התקפה (צורת קרב)
התקפה או אופנסיבה (באנגלית: Offensive), היא צורת קרב הצבאית האגרסיבית ביותר של כוחות חמושים בקרב המתבצעת כדי לכבוש שטח, להכניע, להכריע את האויב או כדי להשיג מטרה אסטרטגית או טקטית. התקפה היא צורת הקרב החשובה ביותר. קרל פון קלאוזביץ, איש צבא פרוסי מאבות תורת הלחימה המודרנית, הוא שטבע את המונח המודרני להתקפה.
צה"ל מגדיר ארבעה מאמצים התקפיים: תמרון, אש, מבצעים מיוחדים וסייבר.[1]
- מאמץ התמרון הוא פעולה התקפית יבשתית ממוקדת אל מול מרכזי כובד של האויב וטיהור המרחב.
- מאמץ האש הוא הפעלת אש מערכתית ורב ממדית.
- מאמץ המבצעים המיוחדים.
- מאמץ הסייבר בכל רמות הלחימה – אסטרטגי, אופרטיבי וטקטי.
מטרות קרב ההתקפה
לפי תורת הלחימה של צה"ל, לקרב ההתקפה ארבע מטרות עיקריות:
- להשתלט על שטחי המפתח ומהם לשלוט על השטחים החיוניים. כלומר לתקוף שטחים שאותם הגדירה הרמה הממונה שטחים קריטיים להשגת הרעיון המבצעי.
- למנוע מהאויב להתאושש ולהחזיר "מכת נגד".
- להפתיע, להתיש, לשחוק ולהשמיד את האויב; לפגוע בציוד הלחימה שלו, בכוחותיו וברוח הלחימה שלו.
- להעביר ולקיים את הקרב המתנהל לשטח האויב.
הנחות יסוד בהתקפה
הנחת היסוד העיקרית בהתקפה היא כי היתרון הוא בדרך כלל אצל התוקף. לכן יתרון ההפתעה עומד לרוב לזכות התוקף, והוא מתבטא במיקום ותזמון ההתקפה, אך לא מעצם קיומה הידוע לכוח המגן. ניתוח השטח והכנתו לקרב מאפשרת לאויב להתמודד עם מיקום ההתקפה. להתקפה יש יתרונות ניכרים: לרוב היוזמה נמצאת אצל התוקף, והוא המחליט על תזמון ועל מועד ההתקפה. היכולת לריכוז המאמץ עומדת ליתרון התוקף. התוקף בדרך כלל יעדיף לתקוף אם הוא ביתרון מספרי או איכותי על פני המגן. לפי כלל אצבע ידוע, על התוקף להיות ביתרון ביחס של שלוש לאחד על המגן.
מאמצים בהתקפה
נהוג לחלק את המאמצים בהתקפה לארבעה מאמצים עיקריים:
מאמץ עיקרי
תפקידו של מאמץ זה הוא לאתר את נקודת התורפה אצל האויב, לחשוף את חולשותיו ולשחוק את האויב. המאמץ העיקרי אמור להכריע את התוקף באמצעות הטלת העתודה להתקפה בשלב מאוחר יותר .
מאמץ משני
זהו המאמץ המשני בהתקפה, ותפקידו לתמוך במאמץ העיקרי או להיות אלטרנטיבה ולהפוך במקרה הצורך למאמץ העיקרי שדרכו תוטל העתודה למערכה.
מאמץ ההטעיה
מאמץ זה מיועד ולהסוות את המאמצים להסתיר אותם מפני האויב, במיוחד את עיתוי וכיוון תקיפת המאמץ העיקרי. במאמץ זה מופעל במיוחד עיקרון הלחימה - התחבולה, והוא נועד להטעות את האויב ולגרום לו להעריך שהמאמץ העיקרי של התוקף יגיע מכיוון שונה מזה שממנו יגיע בפועל.
עתודה (מאמץ ההלם)
לעתודה שני תפקידים עיקריים: להנחית את המשך ההתקפה, המכונה לעיתים "אגרוף המחץ" במקרה שבו אחד המאמצים מצליח, או להיות כוח להמשך התקפה בעומק מערך האויב. בהתקפה בדרך כלל תוטל העתודה למאמץ המצליח.
מתקפת נגד
ערך מורחב – מתקפת נגד
מתקפת נגד היא התקפה כחלק מקרב ההגנה שנועדה להכשיל מאמצים בעת התקפת האויב, וזאת לאחר התאוששות וצבירת כוח אצל המגן.
מתקפת מנע
מתקפת מנע (לרבות מלחמת מנע) היא פעולת מנע והתקפה המעבירה את יוזמת המלחמה או הקרב מהאויב לצד התוקף, וכך מאפשרת למנוע ממנו לפגוע או לצאת להתקפה מתוכננת מצידו. עיתוי ההתקפה במתקפת מנע שומר על גורם ההפתעה בידי התוקף.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהושפט הרכבי, מלחמה ואסטרטגיה, הוצאת מערכות, 1990.
קישורים חיצוניים
- אלי מיכלסון, צה"ל הכין שיעורי בית, מערכות 440
הערות שוליים
- ^ אסטרטגיית צה"ל, באתר צה"ל
| צורות קרב בצה"ל | |
|---|---|
|
32867007התקפה (צורת קרב)