כריסטופר השני, מלך דנמרק

כריסטופר השני, מלך דנמרק
Christoffer II

לידה	29 בספטמבר 1276
פטירה	2 באוגוסט 1332 (בגיל 55) טירת ניקובינג, דנמרק
מדינה
מקום קבורה	מנזר סורו, דנמרק
בת זוג	יופמיה מפומרניה
שושלת אסטרידסון
אב אריק החמישי אם אגנס מברנדנבורג צאצאים מרגרטה אריק אוטו אגנס היילוויג ולדמר
מלך דנמרק (תקופה ראשונה) 1320–1326 (כ־6 שנים) → אריק השישי ולדמר השלישי ←
מלך דנמרק (תקופה שנייה) 1329–1332 (כ־3 שנים) → ולדמר השלישי אינטררגנום (תקופת בין מלכים). ב-1340 מלך ולדמר הרביעי ←

כריסטופר השני (בדנית: Christoffer II; ‏29 בספטמבר 1276 – 2 באוגוסט 1332) היה מלך דנמרק מ-1320 ועד 1326 ושוב מ-1329 ועד למותו. הוא היה בנו של אריק החמישי, מלך דנמרק. שמו מקושר לאסון לאומי, שכן תקופת מלכותו כמעט והסתיימה בפירוק מוחלט של ממלכת דנמרק.

ראשית חייו

כאחיו של אריק השישי, מלך דנמרק, היה כריסטופר יורש אפשרי לכתר. כבחור צעיר שנשא את התואר דוכס אסטוניה, הוא תמך בצעדי המדיניות של אחיו. בין שאר פעולותיו הוא היה זה שעצר את הארכיבישוף ינס גרנד ב-1294. אך מאוחר יותר הוא הצטרף למתנגדים לאחיו ויצא לגלות עם מותו של אריק ב-1319.

מלך

כתב הזכויות

האצולה הייתה מעוניינת במלך חלש ובינואר 1320 נבחר כריסטופר להיות המלך. בשובו לדנמרק הוא חתם על כתב זכויות (Haandfæstning), בפעם הראשונה שמסמך כזה נחתם ככתב הכתרה. הוא קיבל ממלכה במצב של פשיטת רגל, כשאזורים שלמים בדנמרק היו ממושכנים לאצילים גרמנים ודנים. תנאי כתב הזכויות היו קשים מאוד, בשל העובדה שהם הגבילו את יכולתו להטיל מיסים ועקב כך שהם דרשו תשלום על המשכונות. כריסטופר לא היה יכול לקבל שום החלטה בנוגע לממלכה בלי הסכמתם של האצילים ושל הבישופים. זכויות היתר של האצולה ושל הכנסייה נכללו בכתב הזכויות ולאחר מכן נוספו זכויות נוספות. לא ניתן היה לכלוא, להגלות או לקנוס שום בישוף ללא אישורו של האפיפיור. שום בית משפט אזרחי לא היה יכול לשפוט שום איש כנסייה. לא ניתן היה להטיל שום מס על רכוש הכנסייה. אף אציל לא היה יכול להעלות דמי חכירה או שכירות על האיכרים. לא ניתן היה לאלץ אף אציל לצאת למלחמה מחוץ לגבולות דנמרק או לשלם עבור ציודם של חיילים שילחמו מחוץ לגבולות דנמרק. המלך נדרש לשחרר אנשי אצולה שנכלאו תוך שנה. כל המיסים שהוטלו על האצולה ועל הכנסייה מאז תקופת מלכותו של ולדמר השני, בוטלו, אך את חובות המדינה היה צורך לשלם. העברת הסמכויות מידיו של המלך החלה אז ונמשכה עד 1660.

ההדחה והגלות

למרות שכריסטופר חתם על כתב הזכויות, הוא משל כאילו הוא לא היה קיים. מאחר שהוא לא יכול היה לגבות מיסים מהכנסייה ומהאצולה הדנית, הוא הטיל מיסים כבדים מאוד על השטחים הגרמנים ועל איכרי דנמרק.

בשנים הבאות ניסה כריסטופר לחזק את מעמדו על ידי השבתה של המדיניות של אריק להלחם נגד הדוכסיות, הרוזנויות והערים בצפון גרמניה. ההוצאות שהיו כרוכות במהלכים אלה עלו לו בכספים שכדי להשיגם הוא נאלץ למשכן נכסים. עד מהרה מצא עצמו כריסטופר בעימות עם הכנסייה ועם האצולה. במהלך המרד של שנת 1326 הוא הודח בעקבות ברית שכרתו האצילים הדנים עם גרהרד השלישי, רוזן הולשטיין ויוהאן הראשון, רוזן הולשטיין-קיל. כריסטופר אולץ להתפטר ולצאת לגלות. במקומו הומלך הדוכס ולדמר מדרום יוטלנד בן ה-12 כולדמר השלישי, כשבפועל משל הרוזן גרהרד כעוצר. הם אילצו את ולדמר לחתום בעת הכתרתו על כתב זכויות נפרד לדרום יוטלנד, ללא קשר לזה שנחתם לדנמרק, כך שמלך דנמרק לעולם לא יוכל למשול שם. קנוט פורסה קיבל את השלטון על הלנד על עצמו כתמורה לשירותיו עבור הרוזן גרהרד והרוזן יוהאן. העימותים על אופן חלוקת השליטה על דנמרק פירקו את הבריתות שבעקבותיהם אולץ כריסטופר לגלות מדנמרק.

עד 1329 חי כריסטופר בגלות, אך התוהו ובוהו שהתחולל ב"רפובליקת האצילים" של דנמרק, והחיכוכים בין גרהרד לבין אחיינו, יוהאן, רוזן הולשטיין-פלון, אחיו למחצה של כריסטופר, נתנו לו סיכוי מחודש. לפתע, בסיועו של היינריך, נסיך מקלנבורג, ניצב כריסטופר בוורדינגבורג בראש 2,000 אבירים רכובים גרמנים. לרוע מזלו, הם הרשו לעצמם להיות מוקפים ואולצו להיכנע. לאחר מרידת איכרים ביוטלנד שדוכאה באכזריות על ידי הרוזן גרהרד, התחננו איכרי סקונה בפני מגנוס השישי, מלך שוודיה, שימלוך עליהם. הוא קיבל את הבקשה בשמחה ודנמרק חדלה להתקיים כממלכה מאוחדת.

השיבה למלוכה

כריסטופר הוחזר להיות מלך ב-1329 בשיתוף פעולה עם הרוזן יוהאן, אך בפעם הזאת הורד מעמדו לכזה של מלך בובה כבר מההתחלה. רוב שטחי ממלכתו היו ממשוכנים ולא היה לו כל סיכוי להחזיק בסמכות מלכותית של ממש. יוטלנד, לדוגמה, הייתה ממשוכנת בסכום של 100,000 מארקים של כסף לתשלום מיידי. היו אלה תנאים בלתי אפשריים. הרוזן גרהרד לקח את כל יוטלנד לעצמו כרכושו הפרטי. הרוזן יוהאן עשה כן בפין ובזילנד. ב-1331 ניסה כריסטופר לנצל עימות בין גרהרד לבין יוהאן על ידי הצטרפות לזה האחרון, אך מהלך זה הסתיים בתבוסה צבאית ברורה במערכת הביצורים דנווירקה (Danevirke). על פי ההסדר שהוסכם עליו בין הרוזנים, הותר לכריסטופר להמשיך להחזיק בתואר מלך, אך ללא סמכות כל שהיא במציאות. ניתן לו בית פשוט להתגורר בו בסקסקובינג שבלולנד, אך גם בית זה נשרף על ידי שכירי חרב גרמנים. כריסטופר נכלא בטירת אלהולם שבלולנד, שם הוא מת כאדם שבור ומרושש בשנה שלאחר מכן.

מורשתו

לאחר מותו הפסיקה דנמרק להתקיים כממלכה באופן רשמי ובמשך שמונה השנים הבאות היא נמשלה על ידי גורמים שונים שלהם הייתה הממלכה חייבת כספים באמצעות משטר צבאי גרמני.

ההיסטוריה תשפוט את כריסטופר בחומרה ולעיתים תכופות הוא נחשב כרודן חלש, בלתי אמין וחסר יכולת, "המלך שמשכן את דנמרק לגרמנים". במובנים רבים הוא פשוט ביצע את המדיניות של קודמו. המדיניות של משכון חלקים מדנמרק הייתה נוהג מקובל של אצילים ושל מלכים כדי לגייס כספים. תהיה זו טעות לכנות אותו שליט פסיבי. כוחן של האצולות הדנית והגרמנית ושיתוף הפעולה שלהן עם מוסד הכנסייה חתרו תחת חופש הפעולה שלו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כריסטופר השני, מלך דנמרק בוויקישיתוף

• Kong Christoffer II - danmarkskonger (בדנית)
• Christoffer 2.s håndfæstning 1320, danmarkshistorien.dk (בדנית) (נוסח כתב הזכויות שחתם עליו כריסטופר השני).

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25540292כריסטופר השני, מלך דנמרק