בנימין איזק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עריכה
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בנימין איזק
בנימין איזק, אוגוסט 2008
בנימין איזק, אוגוסט 2008
לידה 10 במאי 1945 (גיל: 79)
ענף מדעי לימודים קלאסיים
מקום מגורים ישראל
תרומות עיקריות
חקר תקופת המשנה והתלמוד, רבי יהודה הנשיא

בנימין איזק (נולד ב-10 במאי 1945) הוא פרופסור מן המניין בחוג ללימודים קלאסיים ומופקד על הקתדרה על שם פרד והלן לסינג להיסטוריה עתיקה באוניברסיטת תל אביב, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חתן פרס ישראל לשנת תשס"ח 2008 בחקר ההיסטוריה הכללית וחבר החברה הפילוסופית האמריקאית.

ביוגרפיה

בנימין איזק נולד למשפחה שחיה בהולנד החל מהמאה ה-18. משפחתו הייתה חילונית כבר מהמאה ה-19, אביו ודודיו היו פעילים בתנועה הציונית. משפחת אביו הייתה בעלת רשת חנויות כלבו ולמשפחת אימו היה בנק השקעות קטן בהאג מראשית המאה ה-19. משפחתו ברחה מהולנד לשווייץ ב-1942 ואיזק נולד בז'נבה ב-1945, חמישה ימים לאחר שחרור הולנד. הוא גדל באמסטרדם, כבר בתיכון למד יוונית עתיקה ולטינית. עשה את חוק לימודיו לתואר הראשון והשני בלימודים קלאסיים באוניברסיטת אמסטרדם בין השנים 1963 - 1972 וסיים בהצטיינות. ב-1972 עלה לישראל והחל לעבוד כעוזר מחקר באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1974 - 1980 כתב דוקטורט בהנחייתו של פרופסור שלום פרלמן על ההתיישבות היוונית בתרקיה ומקדוניה עד הכיבוש המקדוני, אותו סיים בהצטיינות יתרה. ב-1988 התמנה לפרופסור מן המניין. ב-1995 הופקד על הקתדרה על שם פרד והלן לסינג ללימודים קלאסיים. שימש מספר פעמים כראש החוג ללימודים קלאסיים. כיהן כראש בית הספר להיסטוריה. איזק כיהן כממונה על הקשרים בינלאומיים של האוניברסיטה, וישב בחבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב. היה פרופסור אורח במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון (פעמיים), ב-All Souls College שבאוקספורד, באוניברסיטת מקארי בסידני שבאוסטרליה, באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, במרכז הלאומי ללימודים הומניים בארצות הברית, באוניברסיטת הרווארד ובקולז' דה פראנס שבפריז.

ב-1996 נבחר לחבר חוץ במכון לארכאולוגיה גרמנית, באותה שנה נבחר לחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, אותה ייצג מספר פעמים באיגוד האקדמיות הבינלאומי ובמשלחת האקדמיה הישראלית לקרן האיחוד האירופאי, חבר אורח של קולג' צ'רצ'יל, קיימברידג' ופרופסור אורח של האקדמיה הבריטית, ב-2003 נבחר כחבר חוץ של החברה הפילוסופית האמריקנית. ב-2008 זכה בפרס ישראל.

איזק נשוי ואב לשלושה.

מחקריו

תיאור מחקריו

מחקריו של בנימין איזק משתרעים על פרק זמן שתחילתו במאה ה-6 לפני הספירה והוא מסתיים במאה ה-7 לספירה ועוסקים ביוון העתיקה, רומא העתיקה וביזנטיון הקדומה. בנוסף לכך הוא חוקר את תולדות עם ישראל החל מהמאה ה-2 לפני הספירה עד לביטול הנשיאות במאה ה-5 לספירה. בעבר עסק בפרהיסטוריה, כתב מונוגרפיה על יוון (ביחד עם מי ר. ון רויאן) בתקופת האלף השני לפני הספירה. במהלך השנים עסק איזק גם בארכאולוגיה ואפיגרפיה ועשה סקר דרכים רומיות שראה אור בשני כרכים ביחד עם ישראל רול ומשה פישר.

ההתיישבות היוונית בתרקיה ומקדוניה

ספר זה מעובד מעבודת הדוקטורט של איזק. הדוקטורט עסק במושבות יווניות בתרקיה בתקופה הקלאסית מראשיתן ועד אלכסנדר מוקדון, פורסם כספר שראה אור ב-1986 בהוצאת בריל בליידן (The Greek Settlements in Thrace until the Macedonian Conquest).

הספר מנסה לתת תמונה של התיישבות של יוונים באזור מרוחק ממקום מוצאם ופראי. איזק הגיע למסקנה שההתיישבות היוונית עוררה התנגדות עזה יותר מצד המקומיים מאשר המקורות היווניים מספרים וממעטים להזכיר את המקומיים. לדעת איזק הסיבה לכך שתופעת ההתיישבות הייתה מוגבלת היא משום אי-רצונם של היוונים להתיישב בפנים הארץ. מושבותיהם היו קשורות לחוף, הם עסקו במסחר וגם בחקלאות מסביב לחוף. הם לא רצו לכבוש מעבר למה ששאפו להחזיק בו בקו החוף. הדבר דומה במעט לפיניקים מסביב לים התיכון ומצמצם את החיכוך עם המקומיים.

גבולות האימפריה: הצבא הרומאי במזרח

ספר זה ראה אור בשלוש מהדורות בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, שהראשונה בהן הייתה בשנת 1990 (The Limits of Empire: The Roman Army in the East) וזיכה את בנימין איזק בפרס הספר המצטיין מטעם החברה האמריקנית להיסטוריה צבאית. איזק טוען בספרו כי האימפריה הרומית לא השתמשה בצבא ובחילות המצב באזורי הסְפַר או בפרובינציות לצורך דאגה לשלום אזרחיה המקומיים ולהגנה עליהם מפני התקפות מבחוץ. הוא סבור כי שלום האזרחים לא היה בראש מעייניה של האימפריה וכי השימוש בצבא נעשה לשתי מטרות, האחת לצורך דיכוי מרידות ושמירה על השקט הפנימי והשנייה לצורך התקפה והתפשטות טריטוריאלית.

איזק הראה כי המושג גבול כפי שאנו מכירים אותו כיום לא היה קיים באימפריה הרומית, וכי זו לא הייתה מושג טריטוריאלי אלא מושג סמכותי-שליטתי. משמעות המושג Imperium Populi Romani זה הכוח של העם הרומי. לרומאים לא היו מפות ולא סומנו קווים על האדמה על מנת להפריד בין רומא לבין שכניה. אמנם היו גבולות, אולם הללו היו אדמיניסטרטיביים ונועדו לשייך כפרים לערים, לצורכי גביית מיסים ומשימות שיטור.

חלוציות מחקרו היא בהראותו שהגבול מעולם לא היה קו הגנה מחייב בקרב השליטים הרומיים לשם מימוש מדיניות של "אמפריאליזם בהתגוננות" כפי שטוען ארנסט בדיאן,[1] אלא שררה אידאולוגיה אימפריאליסטית רומית שדגלה בהשתלטות על שטחים ובהחזקה בהם ככל שיכלה. שלא כמו גבולותיה הפנימיים של האימפריה בין הפרובינציות השונות, הרי שגבולותיה החיצוניים מעולם לא סומנו. ביחסים בין רומא לפרס-פרתיה, המעצמה היחידה במזרח עימה היה לרומא גבול, הייתה רומא בדרך כלל הצד התוקף ולעולם לא המתגונן. לדעת איזק האימפריה מעולם לא ויתרה על האידאולוגיה של ההתפשטות, ברם בחלוף השנים הצלחתה פחתה מסיבות שונות והיא נקטה בה פחות. בנימין איזק מפריך את מחקרו של אדוארד לוטוואק משנות השבעים לפיו הייתה באימפריה הרומית חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך, הבנויה באופן רציונלי.[2]

איזק מתבסס בספרו על מחקרו של האריס,[3] אותו הוא מרחיב ומדגים, המראה כי רבות מהמלחמות במזרח היו פרי תאוות כיבושים ושלטון של קיסרים שונים שרצו בתהילה צבאית, זאת ללא כל קשר לשיקולים צבאיים. לדעת איזק לא הייתה אסטרטגיה רבתי מכיוון שלא היו האמצעים האינטלקטואליים והטכניים הנחוצים לקיומה. לא היו להם מפות סבירות, אז אין קונספציה גאוגרפית שמאפשרת תכנון. אמנם היה מודיעין, היו מרגלים ואספו נתונים, אולם לא היה ברומא צבא כמקצוע המבוסס על השכלה, הקצונה לא הוכשרה באמצעות אקדמיה צבאית, שהתפתחה בעת החדשה. הקצינים היו אנשי אצולה ולמדו את המקצוע תוך כדי עשייה. קובץ מאמרים מאת 14 חוקרים שדנים בנושאים שונים של ספרו של איזק יצא ב-1996.[4]

המצאת הגזענות בעולם העתיק

ספרו זה של איזק יצא לאור בשנת 2004 בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון (The Invention of Racism in Classical Antiquity) והוא נבחר שנה לאחר מכן ככותר מצטיין בכתב העת של הספריות האקדמיות בארצות הברית Choice. איזק טוען בספרו כי הגזענות היא צורה שונה של דעות קדומות וסטראוטיפים שמאפשר העולם המערבי. הגזענות הופכת את הדעות הקדומות למדע ויוצרת רציונליזציה של הדעות הקדומות. איזק סבור כי הדבר התפתח במאה ה-5 לפני הספירה ביוון, אז התפתחה המחשבה המופשטת בפילוסופיה והרפואה היוונית מבית מדרשו של היפוקרטס ושם לטענתו ניתן לראות את ראשית הגזענות, עת היוונים פיתחו מודל של דטרמיניזם סביבתי, גישה שהחזיקה מעמד אלפי שנים עד לימינו אלה. איזק סבור כי הדבר היווה כלי לניסוח אידאולוגיה אימפריאליסטית. בספר הוא בוחן את הצדקתה של הגזענות לפיתוח גישות אימפריאליסטיות מן המאה החמישית לפני הספירה ועד לתקופה הביזנטית. איזק מציג את אריסטו שמביא לידי ביטוי תפיסה זו בחיבורו "פוליטיקה". הוא כותב שהעמים בצפון שחיים בקור הם אמיצים, גדולים וטיפשים. הם לוחמים היטב, אבל חסרי בינה. לעומת זאת בדרום חם ויבש, מכאן שהאנשים פיקחים מאוד, אולם הם פחדנים וחלשים ואינם יודעים להילחם. אריסטו טוען שהיוונים בעצמם ממוקמים בדיוק בין שתי הקבוצות הללו ומהווים אידיאל באמצע ולכן ראויים לשלוט בכל העולם.[5][6] איזק מתייחס גם לגזענות כפי שהתבטאה בעבדות ששררה בעולם העתיק. בעולם העתיק העבדות הייתה מובנת מאליה ואין בנמצא תאוריה לשם הצדקתה, אולם אריסטו גם מפתח בפוליטיקה שלו אידאולוגיה של עבדות טבעית. אריסטו טוען כי העבדות היא מצב חיובי ושהעבד שאינו יווני מתאים להיות עבד. האדון הוא אדון טבעי ולכן הוא מתאים להיות אדון. מכאן יש מצב שממנו נהנות שתי הקבוצות. העבד אינו יכול לחיות כבן אדם חופשי, מכיוון שאין לו את הכלים לחיות כמו שצריך והאדון שמעסיק את העבד נהנה מן העבודה שלו.[7] לתאוריה זו הייתה השפעה רבה והיא עברה תהליך של פופולריזציה. ברומא עברה התאוריה תהליך של קולקטיביזציה. היוונים והרומאים טענו שישנם עמים שמתאימים להיות עבדים. הדבר הצדיק את הכיבושים הרומים, והשתלטות רומי על עמים זרים והפיכתם לעבדים.[8]

איזק יצא בספרו מחוץ למסגרת העולם העתיק וטען שהדבר השפיע על העולם המודרני בתקופת ההשכלה, כי האינטלקטואלים של ההשכלה קראו כולם את הספרות העתיקה ואת אפלטון ואריסטו. איזק בחן את כתביהם של מחברים כדוגמת מונטסקייה והראה שהם מצטטים את המקורות היווניים בהקשר לגזענות והעבדות.[9]

באופן זה תרמה הגזענות הקדומה להתפתחות הגזענות בעולם המודרני והיא קיבלה צורה שונה עם התאוריות של דרווין. איזק יזם כנס בנושא הגזענות בשנת 2006 ואסופת מאמרים מהרצאות הכנס תצא בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' בעריכתו ביחד עם פרופ' מירי אליאב-פלדון ופרופ' יוסי ציגלר. הם הזמינו לכנס היסטוריונים של תקופות שונות והללו מצאו אסמכתאות למה שכתב בספרו הראשון בתקופות השונות. אנשי ימי הביניים תיקנו את איזק שכבר בימי הביניים במאה ה-12 קראו את אריסטו ובפועל הראו חוקרים שונים שאידאולוגיית הגזענות שחשב שהועברו מהעולם העתיק לתקופת ההשכלה, הגיעו אל מערב אירופה במאה ה-12. תופעות אלה ניתן למצוא גם בתקופה הקולוניאלית, בתקופות הראשונות לגילוי אמריקה, ביחס כלפי האינדיאנים באמריקה ובפיתוח עבדות השחורים באמריקה. והגיעו לעת המודרנית.

הדרכים הרומיות ביהודה

זוהי עבודת סקר בשני כרכים שתיעד, ניתח ופרסם בהוצאה הגאוגרפית ב.א.ר. באוקספורד איזק ביחד עם פרופ' ישראל רול, כשבכרך השני הצטרף אליהם פרופ' משה פישר. הכרך הראשון (Roman Roads in Judaea, I, The Scythopolis-Legio Road) מתאר את הדרכים מבית שאן ובכרך השני (Roman Roads in Judaea, ii, The Jaffa - Jerusalem Roads) מתאר איזק את הנסיעות מיפו לירושלים בכל התקופות. בספרים מופיע תיאור מפורט של כל האתרים לאורך הדרכים וגם דיווח של מקורות עתיקים ומאוחרים יותר ופרסום כתובות. עתיד לצאת לאור כרך שלישי של עבודת הסקר.

המזרח הקרוב תחת השלטון הרומי: מאמרים נבחרים

זוהי אסופת מאמריו של בנימין איזק שראתה אור בשנת 1998 בהוצאת בריל בליידן שבהולנד. (The Near East under Roman Rule: Selected Papers)

מבין המאמרים החשובים ביותר באסופה, בולט מאמרו "יהודה בשנים הראשונות לשלטונו של הדריאנוס", שאותו כתב בצוותא עם פרופ' ישראל רול.[10] המאמר בוחן את הצבא הרומי ביהודה. המאמר גורס כי חיל המצב הוכפל לפני מרד בר כוכבא ולא אחרי מרד בר כוכבא, כפי שהיה מקובל לחשוב,[11] דבר המשנה את התמונה של המתיחויות ששררו בין היהודים.

מאמר נוסף שמרבים לצטטו כתב איזק ביחד עם פרופ' אהרן אופנהיימר הוא "מרד בר כוכבא: למדנות ואידאולוגיה".[12] מאמר זה הוא הראשון שמתאר כיצד הושפע המחקר סביב מרד בר כוכבא על ידי האידאולוגיה האישית של החוקרים שכתבו עליו, שפירשו בהתאם לכך את המקורות. למשל הנוצרים של המאה ה-19 התעלמו ממרד בר כוכבא, מכיוון שהדבר לא התאים עבורם.[13] חורבן הבית חתם את המעבר מיהדות לנצרות והיה עונש לדעתם על כך שהיהודים לא קיבלו את אותו האיש כמשיח ולא התאים להם ששוב תתקיים יהדות בארץ ישראל במאה השנייה לספירה. לעומת זאת ההיסטוריוגרפיה הישראלית של שנות השישים שתחילתה ביגאל ידין,[14] רצתה להפוך את מרד בר כוכבא לגבורה במעין ניסיון קדם ציוני להקים מחדש את מדינת היהודים. כנגד זה כתב יהושפט הרכבי תגובה שמרד בר כוכבא היה ניסיון בזבזני, שפיכת דמים שהובילה לנזק עצום ואבידות בנפש.[15] מאוחר יותר גלן בוארסוק ניסה להנמיך את הפרופיל של המרד.[16]

מאמר חשוב נוסף הוא "היררכיה ומבנה פיקוד בצבא הרומאי".[17] זהו מאמר טכני צבאי הבודק את ההיררכיה והטקטיקה של הצבא הרומי. איזק טוען ששרשרת הפיקוד הייתה שונה בפועל ממה שמוצג בספרות המחקר. בדרך כלל משום שחלק מפונקציות הפיקוד שחוקרים הניחו שהיו קיימות בפועל, אין לנו עדות לכך שהיו קיימות. דוגמה לכך היא היחידה הבסיסית של הצבא, הלגיון. הלגיון מונה 10 קוהורטות, בכל קוהורטה ישנן 5 קנטוריות. ללגיון יש מפקד, לקנטוריות יש מפקדים, קנטוריונים. אבל אין בנמצא בכל הספרות הרומית התייחסות למי שמתפקד כמפקד קוהורטה. מסקנתו של איזק היא שהקוהורטה לא הייתה יחידה טקטית והקנטוריות כן היו יחידה טקטית, כאשר קנטוריונים תיפקדו כמפקדים.

מחקרו העכשווי

איזק יזם ועורך ביחד עם קבוצת חוקרים (בהם חנה כותן מהאוניברסיטה העברית, יונתן פרייס מתל אביב, ורנר אק מגרמניה, לאה דיסגני, עדה ירדני, אַלה שטיין) פרויקט בינלאומי כדי לפרסם קורפוס הכתובות של יודיאה-פלשתינה המכיל את כל הכתובות שהתגלו בישראל בכל השפות מהתקופה היוונית, הרומית והביזנטית .

ספרים שכתב

  • van Royen, R.A. and Isaac, B.H.. The Arrival of the Greeks, The Evidence from the Settlements, Amsterdam, 1979, pp.ix; 76.
  • Isaac, Benjamin and Roll, Israel. Roman Roads in Judaea, I, The Scythopolis-Legio Road, Oxford, B.A.R., 1982, 149 pp.
  • Oppenheimer, Aharon, in collaboration with Isaac, Benjamin and Lecker, Michael. Babylonia Judaica, Wiesbaden, Beihefte zum TAVO, 1983, 550 pp.
  • Isaac, Benjamin, The Greek Settlements in Thrace until the Macedonian Conquest, pp. xv, 304, Brill, Leiden 1986.
  • Isaac, Benjamin, The Limits of Empire: The Roman Army in the East, Oxford, Oxford University Press, 1990, pp. xiv, 492;[18] revised edition 1992; paperback: 1993, pp. xiv, 519
  • Fischer, Moshe; Isaac, Benjamin and Roll, Israel. Roman Roads in Judaea, ii, The Jaffa - Jerusalem Roads (B.A.R. International Series, Oxford 1996), pp.ix, 434.
  • התפוצה היהודית בתקופה ההלניסטית-רומית: קובץ מחקרים/ עורכים: אהרן אופנהיימר, בנימין איזק. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ז, 1996.
  • Isaac, Benjamin, The Near East under Roman Rule: Selected Papers (Brill, Leiden 1998), pp. xix, 481
  • Isaac, Benjamin, The Invention of Racism in Classical Antiquity, (Princeton University Press, 2004), pp. xiv, 592
  • Isaac, Benjamin,, Empire and Ideology in the Graeco-Roman World: Selected Papers (Cambridge University Press, 2017), pp. ix, 372

ספרים שערך

  • אהרן אופנהיימר ובנימין איזק (עורכים), התפוצה היהודית בתקופתה ההלניסטית-רומית: קובץ מחקרים. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ז, 1996.
  • Isaac, Benjamin with Miriam Eliav-Feldon and Joseph Ziegler, The Origins of Racism in the West (Cambridge University Press), 2009
  • Isaac, Benjamin and other editors, Corpus Inscriptionum Iudaeae / Palaestinae Vol. I, Part 1 - IV, part 2;Jerusalem, Berlin, Walter De Gruyter 2010--18]

מאמרים נבחרים

חלק ממאמרים אלה הופיע גם (Selected Papers (1998

  • With M. Gichon, A Flavian Inscription from Jerusalem. Israel Exploration Journal 24 (1974),117-123.
  • With I. Roll, A Milestone of AD 69 from Judaea. Journal of Roman Studies 56 (1976), pp.9-14.
  • With J.G.P. Best, The Helvetians from Foederati to Stipendiarii. Talanta vii-ix (1977), pp.11-32.
  • Milestones in Judaea: From Vespasian to Constantine. PEQ 110 (1978), 47-60.
  • With I. Roll, Legio II Traiana in Judaea. ZPE 33 (1979), pp.149-156
  • מושבות רומיות ביהודה - ייסודה של איליה קאפיטולינה, פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני: ספר זיכרון לאברהם שליט, בעריכת אהרן אופנהיימר, אוריאל רפפורט, מנחם שטרן, (תשמא) 340-360.
  • The Decapolis in Syria, a Neglected Inscription. ZPE 44 (1981), pp.67-74.
  • A Donation for Herod's Temple in Jerusalem, Israel Exploration Journal, 33 (1983), pp.86-92
  • Cassius Dio on the Revolt of Bar Kokhba. Scripta Classica Israelica 7 (1983-4)[1986], pp.68-76
  • Judaea after AD 70. Journal of Jewish Studies, 35 (1984), pp.44-50
  • Bandits in Judaea and Arabia. Harvard Studies in Classical Philology, 88 (1984), pp.171-203.
  • The Meaning of ‘Limes’ and ‘Limitanei’ in Ancient Sources. Journal of Roman Studies 78 (1988), 125-147
  • A Seleucid Inscription from Jamnia-on-the-Sea: Antiochus V and the Sidonians, Israel Exploration Journal 41 (1991), 132 - 44.
  • Tax Collection in Roman Arabia: A New Interpretation of the Evidence from the Babatha Archive, Mediterranean Historical Review 9 (1994), 256-66
  • Eusebius and the Geography of Roman Provinces, for D. Kennedy (ed.), The Roman Army in the East (Journal of Roman Archaeology, Supplementary series, 18, Ann Arbor, MI, 1996), 153-67.
  • ‘Jews, Christians and Others in Palestine: the Evidence from Eusebius’ in M. Goodman (ed.), Jews in a Graeco-Roman World, (Oxford 1998), 65-74.
  • ‘Roman Religious Policy and the Bar Kokhba War’ in Peter Schäfer (ed.), The Bar Kokhba War Reconsidered: New Perspectives on the Second Jewish Revolt Against Rome (2003), 37-54.
  • ‘Roman Organization in the ‘Arabah in the Fourth Century’ in: Piotr Bienkowski & Katharina Galor (eds.), Crossing the Rift: Resources, routes, settlement patterns and interaction in the Wadi Arabah (Oxford, 2006), 215-221
  • ‘Latin in Cities of the Roman Near East’ in H. Cotton, J. Price and D. Wasserstein (eds.), From Hellenism to Islam: Cultural and Linguistic Change in the Roman Near East Cambridge, 2009), 43-72
  • ‘Roman Victory Displayed: Symbols, Allegories, Personifications?’ in Y. Eliav et al. (eds.), The Sculptural Environment of the Near East: Reflections on Culture, Ideology and Power (Leuven 2008), 575-604
  • ‘Attitudes Towards Provincial Intellectuals in the Roman Empire’ in Erich Gruen (ed.), Cultural Identity and the Peoples of the Ancient Mediterranean (Getty, Los Angeles, 2011), 491-518
  • ‘Core-Periphery Notions,’ Scripta Classica Israelica 30 (2011), 63-82.
  • , ‘The Barbarian in Greek and Roman Literature’ Scripta Classica Israelica 33 (2014), 117-137
  • ‘‘Caesarea-on-the-Sea and Aelia Capitolina: Two Ambiguous Roman Colonies’ in: C.Brélaz (ed.), L’héritage grec des colonies romaines d’Orient : interactions culturelles dans les provinces hellénophones de l’empire romain (Paris, Éditions De Boccard, dans la collection « Études d’archéologie et d’histoire ancienne de l’Université de Strasbourg, 2017), pp. 331-343.
  • . ‘Jews and Goyim, Greeks and Barbarians’: Adi Ophir and Ishay Rosen-Zvi, Goy: Israel’s Multiple Others and the Birth of the Gentile, Oxford: Oxford University Press, 2018. מסת"ב 978-0-19-874490-0 – Review Article, Scripta Classica Israelica 38 (2019), 153-161.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Ernst Badian, Roman Imperialism in the Late Republic (Cornell University Press, Ithaca, NY, 2nd ed. 1971.
  2. ^ Edward Luttwak, The Grand Strategy of the Roman Empire (Baltimore: Johns Hopkins University Press 1976).
  3. ^ William V. Harris, War and imperialism in Republican Rome, 327-70 B.C (Oxford: Oxford University Press 1979)
  4. ^ David L. Kennedy (ed.), The Roman Army in the East (Ann Arbor, MI: Journal of Roman Archaeology: Supplementary Series, Number 18, 1996
  5. ^ פוליטיקה, אריסטו, 1327b
  6. ^ איזק, עמ' 70–71
  7. ^ Peter Garnsey, Ideas of Slavery: from Aristotle to Augustine (Cambridge: Cambridge University Press 1996)
  8. ^ איזק, 175–181
  9. ^ איזק 57–58; 102–108.
  10. ^ הופיע לראשונה Isaac, Benjamin and Roll, Israel. Judaea in the Early Years of Hadrian's Reign. Latomus 38 (1979), pp.54–66 ובספר The Near East, pp. 182-195
  11. ^ M. Avi-Yonah, The Holy Land: From the Persian to the Arab Conquest (Grand Rapids, Mich. 1966), p.114
  12. ^ הופיע לראשונה Isaac, Benjamin and Aharon Oppenheimer. The Revolt of Bar Kokhba, Scholarship and Ideology. Amos Kloner and Yigal Tepper (eds.), The Hiding Complexes in the Judean Shephelah (Tel Aviv 1987, in Hebrew), 405 – 428 ובספר The Near East, pp. 220-252
  13. ^ .-M. Abel, Histoire de la Palestine ii (1952), pp.83–104.
  14. ^ Yigael Yadin, Bar Kokhba (1971), p.15
  15. ^ בתוקף המציאות: לקחים לאומיים וחינוכיים מירמיהו מהמרד הגדול וממרד בר כוכבא /מאת יהושפט הרכבי ירושלים: מוסד ון ליר, תשמ"א 1981; חזון, לא פנטזיה: לקחי מרד בר כוכבא וריאליזם במדיניות בימינו /יהושפט הרכבי ירושלים: דומינו, 1982
  16. ^ G.W. Bowersock, ‘A Roman Perspective on the Bar Kokhba Revolt’ in Approaches to Ancient Judaism ii by W.S. Green (Brown Judaic Studies 9, 1980), pp.131-141.
  17. ^ הופיע לראשונה Hierarchy and Command Structure in the Roman Army in Y. Le Bohec (ed.), La hiérarchie (Rangordnung) de l’armée romaine sous le Haut-Empire: Actes du Congrès de Lyon 1994 (Paris 1995), 23–31 ובספר The Near East, pp. 388–401
  18. ^ ביקורת בעברית: חנה כותן, ‏שלטון ללא גבולות – Imperium sine fine, קתדרה 60, יוני 1991, עמ' 105-99
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27275419בנימין איזק

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בנימין_איזק&oldid=1005982"