חדר פלאות
בתקופת הרנסאנס באירופה חדר פלאות היה אוסף אנציקלופדי של חפצים ללא קיטלוג ברור, בתקופה בה גבולות הקטגוריות של עולמות התוכן טרם הובררו. על פי טרמינולוגיה בת-ימינו, החפצים בחדרי הפלאות כללו פריטים מעולם הטבע (לרבות זיופים), הגאולוגיה, האתנוגרפיה, הארכאולוגיה, שרידי קדושים דתיים והיסטוריים, עבודות אמנות ועתיקות.
בבעלותם של שליטים ואצילים היו חדרי פלאות מפורסמים ומתועדים. אוספים כאלו היו גם בבעלות אנשים ממעמד הסוחרים ומראשוני חוקרי המדע באירופה. חדרי הפלאות היו אבותיו של המוזיאון המודרני.
חדרי הפלאות שיקפו את רוח התקופה, את הגיוון והעושר באמנות ומדע הרנסאנס, החתירה להרחבת הידע, ותגליותיהם של מגלי הארצות. הם שימשו גם כסמל סטטוס לעושר הכלכלי והאינטלקטואלי של בעליהם.
חדר הפלאות נחשב כמיקרוקוסמוס או תיאטרון של העולם, תיאטרון זיכרון. חדר הפלאות הציג באופן סמלי את שליטת הפטרון בעולם, באמצעות העתק מיקרוסקופי שלו, בתוככי ביתו[1].
— Francesca Fiorani
על אודות האוסף של צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה ציין פיטר תומאס בתמציתיות: ”חדר הפלאות עצמו היווה צורת תעמולה.”[2]
אטימולוגיה
בשפות אירופאיות שונות שמו של האוסף היה Wunderkammer, מגרמנית - חדר פלאות. לעיתים תורגם שם זה לשפה המקומית (צרפתית, איטלקית). באנגלית היה השם המקובל "Cabinet of curiosities", הניתן לתרגום כ"חדר המוזרויות", "חדר הקוריוזים". המילה "קבינט" שימשה בזמנו במשמעות "חדר". במאה ה-17 באנגלית ובצרפתית משמעות המילה הייתה אוסף יצירות אמנות, ובכך נכללו גם פריטים מעוררי עניין אחרים. כיום משמשת במשמעויות: ארון; לשכה; גוף ייעוץ או קבלת החלטות ברשות המבצעת (כגון הקבינט המדיני-ביטחוני, קבינט ממשלת בריטניה, הקבינט של ארצות הברית).
היסטוריה
אירופה הקונטיננטלית
הסגנון הקלאסי של חדר הפלאות הופיע במאה ה-16, אם כי היו דוגמאות ראשוניות עוד קודם לכך. חדר הפלאות של רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" (שלט בין 1576–1612), שכן בפראג והיה ללא מתחרים מצפון לאלפים. הוא נועד לספק נחמה ומפלט להתבוננות[3] אך שימש גם להדגמת תפארתו ועוצמתו האימפריאליים, באמצעות הסידור הסמלי של התצוגה, שהוצגה בטקסיות בפני המבקרים - דיפלומטים ואילי הון[4]. גם לדודו של רודולף, פרדיננד השני, ארכידוכס אוסטריה, היה אוסף כזה, בדגש על ציורים של אנשים בעלי עיוותים מעניינים, שנותר שלם ברובו ומוצג כיום בחדר הפלאות והאמנויות בטירת אמברס, באינסברוק שבאוסטריה.
התיעוד המצויר הראשון של חדר פלאות מתחום ידיעת הטבע הוא תחריט בספר "Dell'Historia Naturale" (על ההיסטוריה של הטבע) מאת פרנטה אימפרטו, שיצא לאור בנאפולי ב-1599 (ראו משמאל). הציור שימש לתיקוף אמינותו של המחבר כמקור מידע בתחום ידיעת הטבע, על ידי הצגת ארונות הספרים שלו (בימין התמונה) כשעל מדפיהם כרכים רבים מוערמים בשכיבה זה על גבי זה, בסגנון ימי-ביניימי, או כששדרתם פונה מעלה, כדי להגן על דפי הספר מאבק. חלק מהספרים מייצגים ללא ספק את העשבייה שלו. על כל שטח התקרה הקמורה מאוחסנים דגים מיובשים, יונקים מפוחלצים, קונכיות מעניינות ותנין מפוחלץ התלוי ממרכז התקרה. אלמוגים מוצבים על מדפי הספרים. בשמאל התמונה, בחלק התחתון שורת ארונות מדפים, עם קופסאות של דגימות או צנצנות מכוסות. מעליהן ארונות שאת דלתותיהן ניתן לפתוח כלפי מטה, ובתוכם גומחות בהן הוצגו דגימות מינרלים. על הארונות מוצבות ציפורים מפוחלצות, כשמאחוריהן לוחות משובצים דגימות אבני שיש וישפה מלוטשות או תאים לדגימות.
שניים מחדרי הפלאות המפורסמים ביותר שתוארו במאה ה-17 היו אלו של אולה וורמס (אולאוס וורמיאוס) (1588–1654), רופא ואנטיקוריאט דני, ושל אתנסיוס קירכר (1602–1680), מלומד ישועי גרמני. חדרי הפלאות הללו היו עמוסים בעלי חיים מפוחלצים, קרניים, ניבים, גולגולות, מינרלים, כמו גם מגוון סוגים של חפצים מעשי ידי אדם מרתקים באותה מידה: פסלים מדהימים בעתיקותם, עדינותם או קטנותם; בובות מכניות מונעות על ידי מנגנון שעון; ופריטים אתנוגרפיים מאתרים אקזוטיים. חדרי הפלאות עירבו לעיתים מציאות ובדיה, לרבות יצורים הנראים מיתולוגיים. האוסף של וורמס כלל למשל שרך צמרירי שהוא שיער ככבשה סקיתית (צמח אגדתי שיוחס למרכז אסיה, ופריו הוא כבשה). מאידך הוא זיהה כי הקרן של חדשן חדקרן היא של לווייתן ולא של חדקרן אגדתי, כפי ששיערו רוב האספנים אשר הייתה ברשותם קרן כזו.
כאשר תמונות של תוכנם פורסמו, חדרי הפלאות פעלו בשירות הקדמה המדעית. הקטלוג של האוסף של וורמס, שפורסם ב-1655 בשם "Museum Wormian" עשה שימוש בפריטי האוסף כנקודת פתיחה לספקולציות של וורמס על פילוסופיה, מדע, ידיעת הטבע ועוד.
בשנת 1587 יעץ Gabriel Kaltemarckt לכריסטיאן הראשון מסקסוניה כי שלושה סוגי פריטים הכרחיים ליצירת חדר פלאות או אוסף אמנות: ראשית - פסלים וציורים; שנית - פריטים מסקרנים מהארץ ומחו"ל; שלישית - קרניים, ציפורניים, נוצות ושאר דברים המשתייכים לחיות מוזרות ומסקרנות[5]. כשאלברכט דירר ביקר בהולנד ב-1521, הוא שלח משם חזרה למינכן, מלבד יצירות אמנות גם קרניים, פיסת אלמוג, כמה סנפירי דגים גדולים, ונשק עץ מהודו המזרחית[6].
בציורו של פרנס פרנקן הצעיר "חדר אמנות ופלאות" מ-1636 (ראו משמאל), פינה בחדר מדגימה את טווח תחומי העניין שהכיל. ציורים על הקיר - החל בציורי נוף, ביניהם סצנה לאור ירח (סוגה בפני עצמה), המשך בפורטרטים וציור דתי ("סגידת האמגושים"), מעורבים בדגי ים טרופיים מיובשים ומחרוזת חרוזים מגולפים, כפי הנראה מענבר, שהינו גם פלא טבע וגם חפץ יקר ערך, לצד פסלים, הן קלאסיים והן דתיים. על השולחן מוצגים, בין קונכיות אקזוטיות ושן כריש, פורטרטים מיניאטוריים, אבני חן עם פנינים בקופסה מסקרנת בצורת תלתן ארבעה-עלים, רישומים או גילופי עץ בגוון ספיה בסגנון "קיארוסקורו", ציור טבע דומם, מטבעות ומדליות (כנראה יווניות ורומיות), מנורת שמן רומאית מטרקוטה, צלוחיות מעניינות וקערת פורצלן מתקופת שושלת מינג בכחול ולבן.
בעלות על חדר פלאות הוגבלה מטבע הדברים לאלו שיכלו להרשות לעצמם להקימם ולתחזקם. בפרט, מונרכים רבים פיתחו אוספים גדולים. אוסף כזה היו הסטודילו של פרנצ'סקו הראשון, הדוכס הגדול של טוסקנה הראשון מבית מדיצ'י. כזה היה גם האוסף של פרדריק השלישי מדנמרק, אשר הוסיף את האוסף של וורמס לאוספיו לאחר מותו של וורמס. דוגמה נוספת היא חדר הפלאות שיסד פטר הגדול בסנקט פטרבורג ב-1727. פריטים רבים שנאספו בו נקנו באמסטרדם מידי אלברטוס סבה (רוקח, זואולוג ואספן) ופרדריק ריוסח (בוטניסט ואנטומיסט). האוסף המדהים של האימפריה ההבסבורגית, לרבות פריטים אצטקים חשובים שביניהם כתר הנוצות של מונטזומה, מוצג כיום במוזיאון האתנולוגיה בווינה (בארמון הופבורג).
אוסף דומה בקנה מידה קטן יותר היה קומפלקס של ארונות תצוגה שיצר במאה ה-17 פיליפ היינהופר, סוחר, דיפלומט ואספן מאאוגסבורג. הארונות, שנבנו ממגוון חומרים אקזוטיים ויוקרתיים, כללו תכולה ופרטי עיצוב שנועדו לשקף את היקום כולו בקנה מידה מיניאטורי. דוגמה של תצוגה כזו, שנשמרה בצורה מיטבית, ניתנה ב-1632 כמתנה מהעיר אאוגסבורג לגוסטב השני אדולף, מלך שוודיה, ונמצאת כיום במוזיאון גוסטביאנום באופסלה.
על פי ניתוחו של היסטוריון האמנות הורסט ברדקמפ[7], סמיכותם הפיזית של חפצים כה נפרדים עודדה השוואה, מציאת אנלוגיות והקבלות, שעודדו שינוי תרבותי, מראיית עולם סטטית לתפיסה דינמית של עולם טבע משתנה תמידית, ופרספקטיבה היסטורית שהובילה במאה ה-17 לניצני תפיסה מדעית של המציאות.
דוגמה מאוחרת יותר לתצוגה של פריטים מן הטבע בסמיכות ליצירות אמנות ואומנות עשירות-פרטים, היא המוזיאון Grünes Gewölbe ("הקמרונות הירוקים") שנוסד על ידי אוגוסט השני בדרזדן ב-1723, על מנת להציג את חדר הפלאות שלו.
מיכאל ברנהרד ולנטיני, מלומד גרמני שהיה בעליו של חדר פלאות, פרסם ב-1714 עבודה מוזיאלית מוקדמת בשם "Museum Museorum" שתארה את כל חדרי הפלאות שהכיר עם קטלוגים של תוכנם.
אנגליה
חדר הפלאות הגדול הראשון שנפתח לציבור באנגליה, תמורת דמי כניסה סמליים, היה האוסף של משפחת טריידסקנט (Tradescant), שכונה "הקשת של טריידסקנט" והוצג בביתם בלונדון החל מסביבות 1630. האוסף כלל פריטים בוטניים, זואולוגיים (כגון דודו ממאוריציוס וארמדילו), פריטים מלאכותיים (כלי נשק, תלבושות, פריטי שנהב ובהט) ונדירים (יד של בתולת ים, ביצת דרקון, שתי נוצות מזנב עוף החול, פיסה מהצלב האמיתי, דם שירד כגשם). קטלוג של חדר הפלאות, "Musaeum Tradescantianum", פורסם ב-1656 במימון אליאס אשמול, עורך דין, כימאי, אנטיקווריאט, איש הבונים החופשיים, וחבר בחברה המלכותית, אשר התעניין באסטרולוגיה, אלכימיה ובוטניקה. אשמול רכש את האוסף ב-1659 וצרף אותו לאוסף כתבי היד שלו, בנושאי אסטרולוגיה, היסטוריה ורפואה. ב-1675 תרם את כל אוספיו וספרייתו לאוניברסיטת אוקספורד, והתנה את תרומתו בהקמת בניין מתאים לאוסף. על בסיס תרומתו הוקם מוזיאון אשמוליאן, המוזיאון האוניברסיטאי הראשון, אשר נפתח לציבור ב-1683.
סר הנס סלואן (1660–1753), היה רופא אנגלי, חבר בחברה המלכותית ומייסד המוזיאון הבריטי. הוא החל לאסוף צמחים באקראי תוך כדי לימודי הרפואה. ב-1687 הוצב כרופא הצי באזור ג'מייקה ובמשך חמישה עשר חודשים אסף וקיטלג צמחייה, בעלי חיים וחפצים מקומיים, ופרסם בעקבות כך שני כרכים על עולם הטבע בג'מייקה. הוא חזר לאנגליה ב-1689 עם מעל שמונה מאות פריטי צמחייה חיים בעשבייה, וניסה אף להביא עמו בעלי חיים (נחשים, תנין ואיגואנה) אך אלו מתו בדרך לאנגליה. סלואן קיטלג בקפידה את אוספיו, ואף השיג אוספים אחרים, שקנה או ניתנו לו במתנה. כך קיבל למשל אוסף צמחים במתנה מגנים בליידן. וויליאם צ'רלטון הוריש לו ב-1702 אוסף שכלל מגוון גדול של פריטי טבע ואמנות. סלואן רכש ב-1710 אוסף צמחייה מאפריקה, הודו סין ויפן. ב-1714 נמסר לו בירושה אוסף העשבייה של הדוכסית מארי סומרסט. מספר אוספי צמחים נוספים ממגוון אזורים בעולם נמסרו לו במהלך השנים. הוא השיג כ-350 פריטים מהאינדיאנים של צפון אמריקה, מהאינואיטים, מדרום אמריקה, מלפלנד, מסיביר, מהודו המזרחית ומאיי הודו המערבית, לרבות תשעה פריטים מג'מייקה. ”חשיבותם של פריטים אתנולוגים אלו הייתה בכך שיסדו תחום איסוף במוזיאון הבריטי, שעתיד היה להתרחב במהרה בעקבות מסעותיו של הקפטן ג'יימס קוק באוקיאניה ואוסטרליה והתרחבותה המהירה של האימפריה הבריטית”[8].
במותו ב-1753 הוריש סלואן את האוסף שלו, בן 337 הכרכים לאנגליה תמורת 20,000 לירות שטרלינג. ב-1759 נפתח לציבור המוזיאון הבריטי שנוסד מצירוף האוסף של סלואן והספרייה המלכותית של ג'ורג' השני, מלך בריטניה.
"גלריית הנאורות" במוזיאון הבריטי מדגימה את השפע והגיוון שהיה מנת חלקם של מוזיאונים עד אמצע המאה ה-18, תערובת של קונכיות, דגימות אבן ודגימות בוטניות עם מגוון יצירות אמנות וחפצים מעשי ידי אדם מכל העולם[9].
ארצות הברית
תומאס דנט מוטר (1811–1859) היה מחלוצי הכירורגיה הפלסטית בארצות הברית, התמחה בתיקון שפה וחך שסועים ורגל קלוטה. כתחביב אסף מוזרויות רפואיות, גידולים, פריטים אנטומים ופתולוגים, מרקחות רפואיות, דגמי שעווה, יציקות גבס ושרטוטים של עיוותים רפואיים. האוסף החל ככלי הדרכה לרופאים צעירים. לפני מותו ב-1859 הוא תרם 1,344 פריטים לקולג' האמריקאי לרופאים בפילדלפיה, יחד עם תרומה של 30,000 דולר לאחזקת והרחבת האוסף. אוסף מוטר צורף לאוסף של 92 פריטים פתולוגיים שנאספו על ידי ד"ר איזאק פאריש בין 1849–1852. מוזיאון מוטר החל לאסוף ציוד רפואי עתיק ב-1871, לרבות מזוודת הרופא של בנג'מין ראש (מהאבות המייסדים של ארצות הברית) וערכת התפירה של פלורנס נייטינגייל. ב-1874 רכש המוזיאון 100 גולגולות אדם מהאנטומאי והפרנולוג האוסטרי יוזף הירטל, גופה שכונתה "אשת הסבון" ואת מסכות המוות וכבדיהם המחוברים של התאומים הסיאמיים אנג וצ'אנג בנקר. ב-1893 קיבל המוזיאון את גידול הלסת של גרובר קליבלנד. מוזיאון מוטר הוא דוגמה מצוינת לחדר פלאות למוזריות רפואיות מהמאה ה-19[10][11].
חדר פלאות בתרבות ימינו
"מוזיאון הטכנולוגיה של תקופת היורה" בלוס אנג'לס, שנוסד ב-1988, מנסה ליצור מחדש באופן אנכרוניסטי את תחושת הפליאה שעוררו חדרי הפלאות. שם המוזיאון אינו מעיד כלל על תוכנו. אוסף המוזיאון, הכולל פריטי אמנות, מדע, היסטוריה ואתנוגרפיה וכן פריטים בלתי מקוטלגים, ותיאורי פריטים שאמינותם מוטלת בספק, מרמז לחדרי הפלאות ההיסטוריים[12].
הבית על הסלע בויסקונסין ניתן לתיוג כחדר פלאות מודרני, בעיקר אודות לתצוגת האוטומטונים.
"קבינט" הוא מגזין מברוקלין המתיימר להציג יצירות אמנות ותופעות תרבות בלתי קשורות לכאורה, ולחשוף את קשריהן ההדדיים באופנים שמעודדים סקרנות. שמו של המגזין ואופיו מרמזים לחדרי הפלאות.
הגלריה האיטלקית " Wunderkammern" (חדר פלאות, בגרמנית) עושה שימוש במושג חדר הפלאות על מנת לחקור כיצד פליאה באה לידי ביטוי בשיח האמנותי בימינו[13].
ב-2008 אוניברסיטת לידס באנגליה הציגה סיכום לתוכנית לתואר ראשון באמנות בשם "חדר פלאות", לחשיפת עבודות במגוון תחומי אמנות[14].
ישנם בלוגרים המתארים את הבלוג שלהם כחדר פלאות, אם מכיוון שהוא כולל בעיקר קישורים לדברים מעניינים או משום שהם משרים פליאה באופן דומה לחדרי הפלאות[15].
רוברט גהל מאוניברסיטת יוטה מתאר אתרי סרטונים כמו יו טיוב כחדרי פלאות מודרניים, אם כי קיימת הסכנה שיזוקקו למוסדות קפיטליסטיים, ”בדיוק כפי שאוצרים שהתמקצעו זיקקו במאה ה-18 את חדרי הפלאות למוזיאונים מודרניים”[16].
חדרי פלאות בישראל
בישראל קיים "חדר הפלאות על שם יצחק מובשוביץ". שנפתח בשנת 2016 בניצנה.
בספטמבר 2012 הוצגה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית התערוכה "חדרי הפלאות באמנות עכשווית - מהשתאות להתפכחות"[17]. בעוד חדרי הפלאות ההיסטוריים שיקפו את רוח זמנם, את הצימאון לידע ואת מסעות הגילוי של תקופתם, יצירות האמנות של ימינו משקפות את השינויים שחלו בעולם ובתפיסתנו את העולם. על פי אתר התערוכה: ”העבודות בתערוכה בוחנות את הפלאי במבט ביקורתי ומסיטות את רגש ההשתאות של המבקר אל תחושה של התפכחות ומפח נפש”.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Francesca Fiorani, reviewing Bredecamp 1995 in Renaissance Quarterly 51.1 (Spring 1998:268-270) p 268
- ^ Thomas, "Charles I of England: The tragedy of Absolutism", A.G. Dickens, ed. The Courts of Europe (London) 1977:201
- ^ R.J.W. Evans, Rudolf II and His World: A Study in Intellectual History (Oxford) 1973
- ^ Thomas DaCosta Kaufmann, "Remarks on the Collections of Rudolf II: The Kunstkammer as a Form of Representatio", Art Journal 38.1 (Autumn 1978:22-28).
- ^ B. Gutfleish and J. Menzhausen, "How a Kunstkammer should be formed", Journal of the History of Collections, 1989 Vol I: p. 11.
- ^ A Hyatt Mayor, Prints and People, Metropolitan Museum of Art/Princeton, 1971, nos 48.מסת"ב 0-691-00326-2
- ^ (Bredekamp 1995)
- ^ Alexander, Edward P. Museum Masters: Their Museums and Their Influence, (Walnut Creek, London, New Delhi: AltaMira Press, 1995),31
- ^ Enlightenment, באתר המוזיאון הבריטי
- ^ The Mütter Museum
- ^ The Mütter Museum of the College of Physicians of Philadelphia
- ^ אתר מוזיאון הטכנולוגיה של תקופת היורה
- ^ about WK
- ^ Wunderkammer - BBC
- ^ Weblog modern equivalent of a Wunderkammer
- ^ ROBERT W. GEHL ,"YouTube as Archive: Who will curate this digital wunderkammer?" International Journal of Cultural Studies, 12.1: 43-60. Published, 01/01/2009.
- ^ חדרי הפלאות באמנות עכשווית - מהשתאות להתפכחות
