חטיבת ירושלים במלחמת העצמאות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פלישת צבאות ערב- מ-15 במאי ל-10 ביוני 1948. שימו לב למאמץ הירדני והמצרי לכיוון ירושלים.
עבד אל-קאדר אל-חוסייני (עומד במרכז), מנהיג צבאי שפעל באזור ירושלים, עם לוחמי מיליציה ערבים. הוא נהרג בקרב הקסטל בידי לוחמי עציוני. פברואר 1948

מלחמת העצמאות החלה ב-30 בנובמבר 1947, מיד לאחר קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם, עת פתחו ערביי הארץ במהומות דמים כדי למנוע את יישומה. בשלב הראשון עד מרץ 1948 התנהלה לחימה בלתי סדירה בערים המעורבות כדוגמת ירושלים, לחימה ביישובים יהודיים כדוגמת גוש עציון ועטרות ולחימה על צירי התנועה כדוגמת הדרך לירושלים. בשלב השני הופעלה ב-10 במרץ 1948 תוכנית ד' שהייתה תוכנית אב למבצעים הצבאיים של המטכ"ל. התוכנית נועדה להשתלטות קבועה על כל השטח שהוקצה בהחלטת האו"ם למדינה היהודית ועל גושי ההתיישבות שמחוץ לשטח זה. בשלב זה נעשו מאמצים להסיר את המצור על ירושלים כדוגמת מבצע נחשון ולהרחיב השליטה בעיר כדוגמת מבצע קלשון. השלב הבא החל עם הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 ופלישת צבאות ערב. בשלב זה הייתה המערכה בעיקרה בלימת הצבאות הסדירים הערבים בקרבות בתוך העיר כדוגמת הקרב על הרובע היהודי בעיר העתיקה ונפילתו, ולחימה עיקשת ביישובים צמודים כדוגמת רמת רחל. בשלב זה נכבשו על ידי הלגיון הערבי היישובים כמו גוש עציון, בית הערבה, ועטרות. בשלב הבא הוקם צה"ל והתארגנו היחידות הצבאיות באזור ירושלים לחטיבות סדירות. נערכו מאמצים להרחבת השליטה בעיר ובפרוזדור המוביל אליה. בראשון לדצמבר 1948 הייתה הפסקת אש בירושלים כתוצאה משיחות של משה דיין מפקד המחוז עם מפקד הלגיון הערבי בעיר.[1]

בתחילת מלחמת העצמאות היו בירושלים כוחות של פלוגות חי"ש, פלוגות פלמ"ח, פלוגות אצ"ל ופלוגות חי"ם. בשלב השני והשלישי הייתה התארגנות של גדודים וחטיבות. כתוצאה מההתארגנות לחטיבות היו בירושלים שתי חטיבות עיקריות חטיבת עציוני (6) (חי"ר) וחטיבת הראל (10) (פלמ"ח). חטיבת עציוני לחמה קשה במלחמת העצמאות בחזיתות רבות וסבלה לפעמים כישלונות עם אבדות כבדות. החטיבה גם זכתה להצלחות רבות בבלימת הצבא הירדני בירושלים והפרוזדור. חטיבת הראל הוקמה בתחילת אפריל 1948 ולחמה בירושלים ובפרוזדור המוליך אליה. לקראת סוף המלחמה היא לחמה באזור הדרום. בחלק האחרון של המלחמה הוקמה בירושלים חטיבה שלישית והיא 'חטיבת המחוז'. החטיבה השתתפה במספר קרבות. עם תום המלחמה פורקו חטיבת עציוני (חטיבה 6) וחטיבת המחוז וחייליהם התמזגו עם חטיבה 16 שהפכה להיות חטיבת מחוז ירושלים עם שמונה גדודים.[2]

חטיבת עציוני במלחמה ואחריה

מפת מבצע יבוסי. מאמץ חטיבת עציוני היה בשכונת קטמון בדרום העיר.
מחסום ערבי בשער הגיא נגד שיירות יהודיות לירושלים
לוחמים ערבים ליד משאית אספקה בוערת של ההגנה, 1948
שיירת אספקה מהשפלה פורצת את המצור, 1948
מפקד הלגיון הערבי עבדאללה א-תל (מימין) יחד עם סרן חיכמת מיהיאר (משמאל) מצטלמים עם יעקב אבן חן ויצחק בן סירא, מחטיבת עציוני, שנלקחו בשבי לאחר נפילת גוש עציון, מאי 1948

בראשית המלחמה הדפו כוחות החי"ש, החי"ם, הפלמ"ח והאצ"ל את התקפות של בלתי סדירים על שכונות מרכז ודרום העיר: ימין משה, ארנונה, תלפיות, מקור חיים, חוות הלימוד ורמת רחל. היישובים בוצרו, נשים וילדים פונו והיחידות של חי"ש, חי"ם, פלמ"ח ואצ"ל שהחזיקו את היישובים תוגברו. הנהגת היישוב החליטה שלא לפנות אף יישוב. החלטה זו החזיקה עד הופעת הכוחות הסדירים הערבים. כמו כן עסקו הכוחות בירושלים בליווי שיירות אספקה מהשפלה לעיר, שיירות אספקה לגוש עציון, נווה יעקב, עטרות ושיירות להר הצופים, שנותר כמובלעת מנותקת מהעיר. כתוצאה מכך סבלו אבדות קשות בשורה של התקפות על שיירות, כגון מחלקת הל"ה בדרכה לגוש עציון, שיירת עטרות בדרכה לנווה יעקב ועטרות, שיירת נבי דניאל בדרכה חזרה מגוש עציון ושיירת הדסה להר הצופים.[3]

אנדרטה לזכר חללי הרובע היהודי במלחמת העצמאות

ערב קום המדינה מנתה חטיבת עציוני 3,166 חיילים ומפקדים. בינואר/פברואר 1948 הוסב שמה של חטיבה עציוני לחטיבה 6. דוד שאלתיאל מונה כמפקד החטיבה ומפקד המחוז. בתפקיד זה ניהל את המערכה הצבאית על ירושלים בשלהי מלחמת העצמאות. בחטיבה היו ארבעה גדודים (61 – מוריה, 62 – בית חורון, 63 – מכמש, וגדוד 64). החטיבה סבלה אבדות כבדות במלחמת העצמאות: 651 חיילים (כ- 20%) נהרגו; יותר מאלף (למעלה מ-30%) חיילים נפצעו; 581 (כ- 18%) הלכו לשבי בירדן (מהעיר העתיקה - 341, ומגוש עציון - 240). במלחמה נפלו גם 425 אזרחים בהפגזות וצליפות.

בשלב הקרבות ההתקפי, לאחר קבלת תוכנית ד' של המטה הכללי, השתתפו כוחות עציוני ביחד עם חטיבת הראל בקרבות מבצע נחשון על הדרך לירושלים (4-11.4.1948), ובקרב הקסטל על השליטה בנקודה מרכזית בדרך. לוחמי עציוני השתתפו גם במבצע יבוסי שהתרחש בין 22 באפריל ו-4 במאי 1948. במסגרת המבצע הופעלו חיילי החטיבה בשלב ג' לכיבוש חלקים משכונת קטמון והשתתפו בקרב מנזר סן-סימון. יחידות החטיבה השתתפו גם במבצע קלשון ב-14.5.1948. המבצע תוכנן ליום הסתלקות הבריטים מהעיר וכונה 'קלשון' על שום שתוכנן עם שלוש זרועות. במבצע תוכננה השתלטות על שלושה אזורים - בצפון - כיבוש שייח' ג'ראח הערבית, המושבה האמריקאית, ובית הספר לשוטרים. במרכז העיר - השתלטות על מתחם המשרדים של מרכז העיר (בווינגראד), מנזר נוטרה-דאם, בנייני ימק"א ומלון המלך דוד, ובדרום - המושבה הגרמנית, המושבה היוונית, מחנה אלנבי על דרך חברון, החלק המערבי של אבו תור, בקעה, תחנת הרכבת ובניין המדפיס הממשלתי. החטיבה פעלה באזור הדרומי.

בשלב פלישת הכוחות הערבים הסדירים התעוררו בעיות בירושלים עקב כניסת הלגיון הערבי לעיר והגעת כוחות מצריים לדרום העיר. החטיבה, שסבלה מבעיות ארגון ופיקוד התמודדה עם יחידות מהצבא הערבי הסדיר החזק ביותר - הלגיון הערבי הירדני שהיה בפיקוד בריטי. לפיכך סבלה החטיבה מכות קשות בראשית המלחמה: גוש עציון נפל ב-14 במאי 1948, בכפר עציון נהרגו רבים מלוחמי החי"ש של הגוש והיתרה הלכה לשבי בירדן. כמו כן עטרות ונווה יעקב פונו למחרת. בחזית הדרומית התנהל קרב רמת רחל בין כוחות האצ"ל וחטיבת עציוני ובין כוח גדול של הצבא המצרי והלגיון הירדני בתאריכים 20-25 במאי 1948. אבדות כבדות נגרמו לשני הצדדים והשטח עבר שלוש פעמים מיד ליד, אך לבסוף נשאר בידי מדינת ישראל. בליל 18 וה-19 במאי הצליח הפלמ"ח לפרוץ לרובע היהודי ומחלקת חי"ש בת 80 לוחמים נכנסה אליו לתגבר את מגניו, אולם גם כך לא הצליח הרובע לעמוד מול התקפות הלגיון וב-28 במאי נכנע הרובע ומגניו נפלו בשבי. ביולי 1948 נכשל מבצע קדם, הניסיון האחרון במלחמת העצמאות לכבוש את העיר העתיקה. אך במקביל הצליחה חטיבת עציוני להדוף התקפות קשות של הלגיון באזורים מנזר נוטרה-דאם ושער מנדלבאום.

גדוד מכמש פורק במאי 1948 כתוצאה מחוסר כוח אדם בגלל אבדות ונפילת חיילים בשבי בגוש עציון והעיר העתיקה. גדוד מוריה בפיקוד זלמן מרט סבל אבדות כבדות בהרוגים, פצועים, שבויים ונעדרים והתעוררו בעיות בהפעלתו במסגרת החטיבה. הוא פעל בנפרד מהחטיבה, סופח לחטיבת הראל (פלמ"ח) ועסק בהגנה על השיירות לירושלים ומשימות נוספות.[4] בסוף יולי 1948 מונה משה דיין למפקד המחוז ומפקד חטיבה 6/חטיבת עציוני. בחטיבה היו שני גדודים (62, 64). לפי דרישת דיין הוחזר גדוד מוריה (61) לחטיבה. לקראת סוף הקרבות בירושלים והפסקת האש הכללית בנובמבר 1948 ניהל דיין שיחות עם מפקד הלגיון הירדני בעיר על קו הפסקת האש בעיר ויצירת מובלעת הר הצופים והקו העירוני שחצה את העיר. משה דיין המשיך בתפקידו כמפקד המחוז עד יוני 1949 והשתתף בשיחות שביתת הנשק עם ירדן במרץ 1949.

בסוף ספטמבר 1948 נחתם הסכם בין האצ"ל להגנה על פירוק יחידות אצ"ל בירושלים וגיוס החברים בהן לצה"ל. כוחות אצ"ל בירושלים מנו אז כ- 700 לוחמים. באוקטובר 1948 הוקמה חטיבה סדירה שנייה במרחב ירושלים - 'חטיבת המחוז'. למפקד החטיבה מונה יצחק לוי (לויצה), ונכללו בה ארבעה גדודי חי"ש: 161, 162, 163, 164 ועוד שני גדודי חי"מ. החטיבה הוקמה על בסיס פלוגות החי"ש, החי"מ והאצ"ל בירושלים.

בינואר 1949 הוחלט על הקמת חטיבת חי"ר סדירה חדשה בצה"ל - חטיבה 16 (למשך תקופה קצרה נקראה החטיבה - 160). החטיבה הוקמה על בסיס גדודים מחטיבת עציוני/ 6, חטיבה 4 (מתל אביב), וכוחות חי"ש במחוזות ירושלים ותל אביב. מישאל שחם מונה כמפקד החטיבה. בחטיבה היו שלושה גדודים 43, 68 ו- 161. החטיבה הייתה אחראית על חזית באזור המרכז. מטה החטיבה ישב ברמלה. באותו תקופה נקבע סמל החטיבה הקיים עד היום. באפריל 1949 נקבע שחטיבה 16 תהיה חטיבת העתודה למרחב ירושלים. אותו זמן שונה הרכב החטיבה לשלושה גדודים (68, 161 ו- 163) ויחידת סיור 167. במהלך יוני 1949 התבצע שחרור חיילי החטיבה בשרות חובה והפיכת החטיבה לחטיבת מילואים. מטות החטיבה והגדודים עברו למחנה שנלר. באותו זמן נקבע שחטיבת המילואים תתבסס על חיילי המילואים המתגוררים בירושלים. הרמטכ"ל החליט שמפקד חטיבה 16 יהיה גם מפקד המחוז. לקראת סוף חודש יוני נקבע שמישאל שחם יהיה מפקד המחוז. הוצא צו ההקמה של 'מחוז ירושלים (חטיבה 16)' (להלן חטיבה (מחוז) 16) שפורסם ב-30.6.1949.[5]

שחם ארגן מחדש את חטיבה (מחוז) 16 בתחילת שנות החמישים על ידי הקמת המבנה של ארבעה גדודי חי"ר (161, 62, 163, 68) וארבעה גדודי חי"מ (953, 954, 962, 963). המבנה החדש הוקם על בסיס חיילים ומפקדים ירושלמיים שהיו בחי"ש, חי"מ, אצ"ל, הפלמ"ח, חטיבת עציוני וחטיבת המחוז. האופי המקומי של כוח האדם של החטיבה הגביר את המוטיבציה ('הגנה על הבית', היכרות אישית בין החיילים), גרם לכושר התמצאות גבוה של החיילים והמפקדים בזירה ואפשר גיוס מהיר של החטיבה. לגורמים אלו הייתה השפעה על תפקוד החטיבה במלחמת ששת הימים. מלבד משימות הביטחון השוטף הייתה החטיבה אחראית על "הקו העירוני" ועל יחידת "מצוף", שטיפלה בכל נושאי "הר הצופים" כולל השיירה הדו שבועית שעלתה אליו בשטח שבשליטת ירדן משער מנדלבוים דרך שכונת שייח ג'רח.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מטכ"ל, ענף היסטוריה, תולדות מלחמת הקוממיות, תל אביב: הוצאת מערכות, 1959.
  2. ^ יצחק לוי (לויצה) תשעה קבין : ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, הוצאת מערכות, 1986.
  3. ^ הערך נכתב בהסתמך על ערכים אחרים. הוא כולל רק את הקרבות והיישובים שבהם פעלה חטיבת עציוני. בירושלים פעלו כוחות אחרים כמו למשל האצ"ל בדיר יאסין ורמת רחל וחטיבת הראל (הפלמ"ח) במקומות שונים כמו בית הערבה, נבי סמואל, מבצע מכבי ועוד. מפקד המחוז דוד שאלתיאל היה מפקד כול הכוחות בירושלים. פרטים על הקרבות, החטיבות והמפקד מופיעים בערכים נפרדים. המקורות לנכתב ולתמונות בערך מופיעים בערכים אחרים.
  4. ^ ותיקי גדוד "מוריה" של חטיבת עציוני כולל כל תוכן הספר "מוריה בירושלים בתש"ח - גדוד החי”ש הראשון בקרבות ירושלים" מאת מאיר אביזוהר.
  5. ^ ד"ר משה ורד: 'שורשי חטיבה 16' מחקר על בסיס נתונים ממחלקת היסטוריה בצה"ל.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25837721חטיבת ירושלים במלחמת העצמאות