חצר אדר
 | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| מחוז | פתחת רפיח |
| נפה | חבל ימית |
| תאריך ייסוד | 1981 |
| סיבת נטישה | הסכם השלום בין ישראל למצרים |
| תאריך נטישה | 1982 |
| אזור זמן | UTC +2 |
חצר אדר היה מאחז[1] בצפון-מזרח סיני, 12 קילומטר מהמושב נאות סיני, צמוד לצומת חרובית. הוא היה אחד מיישובי חבל ימית והוקם בדצמבר 1981, על ידי התנועה לעצירת הנסיגה מסיני כחצי שנה לפני נסיגת צה"ל מסיני. הוא נקרא על שם חצר אדר המקראית.
היסטוריה
המושב הוקם על ידי קבוצה של מתנחלים מיהודה ושומרון וממקומות נוספים, שמחו על כוונת הממשלה למסור את פתחת רפיח ואת סיני לידי מצרים, כפי שהוסכם בחוזה השלום בין המדינות. זה היה היישוב הצעיר ביותר בין יישובי סיני. ב-24 בדצמבר 1981 התקיים במקום הכנסת ספר תורה[2].
מזכיר המושב היה יגאל קירשנזפט, שהיה קודם לכן תושב העיר ימית ונשלח למשימה על ידי רב ישיבת העיר ישראל אריאל. בין תושבי המושב היה גם ברוך מרזל, שהופקד על קיום קשר אלחוטי עם המתנגדים לפינוי בימית ועל עדכון התושבים על פעולות הצבא. רכז היישוב היה מיכאל בן חורין.
בסוף ינואר 1982 תואר חצר אדר בדבר[3]: "כל החצר היא מאה מטרים מרובעים. במרכזה עומד כיור אחד, לבן. צינור המים מונח על האדמה."
בשבועות הראשונים לקיום המושב חיו תושביו בתורת שומרים בשטחים המעובדים של עצמונה, שהיו שלושה קילומטרים מהמושב עצמונה, צמוד לצומת חרובית. במשך שהות המתנחלים במקום הוקמו בו בית כנסת, מטבח, צריפי מגורים ומקלחת. לצורך גידול הירקות נעזרו אנשי המושב בחממות הנטושות של המושב חרובית הסמוך, אותו עזבו התושבים במהרה תמורת פיצויים.
המושב פונה על ידי צה"ל לראשונה ב-3 במרץ 1982 באחת מפעולות הפינוי הקשות ביותר שידע צה"ל בסיני[4]. ביום הפינוי נכח בחצר אדר חבר הכנסת יובל נאמן מתנועת התחיה, שהתנגדה לנסיגה. בערב אותו יום הזהיר נאמן בשידור במהדורת "מבט" בערוץ הראשון, כי "אם יימשכו הדברים כמו שנראו הבוקר בחצר אדר, אנו קרובים מאוד לשפיכות דמים". הוא תיאר גרירת אנשים לתוך תיל, פציעתם ושימוש בגרזנים, והזהיר את ממשלת בגין שלא תשפוך דם יהודי.
ב-11 במרץ 1982, ב-6:00 בבוקר, הגיעה קבוצה של כ-50 מתנחלים, יחד עם גאולה כהן והרב ישראל אריאל, להקים מחדש את ההתנחלות, בה נותר צריף אחד. בצהריים פינה הצבא את המתנחלים[5]. לאחר הפינוי השני, בהפגנה בירושלים של מתנגדי הנסיגה מסיני ב-16 במרץ 1982, הבטיח הרב איסר קלונסקי, שכונה רב היישוב, שחצר אדר תוקם בשלישית[6]. המתנחלים הקימו את חצר אדר ג', חצר אדר ד', ולבסוף חצר אדר ה'[7]. כולן פונו בזו אחר זו.
חצר אדר הייתה אחת מארבעת היישובים שבהם היה ריכוז של מתנגדי הנסיגה[8].
לקריאה נוספת
- עליזה ויסמן, הפינוי - סיפור עקירת היישובים בחבל ימית, תש"ן, עמודים 214–223.
הערות שוליים
- ^ צור ארליך, ממלכתיים מול אקטיביסטים, מקור ראשון, 15 באפריל 2016
- ^ תוקם התנחלות חדשה "חצר אדר" בדרך לאל־עריש, דבר, 25 בדצמבר 1981
- ^ ניבה לגיר פלבסקי, גוש אמונים בכפפות משי, דבר, 29 בינואר 1982; המשך
- ^ 35 דקות ארך פינוי המתנחלים מחצר־אדר, דבר, 4 במרץ 1982; המשך
- ^ טובה צימוקי, ציוד ב300- מיליון ד' יושאר בחבל ימית, דבר, 12 במרץ 1982
- ^ טובה צימוקי, 15,000 הפגינו בירושלים נגד הנסיגה מסיני, דבר, 17 במרץ 1982
- ^ בנצי הטנקיסט, מעריב, 25 בספטמבר 1984
- ^ דני צדקוני, מתנגדי הנסיגה יפונו מחבל ימית אחר הפסח, דבר, 5 באפריל 1982
| ישובי סיני שפונו במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים או הסכמים אחרים | ||
|---|---|---|
| יישובי חבל ימית | אבשלום • אוגדה • דקלה • חולית • חרובית • חצר אדר • ימית • מחנה נורית • מעוז הים • נאות סיני • ניר אברהם • נתיב העשרה • פריאל • פרי גן • סופה • עצמונה • שדות • תלמי יוסף | |
| יישובי מרחב שלמה | אופירה • די זהב • נביעות • שלהבת • זהרון | |
| נוספים | קדש ברנע • נח"ל ים • נח"ל תרשיש | |
33719042חצר אדר