אבל, מלך דנמרק

אבל
Abel

לידה	1218
פטירה	29 ביוני 1252 (בגיל 34 בערך) אידרשטדט (כיום בגרמניה)
מדינה
מקום קבורה	טירת גוטורפ, שלזוויג
בת זוג	מטילדה מהולשטיין
שושלת אסטרידסון
אב ולדמר השני אם ברנגריה מפורטוגל צאצאים ולדמר סופיה אריק אבל
מלך דנמרק 1 בנובמבר 1250 – 29 ביוני 1252 (שנה ו־34 שבועות) → אריק הרביעי כריסטופר הראשון ←

אָבֶּל (בדנית: Abel; ‏1218 – 29 ביוני 1252) היה דוכס שלזוויג מ-1232 ועד 1252 ומלך דנמרק מ-1250 ועד למותו. הוא היה בנם של ולדמר השני, מלך דנמרק ושל אשתו השנייה, ברנגריה מפורטוגל ואחיהם של אריק הרביעי וכריסטופר הראשון.

כדוכס שלזוויג, נכנס אבל לעימות עם אחיו, המלך אריק הרביעי, שנרצח ב-1250. אבל נחשד בכך שעמד מאחורי הרצח. לאחר שנשא שבועה כדי להסיר מעצמו את החשדות, הוא נבחר להיות מלך. לאחר תקופה קצרה הוא נהרג בפעילות צבאית בפריזיה.

תקופת מלכותו של אבל הייתה הקצרה ביותר מבין כל מלכי דנמרק שמלכו מאז המאה ה-9. הוא היה אביה של שושלת של דוכסי שלזוויג שנקראה על שמו ושלטה בדוכסות עד 1375.

ראשית חייו

ב-1232, כאשר נבחר אחיו, אריק, להיות המלך השותף של אביהם, ולדמר השני ויורשו בכוח, נבחר אבל לרשת את אחיו בתור דוכס שלזוויג.

ב-1237 הוא נשא לאישה את מטילדה מהולשטיין, בתו של אדולף הרביעי, רוזן הולשטיין. לאחר שאדולף פרש מתפקידו כרוזן למנזר פנציסקני באותה שנה, שימש אבל במשך כמה שנים כעוצר של שני גיסיו הקטינים, יוהאן הראשון וגרהרד הראשון.

דוכס שלזוויג

לאחר מותו של ולדמר השני ב-1241, עלה אחיו של אבל, אריק, לכס מלכות דנמרק כאריק הרביעי. בשנים הבאות נלחם אבל כנגד אחיו בנסותו להשיג עצמאות לדוכסות שלזוויג. הוא פלש לתוככי דנמרק והגיע צפונה עד לרנדרס, נקם בתומכיו של אריק ועבר לפין. שנה לאחר מכן השיב אריק מכה ומאוחר יותר הפתיע את חיל המצב של אבל בשלזוויג, ואילץ את בתו הצעירה של אבל, סופי, להימלט "בלי נעליה לרגליה".

הלחימה נמשכה עד שאחותו של אבל, סופי, תווכה בשביתת נשק בין האחים שהחזיקה מעמד עד 1250, כאשר אריק נרצח בעת שהתארח במעונו של אבל בשלזוויג.

מלך

אריק הרביעי נרצח על ידי מנהל משק הבית של אבל, לייב גודמונסן ועל ידי אחרים. גופתו כרותת הראש הושלכה למימי מפרץ שלין.

למרות שאבל ו-24 אנשי אצולה נשבעו באופן רשמי שלא היה לו כל חלק ברצח, מקובל להאמין שאריק נרצח על פי בקשתו של אבל. על כך הייתה מקובלת אז האמרה: "הבל (אבל) על פי שמו, קין על פי מעשיו" (בדנית: Abel af navn, Kain af gavn).

לאחר שניקה את עצמו מהחשדות על ידי נשיאת שבועה, הוכרז אבל כמלך דנמרק באספה שהתכנסה בויבורג ב-1 בנובמבר 1250.

מותו

תקופת מלכותו של אבל ארכה שנה וחצי בלבד. הוא קיבל ידיעה שאיכרי פריזיה, בהנהגתו של סיקו סיירדמה, סירבו לשלם מסים. אבל קיבץ צבא כדי להענישם. בהיותו בן 33 הוא נהרג על ידי יצרן גלגלי עגלות בשם הנר על גשר הוסום ליד אידרשטדט (כיום בגרמניה) ב-29 ביוני 1252.

באותה עת הוחזק בנו של אבל כבן ערובה על ידי הארכיבישוף של קלן, וכך הוכתר אחיו הצעיר של אבל, כריסטופר הראשון כמלך דנמרק ביום חג המולד של 1252 בקתדרלת לונד.

לאחר מות בעלה, נכנסה המלכה מטילדה למנזר אך מאוחר יותר היא עזבה אותו. ב-1261 היא נישאה בשנית לאציל השוודי בירגר יארל.

מורשתו

רוב בני התקופה ראו במותו הפתאומי של אבל כעונש משמיים שהוטל עליו על רציחת אחיו. כשגופתו של אבל הייתה מונחת בקתדרלת שלזוויג, שמעו הנזירים קולות מוזרים בלילה. הם טענו שהם היו נפחדים מדי כדי להיכנס לכנסייה לאחר מכן. הם האמינו שהייתה זו רוחו הרשעה של אבל שהתהלכה שם בלילה. כתוצאה מכך, נלקחה גופתו של המלך אל מחוץ לכנסייה ונקברה ליד טירת גוטורפ שמחוץ לעיר שלזוויג. מישהו נעץ כלונס עץ בחזהו של אבל כדי להבטיח שהוא יישאר בקברו. זמן רב לאחר מכן נאמר שרוחו של המלך לא מצאה מנוחה ומעת לעת נשמעו דיווחים על אדם עם פנים שחורות רכוב על סוס לבן ועל כלבי ציד זוהרים ברחבי הביצות והיערות של שלזוויג.

צאצאיו של אבל שלטו בדרום יוטלנד עד 1375, לרוב בשיתוף פעולה עם קרוביהם בהולשטיין ועקב כך נוצרה בעיה קבועה לממשלת דנמרק. משמעות העובדה שהם שלטו שם הייתה בסופו של דבר הפרדה בין פריזיה, הולשטיין ורובה של שלזוויג משאר שטחי דנמרק. נינו של אבל, ולדמר השלישי מלך תקופה קצרה על דנמרק לפני שהודח מכיסאו, אך צאצאיו של אבל חזרו לכס המלוכה הדני דרך נינתו, הלוויג משלזוויג, שנישאה לולדמר הרביעי, מלך דנמרק. אך למרות שקו הירושה של הלוויג נקטע עם מותו של כריסטופר השלישי, יורשו, כריסטיאן הראשון היה צאצאו של אבל דרך בתו סופיה, כך שלמעשה, כל מלכי דנמרק שמלכו לאחר מכן, היו צאצאיו של אבל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אבל, מלך דנמרק בוויקישיתוף

• King Abel - danmarkskonger

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0