פרדריק השלישי, מלך דנמרק

פרדריק השלישי, מלך דנמרק
Frederik III

פרדריק השלישי, מלך דנמרק
לידה	18 במרץ 1609 הדרסלב, שלזוויג
פטירה	9 בפברואר 1670 (בגיל 60) קופנהגן, דנמרק
מדינה	דנמרק-נורווגיה
מקום קבורה	קתדרלת רוסקילדה
בת זוג	סופיה אמליה מבראונשווייג-לינבורג
שושלת בית אולדנבורג
אב כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק אם אנה קתרינה מברנדנבורג צאצאים כריסטיאן אנה סופיה פרדריקה אמיליה וילהמינה ארנסטינה ג'ורג' אולריקה אלאונורה פרדריק דורותיאה
מלך דנמרק-נורווגיה 1 במאי 1648 – 9 בפברואר 1670 (21 שנים) → כריסטיאן הרביעי כריסטיאן החמישי ←

פרדריק השלישי (בדנית ובנורווגית: Frederik III; ‏18 במרץ 1609 – 9 בפברואר 1670) היה מלך דנמרק-נורווגיה מ-1648 ועד למותו. הוא גם משל תחת השם פרדריק השני כנסיך-בישוף של הדיוקסיה של ורדן בין השנים 1623 – 1629 ושוב בין השנים 1634 – 1644 וכנסיך-בישוף של ברמן בין השנים 1635 – 1645.

פרדריק היה זה שכונן את המונרכיה האבסולוטית בדנמרק-נורווגיה ב-1660, שאושרה על פי חוק ב-1665 והייתה הראשונה מכל המונרכיות האבסולוטיות במערב אירופה. הוא גם הורה על יצירתו של "כס המלכות הדני" (Danmarks tronstol). פרדריק היה בנם השני של כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק ושל אנה קתרינה מברנדנבורג. לאחר מותו של אחיו הבכור, הנסיך כריסטיאן, ב-1647, הוא נבחר להיות יורש העצר.

כדי להיבחר כמלך לאחר מותו של אביו, נתן פרדריק השפעה משמעותית לאצולה. כמלך, הוא ניהל שתי מלחמות כנגד שוודיה. הוא הובס במלחמה הדנית-שוודית (1658-1657), אך זכה באהדה ציבורית רחבה כאשר עמד בגבורה כנגד המתקפה על קופנהגן ב-1659 וניצח במלחמה הדנית-שוודית (1660-1658). מאוחר יותר אותה שנה, עשה פרדריק שימוש באהדה הציבורית כלפיו כדי לבטל את המונרכיה הנבחרת לטובת המונרכיה האבסולוטית שהונהגה בדנמרק מאז ועד 1848. פרדריק נשא לאישה את סופיה אמיליה מברונזוויק-לונברג, שאתה הוא הביא לעולם את בנו, כריסטיאן.

ראשית חייו

פרדריק נולד בהדרסלב שבשלזוויג כבנם של כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק ושל אנה קתרינה מברנדנבורג. בנערותו ובראשית ימי בחרותו לא היה צפוי שהוא יירש את כס המלוכה הדני, שכן אחיו הבכור, כריסטיאן נבחר להיות היורש בכוח ב-1608. פרדריק חונך באקדמיית סורו ולמד בהולנד ובצרפת. כבחור צעיר, הוא גילה עניין בתאולוגיה, במדעי הטבע ובהיסטוריה של סקנדינביה. הוא היה נסיך מאופק ומסתורי שנהג לצחוק רק לעיתים רחוקות, דיבר מעט וכתב עוד פחות, בניגוד מוחלט לאביו. למרות שחסר לו האופי העליז והאימפולסיבי של אביו, פיצה פרדריק את עצמו בתכונות של מתינות ושליטה עצמית. ב-1 באוקטובר 1643 נשא פרדריק לאישה את סופיה אמיליה, בתו של גאורג, דוכס ברונזוויק-לונברג, שהייתה בעלת אופי אנרגטי, תאוותני ושאפתני. הוא היה אספן ספרים נלהב והאוסף שלו הפך להיות הגרעין של הספרייה המלכותית של קופנהגן.

תפקידים פוליטיים

בנעוריו, שימש פרדריק בתפקידים שהוטלו עליו על ידי אביו במסגרת האימפריה הרומית ה"קדושה". הוא מונה להיות השליט החילוני של הנסיכות-הארכיכיבישופית של ברמן, בין השנים 1635 – 1645 והנסיך-בישוף של ורדן, בין השנים 1623 – 1629 ושוב בין השנים 1643 – 1645 וכן ממלא מקום השליט של הבישופות של הלברשטאדט. כך, מגיל צעיר, הוא רכש ניסיון כאיש מינהל. בהיותו בן 18, הוא היה למפקד הראשי של המבצר של העיר שטאדה. במהלך מלחמת תורסטנסון שהתנהלה בין השנים 1643 – 1645, איבד פרדריק את השליטה על נחלותיו באימפריה הרומית ה"קדושה". הוא מונה אז על ידי אביו להיות מפקד בנחלות המלכותיות בשלזוויג ובהולשטיין. בתפקיד זה הוא לא נחל הצלחה, בעיקר עקב העימותים שלו עם הרוזן-מרשל אנדרס בילה, שפיקד על הכוחות הדנים. הייתה זו ההתנגשות הראשונה של פרדריק עם האצולה הדנית, שלאחר מכן התייחסה אליו בחוסר אמון מוחלט.

מלך

פרדריק השלישי על גב סוסו, ציור של וולפגנג היימבך

פרדריק השלישי בקרב נייבורג, ציור של וולפגנג היימבך. פרדריק לא נכח כלל בקרב זה והציור נוצר כצעד תעמולתי.

הטענה לכתר

מותו של כריסטיאן, אחיו הבכור של פרדריק, ביוני 1647, פתח את האפשרות שהוא ייבחר להיות היורש בכוח לכתר הדני. עם זאת, סוגיה זו עדיין לא יושבה כאשר מת כריסטיאן הרביעי ב-28 בפברואר 1648. לאחר דיון ארוך במועצה המלכותית (Riksråd), הוא הוכר בסופו של דבר כיורשו של אביו. ב-6 ביולי, קיבל פרדריק את שבועת האמונים של נתיניו וב-23 בנובמבר התקיים טקס ההכתרה. עם זאת, עקב הספקות בנוגע לשלטונו של כריסטיאן הרביעי, יחד עם העימותים שאליהם נקלע פרדריק בתקופות שלטונו בברמן ובורדן ומריבותיו עם אנדרס בילה, הוא נבחר להיות מלך רק לאחר שהוא חתם על כתב הזכויות (Haandfæstning). כתב זה כלל תנאים שצמצמו את זכויות היתר המלכותיות שכבר היו ממילא מקוצצות לטובת הגדלת השפעתה של המועצה המלכותית.

בשנים הראשונות למלכותו של פרדריק, הייתה המועצה המלכותית הציר המרכזי של הפוליטיקה הדנית. עם זאת, פרדריק הפעיל סמכויות רחבות יותר מאלה שהוגדרו בכתב הזכויות באופן רשמי. בסופו של דבר, ב-1651 הוא הצליח לסלק מתפקידם את שני החברים המשפיעים ביותר במועצה, גיסיו קורפיץ אולפלדט וחניבעל ססטד. אולפלדט הוגלה לשוודיה, שם הוא הפך להיות בוגד במלכות, בעוד שססטד הוחזר למעמדו הקודם ב-1660.

המלחמה נגד שוודיה

בזכות איכויותיו, לא היה פרדריק אדם שלא הכיר במגבלות שלו ושל ארצו. אך הוא ראה, בצדק, בעלייתו לכס המלוכה של קרל העשירי גוסטב, מלך שוודיה ב-6 ביוני 1654, כאיום על שלומה של דנמרק. הוא חש שמזגו של קרל והמדיניות שלו הפכו אותו למלך תקיף ולוחמני. אי הוודאות היחידה הייתה לאיזה כיוון יפעיל קרל את תוקפנותו תחילה. פלישתו של קרל לפולין ביולי 1655 הייתה מקור להקלה עבור פרדריק, למרות שהמלחמה הצפונית השנייה היוותה סכנה סמויה לדנמרק. פרדריק היה נחוש בדעתו להתעמת עם שוודיה בהזדמנות האפשרית הראשונה. כאשר התכנסה המועצה המחוקקת של דנמרק ב-23 בפברואר 1657, היא העניקה ברצון מימון לטובת הוצאות גיוס והוצאות צבאיות אחרות. ב-23 באפריל קיבל פרדריק את הסכמת הרוב במועצה המלכותית לתקוף את נחלותיה של שוודיה בגרמניה. בראשית מאי, התפוצץ המשא ומתן עם שוודיה וב-1 ביוני חתם פרדריק על מנשר שהצדיק את המלחמה, שמעולם לא הוכרזה באופן רשמי.

המלך השוודי שיבש את כל התוכניות של אויביו, כאשר בינואר ובפברואר 1658 הוא חצה עם צבאותיו את מיצרי הים בין יוטלנד לפין ומשם לזילנד. ההשפעה של הישג חסר תקדים זה של חציית מעברי הים הקפואים כדי לפלוש לטריטוריה הדנית, הייתה מוחצת. פרדריק חתר מיד לשלום. תוך העתרות להפצרותיהם של השרים האנגלים והצרפתים, הסכים קרל לבסוף לצמצום כוחה של המלוכה הדנית ולא להכחדתה. ב-18 בפברואר נחתם חוזה טאסטרופ וב-26 בפברואר נחתם הסכם רוסקילדה. ההסכמה על תנאי השלום הגיעה לאחר אפיזודה ראויה לציון. פרדריק הביע את רצונו להיפגש אישית עם כובש ארצו, קרל העשירי, והסכים להיות אורחו לשלושה ימים בטירת פרדריקסבורג. נשפים מפוארים שהתמשכו לתוך הלילה ושיחות אישיות בין נסיכים שעד לא מכבר היו משני צדדיו של מאבק רווי דמים, הראו שרק שלום וידידות ישררו בין שתי הממלכות בעתיד.

הדיפת ההתקפה על קופנהגן

אך יצר הכיבוש של קרל שלא ידע שובע והחשדנות שלו כלפי דנמרק שלא ניתן היה לבערה, גרמו לו להתאמץ לתקוף את שכניו ללא סיבה נראית לעין או ללא הכרזת מלחמה, בניגוד לכל הסטנדרטים הבינלאומיים המקובלים בהתנהגות בין שליטים. נחיתתו של הצבא השוודי בקורסור שבזילנד ב-17 ביולי 1658, גרמה לאימה בקופנהגן. איש לא צפה את האפשרות של התקפה פתאומית ברוטלית כזאת והכל ידעו שהבירה הדנית לא הייתה מבוצרת כיאות והכוחות הצבאיים בה היו דלילים.

במהלך המלחמה, זכה פרדריק באהדה ציבורית גדולה, לאחר שהוא לא שעה לעצת שריו להימלט מקופנהגן במילותיו הבלתי נשכחות: "אמות בקן שלי" והיה פעיל בהנהגת מערך ההגנה על העיר. ב-8 באוגוסט, האיצו נציגי כל המעמדות בבירה להתארגן להתנגדות נמרצת, ואזרחי קופנהגן, בהנהגתו של ראש העיר, האנס ננסן, הביעו את נאמנותם הבלתי ניתן לערעור כלפי המלך ואת נחישותם להגן על העיר ככל שיידרשו. לדנים נותרו רק שלושה שבועות להתכונן לסכנה המתקרבת, וכוח ההגנה כלל רק 2,000 חיילים סדירים. אך הממשלה והעם הפגינו התנגדות בלתי נשכחת וראויה לציון בפיקוחם המתמשך של המלך והמלכה ושל ראש העיר. עד תחילת ספטמבר, תוקנו כל הפרצות בחומה, היא חומשה בתותחים ו-7,000 איש צוידו בנשק.

קופנהגן הייתה אז כה חזקה עד שקרל העשירי, שוויתר על כוונתו המקורית לתקוף את העיר, הטיל עליה מצור. אך גם על הרעיון הזה הוא נאלץ לוותר כאשר צי הולנדי שתגבר את חיל המצב שבעיר וצייד אותו מחדש, הביס אותו ב-29 באוקטובר בקרב המיצר. לאחר מכן, ב-1659, סייעו ההולנדים בשחרורם של האיים הדניים. כך הצילה הבירה קופנהגן את המלוכה הדנית. המלחמה הסתיימה כאשר נחתם הסכם קופנהגן במאי 1660, שלפיו אושר הוויתור של דנמרק על סקונה, על הלנד ועל בלקיניה, בעוד שבורנהולם וחלקים משלזוויג הוחזרו לדנמרק.

מונרכיה אבסולוטית

פרדריק גרף רווחים פוליטיים מההגנה הנחושה שלו על קופנהגן. הנאמנות המסורתית של מעמד הביניים הדני הפכה להיות התלהבות אישית מהמלך עצמו ולמשך תקופה קצרה, מצא פרדריק את עצמו כאדם האהוד ביותר בממלכתו. הוא עשה שימוש באהדה הציבורית כלפיו על ידי הפיכתה של ארצו ב-1660 ממונרכיה נבחרת למונרכיה אבסולוטית. כדי להבטיח את המעבר הזה, הוא הכריז באותה שנה על מצב חירום. בכינוס אספת המעמדות של ספטמבר 1660, שמטרתו הייתה לפתור את הבעיות הכלכליות שהתעוררו לאחר המלחמות, שיסה פרדריק את המעמדות אלה באלה. הוא הצליח בהשגת תמיכה להנהגתה של מונרכיה שושלתית, את ביטולו של כתב הזכויות (Haandfæstning) ואת הנהגתו של משטר אבסולוטי על פי חוק.

במהלך עשר השנים האחרונות למלכותו, הוא נקט שוב בעמדות מעורפלות, בעוד שמעמדה של המונרכיה עלה והמדינה ניסתה להשתקם מהמלחמות. אנשים חדשים נכנסו לכהן בממשלה, שבה הייתה יריבות בין שרים ויועצים כמו חניבעל ססטד וכריסטופר גבל. פרדריק התרכז בשינוי המבנה המנהלי של הממשלה ובשינוי החלוקה המנהלית של ממלכתו. ב-1665 הושג הסכם Lex Regia. חוקת המונרכיה האבסולוטית הדנית והעמידה על הזכות האלקית הוגדרו בחוק כתוב לראשונה באירופה. החוקה הגדירה שהמלך "מיום זה ואילך יהיה נערץ ויחשב כאדם הנעלה ביותר בארץ על ידי כל נתיניו, יעמוד מעל לכל חוק אנושי ולא תהיה מעליו כל סמכות שתוכל לשפוט אותו, לא בעניינים גשמיים ולא בעניינים רוחניים, למעט הא-ל לבדו". כתוצאה מכך הסמיך החוק את המלך לבטל את סמכויותיהם של כל הגורמים האחרים בממלכה. הביטול המשמעותי ביותר שבוצע היה זה של מועצת הממלכה.

ב-1665 הייתה לפרדריק ההזדמנות לגמול להולנד על תמיכתה בו, על ידי כך שהגן על הצי ששב מאיי הודו המזרחית ההולנדיים מפני הצי האנגלי. האנגלים חסמו את תעלת למאנש ואילצו את ההולנדים להפליג כל הדרך סביב לאיים הבריטיים. הצי ההולנדי מצא מקלט בברגן שבנורווגיה, לאחר שנרדף על ידי ספינות אנגליות. שם הם זכו להגנה בחסות מבצר הנמל, שמפקדו התייחס אליהם כאל בעלי ברית של הדנים. האנגלים דחקו בפרדריק לתפוס את הצי ההולנדי, כשהם טוענים שערכן של האניות הוא יותר משוויה של כל ממלכתו. במקום להגן על ההולנדים, הסכים פרדריק לשתף פעולה עם האנגלים ולתפוס את הצי ההולנדי. אך לפני שההוראה הגיע לברגן, האנגלים תקפו והובסו על ידי ההולנדים בקרב ואגן.

צאצאיו

• כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק (1646–1699)
• אנה סופיה, נסיכת דנמרק (1647–1717), התחתנה עם יוהאן גאורג השלישי, הנסיך הבוחר מסקסוניה
• פרדריקה אמליה, נסיכת דנמרק (1649–1704), התחתנה עם כריסטיאן אלברכט, דוכס הולשטיין-גוטורפ
• וילהמינה ארנסטינה, נסיכת דנמרק (1650–1706), התחתנה עם קרל השני, הנסיך הבוחר מפפאלץ
• פרדריק, נסיך דנמרק (1651–1652) מת בינקותו
• הנסיך ג'ורג', דוכס קמברלנד (1653–1708), התחתן עם אן, מלכת בריטניה
• אולריקה אלאונורה, נסיכת דנמרק (1656–1693), התחתנה עם קרל האחד עשר, מלך שוודיה
• דורותיאה, נסיכת דנמרק (1657–1658) מתה בינקותה

אילן יוחסין

כריסטיאן השלישי, מלך דנמרק

דורותיאה מסקסוניה-לאוונבורג

אולריך השלישי, דוכס מקלנבורג-גיסטרוב

אליזבת מדנמרק, דוכסית מקלנבורג

יוהאן גאורג, הנסיך הבוחר מברנדנבורג

סופיה מלגניצה

יוהאן, מרקיז ברנדנבורג-קיסטרין

קתרינה מבראונשווייג-וולפנביטל

פרדריק השני, מלך דנמרק

סופיה ממקלנבורג-גיסטרוב

יואכים השלישי פרידריך, הנסיך הבוחר מברנדנבורג

קתרינה מברנדנבורג-קיסטרין

כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק

אנה קתרינה מברנדנבורג

פרדריק השלישי, מלך דנמרק

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרדריק השלישי, מלך דנמרק בוויקישיתוף

• פרדריק השלישי באנציקלופדיה בריטניקה (1911).

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27333669פרדריק השלישי, מלך דנמרק