חוק שירות ביטחון
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 30 בינואר 1986 |
| תאריך חקיקה עברי | כ' בשבט תשמ"ו |
| גוף מחוקק | הכנסת האחת עשרה |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 1170, עמ' 107 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד הביטחון |
| מספר תיקונים | 23 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 הוא החוק המסדיר את ההוראות בדבר גיוס לצה"ל. החוק הוא ממשיך דרכם של חוק שירות ביטחון, התש"ט-1949 ושל חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשי"ט-1959. עם חקיקתו של חוק שירות המילואים בשנת 2008, עברו אליו מרבית ההוראות העוסקות בשירות המילואים, ואילו בחוק שירות ביטחון נותרו הוראות העוסקות בשירות סדיר והוראות כלליות שרלוונטיות לשני סוגי השירותים.
היסטוריה
"חוק שירות ביטחון" המקורי התקבל בכנסת ב-8 בספטמבר 1949. על פי החוק שירות הגברים היה לשנתיים (בין גיל 18 ל-49) ולנשים שנה (בין גיל 18 ל-34)[1].
הוראות כלליות
תחולת החוק
בסעיף ההגדרות של החוק מצויות שתי הגדרות שמהן נגזרת תחולתו.
ההגדרה "מיועד לשירות ביטחון" מתייחסת לכל אזרח או תושב קבע שטרם התייצב לשירות סדיר או שירות מילואים. המדובר בגברים ובנשים בני 16 וחצי ומעלה, שטרם התייצבו לשירות ביטחון, ולא קיבלו פטור משירות ביטחון מחמת גיל. אזרחים ותושבים אלה הם האנשים שניתן לקרוא להם לרישום ולבדיקה לפני גיוס לצה"ל.
ההגדרה "יוצא צבא" מתייחסת לכל מי שניתן לקרוא לו לגיוס לצה"ל, בין אם לשירות סדיר ובין אם לשירות מילואים. המדובר בגברים ובנשים בני 18 ומעלה, שלא קיבלו פטור משירות ביטחון מחמת גיל. הביטוי "יוצא צבא" שאוב מספר במדבר, בו נאמר "מבן עשרים שנה ומעלה, כל-יוצא צבא בישראל-תפקדו אותם לצבאותם, אתה ואהרון" (א', ג').
חישוב גילים
סעיף 2 לחוק מסדיר את אופן חישוב הגילים לצורך הוראותיו השונות, שבהן יש חשיבות לגילו של אדם. בכל ההוראות שבהן יש התייחסות לעניין הגיל, נקבע הגיל לפי לוח השנה העברי.
בעבר נקבעה חזקה לפיה כל מי שהגיע לגיל מסוים מיום א' בתשרי ועד יום כ"ט באדר יראו אותו כאילו הגיע לאותו הגיל בא' בתשרי, ואילו כל מי שהגיע לגיל מסוים אחרי יום א' בניסן יראו אותו כאילו נולד בא' בניסן. למעשה, במקרים אלה, נקבע גילו של אדם כמוקדם בתקופה של עד חצי שנה מגילו האמיתי. ב־2004 תוקן החוק כך שחזקת הגילים לא תחול לגבי ההגדרה "יוצא צבא", כלומר, לגבי הגיל המינימלי בו ניתן לקרוא לאדם לשירות ממש, כדי למנוע שירות של קטינים בצבא ולהתאים את חוקי המדינה לפרוטוקול האופציונלי לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד בעניין מעורבות ילדים בסכסוך מזוין[2]. ב־2010 בוטלה כליל חזקת הגילים בטענה שאין בה עוד צורך, ומאז החישוב נעשה לפי גילו המדויק של אדם (לפי הלוח העברי), והגיל המינימלי להגדרה "מיועד לשירות ביטחון" הוקדם בהתאם מ-17 ל-16.5 (גיל הגיוס נותר 18).
התייצבות לרישום ולבדיקה
סעיפים 3 עד 12 לחוק מסדירים את הליכי הבדיקה והמיון הקודמים לגיוס עצמו. החוק מסמיך את שר הביטחון למנות פוקדים, שרשאים לקרוא למיועדים לשירות ביטחון לשם רישום בלשכות הגיוס, ולשם בדיקות רפואיות. בסיומה של הבדיקה הרפואית, נקבע האם המיועד לשירות ביטחון כשיר לשירות, בלתי כשיר באופן קבוע לשירות, בלתי כשיר ארעית לשירות, או כשיר לשירות בתנאים מיוחדים. רק מיועד לשירות ביטחון שנמצא כשיר לשירות (כולל בתנאים מיוחדים) יזומן לגיוס. החוק מאפשר גם לחייב את המועמד בקבלת חיסון נגד מחלות שונות. בצד זאת, קובע החוק כי מי שנפגע כתוצאה מהחיסון, יוכר כנכה צה"ל, אף שהפגיעה נגרמה לו עוד בטרם החל בשירות.
הגיוס
חובת הגיוס לצה"ל הקדימה אף את חוק שירות ביטחון הראשון מ-1949, והיא נקבעה בתחילה בפקודת צבא-הגנה-לישראל, עליה חתם דוד בן-גוריון כראש הממשלה הזמנית ב-31 במאי 1948. סעיף 2 לפקודה קובע כי "במצב חירום יונהג גיוס חובה לצבא-הגנה-לישראל על כל שירותיו. גיל חייבי הגיוס יהיה כפי שייקבע על ידי הממשלה הזמנית". מצב חירום הוכרז עוד קודם לכן (ועודו בתוקף).
גיל הגיוס
באופן פורמלי, מסמיך החוק לקרוא לשירות סדיר גברים מגיל 18 עד גיל 29 ונשים מגיל 18 עד 26, וכן רופאים ורופאי שיניים מגיל 30 עד 38 ורופאות שיניים מגיל 27 עד 38. בפועל, רוב המתגייסים הם בגילאי 18–19.
החוק מאפשר גם גיוס מגיל 17, אם המתגייס עצמו וכן הוריו או האפוטרופוס שלו הסכימו לכך.
משך השירות
לפי סעיף 15 לחוק, החל מ-1 ביולי 2015, משך השירות לגבר עומד על 32 חודשים. במשך עשרות שנים קבע הסעיף שמשך השירות לגבר הוא 30 חודשים, אך בצו של שר הביטחון נקבע שמשך השירות יעמוד על 36 חודשים. בעקבות עתירה שהגיש אמנון רובינשטיין (בג"ץ 807/89), בטענה שמדובר בהסדר ראשוני שיש לקבעו בחקיקה ראשית, תוקן החוק ב-1995 ונקבע בו במפורש כי משך השירות יעמוד על 36 חודשים. התיקון נחקק כהוראת שעה לשנתיים, אך מאז הוארכה הוראת השעה בכל פעם עד 30 ביוני 2015 (לאחר מועד זה הועמד משך השירות על 32 חודשים).
באותו סעיף קיימים הסדרים נוספים לגבי מי שהתגייס בגיל מאוחר יותר. מי שגילו מעל 27, או שהוא רופא עד גיל 34, לשר הביטחון ניתנה הסמכות לקרוא לו לשירות של שנתיים (באותה הוראת שעה הוארכה תקופה זו לשנתיים וחצי), וכן ניתנה לו הסמכות לקרוא לרופאים עד גיל 38 לשירות של שנה (ובהוראת השעה נקבעה תקופה של שנה וחצי). התקופה המרבית לעולים חדשים שעלו לאחר גיל 27 עומדת על שנה וחצי.
סעיף 18 לחוק קובע כי אם חייל נכלא במהלך שירותו בשל פסק דין של בית דין צבאי או קצין שיפוט בכיר, לא תחושב תקופת הכליאה במשך השירות שלו, אלא אם כן נקבע בפסק הדין אחרת. למעשה, שירותו הסדיר של אותו חייל יוארך בתקופה בה נכלא (בסלנג הצבאי מכונה הארכת התקופה "דפוק"). הוראות דומות חלות לגבי מי שנפקד מהשירות, למשך התקופה בה היה נפקד.
גיוס נשים
בדיוני הכנסת בנוגע לגיוס הנשים לצבא, סערו הרוחות. דוברים רבים ניסו לגייס את המשפט העברי לעמדתם. המתנגדים ציינו את הכלל "לא יהיה כלי גבר על אישה" והתומכים הביאו את דברי רש"י במקום "לא אסרה התורה אלא לבוש המביא לידי תועבה". בסופו ל דבר, הובאו שני פסוקים נוספים שיחדיו מחייבים את שוויון הזכויות והחובות במדינה "ואהבת לרעך כמוך" ו"הקם תקים עמו".[3]
סעיף 16 לחוק קובע כי תקופת השירות לנשים תעמוד על שנתיים, ולגבי רופאות מעל גיל 35 נקבעה התקופה המרבית על שנה. מאחר שהסמכות שהוקנתה לשר היא גבול עליון, הוא רשאי לקבוע גם תקופות קצרות יותר. ואכן, בתקופות מסוימות נקבע משך השירות לנשים על 21 חודשים.
בשנת 2000 נוסף סעיף 16א, שעניינו שוויון בשירות. את הוספת הסעיף יזמה נעמי חזן בעקבות פרשת אליס מילר, והוא קובע את העיקרון לפיו לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד. מאחר שתפקידים רבים דורשים תקופת הכשרה ממושכת, קובע הסעיף כי שר הביטחון יוסמך לקבוע, באישור ועדת החוץ והביטחון, רשימה של תפקידים שאליהם יוכלו נשים להתנדב לתקופה של 3 שנים, כמו עמיתיהן הגברים. התפקידים, המנויים בתקנות שירות ביטחון (קביעת תפקידים לשירות נשים בהתנדבות), התשס"א-2001, כוללים בין היתר תפקידים אלה: טייסת, לוחמת בחיל התותחנים, לוחמת במשמר הגבול, לוחמת ביחידת עוקץ, פקחית טיסה, כתבת צבאית, תוכניתנית ועוד.
שירות במסגרות אחרות
במשך השנים שירתו חיילים גם במסגרות שונות מחוץ לצה"ל, בתפקידים כגון מדריכות טיולים בחברה להגנת הטבע, מורות חיילות או שוטרים במשמר הגבול. החל משנות ה-90 התעוררו ספקות באשר לעצם קיומה של סמכות לקרוא לשירות במסגרות מחוץ לצה"ל. כתוצאה מכך, נערכו מאז 1995 תיקונים שונים בחוק, שהסדירו את הסמכות לקרוא לשירות ביטחון גם מחוץ לצה"ל. במקביל, תוקן גם סעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהסמיך את הממשלה להקים כוחות מזוינים, ונקבע בו כי נוסף על הגנת המדינה, יורשו כוחות אלה לבצע פעולות גם לשם השגת יעדיה הביטחוניים והלאומיים של המדינה.
מסגרות לא צבאיות בתוך צה"ל
סעיף 21 מאפשר להקצות שנה משירותו הצבאי של חייל לשם הכשרה חקלאית, וסעיף 22 מסדיר שמירה על גרעינים התיישבותיים. מכוחם של סעיפים אלה מוסדר השירות בנח"ל. השילוב בין הגיוס הצבאי לגיוס החקלאי בורך בדיוני הכנסת הן כשילוב שיעודד את רוח ההתיישבות והן בהגדרה והתיחום של מטרות הצבא, שלא יזלוג לאזורים אזרחיים.[4] יש הסבורים כי נוסחם הארכאי של סעיפים אלה אינם תואמים את פעילותו של הנח"ל כיום, ולמעשה לחלק מפעילויות הנח"ל כיום אין תוקף חוקי[5]. בשנת 2005 יזמה הממשלה תיקון לחוק שירות ביטחון, שבו הציעה לנסח מחדש סעיפים אלה, כדי שיתאמו את המצב הקיים בפועל[6]. הצעה זו טרם אושרה.
סעיף 23 מסדיר פעילות נוספת שאינה צבאית, במסגרת השירות הצבאי. הסעיף מאפשר לחיילים שאין להן השכלה יסודית, להשלים את השכלתם במשך שלושה חודשים מתקופת השירות (פרויקט "נערי רפול").
משמר הגבול, משטרה ובתי סוהר
סעיף 24 מסדיר את השירות במשמר הגבול. מטרות פעולותיו של משמר הגבול הן ביטחוניות, אך מבחינה ארגונית הוא אינו מהווה חלק מצה"ל אלא מהמשטרה, ועל כן התעורר הצורך להסדיר שירות זה במפורש. מאחר שהמשרתים במשמר הגבול מוגדרים כשוטרים, נקבעו בסעיף 25 הוראות שנועדו להבחין בינם לבין יתר השוטרים, ושאינן רלוונטיות אליהם כמי שמשרתים בשירות חובה, כגון הוראות הנוגעות לפיטורים, התפטרות ושחרור מהשירות.
סעיף 24א מסדיר את גיוסם של חיילים לשירות במשטרת ישראל (שח"ם). סעיף זה נוסף ב-1995, ובתחילה, נקבע כהוראת שעה לשנתיים, מתוך ההכרה בכך שיש בעייתיות בגיוס חיילים למטרות שאינן ביטחוניות טהורות. משום כך, נקבע גם כי ניתן לגייס חיילים רק ליחידות במשטרה שעיקר פעילותן הוא ביטחון המדינה ותושביה, וכן ניתנה האפשרות לחיילים שהוצבו במשטרה לסרב להצבתם בה ולעבור למסגרת פנים-צה"לית. בנוסף, נקבע כי מספר המוצבים במשטרה יהיה מוגבל, ויובא לאישור הממשלה וועדת החוץ והביטחון של הכנסת. מאז 1995, הוארכה הוראת השעה 11 פעמים.
סעיפים 24ב ו-24ג מסדירים את גיוסם של חיילים לשירות בתי הסוהר (סוהרי חובה). הסדר זה נקבע אף הוא כהוראת שעה לשלוש שנים, בשנת 2005, בסמוך להעברת האחריות על בתי הסוהר המיועדים לאסירים ביטחוניים בלבד (קציעות, מגידו ועופר) מצה"ל לשירות בתי הסוהר. המגבלות שנקבעו לגבי הצבת חיילים במשטרה נקבעו גם כאן - השירות הוגבל ליחידות של שירות בתי הסוהר שתפקידן הוא אבטחה של בתי סוהר המשמשים להחזקת אסירים ביטחוניים בלבד, ולצורך אבטחתם של אסירים כאמור וליווים, למי שהוצב כסוהר חובה ניתנה הזכות לסרב להצבה, ומספר המוצבים בכל שנה טעון את אישור הממשלה וועדת החוץ והביטחון. אף שבחוק נקבע כי החיילים יוכלו להיות מוצבים רק בבית כלא ביטחוניים, בפועל, שירתו חיילים רבים גם בבתי כלא אחרים. זאת, משום שמשיקולים ארגוניים, העביר שירות בתי הסוהר אסירים ביטחוניים רבים לאגפים ביטחוניים בבתי הסוהר בהם כלואים אסירים פליליים. רק בשנת 2009 תוקן החוק שאיפשר את הצבתם של החיילים גם באגפים הביטחוניים של בתי הסוהר המעורבים. באותו תיקון נקבע גם כי ניתן יהיה להציב חיילים גם בתפקידים של שירותי מינהלה הנוגעים לארגון כוח אדם וטיפול בפרט שיינתנו רק לאותם חיילים, כלומר רכזי כוח אדם ומש"קי ת"ש. מאז נחקקה הוראת השעה ב-2005, היא מוארכת מדי מספר שנים.
שירות מוכר
במקביל לתיקון שאפשר שירות במשטרה, נוסף בשנת 1995 גם סעיף 26א, המאפשר גיוס ל"שירות מוכר", שהוא אחד משני אלה:
- שירות ביחידות צבאיות במסגרת משרד הביטחון ויחידות סמך של משרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה שתכלית פעילותן היא ביטחון המדינה ותושביה. פירוט התפקידים מובא בצו הטעון את אישור הממשלה וועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
- שירות ביחידות צבאיות במסגרת משרד ממשלתי או במסגרת הארגונית של גוף ציבורי ובפיקוח משרד ממשלתי, שתכליתו להשיג יעד ביטחוני-לאומי באחד התחומים הבאים: עליה וקליטה, חינוך, בריאות, הגנת העורף או פעולות התנדבות למען חיילי צה"ל. פירוט הגופים והתפקידים מובא אף הוא בצו הטעון את אישור הממשלה וועדת החוץ והביטחון. בניגוד לצו מהסוג הראשון, במקרה זה, ניתן לגייס לתפקידים כאלה רק אם שר הביטחון שוכנע כי אם לא ימולאו בידי חיילים בשירות חובה, לא יושגו היעדים הביטחוניים-לאומיים. נכון לשנת 2009, כולל צו השירות המוכר להשגת יעדים ביטחוניים-לאומיים את הסמכות לקרוא לשירות בתפקידי חינוך והוראה במסגרת משרד החינוך, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, משרד הרווחה, המשרד לקליטת עלייה, החברה למתנ"סים, קק"ל, רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, נאות קדומים, המכון למורשת בן-גוריון, מדרשת שדה בוקר, עמותת לטם, בית ספר שדה כפר עציון, מרכז החינוך העצמאי ומוסדות מעיין החינוך התורני, בתפקידי רפואה וסיעוד בבתי חולים שבהם מאושפזים גם חיילים ואנשי מערכת הביטחון, וכן בתחום העלייה והקליטה במסגרת לשכת הקשר נתיב[7].
תיקון לחוק - סעיף 17א
בשנת 2020 נכנס לתוקפו תיקון מס' 23 לחוק - סעיף 17א - שלפיו חייל שהתגייס לצה"ל ונקבע לו פרופיל רפואי של 24, בעקבות תאונה, מחלה או מקרה אחר, ייחשב "לא כשיר זמנית" ושירותו הצבאי יימשך שלושה חודשים נוספים מרגע האבחון. אפשרות נוספת עבור החייל היא להשתחרר באופן זמני, כלומר להשתייך לרשימה מקובצת (מה שנקרא ר"מ 2) עד שישוב להיות כשיר רפואית לשירות צבאי.
ביקורת
שירותם של חיילים במסגרות שאינן צבאיות-ביטחוניות הוא עניין שנוי במחלוקת. המתנגדים להסדרים אלה סבורים כי פגיעה קשה בחירויות יסוד לתקופה ממושכת, כפי שמתבצעת בגיוס אזרחים בכפייה, יכולה להיות מידתית רק כאשר היא מאוזנת עם האינטרס הביטחוני, אך לא עם מטרות אחרות. לטענתם של המבקרים את ההסדרים, השיקול האמיתי העומד מאחורי השימוש בחיילים במסגרות אחרות הוא תקציבי (הרבה יותר זול להעסיק חיילת כמזכירה בלשכת שר הביטחון או כמורה בפריפריה, מאשר להעסיק אדם במשרה מלאה), וככזה, אין בו כדי להצדיק שימוש בחיילים[8].
פטורים
סמכות כללית
סעיף 36 לחוק הוא סעיף סל, המאפשר לשר הביטחון לפטור אזרחים ותושבים "מטעמים הקשורים בהיקף הכוחות הסדירים או כוחות המילואים של צבא-הגנה לישראל, או מטעמים הקשורים בצרכי החינוך, ההתיישבות הביטחונית או המשק הלאומי, או מטעמי משפחה או מטעמים אחרים" משירות סדיר או משירות מילואים, או לדחות את התייצבותם או שירותם.
בעבר, נעשה שימוש בסעיף זה כדי לדחות את שירותם של בחורי ישיבות, בהסתמך על התיבה "מטעמים אחרים", דחייה שהפכה לפטור משירות כאשר הגיעו לגיל המתאים. במרוצת השנים הוגשו עתירות רבות לבג"ץ, בטענה כי הסדר זה פוגע בשוויון. העתירות נדחו מנימוקים שונים, אך בשנת 1998 קיבל הרכב של 11 שופטים עתירה בעניין[9]. את פסק הדין כתב אהרן ברק, והוא קבע בו כי בעידן המהפכה החוקתית, לא ניתן עוד לפרש את הסעיף כך שיאפשר מתן דחייה לתלמידי ישיבות, וכי יש להסדיר עניין זה בחקיקה ראשית. השופט מישאל חשין אף גרס כי פגיעה כזו בשוויון לא תוכל לעמוד גם אם תיקבע בחוק של הכנסת. בעקבות פסיקת בג"ץ הוקמה ועדת טל, שמסקנותיה הובילו לחקיקת חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002 (שנודע בשם "חוק טל"), שהסדיר את דחיית שירותם של בחורי הישיבות במודל דומה. בשנת 2012 קבע בג"ץ כי גם ההסדר הקבוע בחוק טל פוגע בשוויון (ואינו עומד בדרישות פסקת ההגבלה המצויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), והורה שלא להאריכו לאחר פקיעת תוקפו באוגוסט 2012. בתיקון מס' 19 לחוק נוסף לו פרק ג'1: שילוב בוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים, ובתיקון מס' 21 הוכנסו תיקונים אחדים לפרק זה. ב-12 בספטמבר 2017 פסק בג"ץ שיבוטל פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון ובטלותו תיכנס לתוקף כעבור שנה ממתן פסק הדין (זמן המאפשר לכנסת לחוקק חוק מתוקן)[10].
פטור מחמת גיל
סעיף 36א הוא סעיף שקובע את גיל הפטור משירות ביטחון. מאחר שלגבי שירות סדיר נקבעו הוראות ספציפיות, הוא רלוונטי יותר עבור שירות מילואים. מאז ה-1 באוגוסט 2008 עומד גיל הפטור על 40 לחייל, 45 לקצין, ובמקצועות ובתפקידים מסוימים שקבע שר הביטחון באישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת - 49. בעבר עמד גיל הפטור על 54 לגברים ו-38 לנשים.
נשים
סעיף 39 מקנה פטור משירות ביטחון לאמהות ולנשים הרות. נשים נשואות פטורות משירות סדיר, אך לא משירות מילואים. כמו כן, סעיף קטן ג', מקנה לנשים בלבד אפשרות לקבלת פטור מטעמי מצפון[11].
פטור מטעמי הכרה דתית
סעיף 40 לחוק פוטר משירות ביטחון מיועדות לשירות ביטחון שהגישו לשופט או לדיין בבית דין רבני תצהיר ובו העידו כי טעמים שבהכרה דתית מונעים אותן מלשרת שירות ביטחון, כי הן שומרות על כשרות וכי היא אינן נוסעות בשבת. הקלות בה ניתן להשיג פטור זה הביאה לשימוש נרחב בו לשם הימנעות מגיוס, ואף דובר צה"ל ציין כי "צה"ל ער לכמות ההולכת וגדלה של נשים המקבלות במרמה פטור משירות מטעמי הכרה דתית"[12].
בניגוד לפטורים אחרים, שמרגע שניתנו, ניתן לבטלם בכל עת, פטור מטעמי הכרה דתית ניתן לביטול רק אם מקבלת הפטור הורשעה בכך שהשיגה את הפטור באמצעות תצהיר כוזב. משכך, ביטול הפטור הוא הליך ממושך, ואכיפתו קשה עד בלתי אפשרית. בשנת 2012 אושר בכנסת תיקון שיזמה הממשלה לחוק, ולפיו חובת המיועדת לשירות ביטחון שקיבלה פטור לפי סעיף זה, לדווח מיד לפוקד אם חדל להתקיים אחד התנאים שהצהירה עליהם במהלך תקופת הקריאה לשירות סדיר או במהלך שנתיים לאחר מסירת התצהיר. התיקון הוסיף הוראת שעה לקביעת הליך לביטול הפטור על ידי בקשה של פוקד שתוגש לוועדה מיוחדת, אך טרם הותקנו תקנות ליישום הוראת השעה ולכן היא לא נכנסה לתוקף[13].
מיעוטים
הפטור של ערביי ישראל אינו מוסדר בסעיף בחוק, והוא בא לידי ביטוי בכך שמלכתחילה לא מזמן אותם הפוקד לרישום ולבדיקה. כאשר ניתנו לראשונה פטורים לאוכלוסייה הערבית ב-1949, התנגדו לכך אף כמה מראשי הציבור הערבי, וחבר הכנסת תופיק טובי ממק"י כינה זאת "אפליה גזעית"[14]. ב-1954 נערך משרד הביטחון לאפשרות גיוסם של ערבים[15], ואף נמצאו כ-20 אלף ערבים שהביעו עניין בכך, אך הרעיון ירד מהפרק עקב התנגדות זקני העדה. חובת הגיוס הוחלה על הגברים הדרוזים החל מ-1956 ועל הגברים הצ'רקסים החל מ-1958 (נשים דרוזיות וצ'רקסיות פטורות מגיוס חובה).
עונשין
סעיף 46(א) לחוק קובע כי מי שלא מילא חובה המוטלת עליו בחוק או לפיו וכן מי שמסר ביודעין ידיעה כוזבת, צפוי לעונש של שנתיים מאסר. לפי סעיף 46(ב), אם העבירה נעשתה בכוונה להשתמט משירות ביטחון, צפוי לעונש מרבי חמש שנות מאסר. עונש דומה צפוי למי שחיבל או הטיל מום בגופו, או הניח לאדם אחר לחבל או להטיל בו מום, בכוונה לפגוע על ידי כך בכושרו הרפואי.
עבירה נוספת קבועה בסעיף 46(ג), ולפיה מי שדרש או עשה שימוש בנתונים שעניינם מידת התאמתו של אדם לשירות הצבאי, או במסמך צבאי הקובע כושר לשירות צבאי או את מידת ההתאמה לשירות, מבלי שהדבר הותר לו בחוק, יהיה צפוי לקנס של עד 28,800 ש"ח[16].
לקריאה נוספת
- דני אשר, כל בחור וטוב לנשק- תולדות מערך הגיוס. יחידת מיטב, משרד הביטחון, 2014.
קישורים חיצוניים
חוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק שירות ביטחון (נוסח משולב), התשמ"ו-1986, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- חוק שירות הביטחון תש"ט 1949 - נוסח החוק הראשון שהסדיר את השירות; מהחוקים הראשונים שהכנסת חוקקה.
- חוק שירות ביטחון באתר "נבו"
- מליאת הכנסת אישרה סופית חוק הגיוס, אתר הכנסת, 12 במרץ 2014.
- תחילת הגיוס לצה"ל, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- חובת שרות צבאי על גברים בגיל 18–29 ונשים בגיל 18–26, דבר, 11 באוגוסט 1949.
- עו"ד אלדד פלד, התיקון לחוק שירות הביטחון בעניין חיילים שאינם כשירים רפואית לשירות באופן זמני באתר Lawguide - מדריך מידע משפטי בישראל. פברואר 2020
הערות שוליים
- ^ חוק שרות הבטחון אושר אתמול בכנסת ללא התנגדות, הבוקר, 9 בספטמבר 1949
- ^ הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 13) (גיל מינימלי לגיוס), התשס"ג-2003, הצעות חוק הממשלה, התשס"ג עמוד 486
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 24 260-266: חוק שירות הביטחון (גיוס נשים), באתר דעת.
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 24 257-259: חוק שירות הביטחון (כללי), באתר דעת.
- ^ אייל נון, המגבלות החוקתיות על הצבא בישראל, משפט וצבא 13, התשנ"ט, בעמ' 99–100
- ^ הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 14) (מסלול הנוער החלוצי הלוחם), התשס"ו-2005
- ^ צו שירות ביטחון (שירות מוכר להשגת יעדים ביטחוניים-לאומיים) (הוראת שעה), התש"ע-2009
- ^ אייל נון, המגבלות החוקתיות על הצבא בישראל, משפט וצבא 13, התשנ"ט, בעמ' 94–104
- ^ בג"ץ 3267/97 אמנון רובינשטיין ואח' נ' שר הביטחון, ניתן ב־9 בדצמבר 1998. פ"ד כרך נ"ב, חלק חמישי, עמ' 481
- ^ יעל פרידסון, תלם יהב וקובי נחשוני, דרמה בבג"ץ: בוטל החוק שהעבירו החרדים לפטור מגיוס, באתר ynet, 12 בספטמבר 2017
בג"ץ 1877/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב־12 בספטמבר 2017 - ^ יוצא-צבא, אשה, שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות ביטחון, פטורה מחובת אותו שירות.
- ^ רותי סיני, "המבקר: שיעור הקצינות בצה"ל עדיין נמוך", וואלה!, 4.12.2006.
- ^ חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ב-2012
- ^ ליאב אורגד, "המיעוט הערבי בישראל וחובת שירות ביטחון" באתר האוניברסיטה הפתוחה
- ^ ד"ר משה ברנט, גיוס הערבים לצבא כאינטרס לאומי, באתר האוניברסיטה הפתוחה, 2012
- ^ נכון לשנת 2012; כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, שהוא 14,400.
34776265חוק שירות ביטחון