רבי יהודה חסיד

רבי יהודה חסיד (סג"ל; ה'ת"כ, 1660, דוּבְּנוֹ – ו' בחשוון ה'תס"א, 1700, ירושלים) היה דרשן בליטא. יזם תנועה חברתית-משיחית לעלייה לארץ ישראל, ועלה לירושלים בראש חבורה של אוהדיו ותלמידיו. רכש בירושלים את המגרש שעליו הוקם מאוחר יותר בית הכנסת הקרוי על שמו. נודע בחסידותו, וכונה על שמה "רבי יהודה החסיד". חבורתו כללה גם שבתאים ובעלי נטיות שבתאיות, ויש הסבורים שאף הוא היה בעל זיקה לתנועה השבתאית.

תולדותיו

רבי יהודה נולד למשפחת סג"ל בדוּבְּנוֹ (דובנא) שבפולין, כאחת-עשרה שנים לאחר גזירות ת"ח ות"ט, שבהן טבחו ביהודים בערי דרום אוקראינה. הוא פעל כדרשן בעיירה שידלוב שבליטא, והתפרסם בחסידותו, ועל כן נוסף לשמו התואר "חסיד".

תנועת העלייה לארץ ישראל

בשנת ה'תנ"ז 1697 חולל תנועת עלייה לארץ ישראל, מתוך מטרה לקרב את ביאת המשיח. יש הגורסים, שהושפע ממגידים שבתאיים שסובבו בערי פולין. תחילה התארגנה קבוצה מצומצמת של כ-31 משפחות, אך במהלך המסע הארוך שארך כ-3 שנים, הצטרפו לחבורה יהודים רבים נוספים. בסופו של דבר מנתה הקבוצה כ-1,500 איש, שביניהם תלמידי חכמים ורבנים חשובים, חלקם נודעו כשבתאים מובהקים, כחיים מלאך, או שנחשדו בכך. הקבוצה זכתה גם לקבל תמיכה כספית מקהילות יהודיות שדרכן עברה. בווינה קיבלו סיוע משמואל אופנהיימר שהעמיד לרשותם שתי אוניות וכסף למסע. בהמשך המסע נטשו את הקבוצה יהודים רבים שנשארו בארצות שאליהן הגיעה הקבוצה, או אף חזרו לארץ מוצאם. רבים נוספים נספו במחלות, בסערות הים ובפגעים שונים. בסופו של דבר, לירושלים הגיעו ביום ה', ראש חודש מרחשוון של שנת ה'תס"א (14 באוקטובר 1700) רק כ-1,000 איש. (מספר כלל היהודים בעולם באותה תקופה היה פחות ממיליון נפש).

הקהילה היהודית בירושלים מנתה באותה העת כ-1,200 יהודים, והגעת הקבוצה כמעט והכפילה את גודל הקהילה. עוד בטרם הגיעה הקבוצה לירושלים, נעשו הכנות בשיתוף עם היישוב האשכנזי בירושלים והוקמו עבורם 40 בתים לדירות וכן הוקמו בית כנסת, בית מדרש, מקווה ובורות מים לקליטתם הראשונית.

ימים ספורים לאחר הגיעו לירושלים, בו' בחשוון תס"א 1700, נפטר רבי יהודה חסיד, בהיותו כבן 41 שנים.

לאחר מותו פרצו בקרב קהילתו מחלוקות רבות, בעיקר סביב האמונה המשיחית סביבו, ששררה בחלקים ממנה. רבים מבני הקבוצה חזרו לארצות מוצאם, מקצתם התפרסמו מאוחר יותר כשבתאים מובהקים, נרשמו כמה מקרים של התאסלמות והתנצרות, ומועטים בלבד נשארו בירושלים. מפני שאחדים מהקבוצה נודעו בהזדהות עם השבתאות, הקבוצה ככלל, נדחתה על ידי הקהילה היהודית בירושלים ולא זכתה לקבל שום סיוע כלכלי, בניגוד למקובל בקהילה יהודית. ר' גדליה מסמיאטיץ, מתלמידי רבי יהודה, יצא לחו"ל כשד"ר לגייס תרומות עבור הקבוצה בירושלים. ר' גדליה חיבר ספר בשם "שאלו שלום ירושלים" שמתאר את מסע הקבוצה לא"י, והפיץ אותו בתקווה שיעורר אהדה, אך הצלחתו הייתה מעטה.

בית כנסת חורבת רבי יהודה חסיד ואיסור האשכנזים להתיישב בירושלים

ערך מורחב – חורבת רבי יהודה החסיד

כמה ימים לפני שנפטר, הספיק רבי יהודה חסיד לרכוש את המגרש הסמוך לבית הכנסת הרמב"ן העתיק, (שהיה ידוע כ"חצר האשכנזים" העתיקה בה התגוררו השל"ה הקדוש מפראג ותלמידיו שעלו לארץ כמאה שנים קודם לכן), כדי לבנות בית כנסת לעדה האשכנזית בעיר, אך בשל מותו הבלתי צפוי נותרו אחריו חובות גדולים לבנאים העֲרָבים. בעקבות החובות הללו, נאסר על יהודים אשכנזים במשך כמאה שנים לגור בירושלים. בעקבות כך נאלצו האשכנזים שהתעקשו לגור בירושלים להתחזות לספרדים, כפי שהעיד ר' משה הירושלמי:

"אסור לו ליהודי ממדינותינו מפולין או מארצות אשכנז אחרות להיכנס לירושלים, אלא אם כן הוא מלובש במלבושי תוגרמה ומדבר בלשון תוגרמה עד שאין יודעים בו שמאשכנז הוא, וכל זאת בגלל מעשה חבר החסידים שעלו עם רבי יהודה החסיד השני ע"ה."

— אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, עמ' 449

רק בשנת תקצ"ו 1836 הצליח רבי אברהם שלמה זלמן צורף מן היהודים האשכנזים שעלו בעליית תלמידי הגר"א להסדיר את החובות, ולהתיר ליהודים אשכנזים להתיישב בירושלים. אז נגאלה החצר ונבנה בה בית הכנסת האשכנזי הגדול שנודע בכינויו "חורבת רבי יהודה חסיד". כינוי זה נשתמר גם לאחר שחרב בשנית במלחמת העצמאות וגם לאחר שיחזורו מחדש.

מורשתו וחשיבות העלייה

בשנת ה'תס"ב 1702 הפליג ר' אברהם רוויגו מליוורנו יחד עם קבוצה מבני משפחתו ובאי ביתו ועם משפחתו של ר' מרדכי אשכנזי ותלמידיו כ-25 איש לנמל יפו כדי לעלות לארץ ישראל.

רבי אברהם רוויגו ייסד בירושלים ישיבה מיוחדת ללימוד תורת הסוד ועם חכמי הישיבה נמנו בעיקר חכמים מסיעתו של ר' יהודה חסיד.

ההיסטוריון בן-ציון דינור ייחס לעלייה זו חשיבות רבה, משום שהיא פתחה לדעתו תקופה של עליות "ריאליסטיות", שהן הבסיס ליישוב החדש בארץ ישראל.

שאלת שבתאותו

רבי יעקב עמדין חשד שרבי יהודה חסיד היה שבתאי. הוכחה לכך ראה בכניסת רבי יהודה חסיד לעזרת הנשים ודרשתו בפניהן.

אח״כ עמד רי"ח בבתי כנסיות ודרש תוכחת בהתעוררות גדול ובכיה רבת, ועשה רושם אצל המון העם, אף על פי שבאמת לא היה למדן כמו ששמעתי מפה קדוש אמ״ה ז"ל (אבי מורי הרב זכרונו לברכה), ושח לנו: שפ"א (פעם אחת) המשכיל פו"מ ר' הענדלי ע״ה (עליו השלום) בן פ״ו החכם המושלם המפורסם ר' משה בר' ליבש זצ״ל (שהית עמוד הימני לק"ק אלטונא - ופאר קציני אשכנז בזמנו) שאל לאביו שיאמר לו איך ומהו בעיניו המוכיח הל"ז. והשיב אותו דבר כאשר עם לבבו ויאמר: מה אומר לך בני לא ע"ה (עם הארץ) חסיד.

וזה רי"ח - לא לבד עשה דרשות של תוכחות בין האנשים, כי גם לבית הנשים הלך, והוציא ס״ת והביא עמו בחיקו לבית כנסת של נשים, ודרש שם דברי תוכחה לנשים והיה הדבר זר ותמוה לרבים, רק הטעו את ההמון לחשוב הכל לקדושת יתירה ורוח יתירה דאית ביה, ודדמיין נשי באפיה כקאקי חיורא, ובאמת היא רמות רוחא, ויוהרא. דבר שלא נשמע בישראל עד כה, ואפי' בימי הנביאים מצינו ירמיהו וצפניהו היו נביאי ה' שלוחים לאנשים, וחולדה אל הנשים, ואפי' לע"ל (לעתיד לבוא) אחר שחיטת יצה"ר (יצר הרע) נאמר: וספדו משפחות משפחות לבד.

לכן עד"ז (על דבר זה) בלבד היו ראוי להתנדותו לדעת, אעפ״כ לא עצרו כח הרבנים ז"ל למחות בידו דבר זה, לפי שהיו המון העם האנשים והנשים כרוכים אחריו, ומחזיקים אותו לאיש אלקי...

— תורת הקנאות, רבי יעקב עמדין עמ' 56 (אתר כתבים עבריים)

ממכתבים רבים שמקורם בקבוצות שבתאיות שונות בפולין ובטורקיה עולה כי השבתאים החשיבוהו כשבתאי מוצהר.

ישנם חוקרים הסבורים, על פי ממצאים של כתבי-יד, כי רבי יהודה חסיד היה שבתאי מוצהר בעצמו, אם כי מתון יותר מחיים מלאך וחבורתו, בכך שסבר שיש לשמור תורה ומצוות כהלכה, אך אולי האמין ששבתאי צבי יתגלה שוב. למרות זאת, יש הסבורים שהוא רק התכתב עם שבתאים ואולי אף הושפע מהם, אך לא היה שבתאי בעצמו. הם הסתמכו בעיקר על כך שחיים מלאך אחד הרבנים החשובים בעליה זו, עלה בעליה נפרדת מעט קודם, וחסידיו של מלאך נותרו מופרדים מקהל העולים העיקרי שהסתייגו מהם וממנהגיהם.

קברו

בספרות התקופה מתוארת הלווייתו וקבורתו במערה בהר הזיתים. בספרו תולדות חכמי ירושלים מתאר אריה לייב פרומקין מערה זו, הכוללת כוכים רבים ועליהם כתובות עם שמות העולים הקבורים שם.

בשנת ה'תשע"א (סביבות 2011) החל תהליך שיקום קברים בהר הזיתים והסרת עפר, בחלקה שכוסתה על ידי הירדנים במסגרת השחתת בית הקברות לאחר מלחמת העצמאות בתש"ח. בחלקה זו נתגלתה המערה המקורית שבה נקברו רבים מהעולים בעלייה זו.

ראו גם

• בית כנסת חורבת רבי יהודה חסיד ("החורבה")

לקריאה נוספת

• מאיר בניהו, ה'חברה הקדושה' של רבי יהודה חסיד ועלייתה לארץ ישראל, ספונות ספר שלישי ורביעי תשי"ט-תש"ך, עמ' קלא-קפב.
• בן-ציון דינור, במפנה הדורות, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב, עמ' 19–68.
• שניאור זלמן שזר, אורי דורות : מחקרים והארות לתולדות ישראל בדורות האחרונים, ירושלים : מוסד ביאליק, תשל"א 1971.
• ראובן גפני, אריה מורגנשטרן, דוד קאסוטו (עורכים), החורבה : שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים, ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תש"ע 2010.
• מרדכי נאור, ירושלים עיר ועם, מדוד המלך עד ימינו, יד יצחק בן-צבי, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תשנ"ה, עמ' 166–167.

קישורים חיצוניים

• אריה מורגנשטרן, ‏יהדות הגולה והכמיהה לציון, 1240-1840, תכלת 12, אביב תשס"ב 2002
• יהודה (1660-1700), החסיד, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36274288יהודה החסיד (ירושלים)