ארמון הנציב במלחמת ששת הימים

מובלעת ארמון הנְציב לאורך הקו העירוני

אנדרטה בטיילת ארמון הנְציב לנופלים מחטיבת ירושלים בקרבות באזור במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים

אנדרטת חטיבת ירושלים לנופלים בכיבוש אזור ארמון הנְציב במלחמת ששת הימים

ארמון הנְציב הוא מבנה שהוקם בירושלים בתקופת המנדט הבריטי כדי לשמש כמקום מגוריו וכלשכתו של הנְציב העליון הבריטי. מתחם ארמון הנְציב, הממוקם על פסגת הר אצל (ג'בל מוכבר - ההר הכביר, או "הר העצה הרעה") הצופה מדרום מזרח על העיר העתיקה, היה המקום שבו פרצו הקרבות הקרקעיים בחזית ירושלים במלחמת ששת הימים.

ביום שני, 5 ביוני 1967, בשעה 9:47, הצטרפו הירדנים למהלך התקפי במסגרת מלחמת ששת הימים בהרעשה ארטילרית וירי מנשק קל כנגד עמדות הקו העירוני והר הצופים. בשעה 13:00 השתלטה פלוגה של הלגיון הירדני על מפקדת משקיפי האו"ם ב"ארמון הנְציב". כך נוצר רצף של שליטה קרקעית עם מוצב הנקניק ששכן על רכס שעליו יושבת כיום שכונת תלפיות מזרח לכיוון הכפר צור באהר. החילים הירדנים ירו מתוך הארמון לעבר חוות הלימוד שליד הארמון^[1]. קודם לכן, בשעה 12:30, הגיעו פלוגות ב' ו- ה' לחוות הלימוד ונערכו להגנה על המקום. בשעה 13:30 דיווחו שלושת החיילים בעמדת התצפית "הבית הבודד" למפקדת הקו העירוני על תנועה של חיילים ירדנים בחורשה מסביב לארמון. מפקד הקו העירוני רפי בנבנשתי הפעיל אש מרגמות על הכוח הירדני. בשעה 14:00 החלו חיילים ירדנים לנוע מארמון הנְציב מערבה לכיוון חוות הלימוד. מג"ד 161 אשר דר (דרייזין) הפעיל את פלוגה ה', פלוגה ב' ואש מרגמות על התוקפים שנסוגו מיד.

בהתאם לתוכנית שהציע קצין המבצעים (קמב"ץ) חטיבה 16, ריכזה החטיבה כוח להתקפת נגד במחנה אלנבי ובחוות הלימוד. למפקד הכוח מונה מפקד גדוד חיל רגלים 161 סא"ל אשר דר (דרייזין). הכוח כלל את הסיירת הירושלמית בפיקוד יוסי לנגוצקי, שתי מחלקות טנקים בפיקוד רס"ן אהרון קמארה, ופלוגה ה' מגדוד 161 בפיקוד סרן אברהם בורנשטיין. פלוגה ב' בפיקוד דודו פרלשטיין הייתה העתודה לכוח. בשעה 15:15 החלה ההתקפה כשהיא מובלת על ידי שני טנקים, שבעקבותיהם שבעה זחל"מים של הסיירת, מחלקת ג'יפים ומחלקת תולר. פלוגה ה' נעה רגלית אחרי הכוח הפורץ. בערפל הקרב חלפו הטנקים וחמישה מזחל"מי הסיירת על פני מבנה הארמון והמשיכו ישירות ל"גבעת האנטנה" - שעליה הוצבו אנטנות התקשורת של מטה המשקיפים. מפקד הסיירת גילה את הטעות של הכוח העיקרי פוצץ את השער וחדר אל תוך המבנה. בסריקה של הארמון נתגלו באחד החדרים משקיפי האו"ם ומשפחותיהם, והם פונו אל ירושלים המערבית. פלוגת ה' פנתה לכוון החורשה הסמוכה לארמון מצפון וניהלה קרב קשה עם חיילי הלגיון הירדני שהתבצרו במקום. לוחם הסיירת זרח אפשטיין החזיר את המומנטום להתקפה וסייע לטיהור החורשה. בשעה 15:40 הושלם כיבוש מתחם ארמון הנְציב ובאופן זמני הורד דגל האו"ם מראש המגדל ובמקומו הונף דגל ישראל. בקרב זה נהרגו 4 לוחמי החטיבה הירושלמית ו-25 מחיילי הלגיון הירדני.

עיתונאי עיתון הארץ דני רובינשטיין מספר את זכרונותיו מהקרב:

... היום היה מלווה בירי רב ובהפגזות. בכיכר הקטנה שלפני הכניסה לארמון עצמו בערו שני ג'יפים נושאי תותחים ירדניים. הכיתה שלי פרצה דרך השער הראשי של הארמון. בתוך הארמון היה עשן סמיך ומחניק וריח חריף של שטיחים בוערים. אמרו לנו לעלות מיד לקומה השנייה ולהציב מקלע על אדן החלון, הפונה לגן שמצפון, מכיוון שסביר להניח שהירדנים יתארגנו להתקפת נגד מכיוון זה. אני וחברי, הבמאי יצחק (צפל) ישורון, נכנסנו לאחד החדרים הפונים צפונה והנחנו את המקלע על אדן החלון. אבל לא היו חיילים ירדנים בגן ולא הייתה התקפת נגד.
שמתי לב לנעשה בחדר. על לוח שיש ליד החלון היה הגה אוניה מיניאטורי מעץ, ששימש כמעמד לאוסף מקטרות נאות, חלקן עשויות שן ואחרות מגולפות בעץ כהה. הריהוט העיד, שמדובר בחדר מגורים ובמשרד של אדם רם מעלה. לא יכולתי לעמוד בפיתוי ושמתי מקטרת אחת עשויה שן בכיס, כמזכרת מיום הקרב. לפתע נשמע רעש מאחור, ומתחת למיטה הרחבה שבחדר זחל גבר צעיר למדי, בעל בלורית ושפם שחור, שגימגם בערבית ובאנגלית והרים את ידיו לאות כניעה. לקחנו אותו לקומת הקרקע אפופת העשן, שם הוא נצמד לפתע לאדם גבוה, לבוש מדים ועטור מדליות, שיצא מאחד המסדרונות. לא היה קשה לזהות אותו, כי תמונתו הייתה ידועה למדי באותם ימים - ראש משקיפי האו"ם, הגנרל אוד בול. החדר שבו התמקמנו היה חדרו של בול והצעיר הערבי היה עוזרו.