אריק השישי, מלך דנמרק

אריק השישי
Erik VI Menved

דמותו של אריק השישי מתוך החותם שלו
לידה	1274
פטירה	13 בנובמבר 1319 (בגיל 45 בערך) רוסקילדה, דנמרק
מדינה
מקום קבורה	כנסיית סנט בנדט, רינגסטד, דנמרק
בת זוג	אינגבורג משוודיה
שושלת אסטרידסון
כינוי "מנווד" אב אריק החמישי אם אגנס מברנדנבורג
מלך דנמרק 1286–1319 (כ־33 שנים) → אריק החמישי כריסטופר השני ←

אריק השישי מנווד (בדנית: Erik VI Menved; ‏1274 – 13 בנובמבר 1319) היה מלך דנמרק מ-1286 ועד למותו. הוא היה בנם של אריק החמישי, מלך דנמרק ושל רעייתו, אגנס מברנדנבורג. בעת עלותו לכס המלוכה הוא היה בן 12, לאחר שאביו נרצח על ידי קושרים בלתי ידועים. עקב גילו הצעיר משלה אמו בשמו עד 1294.

מלך

תקופת העוצרות

תקופת מלכותו של אריק הייתה תקופה מרכזית במהלך עידן של דעיכה בהיסטוריה של דנמרק בין השנים 1241 – 1340. ראשית תקופת מלכותו, שבה משלו אמו וקרוביה הגרמנים, עמדה בסימן של אי שקט ומלחמות שבאו בעקבות רצח אביו.

הצעד הראשון של הממשל החדש היה ליישב את פרשת הרצח של המלך לשעבר על ידי בית משפט שהתכנס בחג הפנטקוסט של שנת 1287 בנייבורג. 27 אצילים מונו להחליט במקרה. הנאשמים הראשיים היו מרשל סטיג אנדרסון ויקוב נילסן, רוזן הלנד, יחד עם שבעה אחרים. לאחר יום אחד של דיונים, מצא בית המשפט את כולם אשמים. רכושם והכנסותיהם חולטו והם הוגלו מדנמרק. אפילו האפיפיור היה מעורב כאשר הוא הטיל נידוי על הנאשמים.

פסק הדין עורר כמה שאלות. לא ניתן היה להוכיח שאף אחד מהנאשמים נכח בסביבה הקרובה לאתר הרצח כאשר המלך נדקר למוות. לנאשמים לא הותר להישבע על חפותם לפני בית המשפט או להביא עדים מכובדים שיעידו על חפותם, זכות שהוקנתה להם על פי החוק. למרות הנסיבות הבלתי ברורות של מותו של אריק החמישי, לקח לחבר השופטים יום אחד בלבד כדי להגיע לפסק דין. כל הנאשמים השתייכו למעגל הפנימי של אריק החמישי ולא היה ברור במה היה מותו יכול להועיל להם. מסיבות אלו הגדירו ההיסטוריונים אריק ארופ והוגו אירווינג את פסק הדין כעינוי דין. הם רואים ברצח תוצאה של מאבק כוחות בין שני פלגים של האצולה, אחד בראשות המרשל סטיג והני בראשותו של ולדמר, דוכס דרום יוטלנד. הדוכס ולדמר ירד מגדולתו ב-1283 אך לאחר 1288 הוא שב למעמדו במהרה. החוקרים גורסים שולדמר ובעלי בריתו קשרו קשר לרצוח את המלך ולאחר מכין להטיל את החשד בבית המשפט על יריביהם. היסטוריון אחר, קאי הורבי, ציין שהרצח היה עשוי להיות על רקע מאבק שושלתי על כס המלכות הדני. היו אחרים שסברו שהייתה להם טענה שוות ערך או חזקה יותר לכתר מאשר אריק החמישי, כמו אריק השני, מלך נורווגיה ואחיו ויורשו, הוקון החמישי, שהיו נכדיו של אריק הרביעי, מלך דנמרק.

אנדרסן והאחרים נמלטו לנורווגיה שם הם התקבלו בברכה על ידי המלך אריק שבשמחה תמך באויביו של מלך דנמרק. הוא העניק לאנדרסן מבצר בקונגסהלה שליד הגבול עם דנמרק. אנדרסן החל לעסוק בשוד ימי והטריד את רצועת החוף הדנית במשך שנים. הגולים הצליחו לבנות מבצרים בסמסו, בהילם, בספרוגו ובהלגנס. שום ספינה לא הייתה בטוחה ושום עיירת חוף לא הייתה חסינה מפניו של סטיג אנדרסון. מעשי הביזה שלו הגיעו לשיאם ב-1289 כאשר הוא נחת עם צבא נורווגי קטן בסטובקובינג שבאי פלסטר. ויטסלב השני, נסיך ריגן, עשה שימוש בצי הונדי שלו כדי להדוף את אנדרסן בחזרה לנורווגיה. פעולותיו של אנדרסן הציתו ארבעה עשורים של עימותים ומלחמות בין שתי הממלכות הנורדיות.

תקופת בגרותו

באותה עת התגלע סכסוך כנסייתי בשל שאיפותיו של הארכיבישוף החדש של לונד, ינס גרנד, שתמך בפורעי החוק, קרובי משפחתו, למרות שבועתו לתמוך במלך. מרגע שבחירתו אושרה על ידי האפיפיור, חזר בו הבישוף ינס משבועת האמונים שלו. "אין זה חשוב בעיני אם הדוכס ולדמר, יהודי, טורקי, עובד אלילים, או השטן בעצמו יהיו מלך דנמרק, מלבד שלא יהיו אלה אריק או אחיו כריסטופר", הוא אמר. הבישוף ינס הרחיק לכת עוד והעניק חלק מאדמות הכנסייה בהונדהלס לגולים כדי שיבנו שם מבצר והנעים את זמנם על שולחנו בגלוי. המלך לא היה יכול לשאת זאת וב-1294 הוא הורה על מעצרו של הבישוף ינס. הארכיבישוף נשלח אל הדוכס כריסטופר כלוא בשלשלאות להיכלא במגדל האפל של סובורג. לאחר כמה חודשים של שהייה בתנאים מחרידים, שלח המלך שליח לבישוף ינס לבדוק אם הוא מוכן להישבע שוב שבועת אמונים ולהבטיח שלא יחפש נקמה על מאסרו. "במקום להיעתר לבקשה זו, הייתי מוכן שהמלך יבתר את גופי נתח אחר נתח מאשר להיכנע לפקודותיו", השיב הבישוף. לאחר שנתיים בתנאי כליאה קשים, הצליח הבישוף ינס להמלט בסיועו של עובד המטבח. הוא נמלט ישירות לרומא כדי לשטוח את טענותיו לפני הכס ה"קדוש". האפיפיור מיד הטיל נידוי על המלך וחרם על כל דנמרק עד שהממלכה תשלם לבישוף ינס סכום של 49,000 מארקים של כסף. דנמרק לא הייתה מסוגלת לגייס סכום כסף כזה והחרם עליה נמשך ארבע שנים נוספות. ב-1302 כתב אריק השישי לאפיפיור בקשת מחילה עבורו ועבור ממלכתו. כשהוא מבטיח לעשות כל דבר שיבקש האפיפיור, השפיל אריק את עצמו בפומבי. האפיפיור בוניפקיוס השמיני, בתיווכו של המלומד מרטין מדקיה, הסכים להפחית את הקנס ב-80%, החרם והנידוי הוסרו והארכיבישוף ינס קיבל תפקיד אחר שישאירו הרחק מיורשו של המלך אריק.

לאריק הייתה חיבה רבה לטורנירים וכסף רב הוצא מאוצר הממלכה על אמצעי בידור זה. בטורניר אבירים שנערך ברוסטוק, זרמו יין, תמד ובירה במשך חודש לכל מי שחשק במשקה. המלך שילם עבור אחזקתם של כל הסוסים והבהמות שבטורניר, כולל הר של שיבולת שועל. הוא הטיל מסים חדשים ובלתי רגילים על איכרים ועל אצילים. כאשר כספי המסים לא כיסו את הוצאותיו, הוא לווה כספים רבים מאצילים גרמנים שונים והרחיק לכת עד כדי כך שהוא משכן חלקים מאדמות דנמרק כערבון. אריק שלח כמה משלחות לגרמניה כדי לזכות בשטחים חדשים בניסיון לשקם את מעמדה של דנמרק כמעצמה סקנדינבית. באמצעות בריתות עם נסיכים גרמנים, ביניהם הדוכס ממקלנבורג, הוא הצליח להיות אדונם הרשמי של כמה ערים הנזאיות. הוא גם התערב בנעשה בשוודיה כדי לתמוך בגיסו כנגד מתנגדיו ב-1305 ושוב ב-1307 – 1309, כשהוא נלחם במקביל בגרמניה ומעסיק כוחות גרמנים למטרותיו.

ב-1312 הכה את דנמרק רעב כבד וכאשר דרש אריק שיגבו מסים באותו היקף כבעבר, מרדו איכרי זילנד. אריק דיכא את המרד באכזריות ותלה מאות איכרים מסביב לקופנהגן. בשנה שלאחר מכן, באספה שהתכנסה בויבורג, הכריזו האיכרים והאצילים על מרד כנגד אריק. אלה שסירבו לסייע למורדים נתלו על קורות גגות בתיהם. אריק דיכא את המרד בסיועם של שכירי חרב גרמנים. הוא החל בבנייתו של מעגל מצודות באמצעות עבודות כפייה, אחד העונשים שהוטלו על המורדים. האצילים שהשתתפו במרד הוגלו או הוצאו להורג ורכושם הוחרם לטובת הכתר. ארבע מצודות כאלו נבנו: ביגהולם בהורסנס, קאלו מצפון לאורהוס, בורוגבולד בויבורג ואולסטרופ ממזרח לסטורר. נילס ברוק הוצא להורג על כך שהסתיר את רנה יונסן שסייע לאלה שרצחו את אביו אריק.

ב-1313 העביר אריק את כל רכוש הכתר בדרום יוטלנד אל הדוכס תמורת מזומנים. מ-1315 ועד 1317 אירעה שוב בצורת. לא נותר דבר לגבות ממנו מסים ואוצר הממלכה היה ריק. ב-1317 משכן אריק את כל האי פין לרוזן גרט מרנדסורג ולרוזן יוהאן מקיל תמורת גיוסם של 200 אבירים רכובים. לפני מותו, הספיק אריק למשכן גם את סקונה לאצילים גרמנים עבור מימון להמשך חיי המותרות שלו. כמכה אחרונה לגאווה הדנית, כבש הדוכס היינריך ממקלנבורג את הטירות ברוסטוק.

כשמת אריק השישי ב-1319, כשאף אחד מצאצאיו לא נותר אחריו בחיים, הייתה דנמרק בפשיטת רגל.

מורשתו

באופן מסורתי היחס לתקופת מלכותו של אריק השישי הוא כאחת מתקופות הזוהר בשל ניסיונו לשקם את האימפריה הנרחבת שלה. הוא זכה לתשבחות בספרות הרומנטית הדנית. במבט לאחור כיום, צעדי המדיניות שלו היוו את תחילת תהליך הפירוק של האימפריה הדנית בים הבלטי ובצפון אירופה שהמשיך בדורות הבאים.

כינוי של אריק השישי, Menved, הוא נושא שזכה להרבה דיונים. הסבר עממי הוא שמדובר על ראשי תיבות של נוסח השבוע שהיה חביב עליו: ved alle hellige mænd ("בשם כל האנשים הקדושים"). הסבר אחר לקוח מהמילה הדנית העתיקה menvett ("ציפור המבשרת את הרעות").

נישואין ומשפחה

אריק השישי נשא לאישה ביוני 1296 את אינגבורג, בתו של מגנוס השלישי, מלך שוודיה. הזוג הביא לעולם שמונה בנים שמתו בילדותם. ב-1318 ילדה אינגבורג בן חי ובריא. המלכה הציגה אותו בפני הציבור כאשר היא אוחזת בו מחוץ לכרכרה בה היא נסעה. ברגע מסוים היא איבדה את אחיזתה בו והוא נפל לארץ, שבר את מפרקתו ומת. עקב יגונה הכבד, נכנסה אינגבורג למנזר. על פי אחת האגדות היא אולצה לעשות זאת על ידי בעלה, שהאשים אותה במות בנם. על פי גרסה אחרת, הסיבה לכניסתה למנזר הייתה הצער שלה על מות שני אחיו, אריק ומגנוס. ב-1319 היא חזתה את מותה הקרב וסיפרה על כך לבעלה ולארכיבישוף וזמן קצר לאחר הלכה לעולמה, זמן קצר לפני בעלה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אריק השישי, מלך דנמרק בוויקישיתוף

• אריק השישי מתוך אתר אנציקלופדיה בריטניקה.
• Erik VI. Menved King of Denmark, Skeel & Kannegaard Genealogy