כהן מוחזק
כהן מוחזק (או כהני חזקה) הוא אדם שייחוסו המשפחתי ככהן מבוסס על חזקה אך לא על בירור ודאי. החזקה מבוססת על כך שהאדם נהג בדינים המיוחדים לכהנים, בעיקר נשיאת כפים, עלייה לתורה ראשון ואכילת תרומה מדרבנן וכן שמתרחק מטומאת מת.
הגדרת המושג
בעוד שחלק מדיני הכהונה מחייבים כהן מיוחס, כלומר כהן שידוע על פי שני עדים ששימש בעבודת הקורבנות בעצמו, או שנהג בדין מדיני הכהונה השקול כנגד עבודת הקורבנות, או שהוא בן של כהן מיוחס אחר, דינים אחרים קלים יותר, וניתן לנהוג בהם בכהונה גם על סמך עדות של עד אחד בלבד, או כשהעדות היא רק על קיום אחד מדיני הכהונה הקלים. לדעת רוב הראשונים[1], כהן חזקה כשר מהתורה לכל דיני הכהונה, ומדרבנן החמירו להצריכו עדות גמורה לעניין עבודת הקורבנות ולעניין אכילת תרומה וחלה דאורייתא. אולם בפירוש דעת הרמב"ם[2] נחלקו הדעות. יש הסוברים[3] שאף לדעתו כהן מוחזק כשר מהתורה, ויש הסוברים[4] שמהתורה אינו נחשב לכהן ודאי, אך די בחזקה זו בשביל שינהג בכהונה בדינים הקלים.
הערעור על כשרות כהנים
פרשת בני חביה
בזמן בית המקדש הראשון זיהוי משפחות הכהונה היה פשוט יחסית. מאז השיבה מגלות בבל, בשל נישואי תערובת ואי הקפדה על דיני הכהונה בגולה, הקפיד נחמיה בן חכליה לבדוק מחדש את ייחוס הכהנים העולים מבבל. מרביתם נמצאו כשרים וראויים להקריב קרבנות ולאכול קדשים אך התעורר ספק לגבי ייחוסם של "בני הכהנים: בני חביה, בני הקוץ, בני ברזילי". מהות הספק לא מבוארת בכתובים ונחלקו לגביה פרשנים ופוסקים.
עזרא הסופר ונחמיה ביקשו מהם את "כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים" ואלה לא נמצאו ועל כן "נגאלו מן הכהונה":
”וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם. אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה. וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים” (עזרא ב סא)
מהות "כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים"
עניין כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים המוזכר בספר עזרא, נזכר גם בפירוש רש"י לחומש, אודות בני דור המדבר שהוצרכו להביאו כדי להתייחס על שבטי אבותם[5]. עם זאת, מבנה הכתב, ומה הוא אמור להכיל, לוקה בערפל ולא נתפרש על ידי חז"ל. בניגוד לכתבים ושטרות הפופולרים והנפוצים בדברי חז"ל (כדוגמה כתובה, גט כריתות, שטרי קניין, שטר שחרור לעבד ודומיהן).
"כתב המתיחש" לא היה בשימוש מרובה אצל הכהנים, ושימש רק לבירור הייחוס, במקום שהתעורר ערעור וסיבה לפסול את כשרות הכהנים[6]. במקרים רגילים הסתפקו בחזקת הכהנים שהוחזקו ככשרים, שעל פי התורה ניתן לסמוך על חזקות אלו לכל התורה כולה ואפילו לדיני ארבע מיתות בית דין[7]. או לחלופין - בעדות שני עדים כשרים שהוא ומשפחתו בחזקת כהנים, ועל סמכות בדיקת העדים בבית דין מעלים אותו כהן לקודש להקריב על גבי המזבח[8].
האבן עזרא (על הפסוק בספר עזרא) מפרש שאין כוונת "כתב המתיחש" לשלשלת שמות עד אהרן הכהן, אלא כתב ייחוס המברר ייחוס עד בית אב ידוע של הכהנים. גם ניתן לשלול הרעיון ש"כתב הייחס" מכיל רק שמות האבות בלבד כי זו לא יספיק לעדות נאמנה לאכילת קודש - כי ייתכן שאחד מהאמהות לא היו כשרות להינשא לאחד מאבותיו כהנים. לפי דעת בעל ה"עבודה תמה" ניתנה האפשרות לכל כהן המתייחס או להביא כתב, או שיעידו עליו עדים - ובלעדי התייחסות באחד משתי אפשרות הללו לא היו רשאים לכהן. המלבי"ם מפרש כי נהוג היה שלכל משפחה היה ספר יחוס כולל לכל המשפחה, וכן היה לכל איש כתב ייחוס פרטי.
כוח החזקה מול הערעור
מהמובא מספר עזרא נראה לכאורה כדבר שלילי על נאמנות ייחוסי הכהנים, הסבירו התנא רבי יוסי לדבר חיובי בתורת כחה של חזקה[9].
בקשר לפרשנות זו, קיימות שתי פרשנויות בתלמוד: לפי אחת מהן, רבי יוסי הוכיח מזאת שלא רק הותרו בני חביה הכהנים להמשיך לאכול בתרומת חוץ לארץ שהיא תרומה דרבנן, אלא עוד עלו לאכול בתרומת ארץ ישראל, אף על פי שהיא מהתורה. לפי פרשנות שנייה, גדלותה של החזקה היא בכך שהם המשיכו לאכול בתרומה דרבנן של ארץ ישראל, ולא גזרו החכמים פן יווצר מכשול שהכהנים אכלו גם מתרומה דאורייתא שגם היא מצויה בארץ ישראל[10]. ההלכה נפסקה ברמב"ם לפי הדעה השנייה, שניתן להעלות כהן מוחזק רק לאכול תרומה דרבנן, אבל לא תרומה דאורייתא ולאכילת חלה.
במשנה
לפי המשנה, איש אחד מישראל נאמן להעיד על כהן שהוא כהן אמיתי ומבורר[11]. לפי המובא בתלמוד בבלי, כהן שהעיד עליו רק איש אחד - מוגבל לאכילת תרומה דרבנן בלבד[12].
לעניין דינים הקשורים לאכילת תרומה מהתורה פוסק הרמב"ם שדווקא שני עדים נאמנים[13]. הגישה הפשטנית אומרת כי כהן מוחזק נאמן רק לעניין דינים דרבנן, אך ה"שדי חמד"[14] מקשה על כך מנשיאת כפיים, שבהם וודאי הנושא את כפיו ואינו כהן עובר על איסור ברכה לבטלה שהוא איסור מהתורה "לא תשא", ומתרץ בשם כמה מהאחרונים שהחומרא שכהן אינו נאמן לאכול תרומה מהתורה הוא מדין מעלה עשו ביוחסין, ובשאר הדברים וודאי הם נחשבים לכהנים גמורים, שהרי "סוקלין על החזקות".
תהליך בדיקת ייחוסי הכהנים
בתלמוד נידונו כללי חזקת הכהונה, וחכמי התנאים והאמוראים דנו אודות פרטים שונים האם דיים כדי להחזיק כהן ככהן מוחזק:
- האם ניתן להעלות מתרומה ליוחסין - כלומר: כהן שאכל תרומה, האם ניתן להחזיקו על פי זה ככהן מוחזק? לפי פרשנות מסוימת בתלמוד, תלויה שאלה זו במחלוקת תנאית, בין רבי יהודה לשאר החכמים.
- האם ניתן להעלות משטרות ליוחסין, כלומר: שטר שכתוב בו "אני פלוני כהן הלוויתי" כו', האם ניתן להחשיב את העדים החתומים עליו כמעידים גם על הכהונה - שלו היה פרט זה שקר וודאי לא היו חותמים על השטר? נחלקו בשאלה זו רב הונא ורב חסדא.
- האם ניתן להעלות מנשיאת כפיים ליוחסין? לפי הדעה שמעלין תרומה ליוחסין - ייתכן שדווקא אכילת תרומה הכרוכה באיסור כרת משמשת כראיה ניצחת כדי להעלות ליוחסין, אך ייתכן שנשיאות כפים שכרוכה באיסור קל יותר (איסור עשה), וממילא נעשית גם לאחר בירור קל יותר מזה של תרומה, אינה ראיה מספקת; לפי הדעה שאין מעלין מתרומה ליוחסין - ייתכן שנשיאת כפים היא ראיה טובה יותר, שכן היא נעשית בפרהסיא, ואין אדם מעיז פניו לשאת כפיו בפרהסיא לולי היה כהן. השאלה כרוכה במחלוקת בין רב חסדא לרב אבינא.
ביצוע הבירור
ערך מורחב – בית דין של כהנים
במקורות תורניים מדרשיים וגם תלמודיים קיימות משמעויות המראות לכאורה, שהאחריות על כשרות ייחוס הכהנים והבדיקות היו מוטלות על ידי בית הדין של הכהנים בעצמם[15][16]; ”וְאַתָּה וּבָנֶיךָ[17] אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת[18] וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת” (במדבר יח ז)
אולם ממשמעות המשנה במסכת מידות נראה שבית דין הגדול שבירושלים, היו אחראיים על תהליך בדיקות הייחוס: ”לשכת הגזית, שם הייתה סנהדרין גדולה של ישראל יושבת ודנה את הכהונה, שכל כהן שנמצא בו פסול - לובש שחורים ומתעטף שחורים יוצא והולך לו. ושלא נמצא בו פסול - לובש לבנים ומתעטף לבנים, ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים. ויום טוב היו עושין שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן, וכך היו אומרין: ברוך המקום ברוך הוא, שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן” (משנה מדות ה ד).
יש שמסבירים כי לא קיימת כל סתירה בין שני המקורות; ואמנם לעת כניסת הכהן לשרת בפעם ראשונה היה נבדק על ידי הסנהדרין - שקבעה את יחוסו, אך אחרי שנכנס הוא היה נתון לסמכות בית הדין של כהנים, שהיה עוקב אחרי פעולות הכהנים במקדש ומעשיהם מחוץ למקדש[19].
דעת האחרונים אודות כהן מוחזק
בשותי"ם יש שהקלו על הכהנים שבימינו שהם "כהן מוחזק", בדיני נישואים של איסורי כהונה, אך רוב הפוסקים הכריעו שהכהנים בימינו הם כהנים אמיתיים ומבוררים ואין להקל עליהם כלל[20].
תשובת הרב יצחק בן ששת
המקור לפקפוק בנאמנות ייחוס הכהנים בימינו, הוא בתשובת הריב"ש בה הוא דן בנושא הטלת קנס מוגדל של תשלומי בושת עבור כהן שנתבייש בפומבי על ידי ישראל[21], והוא קובע שהדבר תלוי בהנהגתו של הכהן כראוי: "אף על פי שבשאר העם קיימא לן 'ביישו בדברים פטור' - במבייש הכהן בדברים, ראוי לגעור בו ברבים ולהכריחו לבקש ממנו מחילה - ולרצותו עד שימחול לו, . . ראוי לגעור בנזיפה במחרפו ובמגדפו - כל שהכהן מתנהג בקדושתו של אהרן".
הריב"ש מסיק להלכה במקרה הנידון, שמכיוון שלא מדובר במקרה שנתבייש כהן תלמיד חכם - אלא עם הארץ שאינו מתנהג ככהן שתפקידו להיות בקי בתורה ומצוות, אין לו דמי בושת מוגדלים, גם במקום שנהגו לתת תשלומי בושת מוגדלים לכהן. הוא כותב: ”לא היו..החכמים נזהרים (מלזלזל בכהנים עמי הארץ)... אף אם היו נודעים ביחוסם כל שלא היו נוהגין כשורה או שלא היו בני תורה”. הוא מביא שתי ראיות לדבריו:
א. מסופר, כי אמרו לפני רבי פרידא, שבא האמורא רבי עזרא (הכהן), שיחוסו כפול ומכופל: מלבד היותו נכדו של רבי אבטולס, הוא דור עשירי לרבי אלעזר בן עזריה, שהיה דור עשירי לעזרא הסופר. נענה רבי פרידא בתרעומת: למה הינכם מאריכים כל כך? הן אם הוא תלמיד חכם מיוחס, והן אם הוא תלמיד חכם לא מיוחס, חשוב הוא אצלי, ואם מיחס הוא ואינו בן תורה - תאכלהו אש! נענו השומעים ואמרו: בן תורה הוא, וגם מכאן חשיבותו[22].
ב: על שמעיה ואבטליון מסופר, כי קללו כהן גדול מבני חשמונאי שלא התנהג כראוי (הוא אמר להם בלשון בזיון "יבואו בני עמים לשלום", כשבכך הוא מרמז על ייחוסם - גרים) והם קללו אותו באומרם: "יבואו בני עמים לשלום - שנוהגים בדרכו של אהרון, ואל תבוא בן אהרון לשלום, שאין הוא נוהג בדרכו של אהרון"[23]
בשולי התשובה, הוא מוסיף וקובע שאפילו אם היה לכהן "עם הארץ" כתב ייחוס, גם אז היה פוסק כך. ושם הוא כותב את המילים שעוררו את הסערה - "כל שכן בכהנים שבדורנו שאין להם כתב היחס"[24].
פרשנויות בדברי הריב"ש
במשך הזמן היו רבנים שהשתמשו בדברי ריב"ש אלו בכמה שותי"ם בדורות אחריו כסניף להתיר שבויה לכהן, ומסיקים מדבריו של הריב"ש שהכהנים המוחזקים נחשבים כ"ספק כהנים", שעליהם לא חלה גזירת חז"ל שאסרו שבויה לכהן, אף על פי שבוודאי חלים עליהם כל דיני התורה מדין ספק דאורייתא לחומרא[25]
לעומת זאת, ציטטו כמה מהאחרונים תשובה אחרת של הריב"ש, שבו החמיר על כהן לחלוטין[26]: ”אפילו באותו שהוא ריח הגט..פוסל לכהונה מן התורה..אפילו השניות שהם מדרבנן כופין להוציא..בנדון שלפנינו שהיא גרושה גמורה ואסורה לו מן התורה אין צורך לומר שכופין.. מיסרין”, ומכאן הם מוכיחים שדעתו של הריב"ש מעולם לא היה להקל בנאמנות חזקתן של הכהנים, וכך למשל כותב המהרי"ט: "אנשי לצון יפיחו קריה, המעמיקים מה' להסתיר עצה ולמען חלל קדושתו של אהרן, תנואות ימצאו נהפכו כקשת רמיה' בשקריהם ובפחזותם ערב אל לבם, לקרב את המרוחקים מגאלי הכהונה באגרוף רשע,.. אותם זחוחי לב התוקעים עצמם בדבר הלכה, וינאמו נאום שהכהנים שבזמננו אין להם חזקה, והביאו ממה שכתב הריב"ש ז"ל סימן צ"ד וחלילה לרב ז"ל שבא להפקיע חזקת כהונתם ..דהא ..כהנים שנוהגים מנהג כהונה.. מחזקינן להו..בכהנים.. מה שכתב הריב"ש..לא נפקא ליה מיניה אלא לגבי אחרים כגון שזילזלו בו שעל זה הייתה השאלה שם ..אבל לעצמו אין כאן ספק.. מאחר שהוא החזיק עצמו בכהן נאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים.. הריב"ש..עצמו בסי' שמ"ח..כופין אותו". בסוף תשובתו זו המהרי"ט מחרים בנידוי את המקילים בחזקת הכהונה)[27]. ראיה זו, מדבריו של הריב"ש בתשובה השנייה, הובאה גם על ידי פוסקים נוספים[28].
כך גם כותב בעל הכנסת יחזקאל: ”ראיתי בקצת תשובות וגם אני שמעתי כמה רבנים[29] רוצים להקל מחמת כהנים בזמן הזה ספק כהונה, וחס לי לומר כן. כי כבר מחו להו במאה עוכלי דבי רב גוברין יהודאין להתשובות שהזכירו דבר זה ונשתקע הדבר ולא נאמר להוציא לע"ז על יחוסי כהונה, ..אל יהי חלקי עמהם להיות חס ושלום אף סניף לדעתם”[30]
גם בעל החוות יאיר[31] פוסק ידוע, מכריע כדיעה זו: "אין להכניס לגדר ספק ספיקא דכהנים בזמן הזה..המה ספק ואם כן הוא ספק ספיקא..דהכהנים המה ספק כהנים כמ"ש בתשו'.. הרשד"ם ..כבר דחה הרב ר"י לבית לוי בשו"ת כלל ה' סי' ל"ג בשתי ידיו עסקנות בדין ההוא, - והדין עמו, שכהנים הואיל והמה מחזיקין את עצמן לכהנים שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא... והקפוהו בראיות ברורות, המעיין יראה שדבריו כנים..לפ"ד הרשד"ם בזה"ז כל שבויה יהי' מותר לכהן דספק פן זינתה.. פן הוא אינו כהן.. ובאמת אנן אסרינן שבויה אכהן ולא (?) עליו אדם מעולם ואין נודד כנף או לפצות פה ע"ז ומפורש כתב הרב המגיד אם נטמא כהן מלקין. .ע"כ כיון שקרא ראשון בבית הכנסת והחזיק נפשו לכהן דינו ככהן..דהא שוויי' לנפשי' חתיכא דאיסורא..אינו נכנס בגדר הספיקות" וכן כתב בספר - ישועות יעקב[32].
יש שהגינו על הרשד"ם ופִּסְקוֹ, והסבירו שהקל באיסור נישואין דרבנן - ולעולם לא היה מיקל לכהן לקחת אשה שאסורה עליו מדין תורה[33], וגם מציינים שהרשד"ם בעצמו החזיק באמינות חזקת הכהונה בתשובה אחרת לאסור אשה לבעלה כהן רק מסיבת "ריח הגט"[34].
דעתו של המהרש"ל
גם דעתו של הרב שלמה לוריא אודות נאמנות חזקת הכהונה היא שלכהן מוחזק אין דין וודאי, אך הוא לא מבטלה כליל. מצד אחד מסתמך המהרש"ל על חזקת הכהונה להעביר מטלטלין וגם קרקע של חרם אל כהן מוחזק בחוצה לארץ[35] וגם ממליץ לתת את הזרוע, לחיים וקיבה אל כהן בזמן הזה[36]. אולם, מצד שני מעורר שאלה על עצם הייחוס של הכהנים וכך כתב בפירושו לתלמוד: ”בעוונותינו הרבים אין לנו היחוס כמו שהיה בזמן הבית או אפילו אחר החורבן בימי התנאים והאמוראים..מרוב אריכות הגלות וגזירות וגירושים נתבלבלו, והלואי שלא יהא נתבלבל זרע קודש בחול אבל זרע כהנים ולוים קרוב לוודאי שנתבלבלו, ואם לאו כולו הרוב נתבלבל, כמעשה דאליהו..עם הלוים,..ואם לא הרוב בוודאי קרוב למחצה נתבלבלו..לא מחזיקנן בזמן הזה לכהן ודאי, וכן כתב זקן מורה הוראה מהררי"ו[37]” (מהרש"ל למסכת בבא קמא סעיף קטן ל"ה[דרושה הבהרה])
המעשה עם אליהו הנביא
ככל הנראה, אותו מעשה עם אליהו הנביא שעליו כיוון המהרש"ל מופיע בכתב יד פארמה של ספר חסידים. הסיפור מתחיל אודות רוצח שחי בימי רב האי גאון ורב אביתר כהן צדק. הרוצח ביקש דרך לשוב מחטאו וציוו שני הרבנים להכותו - ולסוף נתבשר שתשובתו התקבלה. מן הסיפור משמע שהרוצח נהפך לתלמיד של רב האי, ובהמשך הסיפור שאל את רב האי על סיבת צחקו בעת סיבובו את הר הזיתים עם מאות כהנים, ענהו הרב כי אליהו - שסיבב איתו - גילה לו שבכל הכהנים הסובבים שמתנהגים בגאווה - אין בהם כהן אמיתי זולת כהן אחד.
סיפור זה, אף על פי שנרשם כ"ידוע בדברי רז"ל" לא היה ידוע לרוב גדולי ישראל שבזמנו ואחריו[38]. אמנם, בנוסף לסוברים שתוכן הסיפור מייצר אנכרוניזם (בהתאמת תקופת חיי רב אביתר כהן עם רב האי גאון)[39], יש טוענים שהסיפור הנהו זיוף קראי[40][41].
התנגדות על דברי המהרש"ל
פירושו זו של המהרש"ל שהטיל רוח של ספק על עצם ייחוסן של הכהנים לא התקבל אצל כמה פוסקים. יש שקראוהו "טעם חלש בעלמא"[42], ויש שנתן לטענות אלו סמכות רק בחוצה לארץ[43], ויש שנתן סמכות לשיטתו רק אצל הכהנים האשכנזיים שעברו עליהם רוב גזירות - מה שלא היה אצל הכהנים הספרדים שהם מיוחסים בוודאי[44]. בעל החתם סופר התנגד לדעתו של המהרש"ל שנתבלבלו ייחוס הכהונה[45].
דעתו של היעב"ץ
לגבי מצוות פדיון בכורי ישראל מאת הכהנים, כתב הרב יעקב עמדן שאין חזקת הכהונה בימינו תקיפה שכהנים יחזיקו את כסף הפדיון. אלא הוא המליץ לכהן לפדות הבכור בתנאי "על מנת להחזיר" - כלומר, להחזיר את חמשת שקלי הכסף אל אבי הבן. וכל זאת, כדי למנוע הכהן מחשש עבירת גזל[46].
רוב הפוסקים לא הסכימו לדעתו של היעב"ץ[47]. וכדוגמה לכך כתב החתם סופר שלא נראה לו עסק של פדייה "על מנת להחזיר" כקיום מצוות הפדייה - ואין הבן נחשב כפדוי כל עוד שמטילים לחץ כלשהו על הכהן להחזיר את הכסף[48]. ובהתקפה חריפה יחסית טען בעל ה"שדי חמד" על שיטתו כמטיל ספק בכשרות הכהן ואין להחשיב את דבריו בזה העניין להלכה[49].
בכל אופן, לגבי עצם עניין הכהונה כתב היעב"ץ שבימיו ייתכן למצוא כהן עם כתב ייחוסו בידו - וזאת אף על פי שבדרך כלל נגנז ספר ייחוסם של כלל ישראל[50].
דעת המגן אברהם
המגן אברהם כתב על אי-זהירות המצווה בפועל (באזור כהונתו כרב),ותמה; "צריך עיון למה אין נזהרין עכשיו להקדים הכהן לכל הנך מילי - ויש ליזהר בזה מאחר שמדאורייתא הם. ואפשר דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה"[51]. יש שהבינו את דבריו רק כמבאר מצב ימיו של דיעבד - ואילו לכתחילה יש לקיים המצווה על סמך כלל ההלכתי ספק דאורייתא לחומרא. ויש טוענים בדעתו כי להלכה לא סבר שמותר להקל במצווה[52] ומבחינות הלכתי אין להטיל ספקות בכהני זמנינו כי יש לסמוך על תורת חזקה וכן הכלל ההלכתי "כל המשפחות בחזקת כשרות"[53][54].
חזרת הכהונה לוודאות מוחלטת בימי מלך המשיח
הרמב"ם כותב שבימי המלך המשיח יתקיים דיון מעולה על בירור כל כהן כדי להעלותו כעובד על גבי המזבח, וזאת בהתאם לשיטת הרמב"ם שלא ייתכן עבודת הכהנים בשלימותם עד ביאת המלך המשיח בן דוד; ”בימי המלך המשיח..יתיחסו כלם על פיו..ובבני לוי מטהר תחלה ואומר זה מיוחס כהן” (משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק יב:ג).
אולם, לפי ספר עזרא וספר נחמיה משמע שתהליך אישור הכהנים לעבודה יקויים על ידי הכהן גדול והאורים ותומים: ”וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים” (עזרא, פרק ב', פס' ס"א).
לקריאה נוספת
- על כשרותם של הכהנים שבזמן הזה לעבודת המקדש - מאת הרב זלמן מנחם קורן
- מאמר חזקת הכהנים בזמן הזה -יחוסם וכשרותם מאת הרב פלטיל קאהן (דף ריא) מתוך קובץ אספת מחקרים תורניים -ירושלים תשל"ב
- תורת הכהן והלוי בימינו, הרב ברוך ישר, הוצאת "דפוס וינפלד" ירושלים תשס"ו.
- ספר דברי שלום מאת הרב אבנר עפג'ין -ראש העין תשס"ח (סימן תקפב סעיף מ)
- ספר כל בו על אבלות -כתר כהונה מאת הרב יקותיאל יהודה גרינוולד - ניו יארק תשי"ב (דף יא)
- ספר משפט הכהנים לשולחן ערוך יורה דעה סימן סא דיני נתינת הזרוע, לחיים וקיבה, מילואים א סימן ח - מכון איגוד הכהנים, ניו יארק תשע"ד
הערות שוליים
- ^ רש"י כתובות כד' ב' ד"ה "במעלין", תוספות שם ד"ה "ואיבעית", הרמב"ן שם ד"ה "ואיבעית", הרא"ה בחידושים שם ד"ה "מהו", הרא"ש בתוספותיו שם ד"ה "במעלין", הר"ן בדף י' ב' מדפי הרי"ף ד"ה "כלומר" והמאירי בבית הבחירה על דף כג' ב', וכן משמע מהרשב"א על דף כד' ב' בתחילתו
- ^ משנה תורה הלכות איסורי ביאה פרק כ' הלכות א'
- ^ ערוך השלחן העתיד, הל' תרומות עא טז-יז: "רע עלי המעשה שראיתי לאיזה גדולים שכתבו בספריהם דכהני זמן הזה אינם כהנים ברורים, וסומכים על דברי הרמב"ם אלו (הל' איסורי ביאה כ:א) וחלילה לומר כן ..". שדי חמד כלל כ מערכת כהן, סימן צב
- ^ הפני יהושע על המשנה השנייה בכתובות כג:.
רב דוד מקארלין בשו"ת שאילת דוד קונטרס דרישת ציון וירושלים מאמר ב'; וכתב גם כי דעת הרמב"ם "היא העיקרית באלו העניינים". ובחלק יורה דעה סימן יז' סוף ד"ה "עתה" לימד זכות על הפודים בניהם במתנה על מנת להחזיר "משום שהכהנים שלנו אינם כהנים ברורים וחוששים לספק גזל".
הצפנת פענח הלכות אסורי ביאה פרק כ' הלכה א' והדברי יחזקאל (להרב יחזקאל הלוי ברשטין, בני ברק תשע"ג) סימן כא' אות ב' כתבו בדעת הרמב"ם שכיון שהעדות אינה באיסור אלא בכהן, היא עדות באיש, ואין עד אחד נאמן אליה, אלא שחכמים האמינוהו בדיני דרבנן. והצפנת פענח הוסיף וחילק בין איסור האכילה, שמותר בעד אחד, לבין מצות הנתינה ושאר מצוות כהונה, שלגביהם צריך שני עדים, וכפי שהגמרא מצריכה שני עדים על נאמנות עדי מולד הלבנה מכשהוטל ספק בנאמנותם. ובהמשך מסייג את דבריו לעניינים שהם "בגדר עבודה" ומצריכים לא סתם כהן כשר אלא מי שהוא דווקא "זרע אהרן", כפי שמחלקת הגמרא: “שאני מראות נגעים, דאהרן ובניו כתובין בפרשה".
שב שמעתתא שער ו' פרק טז'; - ^ "ואת כל העדה הקהילו באחד לחדש השני ויתילדו על משפחתם לבית אבתם..(במדבר א יח)" פירש רש"י: 'הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד להתייחס על השבט'
- ^ "קריית ספר" להרב משה מטראני, הלכות איסורי ביאה פרק כ. "חוות יאיר" בהשמטות לדף קנד עמוד א.
- ^ אף על פי דאין להם שלשלת יחוס ("כתבם המתיחשים") מכל מקום הרי סוקלין..על החזקות. ותדע דאל"ה גם בזמן הש"ס נמי, כי זולת יחידי סגולה מעט מזעיר לא היה להם וכמ"ש דלא ידעינן אי מראובן קאתינו.. - ספר "חות יאיר" השמטות לד' קנד.
- ^ כך נפסק בבעל הטורים: "לשמש על גבי המזבח צריכין ראיה דהיינו שני עדים" - טור אה"ע סעיף ג הובא בפרישה שם סעיף קטן ו
- ^ ברייתא, מובא בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ד עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ה עמוד א'.
- ^ לדעתו של הסתם משנה - כתובות ב:ז
- ^ כתובות דף כ"ח
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ', הלכות א'–ב'.
- ^ כלל צ"ב.
- ^ מהמדרש מובא מאמר רבן גמליאל שמצווה דווקא לשבט לדון את בני שבטו: "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך": רשב"ג אומר לשבטיך ושפטו, מצווה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו (היה לו לכתוב שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך למה כתב.. "לשבטיך" לבסוף?..ללמד שנפרש כאילו כתיב "ושפטו את העם לשבטיך" - מלבי"ם סעיף קטן א) - ספרי על דברים טז:יח
- ^ בתלמוד אודות כהן שזילזל בלחם הפנים ומיד הרגישו בו אחיו הכהנים כבא ממשפחה פגומה: הנהו תלתא כהני..וחד אמר הגיעני כזנב הלטאה בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול והא..אין בודקין מן המזבח ולמעלה לא תימא שמץ..אלא..שחץ..,ואב"א .. דאיהו דארע נפשיה (לכן שפיר חפשו אחריו) - מסכת פסחים דף ג:
- ^ "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח", ..לעשות כל טצדקי..שיהא המזבח משומר מ..ישראל שלא יקריב חוץ למזבח, "לכל דבר המזבח" ולא..למזבח, יליף אפילו שאינו קרב על המזבח ממש (והייתי אומר שלא ישמרנו כשמירת דבר הנקרב) ..כגון פרה דחטאת קרייה רחמנא (שכגון אלו הוטל ציווי על אהרן ובניו לשמור) - חסדי דוד על תוספתא למסכת חגיגה פרק ג, ח
- ^ "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם" מכאן אמרו מקום היה אחורי בית לפרוכת ששם בודקין יחוסי כהונה (ולמבית לפרכת מיותר ש.. גם כהן אסור לכנס לשם (ולא רק ישראל כמו בדבר המזבח)?!, ..מרמז ששם יהיו בודקין יחוסי כהונה - מלבי"ם על ספרי במדבר יח:ז ומציין לספר זרע אברהם (ראו לקמן) - ספרי על במדבר יח:ז
- ^ אנציקלופדיה לתוארי כבוד בישראל עמוד תנג
- ^ למקור תשובתו וציטוטי מאמריו ראו בטבלת השיטות למטה
- ^ תשובות הריב"ש תשובה צ"ד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ג עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"א עמוד א'. אך לפי גרסת המדרש הגדול (לספר ויקרא טז:כה), לא ביזו הזוגות את כהן גדול אלא להפך, הכהן גדול לימדם שאפילו יהודי מיוחס כבן אהרן אינו מעלהו לגדולה אלא מעשיו הטובים
- ^ ספר תשובת ריב"ש תשובה צ"ד
- ^ מהרשד"ם אבן העזר סימן רל"ה.
- ^ ספר תשובת ריב"ש תשובה שמ"ח. הנידון הנהו אודות כהן שגרש את אשתו ואחר - כך החזיר אותה בנישואין
- ^ תשובת מהרי"ט חלק א תשובה קמט.
- ^ "ראיתי מי שרוצה ללמוד מדברי הריב"ש..להקל לכהן בספק איסור, וליתא - שהרי הריב"ש החמיר בסי' שמ"ח אפילו בגרושה דרבנן.. להוציאה" - "יפה מראה" להרב שמואל יפה אשכנזי, משניות מסכת ברכות פרק ח ס"ק ב.
- ^ לפי שו"ת "השיב ר' אליעזר" (שאלה ח ד"ה "ומ"ש") כיוון הרב כאן לתשובת הרשד"ם (סימן רל"ה)
- ^ כנסת יחזקאל סוף תשובה נ"ו. לתצלום התשובה ראו כאן
- ^ שו"ת חוות יאיר סימן רמ"ז.
- ^ או"ח סי' שמג סוס"ק ב.
- ^ בתשובת מהרי"ט (ח"א תשובה קמט) כותב שתשובת הרשד"ם הייתה רק קולא בעסק דרבנן אבל בדאורייתא ודאי היה מחמיר על הכהנים
- ^ שו"ת הרשד"ם חלק א שאלה רי"ד.
- ^ אם הנותן פירש בברירות לתתו לכהן - מהרש"ל לבבא קמא סוף סעיף קטן לה
- ^ נראה דכל ירא שמים השוחט לעצמו יתן המתנות לכהן..דלא עדיף מפדיון בכור - מהרש"ל על מסכת חולין פרק יא ה
- ^ שו"ת י. וייל סי' קצג בדיני פסח (דפוס י"ם תשי"ט ד' קלח)
- ^ כדוגמה מספר עבודה תמה: "הרי שהרש"ל מצא סמך לדבריו בדברי חז"ל... אינני יודע על מה... מליו אלה כי אינני בקי בדברי רז"ל כהרש"ל" ספר עבודה תמה דף מו טור א (וראו גם בקונטרס "לברך באהבה - ענייני ברכת כהנים" מאת יצחק הכהן אנגל דף כט). יש להעיר כי רב האי גאון פעל אחר התקופה שנקראת "תקופת חז"ל"
- ^ מחקרים בספרות הגאונים דף כד
- ^ ספר מחקרים בספרות הגאונים בשם בארענשטיין (מצוין לספר היובלים לסוקולוב ולביטאון ה"תור" תרפז גיליון א=ב צד 8 מאמרו של י.ל. פישמן)
- ^ לפי תשובת רב האי גאון אל כהני ג'רבה (נדפס בספר "גנזי קדם" (לוין) חלק ד, עמוד נא), קרוב לומר שהסיפור מכוון עם שיטתו של רב האי גאון אודות סימני כהן אמיתי - שנוהג בענוה ולא בגאווה
- ^ טעם המניעה שכתב מהרש"ל משום שאין עכשיו כהן מבורר.. טעם חלש בשלמא..חלה אינה נאכלת לזר..מתנות אף אם לאו כהן הוא הלא מותרת לזר ולמה לא יתן לכהן ודוק היטב - שו"ת אבן השהם סימן כט
- ^ רש"ל..כתב דהאידנא..אין לנו כהן מבורר..איכא לאקשויי אם כן בארץ נמי לא נינהוג? אלא שהדברים מבוארים דדוקא בחו"ל שהדבר מפוקפק בדינו מפני המחלוקת מהניא לן האי טענה דאין כהן מבורר אבל לא בא"י דלכ"ע נוהגות בוודאי - כנסת הגדולה לבית יוסף יורה דעה סא:מא
- ^ באורך הגלות וגזירות וגירושין נתבלבלו הרבה.. חילוק שבין בני ארץ ישראל ומלכות מצרים (לא היה עליהם טלטול.. שפיר הם כהני חזקה) לבין..מדינות אלו ( אשכנז שהורקנו מכלי אל כלי).. קרוב לוודאי שנתבלבלו..אחר שנת תתנ"ו שאז היה שנת חירום ..אין בידינו להחזיק אותם בכהנים גמורים..ובפרט כהני ההמון שאינם יודעים מקור מחצבם כלל - שו"ת בית אפרים לאורח חיים, תשובה ו
- ^ חת"ס יור"ד סימן רלו
- ^ "נראה שאין כחן יפה להפקיע ממון בחזקתן..כל כהן יחוש לעצמו לפרוש מספק גזל.. אית.. לפדות בעל מנת להחזיר..על האב לפדות בכורו מכל כהנים שיוכל למצוא דילמא מתרמי ליה כהן מיוחס..בן הכהנת ולויה יש לפדותו.. - שאילת יעבץ א סימן קנה
- ^ ערוך השלחן ליורה דעה שה:נה, באר היטב לאורח חיים קכח:פג
- ^ החתם סופר תבע שהחזרת הכסף יהיה תלוי לגמרי בדעתו של הכהן. ומסיים דבריו בזה הלשון "עיין שאילת יעב"ץ סימן קנה - ואינו נראה לי" - שו"ת חת"ס סוף סימן רצא
- ^ משום חשש "לא תשא" (לא היה להאב לברך על הפדיון) ..מאי שנא מכל מצות..שאם מסתפק..עושה אותה בלא ברכה?,..איך יברכו..על נשיאת כפים..שמא לא כהן הוא?, ..יש לפקפק ולא ליטול מה שחידש בכל הפרטים.. - שדי חמד מערכת כ כלל צ"ב ד' קפו ד"ה ואני
- ^ (אפשר להקריב קרבנות פסחים בזה"ז) אם ימצא כהן שיש בידו כתב יחוסו מקוים מעשה בית דין שאבותיו היו מיוחסים עד זמן הבית, - דיו. דלא חיישינן לבית דין טועין. ומ"ש ז"ל שנגנז ספר יוחסין..אותו היה..מיוחסות שבישראל..אבל אינו מהנמנע המצא כתב יחוס לכהני בית אב אחד - שאילות יעב"ץ סימן פט
- ^ מג"א או"ח רא ד
- ^ קונטרס החזקות, סוף סימן לג
- ^ הרב אהרן ארולייא, ספר 'מים החיים', קונטרס מי הברכה סי' ח
- ^ שדי חמד, כלל צב
כהן מוחזק31058327