חיים שבילי
 | |
| לידה |
14 במרץ 1907 ירושלים |
|---|---|
| פטירה | 1 במרץ 1974 (בגיל 66) |
| ידוע בשל | פרשנות וחיזוי עתיד |
| השכלה | הוראה והנהלת חשבונות |
חיים שבילי (14 במרץ 1907, כ"ח באדר ה'תרס"ז – 1 במרץ 1974[1]) היה מורה ומרצה ירושלמי, פרשן ומחשב קץ מודרני שנודע בשל פירושיו לספר דניאל וחיזוי העתיד שפרסם בספריו.
ביוגרפיה
נולד בירושלים[2], לרב ירמיהו חאחיא-שבילי (ხახიაშვილი) ולאביגיל בת מיכאל חאחיא-שבילי. בגיל שנה עברה משפחתו לעיר אוני שבגאורגיה, שם מונה אביו לרב הקהילה היהודית. באוני למד בישיבה, ולאחר המהפכה ברוסיה וכיבוש קווקז על ידי הצבא האדום, נמלט לכותאיסי בשנת 1920 (ה'תר"ף) ולמד בה במשך תקופה, בין היתר את תורת החסידות וספר התניא בישיבה של חסידות חב"ד.
לאחר שכבשו הבולשביקים את כותאיסי, הגיע בשנת 1921 (ה'תרפ"א) לארץ ישראל, לאחר מסע ארוך, שבמסגרתו התגנב לאונייה שנסעה לטורקיה יחד עם פליטים רבים. עם הגיעו לטורקיה פגש את הרב משה לוי, החכם באשי של האימפריה. זה האחרון התפעל מידיעותיו, והציע לו להישאר במחיצתו, במטרה לגדלו וללמדו בישיבה, אך שבילי סירב. לאחר כחודש התגנב לאוניה שנסעה ליפו, וכשהייתה ביקורת באוניה התחבא בתוך חבית. ב-19 באפריל 1921 לערך הגיע ליפו, ובגלל שלא הייתה בידיו תעודת עולה, אחד מהעולים מגאורגיה הצהיר בפני הקברניט שהוא בנו.
בערב חג הפסח הגיע לירושלים, והתארח אצל רבו, הרב חיים אליהשווילי שהגיע מגאורגיה שבועיים לפניו. לאחר החג התגורר אצל בני משפחתו בירושלים, ולאחר כחודש החל ללמוד ב"בית היתומים ציון" שבהנהלת הרב אברהם יוחנן בלומנטל, שם למד עד לשנת 1928 (ה'תרפ"ח).
בתקופה זו התפרסם כנואם וכמרצה, פרסם מאמרים בעיתוני הנוער הדתי ולקח חלק בפעילות ארגוני הנוער הדתי ישראל הצעיר, יהודה הצעיר והפועל המזרחי.
בשנת 1926 (ה'תרפ"ו) החל לשמש כמורה בתלמוד תורה "בני ציון" בירושלים, ובמקביל למד בסמינריון שייסדה הוועדה התרבותית של הוועד הלאומי לארץ ישראל, וקיבל תעודת מורה לשפה העברית ולספרותה מטעמו. כן היה מוסר שיעורי ערב בנושאי תורה, מדע וגאולה שארגן הוועד הלאומי לארץ ישראל.
החל משנת 1928 (ה'תרפ"ח) שימש כמורה ב"בית היתומים ציון", עד לשנת 1933 (ה'תרפ"ג).
בחודש דצמבר 1928 התייתם מאמו בעת שהשתתפה בהפגנה נגד סגירת בית כנסת בגאורגיה, ונהרגה על ידי שוטרים סובייטים.
בין שלל עיסוקיו, נמנה עם עסקני ועד העדה הגורג'ית בירושלים, ובין הזמנים, לאחר שסיים בהצטיינות לימודים בבית המדרש דורש ציון ובבית המדרש למורים של הסתדרות המזרחי, למד הנהלת חשבונות. תחילה שימש כפקיד בבנק "התחיה", ובהמשך, בתחילת שנות ה-40, שימש כמנהל חשבונות במחלקת הגזברות של הסוכנות היהודית בירושלים.
בשנת 1942 (ה'תש"ב) נישא לעליזה בת הרב יוסף מוצרי, מרבני ישיבת פורת יוסף, ויחד התגוררו בעיר העתיקה, עד למלחמת העצמאות.
הלך לעולמו ב-1 במרץ 1974.
חיבוריו וחיזוי העתיד בהם
בחיבוריו, עסק שבילי בפרשנות ובחיזוי העתיד של ארץ ישראל והעם היהודי בעזרת חישובים שביצע. מטרתו בספרים אלו הייתה להביא את ספר דניאל אל קדמת הבמה, ולהפיץ את תודעת הגאולה שבו. הוא התנגד שיכנו אותו נביא, חוזה עתידות או רב, והסביר שחיבוריו הם פרשנות לחיזוי העתיד שבספר דניאל, ולא חיזוי שהגה ממוחו. חיבוריו הפכו לשם דבר, והופיעו עליהם מאמרי הערכה בעיתונים רבים.
ספר חזון החיים
כשהוציא לאור בחודש אוגוסט 1935 (אלול ה'תרצ"ה) את ספרו "חזון החיים" שהכיל פירוש לששת הפרקים האחרונים של ספר דניאל וקץ הגאולה, הפך תוכנו לשיחת היום, והספר הפך למבוקש ואזל מהמלאי במהירות. יוסף קלוזנר אף שלח לשבילי מכתב נלהב אודות הספר.
פרשנותו לספר דניאל התבססה על חישובים מדויקים, ללא גימטריות, והוגדרה כמודרנית ומפורטת. בספר, המכיל כ-90 עמודים, הוכיח שבילי בחישוב מדויק ובעזרת מקורות מהזוהר ומהתנ"ך את המרומז בספר דניאל על מלחמת העולם הראשונה והצהרת בלפור. בספר אף חזה את מלחמת העולם השנייה, המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה והמרד הערבי הגדול. עוד הוא מוצא בפירושו רמזים ודימויים לקורות היהודים מגלות בבל ועד להצהרת בלפור, וכן מותח ביקורת על ההיסטוריונים שהרסו את תדמיתו של דניאל, לטענתו, והביא הוכחות לאמיתות הספר כנגד מבקרי המקרא, בהם שמעון ברנפלד.
בכתבה לרגל צאת הספר שהתפרסה בעיתון הבוקר, כתב קדיש סילמן כי בשונה ממחשבי הקץ המפורסמים, שברובם היו רבנים מקובלים ומבוגרים, "יש חידוש בספר זה, שהוא נכתב על ידי צעיר, בעל כיפה קטנה מאוד לראשו, והוא חבוש צווארון לבן וענוד עניבה צבעונית". עוד הוא מגדיר אותו כ"מחשב הקץ המודרני", ומציין כי חיבורו הוא ספר מלא עניין.
חישוביו של שבילי שונים מצורת חישוביהם של מחשבי הקץ האחרים, כדוגמת המלבי"ם. לפי העיקרון בשיטת חישוביו, המונחים "מועד" ו"עידן" המופיעים בספר דניאל מייצגים תקופת זמן קבועה, ועל סמך הנחה זו הגיע לשלל חישובים. לדידו, הפסוק "ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה על לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים", מכוון לצוללות של איטליה, שהיא "נחש ובריח" בים התיכון, ו"נחש עקלתון" מרמז על גרמניה וצלב הקרס שלה.
ספר חשבונות הגאולה
בשנת 1949 (ה'תש"ט) חיבר את ספרו השני, "חשבונות הגאולה", והוכיח בו בעזרת חשבונות תנ"כיים וקבליים את הקמת המדינה ואת העתיד לבוא. בשנת 1964 (ה'תשכ"ד) הוציא לאור את חלקו השני של הספר, וחזה בו מראש את שחרור ירושלים בשנת 1967 (ה'תשכ"ז), והחזרת השליטה בה לידי יהודים.
מלבד פרק שלם שהקדיש לתיאום בין דברי התורה ובין דברי המדע בנוגע לבריאת העולם, בחלקו השני של "חשבונות הגאולה" טען שבילי כי הלוח העברי מפגר ב-200 שנים, כדי להוכיח את התקרבות הספירה לאלף השביעי. ההסבר שלו לכך מתחיל בחישוב המקובל של השנים שעברו מאז בריאת העולם עד לצאת הספר, כולל השנים שבהן עמדו שני בתי המקדש (430 ו-420 בהתאמה). אולם לדידו, בית המקדש השני עמד על תילו במשך 606 שנים (206 תחת שלטון ממלכת פרס, ו-400 תחת שלטון ממלכת יוון), וכך לטענתו השנה שבה הוציא לאור את הספר היא תתק"ו, ולא ה'תשכ"ה. לתאוריה זו צירף בספרו הסברים מדויקים ומפורטים עם עשרות הוכחות, חלקן ממלחמות היהודים מאת יוסף בן מתתיהו ומדברי פילוןכסנדרוני.
לפי שבילי, השנים 634–638 לספירה, בהן התרחש לדידו הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, מקבילות לשנים 1914–1918 שבהן התקיימה מלחמת העולם הראשונה. את הפסקת שליטת האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל בשנת 1918, הוא מקביל לגירוש המלך אנטיוכוס מהארץ. שבילי מוסיף ומציין כי לפי חישוביו, תהליך הגאולה החל בשנים ה'תש"ח–ה'תש"ט, ומוסיף לכך מקורות מדברי הגר"א והאר"י.
בשנת 1968 (ה'תשכ"ח) הוציא מהדורה נוספת לספרו "חשבונות הגאולה" עם הוספות, כולל דבריו של האר"י כי שנת 1970 (ה'תש"ל) היא שנת הגאולה. בין היתר הציג שבילי בספרו חיזוי למתקפה עתידית משולבת של כוחות רוסים ומוסלמים כנגד ישראל בשנים הקרובות לתקופה שיצא לאור הספר. החיזוי כולל תיאור מפורט על כל משך המתקפה, ומסביר כי בסופה יחל התהליך האחרון של הגאולה. לפי שבילי, השתלשלות המתקפה תהיה כך שתחילה תחל רוסיה בהפצת תעמולה כנגד מדינת ישראל, לאחר מכן תשלח מתנדבים מוסלמיים ממדינות הבלקן וקווקז שיתקפו תחילה את טורקיה דרך ארמניה, ומשם יעברו לסוריה ולישראל, שם תחל המתקפה בשתי חזיתות: ירושלים ומזרחית לים הכנרת, כשבשלב מסוים יצטרפו למתקפה איראן וטורקיה.
קישורים חיצוניים
- משה דוד גאון, "חיים ב"ר ירמיהו שבילי", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 658, באתר HebrewBooks
- דוד תדהר (עורך), "חיים שבילי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יח (1969), עמ' 5339
- קדיש סילמן, חזון החיים, בעיתון הבוקר, 8 בנובמבר 1935
- עוזי בנזימן, ימות המשיח - בפתח, בעיתון חרות, 18.9.1964
- יעקב אבן חן, מחשב הקיצין, בעיתון הצופה, 26.6.1964
- לוי יצחק הירושלמי, שבילי חזה שחרור ירושלים, בעיתון מעריב, 5.7.1967
- יורם פרי, המשיח מגיע, בעיתון דבר, 3.3.1969
הערות שוליים
- ^ בבית המשפט המחוזי בירושלים בענין עזבון המנוח חיים שבילי, דבר, 24 במרץ 1974
- ^ כאן מצוין כי נולד בתאריך ז' באדר ה'תרס"ח בגאורגיה. אולם לפי עדותו האישית, נולד בירושלים
