כריסטינה מדנמרק

כריסטינה מדנמרק
Christine af Danmark
לידה	נובמבר 1521; ניבורג, דנמרק
פטירה	10 בדצמבר 1590 (בגיל 69); טורטונה, דוכסות מילאנו
בן זוג	פרנצ'סקו ספורצה השני, דוכס מילאנו ; פרנסואה הראשון, דוכס לורן
שושלת בית אולדנבורג
תואר	נסיכת דנמרק
אב	כריסטיאן השני, מלך דנמרק
אם	איזבלה מאוסטריה
צאצאים	ראו בהמשך

כריסטינה מדנמרק (בדנית: Christine af Danmark; ‏נובמבר 1521 – 10 בדצמבר 1590), הייתה בתו של כריסטיאן השני, מלך דנמרק, ואשתו של פרנצ'סקו ספורצה השני, דוכס מילאנו, ולאחר מכן של פרנסואה הראשון, דוכס לורן.

ביוגרפיה

כריסטינה נולדה בנובמבר 1521 בניבורג, לכריסטיאן השני, מלך דנמרק ולאיזבלה מאוסטריה, בתם של פליפה הראשון, מלך קסטיליה וחואנה הראשונה, מלכת קסטיליה. בשנת 1523 אולץ אביה להתפטר מתפקידו על ידי האצולה הדנית, ודודו פרידריך, דוכס הולשטיין מונה למלך דנמרק. בשנת 1526 מתה אמה איזבלה מאוסטריה, ובשנת 1532 נכלא אביה לאחר שניסה לחזור ולתפוס את כתר המלוכה הדני, ואילו אחיה הנס מדנמרק מת באותה שנה.

כריסטינה התחנכה בחצרו של דודה קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", וקיבלה חינוך מעולה מדודתה מריה מהונגריה. בשנת 1527 הציע תומאס וולזי, הארכיבישוף מיורק שכריסטינה תתחתן עם בנו הבלתי חוקי של הנרי השמיני, מלך אנגליה, אולם בית הבסבורג סירב לכך, ובשנת 1531 הועלתה ההצעה שתתחתן עם פרנצ'סקו ספורצה השני, דוכס מילאנו.

ב-23 בספטמבר 1533 התחתנה כריסטינה בבריסל על ידי שליח עם פרנצ'סקו ספורצה השני, באמצעות נציגו הרוזן מסימיליאנו סטמפה, וב-4 במאי 1534 נערך טקס החתונה הרשמי באולם הרוצ'טה יחסי כריסטינה עם פרנצ'סקו היו טובים, והיא הייתה מאוד פופולרית במילאנו, שם היא נחשבה לסמל של שלום ותקווה לעתיד לאחר עשרות שנים של מלחמה. היא נהנתה ממסיבות וציד, אך לה ולפרנצ'סקו לא היו ילדים.

באוקטובר 1535 מת פרנצ'סקו ספורצה השני, והשאיר את כריסטינה אלמנה בגיל 13. כריסטינה הפכה למושלת העיר טורטונה, ואילו דוכסות מילאנו סופחה לשלטון בית הבסבורג. לאחר מותה של ג'יין סיימור - אשתו השלישית של הנרי השמיני, מלך אנגליה, הועלתה הצעה שכריסטינה תתחתן עם הנרי השמיני, והנס הולביין אף הכין דיוקן שלה בשביל הנרי, אולם ההצעה לא יצאה אל הפועל בשל התנגדותה של כריסטינה. בשנת 1539 חיזר וילהלם, דוכס יוליך-קלווה-ברג אחרי כריסטינה, משום שקיווה שעל ידי כך יוכל לקבל את דוכסות חלרה, אולם קרל החמישי התנגד לרעיון. כמו כן חיזרו אחריה אנטואן דה בורבון ופרנסואה, נסיך לורן, וכריסטינה עצמה הייתה מאוהבת ברנה משאלון.

ב-10 ביולי 1541 התחתנה כריסטינה עם פרנסואה, נסיך לורן, ממנה היו לו 3 ילדים. במהלך המלחמה בין בית הבסבורג לצרפת, ביקרה כריסטינה יחד עם אחותה דורותיאה בפריז בניסיון להשכין שלום בין פרנסואה הראשון, מלך צרפת לדודה קרל החמישי, אולם לא הצליחה במשימתה. בשנת 1544 מת חמיה אנטואן, דוכס לורן, ובעלה פרנסואה הראשון, דוכס לורן ירש את נחלותיו ותאריו. בשנת 1545 מת בעלה במפתיע, ובנם קרל השלישי, דוכס לורן ירש את נחלותיו ותאריו, תוך שכריסטינה משמשת כעוצרת יחד עם גיסה ניקולא, דוכס מרקור.

בשנת 1551 שוב פרצה מלחמה בין צרפת לבית הבסבורג, וכריסטינה החליטה לשמור על נייטרליות, למרות שהייתה בת ברית של ההבסבורגים. בהתאם להחלטתה היא נפגשה עם אנרי השני, מלך צרפת, והוא הבטיח לה כי דוכסות לורן לא תיפגע מהלחימה. באפריל 1552 פלשו כוחות צרפתיים לדוכסות, ועד נהרה כבשו את ננסי. בתחילה הורשתה כריסטינה להישאר בתחומי הדוכסות, אם כי נושלה מתפקיד העוצרות על בנה, אולם בהמשך היא גורשה עם משפחתה מהדוכסות ועברה להתגורר בבריסל. בשנת 1556 הועלתה ההצעה כי כריסטינה תתחתן עם אמנואלה פיליברטו, דוכס סבויה, ושניהם ימונו למושלי ארצות השפלה ההבסבורגיות, אולם ההצעה לא יצאה לבסוף אל הפועל. בשנת 1557 ביקרה כריסטינה יחד עם מרגריטה מפארמה באנגליה, אצל מרי הראשונה, מלכת אנגליה, ועשתה שם רושם מעולה. בשנת 1559 נחתם שלום קאטו-קמברזי, אשר נחשב כניצחון דיפלומטי של כריסטינה, ובמסגרתו התחתן בנה קרל השלישי, דוכס לורן עם קלוד דה ולואה, נסיכת צרפת, בתו של אנרי השני, מלך צרפת.

בשנת 1561 השתתפה כריסטינה בטקס הכתרתו של שארל התשיעי, מלך צרפת, ובשנת 1562 היא השתתפה בטקס הכתרתו של מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". כריסטינה שימשה כיועצת המדינית של בנה, וראתה בעין רעה את השפעתה של המלכה קתרין דה מדיצ'י עליו. בשנת 1559 מת אביה כריסטיאן השני, מלך דנמרק, ובשנת 1563 החלה כריסטינה לכנות את עצמה כ"מלכת דנמרק, שוודיה ונורווגיה, ריבון הגותים, הוונדלים והסלבנים, דוכסית שלזוויג, דיטמארש, לורן, בר ומילאנו, רוזנת אולדנבורג ובלמונט וגבירה מטורטונה". במהלך מלחמת שבע השנים הצפונית ניסתה כריסטינה לחבור לאריק הארבעה עשר, מלך שוודיה, על ידי נישואין עם בתה רנאטה מלורן, בתמורה לסיוע בכיבוש דנמרק, אולם התוכנית לא יצאה לבסוף אל הפועל. כמו כן ניסתה כריסטינה לשכנע את פליפה השני, מלך ספרד שיסייע לה במימוש מטרה זו, אולם גם הוא סירב לסייע לה וכריסטינה נטשה לבסוף את נסיונותיה לכבוש את השלטון בדנמרק.