תצהיר
תצהיר הוא מסמך בכתב, שתוכנו מיועד להוות תחליף לעדות הנמסרת בבית המשפט. זהו אמצעי הוכחה משפטי, הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי כאשר עיקר השימוש בו הוא במישור האזרחי.
במקרים שבהם הדבר מותר, רשאי בעל דין בהליך משפטי להגיש את התצהיר במקום להביא את נותן התצהיר לעדות, וכך לחסוך מזמנו של נותן התצהיר. בעל הדין שכנגד יהיה רשאי לרוב לאחר מכן לחקור את המצהיר בחקירה נגדית.
תצהיר נחתם על ידי המצהיר, ואדם המוסמך לכך (כגון עורך דין) חייב לפגוש את המצהיר פנים אל פנים, ולאשר בשולי התצהיר שהוא מכיר את החותם באופן אישי או שזיהה את החותם על ידי תעודה מזהה. בנוסף המוסמך לכך צריך לאשר כי הוא הזהיר את החותם בדבר חובתו להצהיר את האמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק במידה והצהרתו איננה אמת.
אימות החתימה על התצהיר ייעשה באמצעות תעודה מזהה ואם מדובר בהיכרות אישית עם המצהיר ישנה אפשרות לאמת את חתימת המצהיר גם ללא תעודה מזהה.
סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971[1] קובע כי במקרה שאדם רשאי או נדרש להוכיח דבר כלשהו על ידי תצהיר בכתב, הרי שתצהיר כזה יהיה ראיה כשרה, וזאת לאחר שהמצהיר הוזהר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים בחוק אם לא יעשה כן. תחילה יש להזהיר את המצהיר, ודרישה זו מהותית-עניינית, כלומר המצהיר חייב להיות מוזהר על תוכן תצהירו. לאחר מכן, האזהרה תאושר על פני התצהיר בידי אחד מאלה: שופט; דיין בבית דין דתי; היועץ המשפטי לממשלה או פרקליטים; עורך דין; ראש רשות מקומית.
פקודת הראיות ג קובעת כי דין תצהיר כדין הצהרה בשבועה.
החותם על תצהיר שקר עובר עבירה, וכאשר תצהיר שקר מוגש לבית המשפט דינו כדין עדות שקר.
רשם או שופט של בית משפט השלום, רשאי להשביע אדם או לקבל ממנו תצהיר.
חובות המחתים על התצהיר וחובות המצהיר
האחריות לתוכן הדברים האמורים בתצהיר היא על המצהיר.
אחריות המחתים היא בזיהוי המצהיר והזהרתו בנוסח הקבוע על פי הדין. כאשר המחתים על התצהיר הוא עורך דין, הרי שעל פי כללי לשכת עורכי הדין, עליו להקפיד הקפדה יתרה על קיום הוראות החוק כלשונן, ועליו להזהיר ולזהות את המצהיר בעצמו, ואינו רשאי לעשות זאת באמצעות שלוח. נוסח האזהרה והאימות חייבים לתאר בדיוק את הפעולות של עורך הדין ולא את הפעולות שביצע אדם אחר.
כללי עריכת תצהיר
פקודת הראיות[2] קובעת כללים לכתיבת תצהיר:
- בתצהיר יפורשו שמו המלא של המצהיר, מספר ת.ז., עסקו או מקצועו ומענו.
- תצהיר יכול להיות ערוך בגוף ראשון או בגוף שלישי, וניתן לחלקו לסעיפים.
- כל שינוי, מחיקה, טשטוש שחלו בתצהיר, חייבים אישור בידי המצהיר.
- אם התצהיר אינו ניתן לקריאה או קשה לקריאה, ניתן לבקש שהתצהיר יכתב בשנית.
- המצהיר יחתום על התצהיר ואם אינו יכול לכתוב, יטביע את סימנו.
- בתצהיר יצוין מועד חתימתו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: תצהיר |
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
