ענבר
עִנְבָּר היא אבן חן הנוצרת מהתאבנות שרף עצים מסוימים במעבה האדמה. היא שייכת לקבוצת אבני החן הנדירה יותר – אבנים ממקור ביולוגי (בדומה לפנינים) ולא ממקור מינרלי. מקורות הענבר הם מחצבים, בעיקר באזור הים הבלטי ולחוף נהר הדנובה, שם ידעו על מציאת ענבר כבר בימי קדם, אך גם במקומות רבים נוספים.
הענבר רך יחסית ונוח לעיבוד והאדם השתמש בו למטרות שונות כבר בימי קדם ועדות לכך הם תכשיטי ענבר בני אלפי שנים, שנמצאו במצרים ובאתר ארכאולוגי בריטי נמצאו עיבודים של ענבר מלפני אלפי שנים[1]. הענבר, בצורת אבקה, שימש גם כקטורת, ברפואה העממית ולקישוט. הענבר חשוב למדע, גם בגלל מגוון רחב של חרקים וחלקי צמחים כלואים בתוכו, שיכולים לספר לנו על העולם שהתקיים בשעה שהם נלכדו בשרף העצים, שהתאבן.
הענבר נפוץ מאוד בחוף הים הבלטי, בקרקעית הים ובקרקע של החוף. בעבר הפיקו את הענבר באזור זה והעבירו אותו לאימפריה הרומית, שם היה הביקוש. הדרך בה הובל הענבר כונתה דרך הענבר. גם בתקופה המודרנית אזור גדנסק וסביבתו נחשבים לבירת מחצבי הענבר ובעיר יש מסחר ער בענבר וגם מוזיאון הענבר של גדנסק[2].
אטימולוגיה והיסטוריה
המילה היוונית העתיקה לענבר היא ήλεκτρον - אלקטרון, שניתן לתרגמה כ"זהב בהיר". המילה מקורה בשפה הקדומה ההודו-אירופית ומשמעותה "בהיר, מבריק, קורן". בימי קדם, בבתי האצולה היוונים, הענבר שימש כמברשת בגדים, החלקת ענבר על הבדים טען אותו בחשמל סטטי ומשך את חלקיקי האבק. בניסוי מפורסם, המיוחס לתאלס היווני, משפשפים פיסת צמר בענבר ויוצרים חשמל סטטי[3]. ביוון העתיקה הענבר כונה גם בשם "לינצ'ירוס", כנראה משום שחשבו, שמקורו בשתן הלינקס. מנגד יש גם טיעונים לכך שמדובר בשיבוש שמם של תושבי ליגוריה, שהיו הסוחרים בענבר.
באימפריה הרומית כינו את האבן בשם electrum, שנגזר מהשם היווני או בשם succus שפירושו מיץ, תמצית נוזלית המופקת מצמחים. שמות נוספים, ששימשו בלטינית הם לאפיס ארדנס (אבן בוערת) וליגוריום. השם הערבי كهرمان הוא ענבר וממנו נגזרו שמותיו בשפות נוספות, Ambre בצרפתית, Ambra באיטלקית, Ámbar בספרדית. לדברי טקיטוס השם הגרמני הקדום של הענבר היה גלסום, מילה ממנה נגזרה המילה לזכוכית. השם הגרמני הנוכחי לענבר הוא Bernstein ושמות דומים יש בפולנית, Bursztyn ובאוקראינית, Бурштин. שמות אלה, ברנשטיין ובורשטין, היו לשמות משפחה נפוצים בין יהודים אשכנזים, במיוחד בין החיים באזורי כריית הענבר, על חופי הים הבלטי. עם תחילת המגמה של עברות השמות, ברבע האחרון של המאה ה-19, אפשר לפגוש שם כמו "עקיבא חשמל" כתב של עיתון המליץ ובמאמר של אותו עיתון מזכירים ש"אדמת פולין מלאה במינרלים כגון חשמל (בורשטין)"[4]. מאוחר יותר עברות השמות האלה פנה לשם ענבר.
בתרגום השבעים, תרגם את המילה "חשמל" בפסוק ”ומתוכה כעין החשמל מתוך האש” (יחזקאל, א', ד') ל-ήλεκτρον (אלקטרון)[5], ומעריכים כי הכוונה לענבר.
תפוצת הענבר
ידוע על כ-200 מקומות בהם נמצא ענבר ומספר המקומות רק גדל עם הזמן עם מציאת מרבצים חדשים. מרבצים אזוריים יצרו שמות גאוגרפיים לענבר, יש ענבר בלטי המכונה succinit, ענבר סיציליאני המכונה simetit, ענבר רומני המכונה רומניט, ענבר מיאנמרי המכונה בורמיט, ענבר הונגרי המכונה ajkait, ענבר מוראבי המכונה valchovit, ענבר ביטרפלדר, ענבר רובנו (אוקראיני), ענבר דומיניקני, ענבר לבנוני ועוד[6]. הענבר המופק במקומות שונים יכול להיות דומה וענבר המופק במקום אחד יכול להיות מכמה סוגים. ברומניה מופק סוג ענבר דומה מאוד לענבר המופק באי סחלין, הרחק מאוד מרומניה.
הרכב ותכונות
חומרים מסוימים, למשל צמר, נטענים במטען חשמלי כאשר משפשפים אותם בענבר. היוונים הקדמונים שמו לב לתופעה זו, ועל פי השם היווני לענבר, "אלקטרון", כונתה התופעה החשמלית[7].
בתרבות ובאמנות
בספר פארק היורה, מאת מייקל קרייטון, מדענים מפיקים חומר גנטי של דינוזאורים מתוך חרקים, שעקצו דינוזאורים ולאחר מכן נלכדו בשרף עצים, שהפך לענבר. על בסיס הספר הופק הסרט פארק היורה ובהמשך סדרת הסרטים עולם היורה.
בטרילוגיה "חומריו האפלים" מתואר יקום מקביל בו השם "ענבר" משמעותו חשמל והשם "חשמל" משמעותו ענבר. החשמל והענבר מהווים מוטיבים חוזרים ביצירה.
הענבר שימש ליצירת חפצי אמנות וחפצי פולחן דתיים, מחרוזות תפילה, תכשיטים שונים ועוד.
קופאל
קופאל הוא שם קולקטיבי עבור שרפי עצים ממקורות בוטניים שונים, המשמשים כקטורת ולצבעים ולכה באיכות גבוהה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ענבר |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שרף |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ענבר |
- ענבר, באתר מכון היהלומים הישראלי
- גלריית תמונות של ענבר
- ענבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
ענבר33273204Q25381