יהואש הירשברג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהואש הירשברג
לידה 21 באפריל 1938 (גיל: 86)
תל אביב, פלשתינה (א"י)
עיסוק מוזיקולוג, ויולן, מלחין, מחבר ספרי עיון, פרופסור אמריטוס
כלי נגינה ויולה
פרסים והוקרה פרס ישראל פרס ישראל למוזיקה ומוזיקולוגיה, (תשפ"ג)

יהואש הירשברג (נולד ב-21 באפריל 1938 בתל אביב) הוא מוזיקולוג, ויולן, מלחין, מחבר ספרי עיון ופרופסור אמריטוס בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור הירשברג היה הראשון שחקר את התפתחות המוזיקה האמנותית ביישוב היהודי בארץ ישראל המנדטורית ולאחר קום המדינה.[1] חתן פרס ישראל בתחום המוזיקה והמוזיקולוגיה לשנת תשפ"ג (2023).

חייו

לימודים

הירשברג נולד בתל אביב. אביו, יצחק הירשברג, היה מורה ומחנך, מתרגם ומוזיקאי חובב. אמו, נחמה, עסקה גם היא בהוראה. הוא החל לנגן בכינור אצל בן-עמי זילבר, מנגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית והמשיך בלימודי הכינור אצל אליס פניבש-רוזנברג ולורנד פניבש ואחר כך למד נגינה בויולה אצל עדן פרטוש, ויולן ומנהל האקדמיה למוזיקה בתל אביב. ניגן בתזמורת הגדנ"ע והשתתף עמה בתחרות בינלאומית בהולנד, שם זכתה בפרס הראשון.

אחותו של הירשברג היא המתרגמת שלומית קדם.

משנת 1955 למד באקדמיה למוזיקה בתל אביב וסיים שם תואר שני בכינור, ויולה וניצוח. בין מוריו היו מרדכי סתר, אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' ואיתן לוסטיג. בשנים אלה עסק גם בהוראת נגינה בכינור ובתרגום ספרים בנושאי מוזיקה וניגן בתזמורת הקאמרית רמת גן, בניצוחו של מיכאל טאובה. כן השתתף במשך שנים בסמינר למוזיקה קאמרית בבית דניאל בזכרון יעקב.

לאחר סיום לימודיו באקדמיה התגייס לצבא ושירת תחילה ככתב בעיתון "במחנה גדנ"ע" ואחר כאחראי לתוכניות מוזיקה קלאסית בגלי צה"ל, שם המשיך לעבוד כאזרח גם לאחר השחרור. כן עבד כמורה למוזיקה בבית הספר לאמנויות רננים בתל אביב, שנוהל על ידי אביו. שם הכיר את ישראלה זולונדז', מורה לספרות. הם נישאו ביולי 1964. מאז 1971 הם חיים בירושלים, הורים לארבעה בנים - בועז, יורם, אילן ורן - וסבים לשישה נכדים.

יהואש הירשברג נמנה עם צוות העורכים והיועצים המדעיים של האנציקלופדיה "בריטניקה לנוער".

קריירה אקדמית ונגינה

החל בשנת 1966 המשיך בלימודי מוסמך ודוקטורט בתוכנית פולברייט במחלקה למוזיקה של אוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, בתחום המוזיקה הצרפתית של המאה ה-14. בשנים 1969–1971 כיהן כמורה לתולדות המוזיקה במחלקה זו. בשנת 1971 חזר ארצה וקיבל משרת מרצה למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1984–1990 כיהן כראש החוג. הוא הגיע למעמד של פרופסור מן המנין. בשנים 1985 עד 1992 הקים את התוכנית הרב-תחומית בפקולטה למדעי הרוח ומשנת 1993 עד שנת 2000 עמד בראש המכון למדעי הרוח הכלליים בפקולטה למדעי הרוח. בין השנים 1996- 2000 כיהן כפרופסור מחקר אורח בגולדסמית' קולג' בלונדון. במסגרת עבודתו שם ניהל עם פרופ' סיימון מק-ויי פרויקט מחקר מקיף בנושא הקונצ'רטו סולו האיטלקי במחצית הראשונה של המאה ה-18. כחלק מעבודתם המשותפת הוציאו לאור קונצ'רטי סולו של מלחינים מתקופתו של ויוואלדי.[2]

משנת 2001 עד 2004 כיהן פרופ' הירשברג כיו"ר ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הרוח. 1995 מונה לפרופסור מן המניין ומשנת 2006 הוא פרופסור אמריטוס וממשיך בעיסוקיו המוזיקליים והאקדמיים. במשך השנים, מלבד פרסום מחקרים, מאמרים וספרים בנושאי מוזיקה שונים, גם הופיע בקונצרטים של מוזיקת בארוק בכלים אותנטיים בנגינה בכינור בארוק בהרכבים שונים. בשנים 1993–2005 ניגן בויולה ברביעייה הקאמרית שהקים ליד האוניברסיטה. מאז שנת 2004 מנהל הירשברג פרויקט מחקר בנושא האופרות האיטלקיות שחיברו מלחינים שונים פרט לורדי בעשור של איחוד איטליה 1860-70, בשנים 2007, 2008 ו-2009 ארגן ביצועים קונצרטיים של קטעי אופרות איטלקיות שכוחות מתקופה זו (ראו נון סולו ורדי). את פרישתו לגמלאות ציין החוג למוזיקולוגיה בטקס, שכלל מוזיקה מתקופת הבארוק ואופרה איטלקית מן המאה ה-19 והרצאות של עמיתים ותלמידים.

בשנת 2008 יזם הירשברג עם ד"ר תיאה ויניו, שהיא חברת מקהלת המוטטים, את פרויקט האורטוריה "יורם" של פאול בן-חיים, שנכתבה בגרמניה בשנת 1932 וזכתה לביצוע חלקי בלבד בישראל. האורטוריה בוצעה לראשונה במלואה ב-8 בנובמבר 2008 לציון 70 שנה לליל הבדולח. ביצוע הבכורה המלא התקיים במינכן בביצוע סולנים, "מקהלת המוטטים של מינכן" והתזמורת הסימפונית של מינכן, בנוכחות פרופסור הירשברג, שהרצה על היצירה ועל מחברה.[3] ב-3 באפריל 2012 בוצעה "יורם" לראשונה במלואה בישראל.

בשנת 2010 הקליט פרופ' הירשברג במסגרת "אקדמיה באלף" של רשת א' בקול ישראל, סדרה של 60 הרצאות שבועיות בעריכת ברוך אסקרוב על מכלול האופרות של ורדי. הסדרה שודרה שוב במלואה לקראת יובל המאתיים להולדת ורדי, באוקטובר 2013. שיחות אלה קובצו לספר "קסם האופרות של ורדי", הוצאת כרמל 2014.


יהואש הירשברג הוא אחד משני הזוכים בפרס אנגל לשנת 2011.

"פרופ' הירשברג מקבל את הפרס על מפעל חיים בתחום המוזיקה ועל הפיכת המוזיקה הישראלית לתחום מחקר בינלאומי"

.[4] מנימוקי השופטים בטקס מתן הפרסים ב-22 בנובמבר 2011:

פרופ' הירשברג מופקד זה מכבר על כתיבת הערכים הנוגעים למלחינים ישראלים ולמוסיקה ישראלית באנציקלופדיות ובמאגרי המידע האקדמיים המקצועיים והיוקרתיים ביותר [...] מחקריו של פרופ' הירשברג מצטיינים בדקדקנות רבה וברוחב יריעה ומציגים תמונה מורכבת ועשירה של כמיהה לביטוי הזהות הישראלית במוסיקה מתוך דיאלוג מורכב עם התרבות המערבית מחד והתרבות הערבית/הפלסטינית מאידך. [...] אין ספק, שפרופ' הירשברג הוא המוביל בעולם בתחום חקר המוסיקה הישראלית [...] על תרומתו הייחודית והחשובה במעלה במחקר המוסיקה הישראלית החליטה ועדת השופטים להעניק לפרופ' יהואש הירשברג את פרס אנגל לשנת 2011

[5]

יהואש הירשברג הוא זוכה פרס שר התרבות על מפעל חיים במוזיקה לשנת 2021.[6]

יהואש הירשברג הוא חתן פרס ישראל למוזיקולוגיה לשנת 2023.[7]

תחום חשוב בפעילותו הוא הסברת מוזיקה. מאז 1993 ניהל עם ד"ר נעמה רמות את קורס "מפגש עם האופרה" במכון מגיד, הכולל נסיעות משותפות לאופרה הישראלית, קורסים משותפים של מוזיקה ואמנות בתוכנית "שישי במוזיאון" במוזיאון ישראל, ומשתתף במופע "לקראת בכורה" באופרה.

14 מתלמידיו של הירשברג הם בעלי תואר דוקטור, הממלאים תפקידים חשובים בהוראה, במחקר ובניהול מוזיקלי בארץ, ואלה הם: המלחין מיכאל וולפה, הפסנתרנית מיכל טל, עירית יונגרמן, רֹתם לוז, נעמה רמות, מירי בלושטיין, אבי בר איתן, רקפת בר שדה, בלה גרובר-לובסקי, זכריה פלאווין, איתן אור נוי, רימונה פאול, סוניה מזר וגליה אריאלי.

פרסומים

רשימת פרסומיו מקיפה 70 ספרים, מאמרים והוצאות לאור גם בתחומי המוזיקה בצרפת ובאיטליה במאה ה-14, האופרה האיטלקית הרומנטית, הקונצ'רטו סולו האיטלקי בדורו של ויוואלדי ותחומים נוספים. הוא חיבר את מרבית הערכים של מוזיקה קלאסית ישראלית במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים וב-Music in Geschichte und Gegenwart.

ספריו

  • המוזיקה, המוזיקאי והמאזין, הוצאת רשפים, 1966
  • מוזיקה ודרמה באופרה, הוצאת צ'ריקובר בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, 1974
  • פאול בן-חיים, חייו ויצירתו, הוצאת עם עובד, 1983
  • Paul Ben-Haim, revised and extended, translated from Hebrew by Natan Friedgut, Edited by Dr. Batja Bayer, Israeli Music Publications, 1990
  • אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', חייו, יצירתו והגותו (יחד עם ד"ר הרצל שמואלי), הוצאת כרמל, 1995
  • Music in the Jewish Community of Palestine 1880-1948: A Social History. Clarendon Press, Oxford, 1995
  • המקצוע: מוזיקאי, תהליכי קליטה של המוזיקאים העולים (יחד עם בלה ברובר ומיכל בן-צור), מכון ירושלים לחקר ישראל, 1997
  • קסם האופרות של ורדי, הוצאת כרמל, 2014
  • יחזקאל בראון, חייו ויצירתו (יחד עם יחזקאל בראון ורֹתם לוז), הוצאת כרמל ירושלים והמכון למוזיקה ישראלית, 2017
  • Opera in Search of a Just Ruler for a United Italy, Brepols 2017, מסת"ב 978-2-503-57739-5
  • בשנת 2019 הופיע ספרו על האופרות סריה הרומנטיות עם "סוף טוב" (Lieto fine)
  • צבי אבני, חייו ויצירתו, הוצאת כרמל ירושלים, (יחד עם רקפת בר-שדה), 2020
  • קסם האופרות של פוצ'יני, הוצאת כרמל ירושלים 2020

תרגומים

מאמרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יהואש הירשברג, יהואש הירשברג, "חזון המזרח מול מורשת המערב", מחקר בנושא המוזיקה האמנותית בתקופת היישוב בארץ ישראל ואחרי הקמת המדינה
  2. ^ Jehoash Hirshberg/Simon McVeigh
  3. ^ חגי חיטרון, עכבר העיר אונליין, הפסיון של יורם, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2008
  4. ^ פרס אנגל ליהואש הירשברג ולהילת בן קנז אתר עיריית תל אביב-יפו, 3 ביולי 2011
  5. ^ תוכניית הטקס של הענקת פרסי עיריית תל אביב-יפו, 22 בנובמבר 2011
  6. ^ גלריה, הארץ 14 במרץ 2022
  7. ^ ואלה, 23 בפברואר 2023
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35938581יהואש הירשברג

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהואש_הירשברג&oldid=2264340"