כריסטיאן השני, מלך דנמרק
 | |||||||||
| ציור שמן של כריסטיאן השני | |||||||||
| לידה |
1 ביולי 1481 טירת ניבורג, האי פין, דנמרק | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 בינואר 1559 (בגיל 77) טירת קלאודנבורג, דנמרק | ||||||||
| מדינה |
 דנמרק  נורווגיה  שוודיה  איחוד קאלמאר | ||||||||
| מקום קבורה | קתדרלת קנוט הקדוש, אודנסה, דנמרק | ||||||||
| בת זוג | איזבלה מאוסטריה | ||||||||
| שושלת בית אולדנבורג | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
כריסטיאן השני (בדנית ובנורווגית: Christian II, בשוודית: Kristian II; 1 ביולי 1481 – 25 בינואר 1559) היה מלך דנמרק ונורווגיה בין השנים 1513 – 1523 ומלך שוודיה בין השנים 1520 – 1521. הוא היה בנו הבכור של האנס, מלך דנמרק והשתייך לבית אולדנבורג. בתקופה ההיא הייתה דנמרק מונרכיה נבחרת, שבה בחרה האצולה את המלך, שחלק איתה את סמכויותיו. לאחר תקופת המלוכה הקצרה של כריסטיאן בשוודיה, שם הוא גם היה ידוע כ"כריסטיאן הרודן" (Kristian Tyrann), הוא הודח על ידי איש האצולה, גוסטב ואסה. תקופת מלכותו בדנמרק ובנורווגיה נקטעה זמן קצר יחסית לאחר שהחלה, כאשר דודו הדיח אותו ועלה לכס המלוכה במקומו כפרדריק הראשון. כריסטיאן הוגלה אז להולנד, שאז הייתה בשליטתו של גיסו, קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה".
כריסטיאן השני הסתכסך עם האצולה הדנית כאשר הוא אולץ לחתום על אמנה, קפדנית יותר מקודמותיה, כדי להבטיח שהם יבחרו בו. באמצעות רפורמות במדיניות הפנים הוא שאף מאוחר יותר להמעיט מחשיבותה. בתחום מדיניות החוץ, הוא ניסה לשמור על קיומו של איחוד קאלמאר בין מדינות סקנדינביה ועקב כך נכנס למלחמה נגד שוודיה, שהתנהלה בין השנים 1518 – 1523. למרות שהוא כבש את שוודיה ב-1520, הטבח שהוא ביצע באצולה השוודית לאחר מכן, הידוע בכינוי טבח סטוקהולם, גרם לסלידה ממנו והוא גורש במהלך המרד שהתרחש לאחר מכן. בעיותיו הוחמרו כאשר הוא ניסה להגביל את השפעת הסוחרים הזרים בדנמרק. ב-1523 הוא הודח מכס המלוכה בדנמרק ובנורווגיה. לאחר שניסה לטעון מחדש לכתרים הללו ב-1531, הוא נעצר והוחזק במאסר עד יומו האחרון, בתחילה בטירת סונדרבורג ולאחר מכן בטירה בקלונדבורג. תומכיו ניסו להחזיר אותו לשלטון הן במהלך תקופת גלותו והן בעת מאסרו, אך הם הובסו ב-1536 במלחמת אזרחים.
ב-1515 הוא נשא לאישה את איזבלה מאוסטריה, נכדתו של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". עם זאת, ידועה בעיקר מערכת היחסים שלו עם דיווק זיגבריטסדטר, פשוטת עם ממוצא הולנדי שהייתה חברתו לפני נישואיו ואמה הייתה היועצת הקרובה ביותר שלו. כאשר דיווק מתה באופן פתאומי ב-1517, הוציא כריסטיאן להורג את האציל, טורבן אוקסה, על סמך החשד המפוקפק שהוא הרעיל אותה. אמה של דיווק הלכה בעקבותיו של כריסטיאן לגלות, אך משפחת אשתו כפתה עליו לנתק את הקשר איתה. בתקופת מאסרו, הוא זכה לטיפול נאות ועם הזדקנותו, הוענק לו בהדרגה יותר חופש. הוא מת בגיל 77 והוא האריך ימים לא רק יותר מדודו, אלא גם מבן דודו, כריסטיאן השלישי. הוא היה אדם בעל אינטליגנציה, אך הססן (למשל, הוא לא היה מסוגל לבחור בין הנצרות הקתולית לבין הנצרות הפרוטסטנטית), תכונה שהייתה חלק מהמורשת שלו כפי שתוארה בספרות.
אשתו של כריסטיאן קיבלה הצעה לשוב לדנמרק בעודו בגלות, אך היא דחתה את ההצעה ומתה ב-1526 ולאחר מכן משפחתה לקחה מכריסטיאן לחזקתה את ילדיו. כריסטיאן ניסה לגרום לכך שבנו, האנס, יוכר כיורש העצר, אך ניסיון זה כשל ושנה לאחר מכן מת האנס. בנותיו, דורותיאה וכריסטינה, השתיים היחידות מבין כל ילדיו שהגיעו לגיל בגרות, טענו גם הן לכתר, הן עבור עצמן והן עבור ילדיהן, אך גם הן כשלו בכך.
ראשית חייו
כריסטיאן נולד בטירת ניבורג שבאי פין כבנם הבכור של האנס, מלך דנמרק ושל אשתו, כריסטינה מסקסוניה. כריסטיאן היה צאצא של ולדמאר, מלך שוודיה, של קתרינה, בתו של אינגה הזקן, מלך שוודיה ושל אינגריד, נכדתו של סוורקר הזקן, מלך שוודיה. כריסטיאן לקח חלק במסע הכיבוש של שוודיה על ידי אביו ב-1497 ובלחימה ב-1501 כאשר השוודים מרדו בו. ב-1506 הוא מונה להיות המשנה למלך בנורווגיה והצליח לשמור על השליטה בארץ זו. במהלך תקופות שלטונו בנורווגיה הוא ניסה לשלול מהאצולה הנורווגית את השפעתה המסורתית שהתקיימה באמצעות המועצה המלכותית וכך התרחש עימות בינו ובינה.
ירושת הכתר על ידי כריסטיאן אושרה על ידי אספה של האצילים מכל שלוש הממלכות, שהתכנסו בקופנהגן ב-1513. הנציגים השוודים אמרו אז: "בידינו הברירה לבחור בין שלום בבית ומריבה כאן לבין שלום כאן ומלחמת אזרחים בבית, ואנו מעדיפים את האפשרות השנייה". לפיכך ההחלטה לגבי ירושת הכתר השוודי על ידי כריסטיאן נדחתה בשלב זה. במהלך תקופת מלכותו, ריכז כריסטיאן את מאמציו לשמור על השליטה שלו בשוודיה כמלך על חשבונה של האצולה והכמורה. כדי להצליח במאמציו אלו, הוא תמך בחיזוקו של מעמד הבורגנים.
חייו האישיים
אחת התכונות המיוחדות ביותר והרות הגורל ביותר עבור כריסטיאן, הייתה חיבתו לאנשים הפשוטים, שהתגברה על ידי תשוקתו לנערה נורווגית נאה ממוצא הולנדי ושמה היה דיווק זיגבריטסדטר (Dyveke Sigbritsdatter), שב-1507 או ב-1509, הפכה להיות חברתו. ב-12 באוגוסט 1515, נשא כריסטיאן לאישה את איזבלה מאוסטריה, נכדתו של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". למרות זאת הוא לא ויתר על יחסי האהבה שלו עם דיווק, ורק עקב מותה ב-1517 בנסיבות חשודות, נמנעה תסבוכת קשה עם קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה".
כריסטיאן האמין שהמגנאט טורבן אוקסה היה אשם במותה של אהובתו ולמרות שהוא זוכה על ידי מועצת הממלכה מהאשמה ברצח, הוא הוצא להורג. אוקסדה הובא למשפט בסולבירג שליד קופנהגן והואשם בבית משפט השלום בהאשמות מעורפלות כנגד אדונו, כריסטיאן השני. פסק הדין, כפי שהוכתב על ידי המלך, מצא אותו אשם ונגזר עליו עונש מוות עם ההערה, "מעשיך ולא מילותיך, הם שהרשיעוך". למרות המאמצים שננקטו על ידי ידידיו של אוקסה מקרב חוגי האצולה, הוא הוצא להורג בבית הקברות של בית החולים סנט קליר בסוף 1517. לאחר מכן לא החמיץ כריסטיאן שום הזדמנות לדכא את האצולה והציב פשוטי עם בעמדות כוח.
היועצת הראשית שלו הייתה אמה של דיווק, סיגבריט וילומס, שהצטיינה בניהול העניינים המנהליים והמסחריים. בתחילה מינה אותה כריסטיאן להיות האחראית על גביית מס המעבר במייצרי אורסונד ובסופו של דבר היא הפכה להיות האחראית על כל ענייניי הכספים. כבורגנית בעצמה, המדיניות המתמדת של סיגבריט הייתה להגביר ולהרחיב את השפעתם של המעמדות הביניים. עד מהרה היא יצרה מועצה פנימית של מעמד הביניים, שהיא הייתה הציר המרכזי בה, שהתחרתה על השליטה עם מועצת הממלכה. באופן טבעי התנגדו האצילים מהדרתם וכמעט כל צעד בלתי פופולרי יוחס להשפעתה של "המכשפה ההולנדית גסת הרוח שכישפה את המלך". יחד עם זאת, מוגנס גויה, האיש המוביל במועצת הממלכה, תמך במלך כל עוד היה הדבר אפשרי.
הכיבוש מחדש של שוודיה
בינתיים התכונן כריסטיאן למלחמה בלתי נמנעת עם שוודיה, שם החוגים הפטריוטיים, בהנהגתו של העוצר סטן סטורה הצעיר, נאבקו פנים אל פנים עם החוקים הפרו-דנים בהנהגתו של הארכיבישוף גוסטב טרול. כריסטיאן, שכבר נקט בצעדים לבודד את שוודיה מבחינה פוליטית, פעל באופן מהיר, לשמחתו של הארכיבישוף שהיה נצור במצודתו בסטאקט (Stäket), אך הוא הובס על ידי סטורה והאיכרים שהתגייסו לצדו בודילה ונאלץ לשוב לדנמרק. ניסיון שני ב-1518 להכניע את שוודיה נבלם שוב בעקבות ניצחונו של סטורה בברנקירקה (Brännkyrka).
ניסיון שלישי נעשה ב-1520 באמצעות צבא גדול של שכירי חרב צרפתים, גרמנים וסקוטים ונחל הצלחה. סטורה נפצע פצעי מוות בקרב בוגסונד ב-19 בינואר והצבא הדני, שלא נתקל בכל התנגדות, התקדם לכוון אופסלה, שם התכנסו חברי המועצה מלכותית השוודית. חברי המועצה הסכימו להישבע אמונים לכריסטיאן בתנאי שהוא ייתן פיצוי מלא על פלישות העבר ושיבטיח ששוודיה תנוהל על פי החוק והמנהג השוודיים.
אלמנתו של סטורה, כריסטינה גילנסטירנה, שהצליחה להחזיק מעמד בסטוקהולם, והאיכרים של מרכז שוודיה, שהודות לפטריוטיזם שלה, אחזו בנשק וניצחו את הפולשים הדנים בבלונדסאס ב-19 במרץ והנחילו להם את התבוסה הסופית בקרב העקוב מדם באופסלה ביום שישי הטוב 6 באפריל 1520. במאי הגיע הצי הדני ועל סטוקהולם הוטל מצור מהים ומהיבשה. גילנסטירנה עמדה בגבורה במצור במשך ארבעה חודשים וכאשר היא נכנעה, ב-7 בספטמבר, היא דאגה שתוענק חנינה מוחלטת ומפורשת למגיני העיר. ב-1 בנובמבר, נשבעו נציגי האומה השוודית אמונים לכריסטיאן כמלך שוודיה על פי חוקי הירושה, למרות שחוקי הארץ הגדירו במפורשת את המלוכה השוודית כמונרכיה נבחרת.
טבח סטוקהולם
ב-4 בנובמבר, נמשח כריסטיאן על ידי גוסטב טרול (מנהיג המפלגה הפרו-דנית) בקתדרלת סטוקהולם ונשא את שבועת מלכי שוודיה. בשלושת הימים הבאים נערכו חגיגות, אך ב-7 בנובמבר "התקיימה חגיגה מסוג אחר". בערבו של היום זימן כריסטיאן את קציניו לכינוס סגור בארמונו. עם חשיכה התפרצה קבוצה של חיילים דנים נושאי עששיות ולפידים אל האולם והוציאה משם אנשים נבחרים.
בשעה 10 באותו ערב שארית אורחיו של המלך היו בטוחים בחדר נעול. כל האישים האלו היו כבר קודם לכן חלק מרשימה של הארכיבישוף טרול. ביום המחרת הכריזה באופן חגיגי מועצה בראשותו של טרול, על הטלת עונש מוות על אנשים אלה באשמת כפירה בגלוי. בשעה 12 באותו ליה, הובלו הבישופים של סקרה וסרנגנס אל הכיכר וראשם נערף. 14 אצילים, 3 ראשי ערים ו-14 חברי מועצת העיר סטוקהולם, הוטבעו או הוצאו להורג בעריפה. כול ההרוגים היו ידועים כבעלי "נאמנות חזקה לסטורה" והואשמו בכפירה. ההוצאות להורג נמשכו כל יום המחרת. בסיכומו של דבר הוצאו להורג כ-82 איש.
יותר מכך, כריסטיאן הורה שגופתו של סטן סוטרה תוצא מקבר ותישרף יחד עם גופתו של ילדו הקטן. ליידי כריסטינה ונשות אצולה שוודיות רבות נשלחו כאסירות לדנמרק. טבח סטוקהולם הוא הסיבה שבעטיה כריסטיאן זכור בשוודיה כ"כריסטיאן הרודן" (Kristian Tyrann).
ניסיונות לרפורמה
לאחר מכן שב כריסטיאן לדנמרק. באופן עקרוני הוא היה הומני במידה שווה לרוב השליטים בני זמנו. עקב חוסר האמון שהוא רחש לאצולה הדנית שאתה הוא חלק את סמכויותיו, הוא חיפש סיוע ממעמדות הביניים העשירים של פלנדריה. ביוני 1521 ביקר כריסטיאן בארצות השפלה ונשאר שם כמה חודשים. הוא ביקר ברוב הערים הגדולות, גייס לשירותו אומנים פלמים רבים ופיתח היכרות אשית עם קוינטן מסייס ועם אלברכט דירר. זה האחרון צייר את דיוקנו של המלך. הוא גם התארח אצל ארסמוס מרוטרדם, שאתו הוא ניהל דיון על הרפורמציה הפרוטסטנטית.
עם שובו של כריסטיאן לדנמרק ב-5 בספטמבר 1521 הוא היה בשיא עוצמתו ובהיותו בטוח בכוחו, הוא המשיך מיד ליישם את רוב הרפורמות מרחיקות הלכת. זמן קצר לאחר שובו, הוא פרסם את ספר החוקים שלו (Landelove). ספר חוקים זה התבסס ברובו על המודל ההולנדי והוא מעיד על מטרותיו המתקדמות של המלך. ננקטו אמצעים להבטחת הכשרה טובה יותר לכמורה הזוטר וההשפעה הפוליטית של הכמורה הבכירה הוגבלה. הוטלו איסורים חמורים כנגד "הנוהג הלא-נוצרי של מכירת איכרים כאילו הם היו בהמות". הגילדות הישנות המשיכו להתקיים, אך חוקי הכניסה אליהם נעשו מתונים יותר וזכויות היתר של הבורגני העשירים ביחס לסוחרים הזעירים, הוצאו מחוץ לחוק.
נפילתו
ההצעות לרפורמות של כריסטיאן השני, טובות ככל שהיו, הוצעו מנקודת מבט של מונרך המולך בזכות אלוקית ולא של מונרך נבחר. חלקן אף היו מנוגדות לכתב הזכויות שלו. יותר מכך, רוחה העצמאות הסקנדינבית משכבר הימים ספגה מכה קשה בשל זכות הקדימה שניתנה להולנדים. שוודיה גם היא פתחה במרד גלוי ועל דנמרק ונורווגיה הוטלו מיסים כבדים כדי לממן את דיכויה של הממלכה האחות שלהן. סיבוכים בינלאומיים נוספו לבעיות מבית. למען המטרה של שחרור הסחר הדני מעולה של ברית ערי הנזה ולהפיכתה של קופנהגן למרכז הסחר של הצפון, העלה כריסטיאן באופן שרירותי את מיסי המעבר במיצר ארסונד ותפס את האניות ההולנדיות שניסו להתחמק מתשלומו. עקב כך התגלעו מתחים בין כריסטיאן לבין ההולנדים ובמקביל הוא היה כבר במלחמה גלויה מול ליבק ובעלות בריתה.
בסופו של דבר מרדה בו גם יוטלנד, שהסירה ממנו את נאמנותה וב-20 בינואר 1523 הציעה את הכתר הדני לדודו של כריסטיאן, פרדריק מהולשטיין. מצבו של כריסטיאן היה כה חמור, שהוא עלה על ספינה כדי לצאת לחיפוש אחר עזרה מעבר לים. ב-1 במאי הוא נחת בעיר ויר שבזיילנד. במהלך שנות גלותו ניהל כריסטיאן חיים צנועים בעיר ליר שבהולנד, בהמתינו לסיוע צבאי מגיסו הקיסר שלא שש לעזור לו. בינתיים נזכרו בו כמה דנים (בעיקר איכרים ופשוטי עם), כמתקן חברתי ושאפו להחזירו לשלטון. כריסטיאן מצא ניחומים בהתכתבות עם מרטין לותר, ולזמן מה אף החזיק באמונה הלותרנית. כריסטיאן ואשתו חיו בדוכסות בראבנט, שבסמיכות לליר, שם מתה איזבלה בינואר 1523. לאחר מותה של איזבלה נלקחו מכריסטיאן ילדיו, כדי שלא יגודלו ככופרים.
ב-1530 המיר כריסטיאן מחדש את דתו לנצרות הקתולית וכך התפייס עם קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". ב-24 באוקטובר 1531 הוא ניסה להשיב לעצמו את כתרי ממלכותיו לשעבר, אך סערה מנעה מאניותיו להגיע לחוף הנורווגי וב-1 ביולי 1532 הוא נכנע לדודו וליריבו פרדריק הראשון, מתוך הבטחה שלא יאונה לו רע.
שנותיו האחרונות
פרדריק לא קיים את הבטחתו וכריסטיאן הוחזק כאסיר במשך 27 השנים הבאות, בתחילה בטירת סונדרבורג ולאחר 1549 בטירה בקלונדבורג. הסיפורים שנפוצו על כליאתו בתאי כלא קטנים וחשוכים אינם מדויקים. כריסטיאן זכה לטיפול הראוי למעמדו כמלך לשעבר, במיוחד בשנותיו האחרונות והוא הורשה לקיים נשפים, לצאת לצייד ולשוטט באופן חופשי, כל עוד הוא לא הרחיק מעבר לגבולות העיר קלונדבורג.
מותו
בראשית שנת 1559, מת בן דודו של כריסטיאן, כריסטיאן השלישי. גם אז, כשכריסטיאן השני היה בן 77, הביטו אנשים בקופנהגן בדאגה למתרחש בקלונדבורג, אך פחות מארבע שבועת לאחר מכן מת כריסטיאן השני. המלך החדש פרדריק השני הורה על עריכת הלוויה מלכותית וכריסטיאן נקבר באודנסה, בסמוך לקברי אשתו, הוריו ובנו.
מורשתו
כריסטיאן השני הוא אחד המלכים הדנים שעליהם התקיימו דיונים רבים. היחס אליו הוא כאל רודן צבוע מחד וכאל עריץ מתקדם מאידך, ששאף ליצור מונרכיה אבסולוטית המבוססת על אזרחות חופשית.
מגבלותיו הנפשיות משכו את תשומת לבם של ההיסטוריונים, במיוחד חוסר ההחלטיות שלו, שבחלוף הזמן השפיע רבות על מעשיו. הושמעו תאוריות על כך שהוא סבל מהפרעה דו-קוטבית, אך לא ניתן להוכיח אותן. ייתכן שהכוח השחית אותו והוא חסר את העוז המוסרי למשול ביושרה. ברור שכריסטיאן רכש לו אויבים רבים. יותר מכך, המעמד הבינוני בדנמרק לא היה אז חזק דיו כדי להוות משען לסמכות המלכותית. יחד עם זאת, כמה משאיפותיו הוגשמו עם ניצחונו של האבסולוטיזם ב-1660.
חייו של כריסטיאן יצרו מיתוסים רבים. המפורסם מביניהם הוא הסיפור על המלך ההססן שחצה את המצר המפריד בין האי פין לבין חצי האי יוטלנד (Lillebælt) הלוך ושוב כל הלילה בפברואר 1523. סיפור אחר, בלתי מתקבל על הדעת גם הוא, הוא האגדה על המלך חסר המנוחה ששוטט סביב שולחן עגול בסונדרבורג עד שנוצר על ידי אצבעו חריץ בשולחן .
חייו של כריסטיאן השני השפיעו גם על משוררים וסופרים דנים מודרניים. ברומן פרי עטו של יוהנס וילהלם ינסן, "נפילת המלך" (Kongens Fald), מתואר כריסטיאן כסמל של "מחלת ההססנות" הדנית. "הסוויטה למלך כריסטיאן השני" מאת המלחין הפיני ז'אן סיבליוס, שנכתבה ב-1898, עוסקת בסיפור האהבה שבין המלך לבין דיווק זיגבריטסדטר.
צאצאיו
כריסטיאן השני ואיזבלה מאוסטריה הולידו שישה ילדים, מתוכם שלושה שרדו את גיל הינקות ושניים הגיעו לבגרות:
- האנס (1532-1518).
- התאומים, פיליפ פרדיננד ומקסימיליאן, (נולדו ב-1519, מתו בינקותם).
- דורותיאה (1520–1580) – נישאה לפרידריך השני, הנסיך הבוחר מפפאלץ. לא הולידה ילדים.
- כריסטינה (1522–1590) נישאה לפרנצ'סקו ספורצה השני, דוכס מילאנו. נישאה בשנית לפרנץ הראשון, דוכס לורן.
- בן ללא שם (נולד ומת ב-1523).
שתי בנותיו של כריסטיאן השני, דורותיאה וכריסטינה, תבעו כל אחת בפני עצמה את כתרי דנמרק ונורווגיה בזכות היותן בנותיו של המלך, למרות ששתי הממלכות היו מונרכיות נבחרות. יחד עם זאת, דמו של כריסטיאן שב לשושלות המלוכה השוודית והנורווגית ב-1859 באמצעות קרל החמישה עשר, מלך שוודיה.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- כריסטיאן השני באנציקלופדיה בריטניקה (1911).
- מלכים דנים בשם כריסטיאן באנציקלופדיה האמריקאית (1879).
| מלכי דנמרק | ||
|---|---|---|
| מלכים קדומים | (הארדיקאנוט הראשון) • גורם הזקן • האראלד "כחול השן" • סוון פורקברד • האראלד השני • קנוט הגדול • הארדיקאנוט • מגנוס הטוב • סוון השני • האראלד השלישי • קנוט הרביעי • אולף הראשון • אריק הראשון • נילס • אריק השני • אריק השלישי • סוון השלישי • קנוט החמישי • ולדמר הגדול • קנוט השישי • ולדמר השני • ולדמר הצעיר • אריק הרביעי • אַבֶּל • כריסטופר הראשון • אריק החמישי • אריק השישי • כריסטופר השני • אריק כריסטופרסן • ולדמר השלישי • תקופת ביניים • ולדמר הרביעי • אולף השני • מרגרטה הראשונה | 
|
| בית פפאלץ-ניומרקט | אריק מפומרניה • כריסטופר מבוואריה | |
| בית אולדנבורג | כריסטיאן הראשון • הנס • כריסטיאן השני • פרדריק הראשון • כריסטיאן השלישי • פרדריק השני • כריסטיאן הרביעי • פרדריק השלישי • כריסטיאן החמישי • פרדריק הרביעי • כריסטיאן השישי • פרדריק החמישי • כריסטיאן השביעי • פרדריק השישי • כריסטיאן השמיני • פרדריק השביעי | |
| בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרברג-גליקסברג | כריסטיאן התשיעי • פרדריק השמיני • כריסטיאן העשירי • פרדריק התשיעי • מרגרטה השנייה • פרדריק העשירי | |
28444589כריסטיאן השני, מלך דנמרק