שרידי "קדושים"

שרידי "קדושים" (בלטינית: Reliquiae = רליקוויה, ביוונית: λείψανα = ליפסנה, בבולגרית: Мощи = מושטי) הוא כינוי כללי המציין חלקי גוף או חפצים אישיים של "אנשי-מופת", אשר בדתות מסוימות מיוחסים להם כוחות על טבעיים והם משומרים בקפדנות ולעיתים קרובות מוצגים לראווה. הדוגמאות המוכרות ביותר לשרידי "קדושים" ולשימוש פולחני בהם הוא בנצרות (לדוגמה, הסנדלים של אותו האיש), אבל המנהג קיים גם בדתות רבות אחרות. בלטינית נקראים שרידי ה"קדושים" Reliquiae, כלומר "[דברים] שנותרו מאחור", וממנה התגלגלה המילה ללשונות רבות אחרות. כלי קיבול לשימור והצגת שרידי "קדושים" נקרא רליקוויאריום.

בתקופה הקלאסית

ביוון העתיקה היו ערים ומקדשים שטענו כי יש ברשותם שרידים של גיבורים נערצים - גם אם לא הוצגו ברבים - כחלק מפולחן גיבורים. חפצים אחרים המקושרים לגיבור המת כן הוצגו במקדשים - רמחים, מגינים וכלי נשק אחרים, כרכרות, כלי שיט או גליפי-חרטום, רהיטים כגון כיסאות וטריפוסים, וכן פריטי לבוש. מקדש לֶאוּקִיפִּידֶס בספרטה אף טען כי נמצאת ברשותו הביצה שהטילה לדה.

בניגוד לשרידי "קדושים" נוצריים, עצמותיהם לא נחשבו כניחנות בכוחות מיוחדים, למעט כמה יוצאי דופן כגון כתפו של פלופס שנשמרה באולימפיה. לא יוחסו להן כוחות ריפוי או עשיית ניסים, אבל נוכחותן נחשבה כמגינה על העיר, כשם שאמרו שקברו של אדיפוס מגן על אתונה.