סיכה (הלכה)

סיכה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר שמות, פרק ל'
משנה	מסכת שבת
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל"ב עמוד א'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י'

סיכה היא מריחת הגוף בשמן מבושם וכדומה לתענוג, לעדן את העור, או לנקותו. בהלכה ישנה התייחסות לדין הסיכה, בעיקר לשאלה האם סיכה כשתיה- דהיינו האם סיכת הגוף נחשבת כשתיה. שאלה הלכתית זו מעוררת לעיתים את הצורך במתן תעודת הכשר על תכשירים שונים כסבון שמפו וכדומה אף שאינם מיועדים למאכל.

רקע

המשנה מביאה את הפסוק וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו (תהלים) כתימוך לכך שסיכת שמן על הגוף נחשבת כמו שתיה. אך כותבת כי אינה ראיה גמורה אלא "זכר לדבר". ונחלקו הפוסקים בדינים שונים מה דין הסיכה.

בשמן המשחה

האיסור היחידי שמפורש בתורה איסור לסוך אותו על גוף אדם הוא שמן המשחה, אותו השמן שעשה משה רבינו ונגנז בימי המלך יאשיהו יש איסור לסוך ממנו או לתת אותו על גוף אדם, מלבד איסור מעילה שיש בכל ההקדשים , יש איסור מיוחד בסיכתו, ובאיסור זה יש כרת. ככתוב: על בשר אדם לא ייסך... ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו (שמות ל).

אך דין זה אינו משום שסיכה כשתיה אלא איסור בסיכה עצמה (בשתיה יש רק איסור מעילה).

בתרומה

בתרומה סיכה כשתיה לעניין ארבעה דינים. א. היתר תרומה טהורה. ב. איסור אכילה לזר ג. איסור אכילה בטומאה ד. איסור אכילה לערל.

בהרחבה: א. תרומה טהורה ניתנה דוקא לכהן דווקא לאכילה וכמו שיכול לאכול ולשתות יכול אף לסוך (את הראוי לסיכה כמו שמן ). ב. זר (מי שאינו כהן, או כהן וכהנת שנתחללו), אסור באכילת ושתית תרומה, וחייב מיתה. איסור זה כולל גם סיכה ג. כהן שהוא טמא אסור לאכול בתרומה (בין טהורה בין טמאה), איסור זה כולל סיכה כמו אכילה ושתיה. ד. לכהן שאיננו מהול - ערל אסור לאכול תרומה גם באיסור זה סיכה כשתיה . ישנה מחלוקת בין הפוסקים האם איסור סיכה זה הוא מדאורייתא או מדרבנן. וגם לשיטות שאסור מהתורה אינה ממש כשתיה ואין חיוב מיתה.

ביום כיפור

ביום הכיפורים ישנם חמישה ענויים שאסורים אכילה שתיה סיכה רחיצה ותשמיש המיטה. הגמרא לומדת מפסוקים שרחיצה וסיכה נחשבים בכלל סתירה לעינוי. גם בנושא זה נחלקו הפוסקים האם סיכה (וכן רחיצה ותשמיש) אסורה מהתורה או שזהו איסור דרבנן. ולכל הדיעות אינה כאכילה ושתיה לגמרי שאין בה עונש כרת.

באיסורי הנאה

בדברים האסורים מהתורה גם בהנאה (ולא רק באכילה ושתיה. לדוגמה: חמץ ויין נסך) גם הסיכה אסורה כמו כל הנאה ואפילו השתמשות אחרת או מכירה ולכן אסור לסוך בדבר שמעורב בו חמץ או יין נסך. (בצורת השתמשות רגילה) ואיסור זה הוא מהתורה. גם שמן של טבל כאיסורי הנאה שכן אסורה בו השתמשות של כילוי.

בשאר איסורים

בדברים האסורים מהתורה ואינם אסורים בהנאה (לדוגמה: בשר נבילה) לרוב הפוסקים אין איסור סיכה כלל אך יש דיעות שדין סיכה כשתיה הוא כלל תקף לכל דיני התורה וכל דבר שאסור באכילה ושתיה אסור גם לסוך בו את הגוף.

אקטואליה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.