מלבי"ם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מלבי"ם
הרב מאיר לייבוש ויסר, המלבי"ם
הרב מאיר לייבוש ויסר, המלבי"ם
כינוי

"העילוי מווהלין", ה"קמפנר" ("המגיד מקפמן")


שם לידה:מאיר לייבוש בן יחיאל מיכאל וייזר
מקום פעילות ורשן, קמפן, בוקרשט בית הכנסת הגדול של בוקרשט, בית הכנסת מלבי"ם, קניגסברג
השתייכות יהדות אורתודוקסית
תחומי עיסוק רב, תאולוג, פילוסוף, משורר, מדקדק
תפקידים נוספים הרב הראשי של בוקרשט
רבותיו הרב לייב מוולוצ'יסק (אביו החורג)
הרב משה הלוי הורוויץ מוולוצ'יסק
הרב צבי הירש אייכנשטיין
הרב שלמה זלמן טיקטין
תלמידיו הרב אברהם אלימך פישמן
הרב נחמן הלר
חיבוריו "ארצות החיים", "ארצות השלום", "אורח חיים", "התורה והמצוה", "מקראי קודש"
הרב מאיר לייבוש וייזר, הידוע כמלבי"ם
המלבי"ם (מתוך ערכו ב"מילון האנציקלופדי ברוקהאוס ואפרון")

רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר (המַלְבִּי"ם, גם המגיד מקמפן; י"ט באדר תקס"ט, 7 במרץ 1809 – א' בתשרי תר"מ, 18 בספטמבר 1879) היה רב יליד ווהלין, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה.

שנות צעירותו ולימודיו

רבי מאיר ליבוש נולד בעיר וולוצ'יסק אשר בווהלין, אוקראינה. למד עברית, תורה וגמרא עם אביו. לאחר שהתייתם עבר לגור בבית אביו החורג, הרב לייב מוולוצ'יסק. כמו כן למד אצל הרב משה הלוי הורביץ בעיר הולדתו. בהגיעו למצוות נשלח להמשך לימודים רבניים לישיבה בוורשה. שם נודע כעילוי, וכונה "העילוי מווהלין". רכש מגיל צעיר לא רק בקיאות בתורה אלא גם בחכמת הנסתר (בגליציה אצל רבי צבי הירש אייכנשטיין, האדמו"ר המפורסם מז'ידצ'וב) ובידע כללי. התחתן בגיל 14 אך השידוך לא היה מוצלח וכעבור שנים אחדות בני הזוג התגרשו.[1] מאוחר יותר, בערך בגיל 27, התחתן שנית וחמיו החדש תמך בו מבחינה כלכלית כדי שיוכל להתפנות ללימוד ולכתיבה. ואכן מלבי"ם התגלה ככותב פורה במיוחד בתחום הספרות התורנית. עוד בשנת 1834 ביקר בכמה קהילות חשובות באירופה - כמו פרסבורג, ברסלאו ואמסטרדם וקיבל מהרבנים שם המלצות על ספרו "ארצות החיים", פירוש לשולחן ערוך, שיצא לאור לאחר מכן בברסלאו בשנת 1837. לפי המלצת מורו ורבו מברסלאו, הרב שלמה זלמן טיקטין, מונה בשנת 1839 לרב בוורֶשֶׁן (Wreschen, בימינו Września שבמחוז פוזנן), אז בממלכת פרוסיה. שבע שנים לאחר מכן מונה לרב בקמפן (היום קמפנוֹ במערב פולין).

פעילותו כרב ראשי ודרשן ברומניה

ב־1859, אחרי איחוד הנסיכויות הרומניות מונה מלבי"ם לרב ראשי ודרשן בבוקרשט, בירת הנסיכות הרומנית המאוחדת. זאת, אחרי שהשלטונות הרוסים לא אישרו את בחירתו כרב ראשי של וילנא והוא עצמו דחה את ההזמנה לכהן כרבה של קהילת יהודי אוהעל בהונגריה. הודות להילתו כרב גאון בתורה ובלשון הקודש התקבל בהתלהבות בכל שכבות הקהילה היהודית המקומית, החל מהמסורתיים והעדה הספרדית הקטנה, וכלה במודרניים יחסית, ה"סודיטים" (נתיני האימפריה האוסטרית) שציפו ממנו להבנה לחידושים. בבוקרשט נהג מלבי"ם לדרוש דרשות בבית הכנסת הגדול ובנוסף ייסדו מעריציו בית כנסת על שמו. מיוזמתו הוקמה גם "אגודה להפצת לשון עבר". אולם סגנון מנהיגותו היה סמכותי וקפדני. קנאי לשמירת המסורת, השגיח הרב אישית על משגיחי הכשרות ועל השוחטים ואיים בחרם על כל אלו שהפרו את דרישותיו. לדוגמה, דרש מכמה שוחטים להציג בפניו מדי בוקר את סכיניהם לבקורת. באחת מדרשותיו השווה את תפקיד הרב לזה של הכהנים בבית המקדש. מלבי"ם התעניין מקרוב בתלמודי התורה, קבע סטנדרטים חדשים לרמת הכשרות, דרש דרשות שמשכו המוני מאמינים לבית הכנסת וארגן סידורי עירוב חדשים בשכונות היהודיות בבוקרשט.

עוד מימי לימודיו בחבל פוזנא (אצל הרב שלמה זלמן טיקטין) התאפיין בצורך להגן על המסורת מפני פורקי העול. ב-1844, לאחר ועידת הרפורמים בבראונשווייג, החל בחיבור ספר שיהדוף את טענות המזלזלים בתוקף הפרשנות המסורתית לתורה שבכתב ובאחדותה הפנימית, "התורה והמצוות", שיצא לבסוף ב-1860.[2]

בעת שהותו ברומניה התגלה כמנהיג הנאבק במתחדשים בראשות המשכיל יוליו באראש. הוא נקלע איתם לסכסוך קשה וחסר פשרות. התקומם נגד הקמת שני בתי הספר החדשים בקהילה שבהם תוכנית הלימודים כללה מקצועות חול רבים וכמו כן נגד בניית בית הכנסת המקהלתי טמפלול קורל שנועד להכיל עוגב ומקהלה.

השלטונות שטיפחו באותם הימים הקמת גרעינים ראשונים להנהגת חינוך ממלכתי ליהודים לצורך קירובם לשפת המקום ולתרבות רומניה, היטו אוזן להאשמות ולהשמצות יריביו. הם הציגו את מלבי"ם כדמות אפלה, קנאית וחסרת סובלנות. עקב כך עמד מלבי"ם בסכנה להישלח לכלא, ממנה נחלץ בהתערבותו של משה מונטיפיורי. בדיוק באותה תקופה נפל עליו אסון אישי של אבדת בנו אהרן בעקבות מחלה. בנו נקבר בבוקרשט בשנת 1862. עקב התערבות הד"ר ורטהיימר, מנהיג העדה האורתודוקסית השמרנית, שתמך ברב רוחנית וחומרית, הוארך החוזה עם המלבי"ם לשנתיים נוספות, אך נאסר עליו לדרוש בבית הכנסת הגדול של בוקרשט.

לבסוף השכם בבוקר ב־18 במרץ 1864, ערב שבת זכור, על סמך קבילות חדשות נגדו, בפקודת הממשלה הרומנית, נעצר הרב, הובל לנמל ג'יורג'יו על גדת הדנובה ומשם גורש משטח רומניה אל מעבר לנהר, לעיר רוסה שבבולגריה.[3] בעיר הבולגרית, שנמצאה אז עדיין תחת שלטון עות'מאני, התארח המלבי"ם אצל החכם אברהם בן ישראל רוזאניס, אביו של ההיסטוריון והרב שלמה אברהם רוזאניס. מבולגריה נסע לקושטא על מנת להתלונן על העוול שנעשה לו בפני השלטונות הטורקים אליהם היו הנסיכים הרומנים כפופים אז. בצאתו משם ריקם נסע מערבה לפריז בתקוה לקבל סעד מאדולף כרמיה ממנהיגי כל ישראל חברים, ממשה מונטפיורי ומהשגריר הרוסי בבירת צרפת. הוא ביקש לבטל את פקודת הגירוש, תשלום משכורתו שהגיעה לו ופיצויים על הנזק ועגמת הנפש שנגרמה לו, אך הכל לשווא.

שנות הנדודים באוקראינה, פולין ופרוסיה

בחודש ניסן בשנת תרכ"ה (1865), מונה מלבי"ם לרב של קהילת יהודי לונשיץ, (לונטשיץ או לנצ'יצה Łęczyca), תחת השלטון הרוסי. אך הוא לא נשאר זמן רב מפני שכמו בבוקרשט נתקל מהר בהתנגדות עזה, הפעם לא רק של החוגים המשכילים והמתקדמים, אלא גם של חסידים שראו בפירושיו השפעות של ההשכלה ושל חכמות נכריות.[4] בהמשך עבר לעיר חרסון באוקראינה, אחר כך החל משנת 1870 עבר לקהילת מוגילוב (מחילאו) על הדנייפר, בבלארוס של היום. גם שם לא נחסכו ממנו חיכוכים קשים עם חסידי המודרניזציה ובעקבות תלונות נגדו, מושל העיר הוציא נגדו צו גירוש מיידי. לפי הזמנת יהודי מיינץ בגרמניה, יצא שוב לדרך אבל החליט לעצור בקניגסברג בפרוסיה המזרחית שם נשאר כרב של היהודים הרוסים והפולנים.

בגלל כוחותיו הנחלשים דחה הזמנה אחרת מטעם יהודי ניו יורק הרחוקה שביקשו שיעמוד בראש קהילות הקודש בארצות הברית. אחרי ארבע שנות פעילות בקניגסברג, בהיוודע לו דבר מותו של הרב יצחק אליהו לנדאו בווילנא חשב להגיש מועמדותו לרשת את מקומו של המנוח. אבל נתקל שוב בהתנגדות מוחלטת של מושל העיר וילנא שידע על גירושיו בעבר "מסיבות פוליטיות". מלבי"ם דחה הזמנות נוספות מטעם קהילות יהודיות מכובדות באמסטרדם, פריז, אויהיי בהונגריה ובגרודנו וקיבל בסופו של דבר את הצעתם של יהודי קרמנצ'וג באוקראינה. אבל מחלה הכריעה אותו ונפטר ב-18 בספטמבר 1879, א' בתשרי תר"מ, ביום הראשון של ראש השנה, בעיר קייב, באמצע מסעו לקרמנצ'וג.

שיטתו בפרשנות המקרא

ערך מורחב – פירוש המלבי"ם לתנ"ך

המלבי"ם נודע בדרך ייחודית בפירוש המקרא, בפירושו מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא. לשיטתו, אין שום חזרה וכפילות בפסוקים, ושום ביטוי אינו בא ל"תפארת הקריאה" (כפי שטען, למשל, אבן עזרא). בפירושיו יש הרבה מן החידוש ההלכתי אף בסיפורים המקראיים (בעיקר בספר בראשית) וזאת לעומת מפרשים אחרים שאצלם עיקר הדיון ההלכתי נובע מדיוקים בפסוקים העוסקים בהלכות כמו בפרשת משפטים לדוגמה. למלבי"ם הייתה השכלה רחבה ביותר אותה שיקע בפירושיו, וכך אנו מוצאים פעמים אחדות בפירושו אזכורים של פילון האלכסנדרוני[5], קאנט[6] ופילוספים אחרים, וכן מדברי המשכילים שקדמו לו.[7]

"המלבי"ם", מציין הרב יהושע ענבל[8], "התכוין בחיבורו, בין השאר, להשיב תשובות למבקרי המקרא, אך לא התיחס אליהם ישירות בדרך כלל לעתים נדירות הוא מתייחס, ראה מלבי"ם לדה"י א ג: "ובני אליועוני. הנה האחרונים המבקרים הלכו בזה צלמות ולא סדרים ויוכיחו מזה כי יד סופר מאוחר שלטה בספר הזה". גם בהקדמתו לירמיהו הזכיר כמה פעמים את 'המבקרים', כן הזכיר ידיעות שונות מן המיתולוגיה, כמו לגבי נעמה, אנשי השם ועוד".

משפחתו

בתו, פרידה מאירוֹבְנה, נישאה לר' אליהו חריף הלפרן. בנם הוא מיכאל הלפרן. אליהו חריף הלפרן היה נשוי בנישואין ראשונים לשרה סוניה לבית רטנר, שנישאה בנישואין שניים למהרי"ל דיסקין.

מתלמידיו

ספריו

רוב ספריו יצאו במהדורות מקוונות - סרוקות או מפוענחות. וראו להלן 'ספריו במהדורה מקוונת'

  • מקראי קודש - פירוש על הנ"ך
  • ארצות החיים - חידושים על שו"ע אורח חיים.
  • ארץ חמדה - דרשות על התורה.
  • ארצות השלום - דרשות שונות.
  • התורה והמצוה - פירוש על התורה, המכילתא, הספרא והספרי (עד אמצע פרשת כי תצא (כב,כא), ומשם ואילך הוא פירוש יוסף הלוי יעבץ[9]).
  • יסודי חכמת ההיגיון - ביאור חוקי ההגיון.
  • משל ומליצה - שירי קדש
  • מדרש הגדה - על הגדה של פסח (ליקוט שערך נפתלי משכיל לאיתן[10])
  • עלה לתרופה - פירוש על משנה תורה פרק ד' מהלכות דעות
  • יאיר אור - מילון מילים נרדפות
  • איילת השחר - רשימת 613 כללים של דרכם של חז"ל ללימוד התורה שבכתב[11].

לקריאה נוספת

  • משה מאיר ישר, הגאון מלבי"ם (ירושלים ה'תשל"ו).
  • שפרן, מלבי"ם בנתיבי המסתורין, ירושלים ה'תשל"ז.
  • ספר המלבי"ם, הוצאת "נצח", תשל"ט.
  • שכטר, משנתו של המלבי"ם [דיסרטציה], ירושלים ה'תשמ"ג.
  • נח רוזנבלום, המלבי"ם, מוסד הרב קוק תשמ"ח.
  • יעקב גלר, המלבי"ם: מאבקו בהשכלה וברפורמה בבוקרשט, לוד: אורות יהדות המגרב, תש"ס.
  • א' סורסקי, בסופה ובסערה, בני ברק: זיותנים תש"ס.
  • הכרמל - ביאורי לשון מכל ספרי המלבי"ם - ליקט וערך הרב יוסף גרינבוים. (כולל מכתבים ומאמרים פולמוסיים שלו, וסיפורים אודותיו)
  • יאיר אור - ספר ביאור למילים נרדפות - של המלבי"ם.
  • ש' רוזנבוים, הד ליטא (דו שבועון עברי), חוברת 16–20 (תרפ"ד-תרפ"ה).
  • י' מרק, במחיצתם של גדולי הדור, הוצאת גויל, ירושלים תשי"ח (תרגום מיידיש, נכתב בשנות ה-20 של המאה ה-20), עמ' 129–133.
  • חקלאי, תלפיות (כתב עת של הישיבה אוניברסיטה) ד' א-ב (תש"ט), עמ' 364–370.
  • גאולה בת-יהודה, אנציקלופדיה של הציונות הדתית ג' (תשכ"ה), טורים 508–516.
  • עזרא ציון מלמד, שיטת פרשנותו של מלבי"ם, שדה אילן ב' (תשכ"ח), עמ' 71–82.
  • ד"מ רוזן, "פרק מפרשת מלבי"ם בבוקרשט", הגות עברית באירופה (תשכ"ט), עמ' 376–410.
  • צבי תבורי, המלבי"ם: מאבקיו ויצירותיו, אור המזרח י"ט (תש"ל), עמ' 83–88.
  • משה אונגרפלד, ארץ וחכמיה, (תשל"ה), עמ' 73–77.
  • יעקב גלר, "על פעולותיו של המלבי"ם להפצת לימוד התורה בבוקארשט", סיני ע"ט (תשל"ו), עמ' 82–93.
  • נח רוזנבלום, "המלבי"ם והפילוסופיה המודרנית", PAAJR‏ 52 (1985), עמ' 1–41.
  • יעקב גלר, "על המאבקים בין ה"נאורים" ובין המלבי"ם בבוקארשט", סיני ק', כרך א' (ה'תשמ"ז), עמ' רמב–רנט.
  • עמוס פריש, "פרשנותו של המלבי"ם למקרא", מחניים 4 (ה'תשנ"ג), עמ' 370–379.
  • יעקב גלר, "מכתב לא נודע מהמלבי"ם", סיני קי"ח (ניסן-אייר ה'תשנ"ו), עמ' פה–פז.
  • יעקב גלר, "תעודות חדשות לפרשת המלבי"ם ולמאבקיו עם המשכילים", תולדות היהודים ברומניה ב' (תשס"א), עמ' 205–228.
  • יעקב גלר, "על המלבי"ם וביתו בבוקארשט ועל מאבקיו עם המשכילים לאור כתבי-יד חדשים", עלי ספר י"ט (תשס"א), עמ' 141–172.
  • י' גלר, "המלבי"ם והדפוס העברי בבוקרשט", אסופות י"ד (תשס"ב), עמ' שנז–שעה.
  • דוד ויל, "פירושו של המלבי"ם לתנ"ך - פשט או דרש?", המאיר לארץ (עיתון ישיבת המאירי על ידי מכללת ליפשיץ) 65 (תשס"ז), עמ' 335–383.
  • ד"ר אורי בגנו, תורת המדינה למלבי"ם, ניצן: מרכז תורה ומדינה, תשע"ט.

הספדים עליו

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: מלבי"ם
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: מחבר:מלבי"ם
  • ויקיטקסט התורה והמצוה על ויקרא, באתר ויקיטקסט

    • - פירושו למדרש 'תורת כהנים' (ספרא דבי רב)

    ספריו במהדורה מקוונת

    התורה והמצוה - על המדרשים בחמישה חומשי תורה וההפטרות

    הערות שוליים

    1. ^ דבר המתרגם עמ' 8 בפירוש ספר איוב על ידי המלבי"ם Jeremy Pfeiffer edit. Malbim's Job, Ktavim Publishing House inc. New Jersey, 2003
    2. ^ Jay M. Harris, How Do We Know This? : Midrash and the Fragmentation of Modern Judaism, State University of New York Press, 2012. עמ' 297-298.
    3. ^ הלבנון, כ"ח אדר תרכ"ו, עמוד מסומן 88 (השמיני בחוברת).
    4. ^ The Malbim : Leadership and Challenge. דף פרשת השבוע - ויקרא מס' 124 - פקולטה ללימודי יהדות, אוניברסיטת בר-אילן 5756, 1996.
    5. ^ ראה פירושו לשמות ב, י שמצטט את ספר 'חיי משה' לפילון האלכסנדרי.
    6. ^ ראה ישעיהו כט, טז "כידוע בחכמת בקור השכל", כאשר הכוונה לספרו של קאנט "בקורת התבונה הטהורה". ראה עוד שמזכיר ספר זה בפירושו לישעיהו כח, י בהקשר תפיסת הזמן בתורת קאנט. וראה עוד ישעיהו מ, יד; שיר השירים א, יד; ד, ב.
    7. ^ ראו לדוגמה בפירושו על ישעיהו (ביאור המילות ישעיהו יז, יד) ציטוט מנפתלי הרץ וייזל.
    8. ^ הרב יהושע ענבל (ע), פירושי הרב דוד צבי הופמן - ספר ויקרא, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשפ"ב, עמ' 12 הערה 3
    9. ^ ישורון כרך כה עמ' תשלג
    10. ^ קובץ אור ישראל - מאנסי - תשנ"ט כרך טו שנה ג-ד עמוד קפט, מאמר מאת הרב ברוך מאסקאוויטש ממאנסי
    11. ^ מובא בתחילת פרושו על ספר ויקרא
    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רשימת התורמים
    רישיון cc-by-sa 3.0

    31765822מלבי"ם

    אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מלבי%22ם&oldid=2721231"