עירום

דף זה אינו מוצג בפני קוראי מהדורת נוער.

עירום הוא מצב בו אנשים אינם לובשים בגדים לגופם. לבישת בגדים פחות מהמקובל בתרבות מסוימת, נקראת עירום חלקי.

בהלכה יש איסור לברך את ה' או אף לדבר בדברי תורה ללא ביגוד, ובשעת התפילה חובה להתלבש בצורה מכובדת, כמו כן ישנם דינים המיוחדים לאשה, הכלולים בהלכות ענין הצניעות ובדיני העוברת על דת יהודית.

בתנ"ך

בספר בראשית מתואר השינוי שעבר על אדם וחוה בגן עדן כתוצאה של האכילה מעץ הדעת: ”וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת” (בראשית, ג', ז'). בעקבות שינוי זה, החלה בעולם תרבות לבישת הבגדים. גם בתוכחתו של הושע הנביא לישראל, נמשל העונש לביזוי של הפשטת אדם מבגדיו.

בתלמוד ובהלכה

בתלמוד בבלי ישנה התייחסות להליכה בעירום ”אמר נבל בלבו אין אלקים: במתניתא תנא אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום” (מסכת יבמות, דף ס"ג עמוד ב'). במסכת פסחים אומרת הגמרא שיש בזה סכנה, ואפילו שלא בשוק: ”העומד בפני הנר ערום הוי נכפה” (דף קי"ב עמוד ב').

בהלכה ישנם דינים המתייחסים למצב עירום ולרמת כיסוי הגוף הנדרשת במצבים שונים, כמו כן, ישנם הלכות רבות של דיני צניעות הגוף. ככלל, יש להימנע מעירום שלא לצורך גם שלא בפני אחרים, וגם בתקופות בהן היה נהוג לישן (תחת כיסוי שמיכה) ללא ביגוד, מבואר בשולחן ערוך שצורת לבישת הבגדים תהיה בצורה שלא יתגלה הגוף כלל: ”לא ילבש חלוקו מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה. אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו”. והמשנה ברורה מסביר: "האדם צריך להתנהג בצניעות ובושה לפני הקב"ה. ואפילו כשהוא לילה ובחדרי חדרים, הלא מלא כל הארץ כבודו וכחשיכה כאורה לפניו יתברך".

מאידך ישנם מצבים בהם ההלכה מחייבת הסרת ביגוד, בדרך כלל בשביל למנוע חציצה, כמו טבילה במקוה מסיבות שונות (למשל טבילת עזרא טבילת נידה או טבילה לגיור), וכן עונש מלקות הוא על גופו ממש ולא על בגדיו.

הפשטת הבגדים כמצב מבוזה מוכרת בהלכה בכמה מקומות. סוטה המכחישה את חטאה נענשת בין השאר בביזויה על ידי קריעת חלק מבגדיה כשהיא עומדת בשער ניקנור שבבית המקדש, ופשיטת הבגד בפני אחרים נחשבת מצב מביך עד כדי שבתנאים מסוימים התירו לעבור על איסורים כדי להמינע מבושה כזו, כגון המוצא בבגדו כלאיים האסורים מדרבנן, או טלית שנפסלו ציציותיה בשבת ויש בושה לפשוט את הטלית, מותר להמשיך ללובשם. מאידך, על עשייה אקטיבית של איסור דאורייתא נאמר ש"אין עצה ואין תבונה נגד ה'", ולכן המוצא כלאים האסורים מדאורייתא בבגדו, חייב לפשוט את הבגד מיד.

איש המחוייב סקילה גזר דינו מתבצע כשהוא ללא בגדים, מכיון שבכך מיתתו קלה יותר וזהו רצונו. מאידך, אשה נסקלת עם בגד כי בושתה ממצב כזה גדול יותר מהצער הנוסף שיש בסקילתה עם בגד.

במקום אחר בהלכה, הבושה ממצב ללא ביגוד משמש כמדד הלכתי. כך שמותר לאב לישן עם בתו הקטנה בקירוב בשר רק כל עוד אין הבת מתביישת לעמוד ללא ביגוד בפניו.

אחד הסימנים בהלכה בשביל לזהות אדם כשוטה הוא "מקרע את כסותו", לכן ההולך ערום נפסל לעדות וכן אינו יכול לקנות או למכור.

מצוות ודברי קדושה

ערך מורחב – לא יראה בך ערוות דבר

על אף שאין מניעה עקרונית לקיום מצווה ללא ביגוד, אסור לומר דברים שבקדושה, ובכללם ברכה על המצוה, מול ערווה. שנאמר: "”וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ”" (דברים, כ"ג, ט"ו). אמנם להרהר בדברי תורה מותר, אם כי אין לצאת בברכה על ידי שומע כעונה כשהוא ערום. דין זה כולל פרטים רבים, והתבארו בכמה סימנים בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ע"ג, והלאה.

כמו כן, שם ה', אין לבזותו להיות ערום בפניו, ולכן אין להניח תפילין או להחזיק ספרי קודש ליד אדם ערום. בהלכה התבאר גם לגבי נרות שבת שנהגו לכסות את הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות, משום ביזוי מצוה, ובפוסקי זמננו יש מי שלמד מזה שאין להפשיט ילד מבגדיו ליד ספרי קודש.

היסטוריה

ההסבר השכיח לכיסוי הגוף בעורות בעלי חיים ובצמחים הוא תועלתם בהגנה מפני חום, קור וגשם, במיוחד כשבני האדם היגרו לארצות עם אקלים שונה. מטרות אפשריות אחרות לביגוד הן קישוט או פולחן, לפני או אחרי שהן התגלו גם כיעילים למטרות הגנה על הגוף. מכיוון שעורות וצמחים מתכלים במהירות, לא קיימות עדויות ארכאולוגיות על הבגדים הראשונים..

ביוון העתיקה התקיים אידיאל של טיפוח גוף האדם והיה פופולרי בעיקר בקרב ספורטאים ברומא העתיקה התהלכות ללא בגדים נחשב ראוי רק במקומות מסוימים כגון בתי מרחץ, כשהנצרות החלה להתפשט במאה הרביעית, הרומים ראו כחטא מצב של התהלכות ללא בגדים. במדינות הנורדיות כיום, שחייה ושיזוף ללא בגדים מוגבלות לחלקים מוגדרים בחוף המוקצים לזאת.

טאבו

ברוב החברות כיום, הסרת בגדים בציבור שלא במקום המיועד לכך (כמלתחות, מקלחות, וכו') עשויה להיחשב למעשה פוגעני וכעבירה פלילית. ככלל, התהלכות ללא בגדים במחיצת זרים בני אותו מגדר מקובל יותר מהתהלכות ללא בגדים במחיצת בני שני המינים ביחד. מסיבה זו, קיימים במקומות שונים חדרי הלבשה, בתי שימוש ומקלחות משותפות נפרדים לנשים ולגברים. עם זאת, במדינות אירופיות כמו גרמניה, פינלנד והולנד קיימים בתי מרחץ, סאונות רבות מעורבות.

מכיוון שהפשטה עשויה להיתפס כמעשה משפיל, במקרים מסוימים התהלכות ללא בגדים משמש כענישה גופנית. מקרה מפורסם של ענישה כזו הוא פרשת ההתעללויות בכלא אבו גרייב שהתרחשה במהלך מלחמת עיראק, בנוסף לעינויים הפיזיים הקשים שנגרמו לאסירים בכלא על ידי חיילי צבא ארצות הברית.

כמו כן, התפשטות פומבית מחוץ להקשר מקובל, נעשית לעיתים למטרות כמו מחאה פרובוקטיבית.

בתרבויות אחרות

על אף שבקרב האנושות המתורבתת אין חברה נעדרת לבוש, בחברות ציידים-לקטים באקלים חם, לבוש מצומצם או היעדר לבוש היה או עודנו עניין שבשגרה אצל גברים ונשים, עד להגעת תרבות המערב. בחלק מתרבויות אפריקה ומלנזיה, רצועת בד סביב אזור החלציים נחשבת לבגד ראוי עבור גברים למטרת ציד ולפעילויות קבוצתיות מסורתיות נוספות. לדוגמה, במספר שבטים בגינאה החדשה גברים מכסים את האיברים המוצנעים בקוטקה (קליפת דלעת מיובשת).

בתרבויות עתיקות בדרום אסיה ישנה מסורת של סגפנות קיצונית שכוללת התהלכות ללא בגדים. הגימנוסופיסטים היו פילוסופים הודים שהחלו במסורת זו, והיא נמשכת עד היום אצל חלק מבני דת ההינדואיזם.

באסלאם האזור שיש להצניע בגוף נקרא "עורה" והוא מוזכר בקוראן ומתואר ביתר פירוט בחדית'. אצל גברים אזור זה הוא מהטבור ועד לברכיים. אצל נשים העורה כוללת לפי אחת הפרשנויות את כל הגוף מלבד כפות הידיים והפנים. לפי פרשנות אחרת העורה של הנשים כוללת רק מהצוואר ועד לירכיים.

ברחבי אפריקה מסורות לבוש שונות קיימות בעידן הפוסט-קולוניאלי. בעוד קיימים שבטים כמו שבטי הסורמה באתיופיה ובסודאן שבהם מתהלכים ללא בגדים, בני הבנטו בדרך כלל נמנעים לחלוטין מכל צורת התהלכות ללא בגדים בפומבי.

באמנות

במהלך ההיסטוריה, בתרבויות העמים, מיצגים ללא בגדים ביצירות אמנות התאימה לרוב למוסכמות החברה. בד בבד, תרבויות מסוימות היו סלחניות יותר כלפי האמנות מאשר כלפי התהלכות ללא בגדים בפועל. לעיתים, כשיחס החברה כלפי התהלכות ללא בגדים השתנה, הדבר הוביל למחלוקת על יצירות שכבר לא התאימו לסטנדרטים החברתיים. כך, למשל, בחלק מהיצירות מתקופת הרנסאנס הולבשו הדמויות חסרות הבגדים. נושא נוסף ששנוי במחלוקת לעיתים הוא הצגת ילדים ביצירות כאלו.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31001732עירום