חטיבת ירושלים במלחמת ששת הימים

הלחימה בחזית הירדנית

חטיבת ירושלים על שלל יחידותיה (שמונה גדודים, יחידות של סיור, טנקים, הנדסה ועוד) הייתה הציר המרכזי בהגנת ירושלים בפתיחת המלחמה. החטיבה גויסה לתקופת ההמתנה ב-25 במאי 1967. מאזן הכוחות נטה לטובת הירדנים, עם פתיחת המלחמה. החטיבה התכוננה למלחמה עם תוכניות למחטפים, ביצורים ושדות מוקשים שעובו בזמן ההמתנה. היא הגיבה במהירות לאתגרים שעמדו לפניה וביצעה פעולות התקפיות נועזות במתחמי ארמון הנציב וצור באהר ובשכונת אבו תור. החטיבה השתתפה בכיבוש העיר העתיקה. בתום הקרבות בירושלים נעה החטיבה במהירות ובנחישות, כבשה את דרום הגדה המערבית ביומיים והתארגנה לשליטה על האזור בנפות בית לחם וחברון.

יחסי הכוחות בירושלים

מפת החזית בירושלים בפתיחת מלחמת ששת הימים: הקו העירוני והר הצופים. המפה: יוסי לנגוצקי (אל"ם מיל.), מפקד הסיירת הירושלמית, 1967

ירדן

• חטיבת המלך טלאל, חטיבת חי"ר 3 (ובה גדודים 4, 2, ו-8), בפיקוד קולונל עלי עטא הזעא - הייתה אחראית על מרחב ירושלים, מבית חנינא עד ג'בל מוכאבר; כאשר גדוד 2 בקו העירוני, גדוד 8 בעיר העתיקה, בהר ציון ובאבו תור, וגדוד 4 בגבעת המבתר, בגבעה הצרפתית, ברכס שועפת, ותל אל-פול.
• חטיבת האימאם עלי, חטיבת חי"ר 27 - גדוד 31 באבו דיס - עיזריה ושני גדודים (33 ו-35) בעתודה באזור מעלה אדומים;
• חטיבת חיטין, חטיבת חי"ר 29 - הייתה אחראית על הגנת מרחב חברון, וגדוד אחד שלה נפרס בדרום ירושלים, מצור באהר ומר אליאס ודרומה;
• גדודי ארטילריה: גדוד תותחי שדה 9, מצפון לירושלים, בגזרת חטיבה 3; שתי סוללות מגדוד תותחי שדה 1.

כוחות העתודה החזיתיים היו:

• חטיבת שריון 60 ועוד גדוד מתנייע חת"ם 8, בפיקוד קולונל שריף זייד בן שאכר – הייתה בעתודה באזור יריחו. בחטיבה היו 90 טנקים מדגם פטון M48 בשני גדודים, וגדוד שלישי, הגדוד השלישי של משמר המלך, שהיה גדוד חרמ"ש על נגמ"שים מדגם M-113, וכן גדוד הנדסה;
• חטיבה משוריינת 40 ועוד גדוד מתנייע חת"ם 8 ממזרח לירדן.

ישראל

• חטיבת חי"ר מוגברת 16 (חטיבת ירושלים), בפיקוד אלוף-משנה אליעזר אמיתי - הייתה אחראית על גזרת ירושלים. החטיבה הייתה חטיבת מחוז וכללה ארבעה גדודי חיר"מ מילואים (גדודים 62, 68, 161 ו-163), ארבעה גדודי חי"מ מילואים (גדודים 953, 954, 962 ו-963), יחידת סיור 90 חטיבתית, ופלוגת הנדסה בסיוע ישיר. בנוסף לכך היו 8,000 חיילי הג"א ו- 5,000 חיילי הגמ"ר במחוז כפופים למפקדת החטיבה. במלחמה הפיקוד על חטיבת גדודי החי"מ היה בידי רפאל ורדי.
• פלוגה מוגברת (120 חייל) בהר הצופים, שתי פלוגות מוגברות (140 חייל) בקו העירוני,
• שתי פלוגות הנדסה מגדוד 603 וגדוד 262.
• פלוגת טנקי סופר שרמן (M4A1 - 14 טנקים) מגדוד השריון הפיקודי (גדוד 182) ומחלקת טנקים (4) מחטיבה 60.
• ארטילריה: בגזרה היו בסיוע: 6 תותחי 155 מ"מ, 18 תותחי 25 ליטראות, 18 תותחי 17 ליטראות, מכמ"ר 331 (6 מרגמות 160 מ"מ) וגמ"כ 346 בסיוע ישיר (12 מרגמות - 120 מ"מ).
• היתרון האווירי המכריע עם תחילת המלחמה, אפשר לפיקוד הישראלי לפגוע בכוחות השריון הירדנים שעלו בדרכים העולות לירושלים ולהעביר ללא הפרעה את חטיבה ממוכנת 10 ואת חטיבה 55 לתגבור כוחותיו באזור ירושלים.

יחסי הכוחות הם מלפני פרוץ המלחמה. סך הכל, ערב פרוץ המלחמה נהנה הצבא הירדני מעדיפות על כוחות צה"ל במרחב ירושלים, הן מבחינה כמותית - במיוחד בשריון ובארטילריה, והן מבחינה איכותית, בשל היתרון של טנקי הפטון M-48 הירדניים החדישים על טנקי הסופר שרמן המיושנים של ישראל (עם מפעילים מיומנים יותר). אולם, החל מצהרי היום הראשון למלחמה השתנה מאזן הכוחות לטובת ישראל, הודות לעליונות האווירית שהשיג חיל האוויר הישראלי. שליטה אווירית זו אפשרה לחיל האוויר למנוע מהירדנים להעביר את כוחות עתודת השריון מעמק הירדן לתגבור כוחותיהם במרחב ירושלים. פיקוד מרכז ריכז את כוחותיו למתקפה בסדר כוחות אוגדתי (3 חטיבות) במרחב ירושלים, וכך הצליח להשיג עדיפות מקומית מכרעת על הכוחות הירדניים, שניצבו מולו בגזרה זו במהלך המלחמה.

המטרות העיקריות של צה"ל בהגנה על ירושלים הייתה מניעת פריצה ירדנית בקו העירוני, נפילת מובלעת הר הצופים בידי ירדן, ומניעת מחטפים ירדניים בשטחה של ישראל. תוכניות ישראל כללו את תוכנית "סדן" - מגננה, תוכנית "פרגול" - מתקפה ותוכניות "מחטפים". תוכנית "סדן" כללה חסימת צירי התקפה עיקריים, מערך בלימה עמוק והחזקת כוחות להתקפת נגד. תוכנית "פרגול" כללה כיבוש ירושלים והגדה המערבית. בירושלים התוכנית כללה כיבוש מוצבי צפון ומזרח ירושלים עד תל אל-פול ורכס עזרייה והתחברות להר הצופים וכיבוש אוגוסטה ויקטוריה וא-טור. תפקיד חטיבה 16 היה השתלטות על העיר העתיקה ודרום ירושלים עד בית לחם.

עם הגיוס של יחידות החטיבה היא נכנסה למערך "סדן" כאשר גדוד 161 בדרום העיר. גדוד 62 בצפון. גדוד 163 בצפון הפרוזדור וגדודי החי"מ מוצבים בצפון העיר, בדרומה ובדרום הפרוזדור. גדוד 68, יחידת הסיור ופלוגת הטנקים המוגברת היו בעתודה חטיבתית במחנות סטף וצובא.

פיקוד המרכז זיהה את ארמון הנציב כנקודה בעייתית, שכן גם בנקודה זו היו הירדנים יכולים לבצע מחטף מהיר וקל יחסית, ואז הייתה נפתחת לפניהם הדרך להסתערות לכיוון דרום ירושלים. תוכניות המחטפים הירדניים כללו כיבוש הר הצופים וארמון הנציב. בדומה לתכנונים הירדניים היו לחטיבה 16 תכנונים ל'מחטפים' של שטחים אסטרטגיים באזור ירושלים והפרוזדור אליה. המחטפים כללו: כיבוש מוצבי שיך עבדול עזיז מצפון למבשרת ציון בידי גדוד 163; כיבוש מתחם ארמון הנציב, ג'בל מוכבר, ומתחם הפעמון בצור באהר על ידי גדוד 161; כיבוש מוצב מר אליאס ומוצב טבלייה על ידי גדוד 68; כיבוש הר ציון הירדנית ואבו תור על ידי גדוד 62. בתאריך 4.6.67 התקיימה קבוצת פקודות ואישור תוכניות המחטפים במפקדת הפיקוד. למחרת הפעילו הגדודים 161 ו- 163 את התוכניות בצורה זו או אחרת.

פתיחת הקרבות

ערכים מורחבים – הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים

כתובת זיכרון לחללי חטיבת ירושלים בקו העירוני במלחמת ששת הימים. משכנות שאננים, ירושלים.

מלחמת ששת הימים החלה בבוקר 5 ביוני, כאשר מטוסי חיל האוויר הישראלי המריאו לתקיפת שדות התעופה במצרים, במבצע 'מוקד'. באותה עת, ישראל עדיין קיוותה שתצליח לשכנע את ירדן שלא להתערב במלחמה. בעקבות זאת, בשעות הבוקר העבירה ישראל מסר לירדן, דרך גנרל אוד בול, ראש משקיפי האו"ם בירושלים. במסר הדגישה ישראל כי לא תתקוף את ירדן אם תשמור על השקט, אך אם ירדן תתקוף תגיב ישראל בעוצמה. המסר הועבר גם דרך שגרירות ארצות הברית בעמאן. ואולם, ב-9:27 בבוקר הודיע חוסיין מלך ירדן ברדיו לעמו על תחילת המלחמה מול ישראל. כאשר מסר שגריר ארצות הברית בירדן לחוסיין את המסר מישראל, הגיב חוסיין: "הם החלו בקרב, והם יקבלו את תגובתי מהאוויר. הפור נפל".

הקו העירוני: שטח ההפקר בין ישראל וירדן. סמוך לחומות העיר העתיקה וממזרח לקצה רחוב ממילא ושכונת ימין משה בירושלים (~1964).

דקות ספורות לאחר הכרזתו של חוסיין פתחו הירדנים באש לעבר עמדות הכוחות בקו העירוני ובהר הצופים. אש נפתחה גם לעבר כוח של חטיבה 10 שהיה בסיור לאורך הגבול ליד מבשרת ציון. בשלב הראשון עד הצהרים עיקר המערכה הייתה בקו העירוני בה נשאו פלוגות הקו מגדוד 62 בצפון וגדוד 161 בדרום שהיו תחת פיקוד החטיבה. הר הצופים היה גם הוא תחת אש. בתחילה נצרו החיילים את האש אולם בשעה 10:30 ניתנה הפקודה של אלוף פיקוד מרכז למפקד הקו העירוני בגזרה הדרומית רפי בנבנשתי "להשיב באש בכלים שיורים עליו". כל עמדות הקו פתחו באש על הירדנים כולל עמדות הקו בגזרה הצפונית בפיקוד ניצן רייס מגדוד 62 (ואחרי הצהרים המאוחרים חיים גורי מגדוד 962) ועמדות הכוח בהר הצופים בפיקוד מנחם שרפמן. בשעה 11:30 הכניס מג"ד 161 את פלוגה ג' מהגדוד לעמדות הקו בהר ציון ועמדת אריה באבו תור, ואת פלוגות ב' וה' לחוות הלימוד בשעה 12:30. בהדרגה החלו הכוחות הירדניים לאורך כל הקו העירוני לפתוח באש ארטילרית: תחילה ממרגמות, ומאוחר יותר מתותחים. גם הכנסת נפגעה מההפגזה. האש הירדנית כוונה אל בסיסי צבא ומוסדות שלטון, ובהם מחנה שנלר, מחנה אלנבי, הר הצופים, מקומות הכינוס של חיילי חטיבה 16 ועוד, אך נורתה גם אש תותחים ללא הבחנה לעבר שכונות בעיר. מאש זו נהרגו במשך היום כ-15 מתושבי העיר, וכאלף נפצעו. במשך היום והלילה הצליחה חטיבת ירושלים לפגוע ברוב מקורות הירי הירדניים ולשתק אותם. 11 מחיילי חטיבת ירושלים נהרגו במהלך חילופי האש הללו, מתוך 48 חיילי החטיבה שנהרגו בקרב כולו.

מטען ל'

בשעה 11:55 ניתנה הפקודה למפקדי הקו להפעיל את טילי ה-ל' (מטען ל') שנמצאו בעמדות מסוימות. הטילים נועדו להשמיד את העמדות המבוצרות הירדניות שממול. הטילים סופקו והותקנו בעמדות על ידי יחידת יפת"ח מחיל הנדסה קרבית במיוחד למטרת השמדת עמדות של צבא ירדן בקו העירוני. בגזרת אבו תור הופעלו הטילים על עמדות "לולב" ו"אריה" וגרמו להרס העמדות והפסקת הירי הירדני. בגזרה הצפונית הופעלו המטענים בעמדת "תורג'מן" (שער מנדלבאום) והרסו כליל את העמדות הירדניות שהיו ממול. עם הפעלת טילי ה-ל' על ידי העמדות במנדלבאום, הר ציון ואבו תור נחלשה מאוד האש לאורך הקו. הריסת העמדות הירדניות סייעה לכיבוש אבו טור ולחדירה למזרח ירושלים על ידי חטיבה 16 וחטיבה 55.

בישראל העריכו וקיוו בתחילה שהמדובר בירי שנועד לאפשר לירדן "לצאת ידי חובה" בלבד ולכן, בסביבות הצהריים, נעשה ניסיון נוסף מצד ישראל להגיע להפסקת אש, באמצעות משקיפי האו"ם. תחילה סוכם על השעה 12:00 כשעת הפסקת האש, ומשהמשיכה האש נקבע זמן נוסף, ב-13:30. הקצינים הישראליים בוועדת שביתת הנשק ניסו לשכנע את הקצינים הירדניים בוועדה כי חיל האוויר המצרי הושמד, ולפיכך אין טעם במלחמה, אך הקצינים הירדניים סירבו להאמין. עם התגברות הירי הורה הפיקוד לחטיבה 16 להתחיל להשיב אש, ולהניע כוחות שריון אל תוך העיר. זמן קצר לאחר מכן נכבש ארמון הנציב על ידי הירדנים, והניסיונות להגיע להפסקת אש הופסקו.

עם תחילת המלחמה החל המטכ"ל הירדני להניע את חטיבות השריון שהיו בעתודה בבקעת הירדן, והורה לחטיבה 60 הירדנית לנוע לבמת ההר. הפיקוד הירדני העריך לא נכון את כוונותיה של ישראל, והנעת הכוחות נעשתה בדרך לא יעילה: במשך השעות הראשונות של המלחמה קיבלו החטיבות ארבע פקודות תנועה שונות, ברובן סותרות, ששחקו את הטנקים ובזבזו דלק וזמן. בצד הישראלי קיבל פיקוד המרכז אישור להעביר את חטיבה 10, שהייתה העתודה הפיקודית, לפרוזדור ירושלים. שני הצדדים העריכו נכונה שהמטרה העיקרית היא גב ההר: הצד הראשון שיצליח להגיע לבמת ההר, מצפון לירושלים, ינצח במערכה.

בנוסף להנעת חטיבה 10 לכיוון ירושלים, הועברה חטיבה 55 לפיקוד מרכז. חטיבה זו הייתה אמורה לצנוח באזור אל עריש בליל שבין היום הראשון והשני של המלחמה, אך משימתה בוטלה בשל התקדמותה המהירה של אוגדה 84 בציר החוף. בשל כך הועברה החטיבה לפיקוד מרכז ביום הראשון של המלחמה.

מתחמי ארמון הנציב והפעמון בצור באהר

ערכים מורחבים – ארמון הנציב במלחמת ששת הימים

כיבוש ארמון הנציב, מוצב הנקניק ומוצב הפעמון, 5 ביוני 1967. המפה: יוסי לנגוצקי (אל"ם מיל.), מפקד הסיירת הירושלמית 1967.
מספרים במפה: (מומלץ לצפות בהגדלה)
1 13:00 - פלוגה מוגברת בג'יפי תולר מחטיבה 27 הירדנית נעה מאבו דיס וכובשת את מתחם ארמון הנציב.
2 קמב"ץ חטיבה 16 מציע לארגן צוות קרב גדודי לתקיפת נגד בארמון הנציב.
3 15:15 - צוות קרב, בפיקוד מג"ד 161 - אשר דר, הכולל את הסיירת (בפיקוד לנגוצקי), שתי מחלקות טנקים (בפיקוד קמארה) ופלוגת חי"ר (בפיקוד ברנשטיין), פותח בהתקפת נגד על מתחם הארמון.
4 צוות הקרב של הסיירת כובש את הארמון. חלק מן הכוח ממשיך לגבעת האנטנה ומוצב הצומת, פלוגה ה' כובשת בסיוע הסיירת את החורשה מצפון לארמון, וחלק מהסיירת כובש את הארמון עצמו.
5 15:40 - שתי מחלקות של הסיירת תוקפות את הפלוגה הירדנית במוצב הנקניק מצפון.
6 16:15 - סיום כיבוש מוצב הנקניק.
7 18:40 כוח של הסיירת בפיקוד לנגוצקי כולל שני תול"רים, ושלושה טנקים, בפיקוד מג"ד 161 יוצא לכיבוש צור באהר ומוצב הפעמון.
8 20:00 - השלמת כיבוש מוצב הפעמון. 22:00 העברת המוצב לגדוד 62 (שהגיע מרמת רחל לאחר פריצת שדה המוקשים מסביב למוצב).

שער הכניסה לארמון הנציב ממערב

אנדרטת חטיבת ירושלים לנופלים בכיבוש אזור ארמון הנְציב במלחמת ששת הימים

כתובת זיכרון לחללי חטיבת ירושלים שנהרגו בלחימה על מוצב הפעמון, סמוך לצור באהר

בצהריי יום 5.6.67 הורה המטכ"ל הירדני על כיבוש השטח המפורז של ארמון הנציב. מייג'ור באדי עווד, מפקד גדוד בחטיבה 27 קיבל פקודה לקחת פלוגה מוגברת, ששה תול"רים, ארבעה טנדרים עם מקלעים כבדים ומחלקת מרגמות ולכבוש את מתחם ארמון הנציב. בשעה 13:35 שלח עווד סיור קדמי לעבר חוות הלימוד. ב-12:30 אשר דר מקדם פלוגות ה' ו-ב' לחוות הלימוד כדי להתכונן להפתעות באזור. הפלוגות נעות ממחנה אלנבי ופלוגה ה' תופסת עמדות הגנה. בשעה 13:30 דיווח ראש משקיפי האו"ם, גנרל אוד בול, כי ארמון הנציב נכבש. באותה זמן הודיעו החיילים הישראליים שהיו בתצפית בחוות הלימוד למפקד הקו, מ"פ ד' מגדוד 161, כי מחלקה ירדנית מתחילה להתקדם לכיוונם. מפקד הקורפי בנבנשתי הודיע למטה החטיבה ופתח באש מרגמות על מסלול התקדמות היחידה הירדנית. פלוגות ה' וב' בפיקוד בורנשטיין ופרלשטיין פתחו באש מרגמות ומקלעים על הכוח הירדני שירדה מהארמון לכיוון חוות הלימוד ועצרו אותו.

קצין המבצעים של חטיבה 16 רס"ן עמוס נאמן הציע הקמת צוות קרב גדודי למשימת כיבוש הארמון בפיקודו של סא"ל אשר דר מג"ד 161. הצוות היה מורכב: מיחידת הסיור 90 של החטיבה (הסיירת), הכוללת שתי מחלקות על גבי זחל"מים (7 זחל"מים), שתי מחלקות ג'יפי סיור (9 ג'יפים) ומחלקת תול"רים (4 ג'יפים) בפיקוד רס"ן יוסי לנגוצקי; חצי מפלוגת הטנקים המסופחת לחטיבה 16 (8 טנקים), בפיקוד רס"ן אהרון קמארה; פלוגה ה' (פחות מחלקה) מגדוד 161, בפיקודו של אברהם ברנע (בורנשטיין); פלוגה ב' בפיקוד דודו פרלשטיין כעתודה; ובסיוע מחלקת מרגמות מוגברת (12 קנים) ובקרי אש מהפלוגה המסייעת של גדוד 161 בפיקודו של ישראל אליעזרי.

הסיירת והטנקים הגיעו למחנה אלנבי בשעה 14:00. בשעה 14:20 מקבל המג"ד דר פקודה לכבוש את מתחמי ארמון הנציב ולהתכונן להמשך כיבוש מוצב הפעמון בצור באהר. בשעה 14:30 מנהל המג"ד קבוצת פקודות חפוזה לכיבוש מתחם הארמון. שר הביטחון, משה דיין, לא אישר בתחילה מתקפת נגד על הארמון. ואולם, לאחר לחצו של אלוף הפיקוד, עוזי נרקיס, אושרה ההתקפה רק ב-13:10. זמן קצר לאחר מכן התקבלה בקשה נוספת של ראש משקיפי האו"ם, גנרל אוד בול, לנסות ולהשיג הפסקת אש; בול ביקש שישראל לא תתקוף את הארמון ותאפשר לו למצות את המגעים עם ירדן. דיין הסכים להצעה, והורה שלא לאפשר את התקיפה. ואולם, עד שנוצר הקשר עם הפיקוד ולאחר מכן עם החטיבה, כבר הייתה ההתקפה בעיצומה.

בשעה 15:15 נפרץ שער מתחם הארמון על ידי הטנקים. רוב הכוח התוקף המשיך לגבעה מזרחית לארמון, שנקראה "גבעת האנטנה" ובהמשך מוצב 'הצומת' ששלט על הדרך לבית לחם. רק כוח קטן של הסיירת בפיקוד יוסי לנגוצקי נכנס אל הארמון עצמו. הכוח כבש את הארמון, וחבר לאנשי האו"ם שהיו באחד מחדריו. פלוגה ה' מגדוד 161 נעה רגלית מחוות הלימוד ונתקלה באש מהחורשה המערבית של הארמון וסבלה נפגעים. הכוח המשיך במשימתו כבש את החורשה שממערב וממזרח לארמון ביחד עם חיילי הפלס"ר. על חלקו בלחימה בחורשה וגילויי נחישות ואומץ לב קיבל זרח אפשטיין, חייל בסיירת, את עיטור העוז. אפשטיין המשיך להצטיין בקרב גם בכיבוש מוצב הפעמון. המג"ד אשר דר נפצע פעמיים במהלך הקרב אך המשיך בנחישות ובכישרון לפקד על הכוחות ולהוביל את ההתקפה. על כך קיבל את עיטור העוז.

על השלוחה שמדרום לארמון הנציב היה מוצב שנקרא על שם צורתו מן האוויר, מוצב "הנקניק" (המוצב הקביל פחות או יותר לחלקו העליון של רחוב עולי הגרדום בשכונת תלפיות מזרח של היום). המוצב היה באורך כ־1,000 מטר עם תעלות ועמדות מדופנות ומאויש על ידי פלוגה ירדנית. המג"ד דר הורה לחיילי הסיירת שלא השתתפו בכיבוש הארמון וכוח מפלוגה ה' לכבוש את המוצב. בשעה 16:00 החלו חיילי הסיירת בהתקפה על המוצב שהיה מוגן על ידי פלוגה ירדנית אחת ובה כ-60 חיילים. המוצב נבנה כדי להדוף התקפה ממערב ולא מצפון, ולכן הצליחו חיילי הסיירת לכבוש את המוצב בתוך כשעה, ללא אבדות. לירדנים היו כ-35 הרוגים. על הנחישות והדבקות במשימה של כיבוש הנקניק קיבלו שני לוחמים את אות המופת, סגן דני בכרך וטוראי יוסי אוחנה. לפי עדות מפקד הגדוד הירדני עווד, הפלוגות הירדניות מהארמון ו'הנקניק' נסוגו עם אבדות כבדות (כמאה הרוגים ופצועים) לבית לחם.

תוך כדי כיבוש מוצב "הנקניק", אישר המטכ"ל גם את כיבוש מוצב "הפעמון" והכפר צור באהר. המג"ד דר ארגן כח של שלושה טנקים, חמישה זחל"מים ושני ג'יפי תול"ר בפיקוד לנגוצקי, והחל לנוע דרומה בכביש אל צור באהר בשעה 18:20 לאחר עיכוב מהפיקוד של שעתיים. במקביל, הורה מח"ט 16, אל"ם אליעזר אמיתי, לגדוד 62 של החטיבה לנוע לרמת רחל ולהסתער משם על מוצב הפעמון. אולם הגדוד היה בהר הרצל, ומכיוון שלא היו לו אמצעי תחבורה, נאלצו חיילי הגדוד לנוע מהר הרצל לרמת רחל ברגל והיה עיכוב בביצוע.

הכוח של המג"ד דר נע בכביש המפותל ממוצב הנקניק דרומה. בדרך סטה אחד הטנקים מן הדרך והידרדר לוואדי. תותחן הטנק, אליהו גואטה נהרג בהתהפכות, ושאר אנשי הצוות נפצעו. למרות זאת המשיך הכוח של דרייזין דרומה. הכח כבש במהירות את הכפר, והסתער על מוצב "הפעמון" ממזרח באור אחרון. בעקבות תצפית מוקדמת איתר דר את פתח התעלה האחורית של המוצב ושלח את החיילים הישראליים לתקוף את המוצב מאחור, ממזרח, הכיוון היחיד שממנו לא היה מוגן. חלק מכוחות הסיירת התעכב בכפר וכוח מצומצם בראשות לנגוצקי פרץ לתעלות וכבש אותן. המוצב נכבש במהירות עד שעה 19:30. במהלך הטיהור נהרגו חמישה לוחמים מהכוח ו- 25 חיילים ירדניים. גדוד 62 פרץ את שדה המוקשים ממערב למוצב 'הפעמון' וחבר לכוח של דר בשעה 22:00. על גילויי המנהיגות, האומץ והלחימה הבלתי מתפשרת בקרב הפעמון קיבל יוסי לנגוצקי את עיטור המופת. במשך הערב החליפה פלוגה ב' את פלוגה ה' בחורשה מצפון לארמון. למחרת בבוקר קיבלה הפלוגה התקפת נגד מאש טנקים ירדנית עם נפגעים רבים. פלוגה ד' שירדה מהקו העירוני מחליפה את פלוגה ב'. פלוגה ג' נכנסה למוצבי 'הנקניק'. פלוגה א' כובשת את מוצב טבליה (גבעת המטוס) בהתקפה מתואמת עם גדוד 62.

כיבוש מוצבי הרדאר

אור ל-5 ביוני 1967, במקביל לפעילות חטיבה 10 בכיבוש שייך עבדול עזיז ומוצבי הרדאר, הופעל גדוד 163 של חטיבת ירושלים, בפיקוד סא"ל מיכאל פייקס. הגדוד היה ערוך להגנה באותה גזרה ממבשרת ירושלים עד שער הגיא והיה מיועד לבצע מחטף על המוצב הירדני השייך עבדול עזיז. מפקדת הגדוד הייתה במבנה משטרת אבו גוש. עם כיבוש שייך עבדול עזיז ותכנון הכיבוש של מוצבי הרדאר על ידי חטיבה 10 ביקש מג"ד 163 לקחת חלק בהתקפה. פלוגה של הגדוד הסתערה על מוצב רדאר 3, כחלק מהתקפה כוללת על מוצבי הרדאר של חטיבה 10, והשתלטה עליו עד השעה 22:00. השלב הראשון של ההבקעה בגזרה זו הסתיים בשעה 2:00 לפנות בוקר. לקראת בוקר ה-6.6 הוסע הגדוד להתארגנות לעין כרם ומשם למושבה היוונית בירושלים כהכנות להתקפה על אבו טור.

כיבוש אבו תור

כיבוש אבו תור על ידי חטיבת ירושלים, 6 ביוני 1967 אחר הצהריים.
המפה: יוסי לנגוצקי (אל"ם מיל.), מפקד הסיירת הירושלמית, 1967.
מספרים במפה (מומלץ לצפות בהגדלה):
1 15:45 - פלוגה ג' תוקפת את עמדת "לולב" וכובשת אותה
2 הפלוגה ממשיכה לעמדת "הלשון", וכובשת אותה לאחר שצלף ירדני הורג חמישה מאנשי הפלוגה
3 15:45 - פלוגה ה' תוקפת את עמדת "בית המחלקה" וכובשת אותה, תחת אש מהר ציון והפגזה
4 16:00 - פלוגה ד' כובשת את עמדת "אריה"
5 המג"ד מצטרף להתקפה ונהרג
6 16:15 - פלוגה ב' מסתערת על עמדת "בית התריסים הצהובים" לאחר שספגה הפגזה כבדה, וכובשת אותה
7 18:00 - השלמת כיבוש השכונה

אנדרטה לנופלים בכיבוש אבו תור במלחמת ששת הימים

החל משעות הבוקר של ה-6.6.67 הוחל בהכנות לכיבוש שכונת אבו תור, שמדרום לעיר העתיקה. אלוף הפיקוד הטיל את המשימה על החטיבה הירושלמית, ומטרתו הייתה להדק עוד יותר את כיתור העיר ולמנוע מצב של היווצרות מובלעת אם יוחלט על הפסקת אש. אלוף-משנה אליעזר אמיתי, מפקד החטיבה, החליט להפעיל למשימה זו את גדוד 163, בפיקוד סגן-אלוף מיכאל (מיכה) פייקס. ואולם, היה צורך להעביר את הגדוד מאזור מוצבי הרדאר, ליד מבשרת ירושלים לעין כרם ולמזרח ירושלים; שעת פתיחת ההתקפה נקבעה ל-15:00.

על קו הגבול באבו תור חלשו ארבע עמדות ירדניות. הן נקראו על ידי הישראלים, מדרום לצפון, עמדות "לולב", "אריה", "בית המחלקה" ו"בית התריסים הצהובים". מול עמדות "לולב" ו"אריה" הירדניות היו עמדות ישראליות, בעלות שם זהה. הקו העירוני היה לאורך רחוב עשהאל של היום. עמדת "לולב" הישראלית הייתה בבית הנמצא ברחוב נעמי 21; עמדת לולב הירדנית הייתה כ-30 מטר ממנה, במורד ההר. עמדת "אריה" הירדנית הייתה ברחוב עשהאל 16, והישראלית מולה, בתוך מתחם הכנסייה היוונית האורתודוקסית. העמדה שנקראה "בית המחלקה" נמצאת ברחוב עין רוגל 9. ועמדת "בית התריסים הצהובים" נמצאת ברחוב המלאך בלבן - רחוב קטן היורד מרחוב המפקד לכיוון גיא בן הינום.

כל פלוגה בגדוד הייתה אמורה לתקוף עמדה אחת, במקביל. מחלקת טנקים סייעה באש מרכס חוות הלימוד ומדרך עין רוגל בצפון אבו טור. פלוגה ג' בפיקוד משה חביב תקפה בשעה 15:45 את עמדת "לולב", העמדה הירדנית הדרומית ביותר. העמדה הותקפה על ידי כוחות הקו בשני טילי (מטעני) ל' עוד ביום הראשון למלחמה ונהרסה. הכוח הישראלי איגף את העמדה מדרום, וכבש אותה. המ"פ הורה על המשך התקדמות לכיוון עמדה נוספת, עמדת "הלשון", שהייתה ממוקמת כ-300 מטרים ממזרח, ואולם, עם המשך ההסתערות נתקלו החיילים הישראליים בצלף ירדני. זה הצליח להרוג חמישה מחיילי הפלוגה עד שאותרה עמדתו, והוא נהרג.

במקביל לתקיפת עמדת "לולב" תקפה פלוגה ה' ("הפלוגה המיוחדת") בפיקוד יעקב אבן את עמדת "בית המחלקה", העמדה השנייה מצפון. כבר בשלב ההיערכות לתקיפה נפצעו כמה מחיילי הפלוגה מהפגזה ירדנית. עם תחילת ההתקפה פרצו חיילי מחלקת החוד שתי גדרות בעזרת בונגלור, ואולם הסתבר להם שישנה גם גדר שלישית, שלא היו בידיהם אמצעים לפריצתה, ולכן נשכב אחד מהחיילים על הגדר ושאר הכוח עבר עליו. צליפות מהר ציון הסבו לפלוגה מספר רב של פצועים, ביניהם המ"פ, ואולם הכוח הצליח להשלים את משימתו תוך שימוש במיסוך עשן.

התקיפות על שתי העמדות הנוספות החלו באיחור. התקיפה על עמדת "אריה" הירדנית החלה בהפעלת מטען ל', שגרם לעמדה הירדנית (בנוסף למטען ל' שנורה אל העמדה ביום הראשון של המלחמה) נזק כבד ונפגעים רבים. מיד לאחר מכן הסתערה פלוגה ד' בפיקוד אלי קדר על העמדה, כבשה אותה, והחלה בטיהור הבתים שבין עמדת "לולב" הדרומית ועמדת "בית המחלקה". במהלך הקרב הצטרף חפ"ק המג"ד לכוחות המסתערים; בהיתקלות עם חיילים ירדניים שניסו לסגת נהרג המג"ד, סא"ל מיכאל פייקס.

פלוגה ב', בפיקוד עוזי ילובסקי, שנועדה לתקוף את העמדה הצפונית ביותר, "בית התריסים הצהובים", ספגה אש כבדה כאשר נערכה להתקפה ליד בית המדפיס הממשלתי, בדרך חברון. 4 חיילים נהרגו ורבים נפצעו, וההתקפה התעכבה ב-45 דקות. למרות האבדות הצליחה הפלוגה לכבוש את יעדה, בסיוע טנקים מרכס חוות הלימוד שירו על העמדות הירדניות באבו תור והר ציון, ארטילריה ויחידת צלפים של החטיבה.

בשעה 18:00 הושלם כיבוש אבו תור. הקרב היה קשה במיוחד, גם בשל העובדה שהירדנים ציפו להתקפה וידעו מה יהיה הכיוון ממנה תבוא. 17 חיילים ישראלים נהרגו בקרב. הירדנים איבדו כ-50 חיילים, ושאר הכוח נסוג מזרחה.

כניסת חטיבת ירושלים לעיר העתיקה ודרום הגדה המערבית

מפת ירושלים העתיקה עם הר הבית, הכותל, רחבת הכותל (שכונת המוגרבים לשעבר), הרובע היהודי, הרובע הארמני, שער האריות ושער האשפות

לפנות בוקר ה-7.6.67 הודיע מפקד העיר הירדני עטא עלי הזאע לחייליו המגנים על שערי העיר העתיקה שבידם הבחירה אם להישאר בעמדותיהם או לסגת לכיוון יריחו. מרבית המפקדים והחיילים העדיפו לסגת. בבוקר בסביבות השעה 10 נכנס חפ"ק מח"ט 55 דרך שער האריות ופנה להר הבית. גדוד 163 מהחטיבה הירושלמית נכנס לעיר העתיקה דרך שער האשפות לאחר שעבר דרך הר ציון הירדני ללא קרב. הגדוד היה בפיקוד מפקד הגדוד החדש, יוסף ברוש (כאמור לעיל, המג"ד הקודם, מיכאל פייקס, נהרג ביום שלפני כן בעת כיבוש אבו תור). פלוגה ד' בפיקוד אלי קדר נכנסה לעיר ופנתה מערבה לרובע היהודי והרובע הארמני. פלוגה א' נתקלה באש ליד שער האשפות ושיתקה את מקורותיה. היא נעצרה בדרכה ברובע המוגרבים בגלל החשש מהתקלות ללא תיאום עם כוח הצנחנים. פלוגה ב', בפיקוד עוזי ילובסקי, הייתה פלוגת העתודה. לפני כניסת כוחות גדוד 163 נכנסה פלוגת צנחנים מגדוד 71 דרך שער האשפות והמשיכה בתנועה להר הבית.

בתאריך 7.6.67 בשעות הצהריים הורה הפיקוד לחטיבה הירושלמית לנוע דרומה ולכבוש את העמדות הירדניות שמדרום לעיר. גדוד 62, בפיקוד סא"ל רוטשילד, נע מרמת רחל ותקף את מוצב מר אליאס, ובמקביל כבשה הפלס"ר החטיבתית את ג'בל אבו ע'וניים (כיום שכונת הר חומה) והמשיכה לגוש עציון וחברון דרך פאתי בית לחם. גדוד 68 המשיך דרומה עד לחברון יחד עם הפלס"ר. גדוד 163 המשיך דרומה עד מדרום לחברון ב-8.6. גדוד 161 נכנס לבית לחם ובית סחור.

יחידות החטיבה במלחמה

גדודי החי"ר גויסו ב-25.5.67, גדודי החי"מ גויסו ב-27.5.

בית לחם: מבט מהרחבה הרבועה לכיוון מזרח: משמאל הכניסה לכנסיית המולד

גדוד 161 בפיקוד אשר דר. פלוגה ד' נכנסה מיד עם הגיוס לקו העירוני מרמת רחל עד פאג"י. יומיים לפני המלחמה תפסה פלוגה ב' מגדוד 62 את הקטע הצפוני של הקו ממנזר נוטרדם. פלוגה א' תפסה את המוצבים בגזרה הדרומית של הפרוזדור לירושלים ממזרח לקריית מנחם, ת"פ גדוד 963. יתר הגדוד היה בשטחי כינוס בקטמון ומחנה אלנבי. עם פתיחת המלחמה פלוגה ג' עברה לעמדות הקו - אריה באבו תור והעמדות בהר ציון. פלוגות ה' וב' עברו לחוות הלימוד. פלוגות אלו היו חלק מהכוח שכבש את מתחם ארמון הנציב בפיקוד המג"ד אשר דר. המג"ד אשר דר קיבל עיטור העוז על חלקו בקרב. פלוגה א' כבשה, בתיאום עם גדוד 62, את מוצב טבלייה (גבעת המטוס) ליד מר אליאס. ב-7.6 נע הגדוד על ציר חברון ונכנס ראשון למרכז בית לחם, בית ג'אלה ובית סחור. בכניסה לבית לחם מוזמן מפקד פלוגה ד' של הגדוד רפי בנבנשתי לאולם גדול בכנסיית המולד ופוגש שם לאור נרות את ראשי הכנסייה, ראשי הערים והנכבדים מחכים לטקס כניעה לכובשים. בנבנשתי הרגיע הנוכחים, הסביר להם שמפקד העיר יגיע רק למחרת ויוציא הוראות לגבי הכיבוש ושלח אותם לביתם. הגדוד מקבל שליטה על נפת בית לחם ב-12.6. פלוגה ד' נשלחה לסיוע לחטיבה 10 וביצעה מארבים על הירדן במשך שבוע.

גדוד 62, בפיקוד גדעון רוטשילד, התמקם בפרוזדור ירושלים להגנה על גבול הפרוזדור הדרומי. המפקדה הייתה בסטף. פלוגה ב' נכנסה לגזרה הצפונית של הקו העירוני יומיים לפני המלחמה. יתרת הגדוד הייתה בתחילת המלחמה בהר הרצל. ב-5.6 נע הגדוד מהר הרצל לרמת רחל והיה בכוננות לפריצה ל'פעמון' בצור באהר. הגדוד פרץ את שדה המוקשים בצור באהר, חבר לגדוד 161 והחליפו. לאחר טיהור צור באהר, תפס הגדוד את גזרת רמת רחל - צור באהר. פלוגת הקו העירוני סופחה לחטיבה 10 ונכנסה לרמאללה. ב-7.6 תפס הגדוד את מר אליאס ונע והתארגן לשהייה בבריכות שלמה. ב-8.6 נע לגוש עציון והתארגן לתפיסת האזור. לאחר כמה ימים נע הגדוד בחזרה לירושלים ותפס את אזור העיר העתיקה

גדוד 163, בפיקוד מיכה פייקס, התמקם בפרוזדור ירושלים להגנה על גבול הפרוזדור הצפוני ממבשרת ירושלים למוצב החתולות בשער הגיא. ב-5.6 לאור ידיעות על אפשרות מחטף של רכס 'החתולות' השולט על שער הגיא ניתנה פקודה לפלוגה א' לחזק את פלוגת החי"מ שישבה במקום. בזמן התנועה למוצב החתולות נפתחה אש ירדנית על הפלוגה. באותו היום השתתף הגדוד בכיבוש מוצבי הרדאר על ידי חטיבה 10. אחת הפלוגות כבשה את מוצב הרדאר האחורי (3). לאחר מכן הוא נע להתארגנות בסביבות עין כרם. ב-6.6 נע הגדוד לעבר שכונות מזרח העיר ברכב ונערך לכיבוש המוצבים הירדנים בגזרת שכונת אבו תור. פלוגה ג' כבשה את 'לולב' ומתחמים צמודים. פלוגה ד' את 'אריה' ומתחמים צמודים. פלוגה ה' (עתודה אקדמאית) את 'בית המחלקה' ומתחמים צמודים. פלוגה ב' את 'בית התריסים הצהובים'. ב-7.6 פלוגות א' ו- ד' כבשו את עמדות הירדנים בהר ציון, נכנסו לעיר העתיקה דרך שער האשפות. פלוגה ד' פנתה מערבה לרובע היהודי והרובע הארמני. פלוגה א' פנתה לשכונת המוגרבים והכותל ונעצרה בדרך לפי פקודה כדי למנוע מגע מסוכן עם הצנחנים. פלוגה ב' הייתה העתודה. ב-8.6 התארגן הגדוד ונע לדרום הר חברון ודהריה.

חברון: במרכז מערת המכפלה

גדוד 68, בפיקוד צבי עופר, התארגן כעתודה חטיבתית בצובא. ב-6.6 הועבר ת"פ חטיבה 10 ונכנס לנבי סמואל ובית חנינה. ב-7.6 נע דרומה לגוש עציון. ב-8.6 נע לדרום הר חברון ודהריה. ב-9.6 נכנס לחברון ומקבל שליטה על נפת חברון.

יחידת סיור 90 (הסיירת הירושלמית), בפיקוד יוסי לנגוצקי, הייתה במחנה סטף בתקופת ההמתנה. ב-5.6 בצהרים קודמה למחנה אלנבי. הצטוותה לשתי מחלקות טנקים ופלוגה מגדוד 161 בכיבוש מתחמי ארמון הנציב והפעמון בצור באהר. מילאה תפקיד מרכזי בקרב וארבעה חיילים (אפשטיין, לנגוצקי, בכרך ואוחנה) קיבלו אותות קרב. ב-7.6 תפסה את ג'בל אבו רונים (הר חומה), מערב בית לחם והמשיכה בראש החטיבה לפאתי בית לחם, בריכות שלמה, גוש עציון וחברון.

פלוגה נ' מגדוד שריון פיקודי (גש"פ) 182 (14 טנקים) ועוד מחלקה מחטיבה 60 (4 טנקים), בפיקוד אהרון קמארה, (ת"פ). באימונים בסטף עד 5.6.67. ב-5.6 בצהרים בסטף, שנלר, במגרש הרוסים ובמחנה אלנבי. עם שתי מחלקות טנקים השתתפה בכיבוש ארמון הנציב. הובילה בפריצה לארמון עם שני טנקים. לפנות ערב שלושה טנקים הובילו בתקיפה על צור באהר/הפעמון. אחד הטנקים התהפך ושני טנקים הגיעו כרתק ל'פעמון'. והתארגנו בארמון הנציב ורמת רחל. שתי מחלקות סייעו באש מרכס חוות הלימוד, וכביש עין רוגל לגדוד 163 שכבש את אבו תור. שלוש מחלקות טנקים סייעו לכוחות חטיבה 55 בכיבוש גבעת התחמושת וכיבוש העיר מצפון לעיר העתיקה בציר סאלח-א-דין. לאחר מכן סייעו בכיבוש א-טור - הר הזיתים והכניסה לעיר העתיקה דרך שער האריות.

גדוד 953 בפיקוד ביל אהרונסון. ב-5.6 בצהרים נשלח לתפוס עמדות בצפון תלפיות. בלילה נשלח לקו העירוני הדרומי, כולל הר ציון, כדי לשחרר את הפלוגה של גדוד 161. פותח את ציר הר ציון מזרח (גליקנטוס) לתנועה של כוחות גדוד 163 לעיר העתיקה. ב-9.6 הגדוד במחנה אלנבי ואבו תור.

גדוד 954 בפיקוד יעקב ורדי. בערב 5.6 החליף את גדוד 163 בקו הפרוזדור הצפוני עד שער הגיא (פרט למבשרת ציון). במוצב 'החתולות' ליד שער הגיא, היה תחת אש ירדנית ותוגבר על ידי פלוגה מגדוד 163. בערב מחליף את כוחות חטיבה 10 בשיך עבד אל עזיז ליד מבשרת ציון. ב-6.6 נכנס לכפר בידו מצפון למבשרת ציון. ב-9.6 הגדוד בנווה אילן.

גדוד 962 בפיקוד נחמיה עוז. לפנות ערב ב-5.6 מחליפה פלוגה בפיקוד חיים גורי את אנשי גדוד 62 בקו העירוני הצפוני, מפעילה אש כבדה וסובלת נפגעים. ב-7.6 תופס את רכס שועפת ונע לרמאללה להחליף את חטיבה 10 בעיר. ב-9.6 הגדוד ברמאללה.

גדוד 963 בפיקוד שמואל שקד. התמקם ב-30.5 עם שתי פלוגות חי"ר (מגדודים 161 ו- 62) באזור עדולם ומבוא ביתר. ב-5.6 בערב פלוגות החי"ר עוזבות בחזרה לגדודים. ב-7.6 פורץ שדה מוקשים ממזרח למבוא בית"ר ונע בציר חוסן אל חדר להחליף את גדוד 62 בבריכות שלמה. ב-9.6 הגדוד בבריכות שלמה ואל חדר.

גדוד מרגמות כבדות 346 בסיוע ישיר, בפיקוד יוסי ישעיה, וקצין ניהול אש יוסי ורסנו והקמ"ן שלוש סוללות הגדוד (12 קנים - 120 מ"מ) נתנו סיוע ארטילרי לכל שלוש החטיבות שלחמו בירושלים 10, 16 ו 55, מאזור נבי סמואל, הר הזיתים, אזור רוקפלר, דרום ירושלים, מר אליאס עד בית לחם. הגדוד התמקם בעמק המצלבה כבר בשבוע לפני פרוץ המלחמה. לאחר שחרור ירושלים הגדוד נע דרומה לכיוון בית לחם שנכנעה ללוא קרב. משם התקדם הגדוד לכיוון גוש עציון ופרס את המרגמות לפני חברון שנכנעה לאחר מכן .

פלוגה א' מגדוד הנדסה 262 בסיוע ישיר, בפיקוד אילעאי אלון, במשך תקופת ההמתנה ביצעה הנחת שדות מוקשים בירושלים והפרוזדור לפי תוכניות ההגנה של הפיקוד והחטיבה ביניהם השדות: בסנהדריה; לרגלי מוצב טבלייה מדרום מזרח לבית צפפה ואחרים. סייעה בפריצת גדרות הקו העירוני במבצעים ההתקפיים. בגמר המלחמה פעלה לסילוק שדות מוקשים ואמצעי גידור בירושלים והפרוזדור.

עיטורים

28 מן הלוחמים (פרט ללוחמי חטיבה 55) בקרב על ירושלים עוטרו באחד מעיטורי צה"ל:

• 24 לוחמים עוטרו בעיטור המופת (מתוך 207 לוחמים שזכו בעיטור זה במלחמה כולה).
• ארבעה לוחמים עוטרו בעיטור העוז (מתוך 39 לוחמים שזכו בעיטור זה במלחמה כולה).

ראו גם

• אנדרטאות מלחמת ששת הימים בירושלים

לקריאה נוספת

• מיכאל אורן, שישה ימים של מלחמה - המערכה ששינתה את פני המזרח התיכון. הוצאת דביר, 2004. (להלן אורן)
• נחום ברוכי, חטיבת הראל שריון (10) במלחמת ששת הימים. הוצאת ספרים אריאל, ירושלים, ועמותת גבעת התחמושת. ירושלים, 2010. (להלן ברוכי)
• יהודה ואלך, משה ליסק, שמעון שמיר (עורכים): אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל - עשור שני. הוצאת כרטא, החברה הישראלית למפות ולהוצאה לאור, משרד הביטחון – ההוצאה לאור. ירושלים, 1980.(להלן אטלס כרטא)
• אריה יצחקי, שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל, גיליון 44 - 45, אייר תשמ"ו, מאי 1986. (להלן יצחקי)
• עוזי נרקיס, אחת ירושלים. הוצאת עם עובד, תל אביב, 1975. (להלן נרקיס)
• משה נתן, המלחמה על ירושלים. הוצאת אותפז בע"מ, תל אביב, אייר תשכ"ח, מאי 1968.
• א. קם (עורך), חוסיין פותח במלחמה: מלחמת ששת הימים בעיני הירדנים. הוצאת מערכות, 1974.
• "גדוד אפור אחד", הוצאת גדוד 163, ירושלים, 1969.
• ירושלמים של זהב: הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים, הוצאה פנימית, 1968.
• גדעון אביטל-אפשטיין, 67', ירושלים, מלחמה, מטר - הוצאה לאור, 2017, חלק שלישי - חטיבה 16 ("ירושלים") הקו העירוני והאגף הדרומי של העיר, עמ' 265–309.

קישורים חיצוניים

• השיר של מלחמת ששת הימים בירושלים - 'ירושלים של זהב' - בביצוע שולי נתן, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב
• סרטון כיבוש הר הבית, סרטון באתר יוטיוב
• ראיון עם סא"ל בדימוס רפי בנבנשתי על גדוד 161 במלחמה, סרטון באתר יוטיוב; המשך ראיון
• יחידת "מצוף 247"– "מובלעת הר הצופים"
• אתר ההנצחה בגבעת התחמושת
• לוח זמנים משולב של הקרב, באתר ההנצחה בגבעת התחמושת
• אריה יצחקי, הגורם האנושי במערכה לשחרור ירושלים - איך שוחררה העיר למרות הנחיות שר הביטחון והמטכ"ל, ב אתר הבית של אריה יצחקי
• יוסי לנגוצקי, המערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים. באתר "יד לשריון"
• יוסי לנגוצקי, "הירושלמים משחררי ירושלים". סדרת כתבות באתר ynet: חלק א', חלק ב', חלק ג'.
• מנחם מיכלסון, ‏השריון בשחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, שריון 32, מאי 2009, עמ' 49, באתר "יד לשריון"

• סרטון על פלוגת הטנקים במלחמת ששת הימים.
• אנשיל פפר, הקרב על הקרב על ירושלים, באתר הארץ, 30 במאי ו-1 ביוני, 2007
• החטיבה שפרצה דרך שער האשפות, מעריב - 16 במאי 1969.
• רון פלד, "הכל על ירושלים" - סיפורה הלא ידוע של החטיבה הירושלמית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32324572חטיבת ירושלים במלחמת ששת הימים