילחם בפריצות ובפגיעה בקטינים, ייסוד תוכנית לאספקת ארוחות צהריים לתלמידים, התנעת "יוזמת תושבים" המיועדת ללמד ילדים כיצד לחיות יחד, השקת מסע פרסום נגד "טרטור" של ילדים, יצירת תוכניות למעורבות של הורים בבתי הספר, יחד עם קמפיינים לאומיים של בחירת הורים לנציגים, העברת חוק שנועד לשמור על זכויות ילדים וקמפיין נגד אלימות בבתי הספר, מתן אמצעים עונשיים ללקוחות, הקמת עמותת "Childhood and the Media" נגד אלימות באמצעי התקשורת ויצירת 40,000 מקומות חדשים לטיפול בילדים.

אמצעים שונים הוצגו כדי לשפר את המתקנים וההטבות לאנשים בעלי מוגבלויות. בוצעה תפנית במערכת המשפט במטרה להבטיח שהנאשם הוא באמת חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. הוצגה חבילת סיוע חירום למובטלים בסך מיליארד פרנק צרפתי. ב-1998 הועמד תקציב של 500 מיליון פרנק צרפתי כדי לממן חלקית הכשרת מובטלים. בוצעו שיפורים בשירות תעסוקת הנכים COTOREP והוכנסו אמצעים על מנת לשפר את נגישות הנכים לתחבורה ציבורית, לצד כל סוגי המבנים המשמשים את הציבור הרחב. הממשלה כוננה את זכותו של העובד לקחת חופשה מהעבודה במקרה שאחד הילדים במשפחה היה חולה מאוד. חופשה זו נתמכה במענק שהחליף את אובדן ההכנסה במידה מסוימת וסיפק תמיכה כספית להורים שחוזרים לעבודה לאחר מחלתו של הילד. נחקק חוק נגד אפליה (על רקע מיני, גזעי או פיזי) על מנת להעמיד את החוק הצרפתי בקנה אחד עם החקיקה החדשה של האיחוד האירופי נגד אפליה. הושק מסע פרסום נגד אלימות וסחיטה באיומים בליווי יישום של מספר טלפון "SOS Violence". הוצגו תוכניות שונות בתחום התחבורה, הן לתחבורה הפרטית, הן לתחבורה ציבורית.

ב-1999 נחקק חוק אשר סיפק גישה חוקית לטיפול פליאטיבי ולפיתוחו של טיפול פליאטיבי, "המאפשר חופש משפטי לתמיכה בבן משפחה בשלב האחרון של מחלה סופנית".

"חוק הסולידריות וההתחדשות העירונית" ((The Solidarity and Urban Renewal Law (2000) דרש כי לפחות 20% ממלאי הדירות בכל רשות עירונית בת מעל ל-3,500 תושבים, צריכים להיות מורכבים מדיור ציבורי. הוצגה קצבת דיור משופרת לצד חוזים קבועים ארוכים יותר.

בנובמבר 2000 חוקקה ממשלת ז'וספן חוק המחייב שוויון מיני במקומות העבודה, כולל סעיף המבטל את האיסור על עבודת לילה לנשים, אשר נחקק במטרה לעמוד בדרישות של האיחוד האירופי בנושא שוויון בין המינים. סעיף זה של החוק עורר התנגדות עזה של חוגים פוליטיים ואיגודי מסחר, על אף העובדה שהיו פטורים רבים מאיסור זה. חוק "המודרניזציה החברתית" כלל הוראות הקשורות לעבודה, כגון אמצעים למאבק ב"הטרדה מוסרית" (בריונות) בעבודה, אמצעים להילחם בתעסוקה הנתונה תחת סיכון (באמצעות הגבלות על חוזים לזמן קצוב) והכרה משופרת בכישורים ובניסיון מקצועיים. החוק גם הכיל מגוון רחב של הוראות בנושא יחסי עבודה, כגון דרישה להתכנס למשא ומתן על אודות קיומו של שבוע עבודה בן 35 שעות, קודם לכל תוכנית פיטורים, מתן סמכויות משופרות למועצות עובדים, תרומה להתחדשות של אתרים סגורים על ידי חברות עם כוח עבודה של מעל ל-1,000 עובדים, פריסה של תשעה חודשי חופשה לעובדים מיותרים, והכפלה של פיצויי הפיטורים המינימליים.

הועבר חוק על "תקנות כלכליות חדשות", שנועד להוסיף היבט מוסרי לנהלים כספיים, להבהיר כללי תחרות, שיפור הדיאלוג החברתי ואכיפת זכויותיהם של הצרכנים". במונחים של יחסי עבודה, החוק החדש חיזק במידה מסוימת את סמכויותיהן של מועצות עובדים בעת השתלטויות, מיזוגים וחילופי מניות מוצעים.

הוצגו בנוסף הטבות לילדים פצועים קשה או חולים, כמו גם הטבות שמטרתן לעודד נשים להיכנס מחדש לשוק העבודה.

ממשלת ז'וספן גם הקימה (במסגרת מדיניות שמטרתה שיפור הכיסוי למחלות תעשייתיות) קרן פיצויים לנפגעי אזבסט, והרחיבה את הזכות למקלט מדיני. בוצעה חנינה מותנית למהגרים בלתי חוקיים וכתוצאה ממנה הוצעו מגורים חוקיים ל-75,000 מהגרים כאלו.

ב-1998 חוזקו הצעדים שכוונו לשילובם מחדש בשוק התעסוקה של אנשים המובטלים במשך פרק זמן ממושך. באותה השנה הוקמו קבוצות חירום, בתיאום הנציגים המקומיים הבכירים בממשלה ברמת המחוז, במטרה לבחון תשלומים אישיים לאלו הנמנים עם הנזקקים ביותר.

בוצעה בדיקה של סולמות הסיוע בדיור, והוצג חוק בנוגע לשוויון בין המינים במקום העבודה. חקיקה זו הסירה את האיסור על עבודת לילה לנשים והציגה את התקנות החדשות לסוג זה של עבודה, עם כיסוי לכל העובדים. הועבר חוק מימון ביטוח לאומי לשנת 2002 בו, בין היתר, הוצגה עלייה כללית בפנסיה, וחופשת אבהות מוגדלת, משלושה ל-11 ימים.

הוסרו חלק מהחסמים המבניים לתעסוקה, בכך שנעשה קל יותר לשלב בין הכנסות מתעסוקה להעברות חברתיות. הכנסות הון חויבו במס גדול יותר, בזמן שהוכנסו צעדים שונים לטובת שכבות חברתיות נמוכות, מה ששיפר את כוח הקנייה שלהן. המועסקים היו הנהנים היחידים מתשלומי רווחה מונמכים. הועלו הטבות הרווחה, חוזקה הפרוגרסיביות במס ההכנסה, עם קיצוצי מס שמהם נהנו קבוצות חלשות, יותר מאשר קבוצות חזקות יותר. סעיפי ההכנסה הנמוכה של האוכלוסייה קיבלו תמיכה ממוקדת וכמעט כל אמצעי המס שהונהגו על ידי ממשלת ז'וספן, נועדו להגביר את הביקושים ולהקטין את אי השוויון. בין 1997 ל-2002, כוח הקנייה כשיעור מהכנסות משק הבית, גדל בשיעור של 16%, העלייה החמש-שנתית הגדולה ביותר בפרק זמן של עשרים השנים שקדמו לכך. בנוסף, ההוצאה הממשלתית גדלה ב-8.9% בין השנים 1997 ל-2002. בסך הכל, המדיניות החברתית והכלכלית שיושמה על ידי ממשלת ז'וספן, סייעה לצמצם פערים חברתיים וכלכליים, כשאי השוויון בהכנסות צנח בין השנים 1997 ל-2001, במונחים של מדד ג'יני.

בתחום היחסים הבינלאומיים, ז'וספן בעיקר הקפיד להתרחק מהתערבות בתחום מדיניות חוץ בתקופתו כראש ממשלה. עם זאת, בשנת 2000, גינה ז'וספן את "פעולות הטרור נגד אוכלוסייה אזרחית וחיילים ישראלים" של החזבאללה, עמדה פרו-ישראלית משמעותית במידה ניכרת מזו של הנשיא שיראק. ב-26 בפברואר, בעת ביקורו של ז'וספן באוניברסיטת ביר זית, הושלכו אבנים לעברו על ידי סטודנטים פלסטינים, אירוע שהסתיים בכך שז'וספן נפצע באורח קל, כשסבל מחתך מדמם בחלק האחורי של ראשו ומשברים בידיו.

ז'וספן התמודד במסע הבחירות לנשיאות צרפת בשנת 2002. בשלבים המוקדמים נראה כאילו ז'וספן נהנה ממומנטום, אולם לאחר מכן התברר כי הקמפיין מתמקד בסוגיות של חוק וסדר שבהן, כך נטען, הממשלה לא השיגה תוצאות משכנעות; הדבר עלה בקנה אחד עם דגש חזק של אמצעי התקשורת אודות מספר מקרי פשע מבישים. על ראש הממשלה נמתחה גם ביקורת חריפה מצד השמאל הקיצוני ביחס למדיניותו הכלכלית המתונה אשר, לטענת המבקרים, לא הייתה שונה במידה ניכרת מזו של ממשלת הימין בהעדיפה את העסקים ואת השוק החופשי. בבחירות התמודדו גם מועמדים רבים של מפלגות השמאל, אשר נגסו בתמיכה בז'וספן. כתוצאה מכך סיים ז'וספן במקום השלישי לאחר שיראק ומנהיג הימין הקיצוני ז'אן-מארי לה פן, תוצאה שמנעה מז'וספן להעפיל לסיבוב השני של הבחירות.

בעקבות תבוסתו באפריל 2002 החליט ז'וספן להכריז מיד על פרישתו מפוליטיקה, והתפטר מתפקידו כראש ממשלה. הוא השמיע לאחר מכן תגובות אפיזודיות בעניינים פוליטיים עכשוויים שונים. בשנת 2005 חזר לזירה הפוליטית הלאומית בקמפיין לטובת החוקה האירופית המוצעת.

בשנת 2006 הודיע ז'וספן כי הוא "זמין" להיות המועמד הסוציאליסטי לנשיאות בשנת 2007. כאשר סגולן רויאל הפכה לכוח עולה בסקרים חזר בו ז'וספן ממועמדותו, על מנת שלא "לחלק את המפלגה".

השתייכות טרוצקיסטית

ב-5 ביוני 2001 התוודה ז'וספן בפני הפרלמנט שהוא שמר על קשרים עם קבוצה טרוצקיסטית "בשנות ה-60" ואף שמר על קשר עם מפלגתו של פייר למבר, ה-Internationalist Communist Organisation לאחר כניסתו למפלגה הסוציאליסטית ב-1971.

נשיאותו של הולנד

ב-14 ביולי 2012 הודיע נשיא צרפת פרנסואה הולנד כי ז'וספן יעמוד בראש ועדה אודות דאונטולוגיה ואתיקה בחיים הפוליטיים בצרפת. ועדה זו ספגה ביקורת על היותה דומה מדי לוועדה של אדואר בלאדור באותו נושא, אשר נוצרה ב-2007 על ידי הנשיא ניקולא סרקוזי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליונל ז'וספן בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31956239ליונל ז'וספן