המאסף (כתב עת תורני)
 | |
| שער הגיליון הראשון | |
| תדירות | שבועית, ומהשנה השלישית, תדירות חודשית |
|---|---|
| סוגה | כתב עת תורני |
| מייסד | הרב בן ציון אברהם קואינקה |
| עורך ראשי | הרב בן ציון אברהם קואינקה |
| תאריכי הופעה | 1896–1914 (כ־18 שנים) |
| שפה | עברית |
| מדינה | ירושלים |
המאסף היה כתב עת תורני שיצא לאור בירושלים בין השנים 1896–1914 (ה'תרנ"ו - ה'תרע"ד) ושימש כבמה מרכזית לפרסום חידושים ופסקים של מאות רבנים מרחבי העולם. עורכו ומייסדו היה הרב בן ציון אברהם קואינקה.
אודות
כתב העת, שנוסד על ידי הרב בן ציון קואינקה והופיע לראשונה בקיץ 1896 (א' בתמוז ה'תרנ"ו), התנהל כמעין בית מדרש שבו העלו רבנים מכל רחבי העולם את מצוקותיהם ההלכתיות והתלמודיות, ובין היתר פורסמו בו שו"תים, חידושי תורה, כתבות ומכתבים בנושאים תורניים. מגוון הכותבים היה רחב, וכלל רבני ערים וקהילות, דיינים וראשי ישיבות.
על פי ד"ר יצחק בצלאל, "היה זה כתב העת התורני הטוב בתחומו בעולם היהודי בתקופתו, שעסק בעיקר בספרות התלמודית ובבירורו הלכה, מעט בכתבי יד ובשירה דתית, ומעט מאוד באקטואליה". עוד הוסיף כי "בכל קצווי תבל היו תומכים רבים לשאיפת העורך לעשותו במה תורנית מרכזית בעולם היהודי. בין משתתפיו, וכנראה גם מנוייו, היו יותר אשכנזים מספרדים. הוא לא היה מחויב לנוסח הספרדי בהלכה ובמנהגים ולא ניתן בו ביטוי לסדר יום ספרדי כלשהו. המאסף הוא התרומה החשובה ביותר, לצד העיתון החרות, של הספרדים לעיתונות העברית בזמנם ואולי גם מעבר לזמנם." המוציא לאור של כתב העת היה ר' בן ציון קואינקה שהיה נמגדולי הרבנים הספרדים בארץ בזמנוץ[1]
פירוש שמו
המילה "מאסף" שימשה בשנים אלה בשתי משמעותיות: תיאור של פרסום מודפס (עיתון, חוברת, ספר) הכולל אוסף של מאמרים, כמו למשל "המאסף הספרותי תלפיות", "המאסף לכל ענייני חכמת ישראל ישורון" או "ספר המאסף מאת חברת מרבי ההשכלה". השימוש האחר היה לתיאור אדם העוסק באיסוף מאמרים או תרומות, כמו למשל "רבי יעקב ב"ר חיים צמח המאסף לתורת האר"י". הרב קואינקה לא היה הראשון להשתמש ב"מאסף" כשם של כתב עת. קדם לו "המאסף" של חברת "דורשי לשון העבר", מבשר העיתונות היהודית החילונית, שיצא לאור בשנים 1783-1811.
היסטוריה
הגיליון הראשון, שהתפרסם ב-12 ביוני 1896 - א תמוז ה'תרנ"ו, הקיף 17 עמודים וכלל דברי ברכה של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר, ראשי העדה הספרדית והאשכנזית בירושלים, הרב יוסף לוינשטיין מסרוצק שבפולין והרב אליהו סלימן מני מחברון. כתב העת זכה להצלחה מיידית והופץ לקהילות יהודיות ברחבי העולם. "בימיו הראשונים רכש לו המאסף מנויים רבים בחו"ל, ארם צובא, בגדד, שלוניקי, אילו מהערים המרכזיות בטורקיה, וכן ברוסיה ואנגליה. אחר כך נפוץ גם באוסטריה, אונגריה, גרמניה, צרפת, ארצות הברית, ושאר מדינות התבל. מאות רבנים, חכמים, ותורנים מופלגים בכל קצוי ארץ, אשר לא הכירו איש את רעהו התאחדו בירחון זה והתפלפלו יחד, וישתעשעו בעומק ההלכה."[2]
בשנתיים הראשונות הופיע המאסף מדי שבוע בימי שישי. בשנה הראשונה (שנה נספרה מחודש תשרי ועד אלול) הופיעו 13 גליונות (החל מחודש תמוז) ובשנה שלאחריה 49 גיליונות. לאחר מכן עבר המאסף למתכונת חודשית - 12 גיליונות בשנה מחולקים לשני כרכים. המאסף הופיע במשך 19 שנים והקיף 38 כרכים, ובסך הכל יצאו לאור 246 גיליונות.
המאסף הודפס בדפוס הצבי והופיע כמוסף שבועי המצורף לעיתון, לפי מ"ד גאון משום שלא היה רישיון להופיע כעיתון עצמאי.[3] החל משנתו השישית (5.10.1900) נדפס המאסף בבית הדפוס של ישראל דב פרומקין והופיע כמוסף של חבצלת. החל משנתו ה-11 החל המאסף להופיע כעיתון עצמאי. ב-1905 עדיין הודפס בדפוס פרומקין. ב-1906 יצא לאור באלכסנדריה ונדפס בדפוס פרג' חיים מזרחי, והחל מ-1907 יצא לאור בירושלים בבתי דפוס שונים.
מימונו
הוצאתו לאור של המאסף מומנה ברובה מכספי המנויים. בשנים הראשונות הרב קואינקה נדרש לעניין זה מדי שלושה חודשים, כשהיה מפרסם בקשה לשלוח את דמי המנוי, תוך שהוא מטעים כי ההוצאות מכבידות עליו מאוד. בהקדמה לאחד מגיליונות המאסף רשם: "כמה עמל וטורח יש לנו בכל חודש וחודש להשלמת כל חוברת וחוברת עד שיתקבץ בידינו הסכום הדרוש להוצאות המחברת, הדפוס, הנייר, המשלוח ועוד. קשה לתאר ולהעלות על הגיליון את הדבר כמו שהוא".[2] במקום אחר כתב: "...הוצאות המאסף טרם שקולות בפלס ...סך הכסף לא מעט אשר הוצאנו עליו טרם הושב לידינו".[4] באחד ממאמריו הוא מציין לטובה את עזרת ועד העדה הספרדית בירושלים שהקצה לעיתון תמיכה שנתית מקופת הכולל. בשנים מאוחרות יותר פסקו להופיע בקשות המימון כשהמאסף התייצב כלכלית. "הודות לחריצותו ולעבודתו המסורה (של קואינקה) קנה ירחונו פרסום רב בכל ארצות תבל, ומספר מנוייו גדל. שנות ה'תרע"ג-ה'תרע"ד נחשבות לתור הזהב של "המאסף". פרנסתו נמצאה לו ממנו בשפע ואז חשב להגדילו ולשכללו, ולשם כך החליט להתפטר מבית המדרש לרבנים של חברת ״העזרה״.[2]
כתב העת התפרסם ברציפות במשך כ-20 שנה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הופסקו קשרי הדואר בין ארץ ישראל וחו"ל ונוצרו משברים כלכליים ופוליטיים שערערו את מצבם הכלכלי של המנויים והביאו להפסקת מרבית תשלומי דמי המינוי. הרב קואינקה הוציא את שני הגיליונות האחרונים לשנת תרע"ד ואת הגיליון הראשון של שנת תרע"ה, השנה ה-20 להופעת העיתון. בניגוד לנוהגו לפרסם בגיליון הראשון של השנה את תוכן העניינים של השנה כולה, בגיליון זה לא הופיע תוכן העניינים. ייתכן והיה בכך משום רמז לבאות. ואכן, גיליון זה, שהופיע ב-4.9.1914, היה הגיליון האחרון של המאסף. לגיליון זה צורף מוסף בשם "דבר אפרים" ובסופו איגרת של הרב קואינקה. תחת הכותרת "בקשה גדולה וכללית" מפציר הרב בקוראיו להושיט סיוע כלכלי: "... המלחמה השוררת גם נגעה בלבב ירושלים ותהרוס כל יסודותיה ואושיותיה... חיי המאסף והעורך יחד, ועמדתם וקיומם, רק בכם, בכם, רק בכם.. ולכן בלב קרוע ומורתח נתחנן לפניכם לעשות כל אחד הפעם ככל יכולתו ויותר... כי השעה שעת סכנה ממש...". אלה היו מילותיו האחרונות של הרב קואינקה בהמאסף.
בשנת 1923 (ה'תרפ"ג) ניסה הרב קואינקה לחדש את הוצאתו לאור של כתב העת, אך ללא הצלחה. בין השנים 1979–1985 (ה'תשל"ט - ה'תשמ"ה) יצא לאור כתב עת חדש בשם "המאסף" בעריכתו של הרב עזרא בצרי ובהוצאת מכון הכתב, והיה כמין גיליון המשך לכתב העת המקורי. הוא הכיל פרסום חוזר של מאמרים נבחרים מכתב העת המקורי, וכן מאמרים חדשים ברוחו. בשנת 2009 (ה'תשס"ט) שוב הופיע כתב עת בשם זה בעריכתו של הרב משה שפיר, למשך שנה אחת.
תוכנו
בכתב העת הועלו מדי פעם שאלות מרכזיות בחיי הזמן, וחלקן אף עוררו סערה. דוגמה אחת לנושא שעורר סערה הוא דיון שפרסם הרב מאיר לרנר מאלטונה בגיליון שנה שמינית סימן כ', העוסק בקבירת אפר של אדם שציווה לשרוף את גופתו. בין היתר פורסמו בכתב העת הספדים על רבנים שנפטרו באותה התקופה, וכן נושאים (שאינם תורניים) בענייני השעה. בעקבות ביקורו בארצות הברית בשנת 1902, עלה מספרם של הרבנים האמריקאים ששלחו את כתביהם לכתב העת. מכתיבתם משתקפות סוגיות כלכליות, חברתיות ודתיות מחיי היהודים שם.
כל גיליון הכיל יותר מעשרים מאמרים קצרים, שכל אחד מהם נכתב על ידי רב אחר. חלק קטן מהמאמרים הכילו תגובות לדיונים שהחלו בגיליונות קודמים, ולעיתים שרשור התגובות התפרס על פני מספר גיליונות. בכתב העת נעשתה הפרדה בין דברי הקודש, שנדפסו בכתב רש"י, לדברי חולין שנדפסו בכתב מרובע.
תוכן הגיליונות היה מתוכנן מראש, ומדי שנה התפרסמו 12 גיליונות שחולקו לשני כרכים, כשבגיליון הראשון של כל כרך התפרסם תוכן העניינים של כל גיליונות הכרך. בתחילת הדרך הכילו הגיליונות שמונה עמודים, ובהמשך הרחיב הרב קואינקה את מספר העמודים, וכל גיליון הכיל עד ל-30 עמודים.
השקפתו הציונית
על רקע תנופת יישוב הארץ בשלהי המאה ה-19, הרב קואינקה הציג בכתב העת גישה ציונית מובהקת, כשהוא שם דגש על היבטים הלכתיים של הארץ ויישובה, ולא מסתפק בנושאים תלמודיים ערטילאיים. ב"כתב המנדט" שפרסם בגיליון הראשון הוא קובע, שמטרתו של "המאסף" לעסוק "בכל עניין הנוגע להלכה ולמעשה בהלכות יישוב הארץ(...) בעתות כאלה לשמחת כל חובבי ציון בעזר הנדיב הידוע". במאמר הפתיחה הוא מוסיף: "...רוח אהבת ארצנו הקדושה אשר חקוקה בקרב כל איש ישראל יעוף וינשב כפעם בפעם במכ"ע [=מכתב העת]... אחד מעיקרי מטרתנו יהיה לישא וליתן בהלכה בכל העניינים והדינים אשר ביישוב הארץ יסודן, בכל דיני קדושת הארץ בזמננו ובכל דיני זרעים אשר רבים המה כמו פאה וכלאיים ושביעית ותרומות ומעשרות ועורלה אשר נחוצים המה לעתות כאלה, וחזיון הגיונם נראה חוצה בעזר הנדיב הידוע אשר כונן לנו מושבות רבות בארצנו הקדושה ותהיינה לתפארת."[5]
עם זה נכללו בכתב העת גם מאמרים בנושאים אחרים, כפי שאפשר לקרוא בביקורת, שהופיעה ב"הצפירה" כעבור מספר חודשים: "יש להצטער על אשר לא ישים העורך ליבו לתת בהמאסף מקום אך לדברים של "הלכה למעשה" "לקדושת הארץ", אחרי אשר יש היום כר נרחב מה לכתוב בנוגע לדברים העומדים ברומו של עולם היישוב, ולא לערב גם עניינים רחוקים, הלכתא למשיחא ופלפולים ארוכים לעייל פילא בקופא דמחטא (נודה להעורך כי הבר מרובה במאספו על התבן)".[6] בסופו של דבר יצר הרב קואינקה מדור קבוע לענייני יישוב הארץ שהופיע תחת השם "קדושת הארץ".
עריכתו
עבודת העריכה נעשתה כולה על ידי הרב קואינקה, כפי שכתב ביומנו: "כל העבודה ל'המאסף' מתחילה ועד סופה נעשית רק על ידי ממש. כתיבת המכתבים, קריאת המאמרים והביקורת עליהם, הערתם הגהתם משלוחם הכל היה עלי, אשר לו הקדשתי את כל כחי והוני, עתי זמני עטי ואוני".[7] עם זאת, הרב קואינקה נדרש לגייס מחליפים בעת שיצא לנסיעות ממושכות לחו"ל לשם גיוס כספים בשליחות כוללות שונים בירושלים, ולשם גיוס מימון לכתב העת. בעת נסיעתו הראשונה לבגדאד, מומבאי וצנעא בשנת 1899, מסר את עריכת כתב העת לידי הרב מנחם שם טוב הכהן חסיד מבלי ששמו הוזכר בעיתון.[2] בשנת 1902 יצא לשליחות ממושכת במצרים ולאחר מכן לארצות הברית, ובשנת 1906 יצא שוב למצרים. בזמן נסיעות אלה נערך העיתון לסירוגין על ידי הרבנים מנחם שם טוב הכהן, מרדכי ישראל ויצחק אשכנזי, ולפרקים גם על ידי ישראל דב פרומקין, שוב, מבלי ששמותיהם הוזכרו.[3]
משתתפים בולטים
מאות רבנים פרסמו את חידושיהם, כתביהם ושאלותיהם בכתב העת, בהם הרבנים חיים חזקיהו מדיני, חזקיה שבתי, משה מרדכי אפשטיין, שלמה יוסף זוין, יעקב חיים סופר, יצחק פראג אופלטקה, שם טוב גאגין, יעקב שאול אלישר, שבתי סופר, שלמה רחמים, יעקב בן ציון הכהן מנדלסון, טוביה גפן, אליהו רייך, אהרון גוטמן, מאיר לרנר, אליהו טייב, ניסן יהודה לייב חרל"פ, יעקב בן ציון הכהן מרון, חיים חורי, יעקב הכהן, יהודה עטיה, משה גינז, בן ציון מאיר חי עוזיאל, יעקב דניזון, מטלוב עבאדי, אליהו חמווי ועוד.
קישורים חיצוניים
- צבי זוהר, המאסף, באתר הספרייה הלאומית
- המאסף, באתר עיתונות יהודית היסטורית
- ישראל פרץ, הספרייה של המאסף נחשפת, בעיתון יום ליום
- אתר המוקדש למחקר אודות המאסף בהיבטים שונים, מבית מיזם "דעת המקום"
הערות שוליים
- ^ יצחק בצלאל, הרבנים הספרדים והעיתונות בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, קשר 37 , אביב-קיץ 2008
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 משה דוד גאון. יהודי המזרח בארץ ישראל. Vol. כרך ב'. תרפ"ח. ירושלים. p. 612.
- ^ 3.0 3.1 משה דוד גאון. חכמי ירושלים - קובץ מאמרים. Vol. כרך ב. תשל"ט. ירושלים. p. 158.
- ^ אברהם בן ציון קואינקה, לקוראינו הנכבדים, המאסף, 24 בספטמבר 1897
- ^ ראשית דבר, המאסף, 12 ביוני 1896
- ^ מכתב סופרינו, הצפירה, 11 בנובמבר 1896, המשך, המשך
- ^ ישראל פרץ, הספרייה של 'המאסף' נחשפת, יום ליום, 20.9.2012, עמ' 12-15
המאסף (כתב עת תורני)30629179