כריסטופר הראשון, מלך דנמרק

כריסטופר הראשון
Christoffer I

לידה	1219
פטירה	29 במאי 1259 (בגיל 40 בערך) ריבה, דנמרק
מדינה
מקום קבורה	קתדרלת ריבה, דנמרק
בת זוג	מרגרטה
שושלת אסטרידסון
אב ולדמר השני אם ברנגריה מפורטוגל צאצאים אריק נילס ולדמר מטילדה מרגרטה
מלך דנמרק 1252–1259 (כ־7 שנים) → אבל אריק החמישי ←

כריסטופר הראשון (בדנית: Christoffer I; ‏1219 – 29 במאי 1259) היה מלך דנמרק מ-1252 ועד למותו. הוא היה בנם של ולדמר השני, מלך דנמרק ושל אשתו השנייה, ברנגריה מפורטוגל. הוא ירש את אחיו, אריק הרביעי ואבל. כריסטופר נבחר כמלך לאחר מותו של אחיו בקיץ 1252 והוא הוכתר בחג המולד אותה שנה בקתדרלת לונד.

מלך

כריסטופר החל ליזום את המאמצים לקאנוניזציה של אחיו אריק הרביעי וכך להטיל את האשמה הישירה לרציחתו לפתחו של אחיו אבל. אם היה מוכר אריק כקדוש על ידי האפיפיור, הייתה רציחתו של אריק מדירה את בניו של אבל מכס המלכות ומבטיחה אותו לבניו של כריסטופר. משמעות הדבר הייתה שכריסטופר, כבן הצעיר מבין אחיו, ניסה למנוע מבניהם של אחיו הבכורים מלעלות לכס המלכות הדני, מהלך שלא היה מקובל אז.

המאבק בכנסייה

כריסטופר בילה את רוב תקופת מלכותו במאבק במתנגדיו הרבים. על ידי זה שהתיר לבנו של אבל, ולדמר, להיות דוכס שלזוויג, הוא מנע מלחמת אזרחים רחבת היקף, אך כך הוא גם הפך להיות מטרה לתככים ולבגידות. באותה עת הייתה שלזוויג חלק מדרום יוטלנד והולשטיין הייתה עצמאית משלטון המלך. כריסטופר גם רכש לעצמו אויב חדש בדמותו של הארכיבישוף של לונד, יקוב ארלנדסן, שהיה מקורב מאד למשפחתו של אבל. ארלנדסן תבע לעיתים תכופות את זכויותיו בניגוד לדעתו של המלך. כריסטופר עמד על כך שהכנסייה תשלם מסים כמו כל בעלי הקרקעות. הבישוף יקוב סירב והרחיק לכת עד כדי כך שאסר על האיכרים שחיו או עבדו על אדמות הכנסייה להתגייס לשירות צבאי תחת המלך כריסטופר. ארלנדסן היה ככל הנראה האיש העשיר ביותר בממלכה ועמד על כך שלממשלה החילונית לא תהיה כל שליטה על הכנסייה, על רכושה, או על נושאי המשרות הדתיות. הוא פשוט הטיל נידוי על המלך כדי להראות שאין בדעתו להיכנע לרצונו.

לאחר הפלישה של הוקון הרביעי, מלך נורווגיה להלנד ב-1256, התפייס כריסטופר עם מלכי נורווגיה ושוודיה שזעמו על מעשיו של אבל. באותה שנה פרצו נגד כריסטופר מרידות איכרים ושוב ב-1258 בשל מס הרכוש החדש שהוא הטיל. ב-1257 סירב הארכיבישוף יקוב להכיר בבנו הצעיר של כריסטופר, אריק, כיורש בכוח לכתר הדני ואיים בנידוי כנגד כל בישוף שיכתיר את הנסיך כמלך דנמרק. היה זה הקש ששבר את גב הגמל. כריסטופר הורה לאחיו של הבישוף ארלנדסן לעצור את הארכיבישוף. הוא פגע בגאוותו של הארכיבישוף רב העוצמה בכך שאילץ אותו ללבוש בגדים חילוניים ולחבוש כובע של ליצן חצר שאליו הוצמד זנב שועל. הארכיבישוף הוצעד לכל אורכה של הארץ להנגנסקוב שליד אסנס, שם הוא נכבל והושלך לכלא. ארלנדסן הורה עוד קודם לכן במועצת הכנסייה בויילה, שבמידה והוא יאסר, על כל הבישופים להכריז חרם כנגד כל דנמרק, אך אף אחד מהבישופים לא עשה כן. בישוף רוסקילדה, פדר בנג, נמלט לריגן ושכנע את ראש השבט ירימר השני, לפלוש לזילנד.

כריסטופר ניסה להפוך את אחיו המנוח, אריק הרביעי, לקדוש, אך בלי תמיכתו של הארכיבישוף יקוב, נדון צעד זה לכישלון. כאשר מת הדוכס ולדמר, ניסה כריסטופר למנוע מאחיו, אריק, לרשת את מקומו. אלמנתו של ולדמר עודדה כמה רוזנים מצפון גרמניה למרוד. במבוכה שהשתררה, נמלט כריסטופר לדרום יוטלנד כדי להיות בחסותו של בישוף ריבה.

מותו

כריסטופר הראשון מת באופן בלתי צפוי לאחר שהשתתף במיסה. על פי מקורות בני התקופה, כריסטופר מת לאחר ששתה יין קודש מורעל מידיו של ראש מנזר כנקמה על היחס שהעניק לארכיבישוף ארלנדסן ופעולות הדיכוי שנקט כלפי הכנסייה. לנידוי שהוטל על המלך כריסטופר לא היה כל משמעות והוא נקבר בחזית המזבח של קתדרלת ריבה מיד לאחר מותו ב-29 במאי 1259. ככל הנראה מת כריסטופר בנסיבות טבעיות. אחריו מלך בנו אריק תחת השם אריק החמישי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כריסטופר הראשון, מלך דנמרק בוויקישיתוף

• Christoffer 1. ca. 1219-1259 - Danmarkshistorien.dk (בדנית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0