כתב עת תורני
כתב עת תורני (מכונה גם מאסף תורני או קובץ תורני) - הוא מקבץ של מסות ומאמרים בעלי גישה אורתודוקסית העוסקים בנושאים הקשורים לתורת ישראל על כל חלקיה: הפשט, הרמז, הדרש והסוד.
בחלק מכתבי העת התורניים, ניתן גם למצוא, לצד העיסוק ההלכתי הישיר, מאמרים העוסקים בחקר תולדות הפסיקה ושושלות קבלת התורה, כמו גם חשיפת כתבי יד ומאמרים של רבנים קדמונים שעדיין לא פורסמו.
כתבי העת התורניים, משמשים גם כבמה לידיעות אקטואליות נחוצות שיש עניין בהבאתם לידיעת הקהל התורני.
יתרונות כתב העת על פני הספר
המעלות והיתרונות של כתב העת על פני הספר, והם, עיסוקו בנושאים אקטואליים, וצירוף חבר כותבים, נכונים גם ביחס לכתבי עת בכלל, והם מתאפיינים באופן ייחודי בכתבי-עת תורניים:
- שימור מאמרים בודדים - עם חידוש כתב העת התורני, זכו לפרסום גם מאמרים בודדים, שבשל קוטנם היו נאבדים ולא זוכים לבוא לפרסום לולא כתבי העת.
- חידוש מובחר - אם בעבר, נדרש המחבר לאגור מלאי גדול של חידושים כדי להדפיסם, כתב העת התורני מאפשר את פרסום המאמרים המובחרים בלבד, בלא צורך לדאוג על הנייר שנותר חלק, ועל שאר טרדות המונעים את המחברים מלפרסם את חידושיהם.
- ריבוי דעות - כבכל כתב עת, גם בכתב העת התורני ישנם כותבים רבים, בעלי תחומי עניין והתמחות שונים, שמייעדים את מאמריהם לקהלי יעד שונים ומגוונים.
- ביקורת - בכתבי העת החשובים, מיוחד מקום של כבוד למאמרי ביקורת העוסקים בבירור ותיקון עניינים שכתב העת עסק בהם בגיליונותיו הקודמים. מדור זה מוסיף אמינות לכל הנכתב, בשל חשיפת פרסומיו לביקורת. עניין זה דומה במידת מה לביקורת העמיתים בכתבי העת המדעיים, למרות שאין הוא ממוסד כל כך.
- ביכורים - מחברים תורניים החלו את דרכם בכתיבת פרי ביכוריהם במאמרים בכתבי העת. תגובות הקוראים הדריכו ועודדו אותם להמשיך בכתיבה ואף לחבר ספרים שלמים.
היסטוריה של כתבי־העת התורניים
במהלך המאה ה-17 נוצרו באירופה כתבי העת התורניים הראשונים הידועים כיום. ישיבת 'עץ חיים' שבאמסטרדם שעמדה בנשיאות הרב יעקב ששפורטש והרב שלמה די אוליוויירה החליטה בשנת ה'תנ"א, 1691 להדפיס את חידושי התורה של חכמי הישיבה ותלמידי המחלקה העליונה שבה, בכתב־עת שנקרא פרי עץ חיים. המאסף הופיע בהפסקות במשך למעלה ממאה שנים, עד שנת ה'תקס"ז, 1807. כיום ידועים שלשה עשר כרכים של המאסף שבהם 953 'סימנים' (מאמרים ותשובות). כחצי יובל לאחר מכן, החל מוסד התלמוד תורה של קהילת יהודי פרארה להדפיס אף הוא את ביכורי חידושי תורתם של תלמידי ורבני המוסד. ניסיון זה הסתכם בסדרה של שלוש חוברות: א. 'ראשית בכורי קציר תלמוד תורה של ק"ק פירארה'; ב. 'תוספת בכורי קציר תלמוד תורה של ק"ק פירארה'; ג. 'עיטורי ביכורי קציר תלמוד תורה של ק"ק פירארה'. האחרונה היא חוברת ההמשך האחרונה הידועה מסדרה זו. החוברות, שזכו לפיקוחו והסכמתו ההלכתי של הרב יצחק למפרונטי, הודפסו בהפרש של חודשיים בין זו לזו, והמאמרים בהן ממוספרים ברצף, לכן מקובל לראות בהן 'כתב עת'. לדעת ישעיהו זנה[1] מודל כתב העת של למפרונטי שימש את ישיבת עץ חיים לחיקוי ולכן יש לראות בו את כתב העת הראשון, אך יצחק לוין סבור יש לקבל את התיעוד על כך שהחלטת הישיבה באמסטרדם להדפיס את כתב העת התקבלה כבר ב-1691 ולכן היא מוקדמת לכתב העת של ק"ק פרארה.
בערך באותה תקופה נדפסו ספרים תורניים נוספים שכללו אוסף חידושי תורה ממחברים שונים, כך הספר "קול יהודה" (אמסטרדם תפ"ט) על סדר התלמוד הבבלי וכך "אמרי בינה" (תצ"ג) שנכתב בידי 33 מחברים שונים ו"שכל טוב" (תצ"ז) שניהם נדפסו בדיהרנפורט (כיום: בז'ג דולני) (אנ') על סדר פרשיות התורה. ספרים אלו הופיעו בהופעה חד-פעמית ואף שכנראה זכו לתפוצה רחבה אין למנותם ככתבי־עת שכן אינם תקופונים (אנ').
כתב־העת התורני החשוב הבא הודפס באינטנסיביות לאורך אחד עשר שנים וזכה ללמעלה מ-200 גליונות. היה זה כתב־העת 'שומר ציון הנאמן' בעריכת הרב יעקב אטלינגר מאלטונה שבגרמניה, הוא נדפס בשנים 1846–1857 והשתתפו בו כל גדולי הרבנים האורתודוקסים בני התקופה מגרמניה וממדינות נוספות. פרסומו והצלחתו של כתב העת הביאו להדפסתו בשנית ב-1963 בניו יורק במהדורת צילום בת שני כרכים.
המאה ה-19
במחצית השנייה של המאה ה-19 התרבו כתבי־העת התורניים, רובם ככולם לא זכו לתוחלת חיים ארוכה כשל 'שומר ציון הנאמן'. בין כתבי-עת אלו: 'תבונה' (1861 והלאה) של רבי ישראל סלנטר[2]; 'תורת ציון' (1862) בעריכת יואל משה סלומון שממנו נדפס רק גליון אחד[3]; 'כבוד הלבנון', המוסף התורני של 'הלבנון' שראה אור החל מ-1863 למשך כשני עשורים; 'פליטת סופרים' (1863) שראה אור בווילנה בעריכת הרב יהושע השל לוין[4]; כתב העת התורני-מדעי 'אוצר חכמה' (1859–1865)[5] וכתב העת התורני 'אור תורה' (1873–1874)[6], שניהם בעריכת יוסף כהן-צדק שראה אור בלבוב; 'יגדיל תורה' (1879–1885) שראה אור באודסה בעריכת הרב משה אלעזר ביילינסון ובהשתתפות רבנים ידועי שם; ממשיכיו של ה'יגדיל תורה, 'מכילתא דרבנן' (1886)[7] ו'שמעתתא דרבנן' (1887)[8] נדפסו אף הם באודסה בעריכת הרב ביילינסון; 'המסדרונה' (1885–1889) בעריכת הרב חיים הירשנזון[9]; 'עיטור סופרים' (1888–1889) שראה אור בווילנה בעריכתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק[10]; 'בית המדרש' (קראקא 1888) שנערך בידי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי והשתתפו בו רבנים וחוקרים כמו יצחק יעקב ריינס, יעקב רייפמן ושמואל אלכסנדרוב[11]; השנתון התורני-מדעי 'כנסת הגדולה' (1890–1892) שראה אור בוורשה[12]; 'בית ועד לחכמים' שראה אור בסגהאלום-נייהייזל ב-1894[13]; 'מגד ירחים' (1898) שראה אור במרמרוש-סיגט.
כמה מהם המשיכו לצאת גם בראשית המאה ה-20, בהם: המאסף התורני-מדעי 'ירושלים' (1882–1919), שנדפס בווינה ובהמשך בירושלים בעריכת אברהם משה לונץ[14]; 'תורה מציון' (1887–1902) שנדפס בירושלים; 'תל תלפיות' (1892–1938), חלוץ כתבי העת התורניים בהונגריה[15]; 'כנסת חכמי ישראל' (1892–1900), אחת הבמות העיקריות של רבני מזרח אירופה, שראה אור באודסה, בפיוטרקוב ובברדיצ'ב בעריכת הרב אברהם יואל אבלסון ונחשב לממשיכו של 'יגדיל תורה' האודסאי[16]; 'יגדיל תורה' (1891–1902) שראה אור בהפסקות בברלין ובקראקא; כתב העת 'הפסגה' (1895–1901) בעריכת הרב הלל דוד הכהן טריווש שראה אור בשמות מתחלפים בווילנה ורשה ופיוטרקוב; כתב העת הבולט 'המאסף' (1896–1914) שראה אור בירושלים בעריכת הרב בן ציון קואינקה במשך כמעט עשרים שנים; הרבעון 'אור תורה' (1897–1900)[17]; 'אהל מועד' (1898–1901)[18], חוברת חד־שנתית בעריכת הרב יקותיאל אריה קמלהאר שנדפסה בפודגורזה (אנ'); 'ועד חכמים' (1898–1904) שנדפס בערים שונות בגליציה בתמיכתם הפעילה של רבי מאיר אריק, רבי יצחק שמלקיס, רבי אריה ליבש הורוויץ ורבי שלום מרדכי הכהן שבדרון (מהרש"ם)[19]; 'וילקט יוסף' (1899–1917) ששרד עד אמצע מלחמת העולם הראשונה[20].
המאה ה-20
כתבי עת תורניים רבים באו בעקבותיהם בראשית המאה ה-20 ובין מלחמות העולם. לקראת מחצית המאה ובעקבות אירועי מלחמת העולם השנייה עברה נקודת הכובד המרכזית של הדפסת כתבי העת התורניים מתחומי מזרח אירופה לארץ ישראל ולארצות הברית. תפוצת כתבי העת התרחבה מאוד והם ראו אור במדינות רבות, בשפות ובסגנונות שונים.
כתבי עת חסידיים
לצד הקבצים העוסקים בענייני הלכה, הגדה והגות, ניתן גם למצוא קבצים העוסקים בתחומים מוגדרים הנכללים גם הם בהגדרה התורנית. בין אלה ניתן להגדיר את הקבצים העוסקים בענייני החסידות, משנתה והשקפתה. על אלו נמנו בשלהי המאה ה-20, וראשית המאה ה-21, הקבצים, נחלת צבי בעריכת מכון נחלת צבי שבבני ברק, מכון שפתי צדיקים בעריכת חסידי קופיטשניץ והיכל הבעל שם טוב בהוצאת היכל מנחם חב"ד, ורבים אחרים.
לצד אלו ניתן למצוא קבצים רבים, המיועדים לעיסוק בחצר חסידית מוגדרת, באישיה ובמשנתה. אותם קבצים יוצאים לאור בדרך כלל, על ידי מכונים השייכים לחסידות נשואת הקובץ.
יוצא מכלל אלה הוא קובץ בית אהרן וישראל בהוצאת מכון בית אהרן וישראל אף שהוא יוצא לאור על ידי חסידות קרלין, ועוסק רק מעט בענייני חסידות, בעיקר בפן ההלכה והמנהג, אך רובו מוקדש לעניינים כלליים והכותבים בו נמנים עם כל החוגים.
ייחודיות נוספת בכתבי עת תורניים-חסידיים, כגון קובץ ההערות "נפלאות מתורתך", היא הבאת תווי-נגינה של ניגונים שהלחינו החסידים.
ארכוב ושימור כתבי עת
בשל העובדה שכתבי העת יוצאים לאור בכריכה רכה, והופעתם זמנית ודומה לעיתון, הם נגנזים בדרך כלל אחרי קריאתם, ואינם נשמרים כספרים. כך, בשונה מספרים תורניים, קיימים עותקים מעטים בלבד של כתבי עת תורניים מהשנים הקודמות.
מלאכת ארכוב כתבי העת מבוצעת בדרך כלל על ידי ספריות, המאגדות קבצים שונים, לרוב - כל הקבצים מאותה שנה, לתוך כרך אחד. בנוסף, עם התפתחות הדיגיטיזציה נסרקים כתבי העת, או נשמרים מלכתחילה מקבצי האב שלהם, ונשמרים באתרי אינטרנט או במאגרים תורניים.
אתר ספריית אסיף מאגד מאמרים מכתבי עת תורניים וספרים נוספים בני זמננו, בעיקר מעולם התורה הדתי לאומי, הזמינים במלואם לקריאה ישירה באתר או להורדה. האתר כולל מגוון קטגוריות ותגיות, המאפשרות ריכוז מהיר של מאמרים שונים העוסקים בנושא משותף, או שדומים זה לזה בפרמטרים אחרים, כגון: שם המחבר, מאמרים העוסקים באותו דף בתלמוד הבבלי או באותו פרק בתנ"ך, מאמרים שפורסמו באותו כתב עת, ועוד. נכון לתמוז תשפ"ג, יש באתר כ-14,000 מאמרים, רובם הגדול בפורמט PDF.[21]
בשנים האחרונות קמו כתבי עת תורניים שאינם מודפסים אלא מופצים באופן ווירטואלי בלבד, כדוגמת ירחון האוצר.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יצחק לוין (עורך), אוצר כתבי־עת תורניים: ביבליוגרפיה של כתבי עת תורניים... בשנות תנ"א – תש"ח. ניו יורק: דפוס האחים שולזינגר, תש"מ. בהשתתפות ביבליוגרפים נודעים כדוגמת הרב יהודה רובינשטיין הרב אשר כצמאן יצחק רפאל.
קישורים חיצוניים
- רשימת כתבי עת תורניים מאתר רמבי"ש. במקום פירוט על כתבי עת שהועלו לרשת.
- רשימת כתבי עת הניתנים לצפייה בפורמט
באתר hebrewbooks
הערות שוליים
- ^ י' זנה, אבני בנין לתולדות היהודים באיטליה, חורב, ו (תש"ב), ניו יורק תש"ב, עמ' 91–98.
- ^ הופיעו שנים עשר גליונות. על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 281–283. ובעמודים הבאים שם על כתבי-עת בשם דומה שיצאו בעקבותיו, המפורסם בהם 'תבונה' של הרב ישראל זיסל דבורץ שראה אור בקובנה ואחר כך בירושלים.
- ^ על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 299–301.
- ^ הופיע גליון אחד בלבד אך הופעתו עוררה בזמנו ענין רב בחוגים הרבניים והיו שותפים להכנות להדפסתו רבנים נודעים כמו: הרב יעקב אטלינגר (מו"ל שומר ציון הנאמן); הרב שלמה קלוגר והרב מאיר ליבוש (מלבי"ם). על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 221–224. יצחק רפאל פירסם לימים ב'ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, א, ירושלים תשי"ט, עמ' 327–395, את התוכן שנאסף לקראת גליון שני של כתב־עת זה ולא נדפס.
- ^ כנראה הופיעו שלושה גליונות. על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 28–29.
- ^ כנראה הופיעו ארבעה גליונות. על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 32–33.
- ^ הופיעו ארבעה גליונות. על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 185.
- ^ על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 268–269.
- ^ על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 185–186.
- ^ הופיעו שני גליונות, אך בעקבות פטירת אשת העורך נפסקה ההדפסה. על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 215.
- ^ על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 53.
- ^ הופיעו ארבעה כרכים. על כתב־עת זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 119–121.
- ^ על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 55.
- ^ על כתב־עת תורני-מדעי זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 112–114.
- ^ חוברת אחרונה, שלא מן המנין, פורסמה ב-1944 בבודפשט ערב שואת יהודי הונגריה אחרי שש שנים של הפסקת הדפסת כתב העת בשל העדר רישיון ממשלתי.
- ^ על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 121–126.
- ^ על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 33–34.
- ^ על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 15–16.
- ^ על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 96–97.
- ^ על כתב־עת תורני זה, ראו עוד: 'אוצר כתבי־עת תורניים' (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 88–95.
- ^ אתר אסיף
כתב עת תורני37121289Q12408563