תחריט
תחריט הוא טכניקה של דפוס שקע. בשפות זרות, כדוגמת האנגלית, משמש המונח "תחריט" (Engraving) גם לתיאור עיטורים החרוטים על גבי עצמים וחומרים שונים, בדומה לתבליט שטוח.
ההיסטוריה של התחריט
במשך אלפי שנים שימש התחריט כשיטה לעיטור חפצי־נוי, כגון תכשיטים וחפצי מתכת אחרים. הניסיון של צורפים וחרשי מתכת בעיצוב אמנותי הוביל אמנים לפיתוח טכניקות חריתה מדויקות יותר. השימוש בתחריט על לוחות נחושת החל בגרמניה ובאיטליה במחצית המאה ה-15. למעשה, לרבים מאמני התחריט המוקדמים היה ניסיון בצורפות. תקופת השיא של התחריט הייתה בין השנים 1470 ל-1530, שבהן פעלו אמנים כגון אלברכט דירר, לוקס ואן ליידן (Lucas van Leiden) ואחרים.
לאחר תקופה זו החלה טכניקת התצריב לדחוק את מקומו של התחריט, בעיקר בשל העובדה כי לימוד טכניקה זו הוא פשוט יותר. אמנים רבים, כדוגמת רמברנדט, שילבו ביצירותיהם את שתי הטכניקות.
טכניקת יצירת תחריט מודפס
התחריט נוצר על ידי חריתה של דימוי על גבי לוח הדפסה. לוח ההדפסה המסורתי עשוי בדרך כלל מנחושת. החריתה נעשית בעזרת מכשיר חד הנקרא חֶרֶט (Burin), שבעזרתו חורצים את לוח ההדפסה. בתהליך ההדפסה נמרח צבע מיוחד על לוח ההדפסה. בתהליך של ניקוי מוסר הצבע כך שנשאר רק הצבע שבין החריצים. בעזרת מכבש דפוס מצמידים נייר אל לוח ההדפסה, כך שהצבע שבתוך חריצי הלוח מועבר אל גיליון הנייר.
ישנם כמה סוגים שונים של חרטים המשמשים ליצירת הדימוי המודפס. ישנם חרטים שחודם הוא בעל זווית נטוייה (angle tint tool). חרטים אלו יוצרים קו מעוקל מעט, אך בעל חדות. חרטים אחרים, המכונים "פלורנטינים" (Florentine), הם בעלי חוד ישר ומחורץ היכול לייצר מספר קווים בחריצה אחת. כלי זה משמש למילוי אזורים גדולים.
למרות אופיו הקווי והשטוח של הדימוי המופק בתהליך ההדפסה, ניתן להגיע לגוונים שונים של הצבע המודפס. דבר זה נעשה על ידי גילופו של לוח ההדפסה בגבהים שונים. שקע עמוק משמעו יותר צבע, כלומר הדפסה כהה יותר, ואילו שקע רדוד יותר יוצר גוון בהיר יותר. נפח נהוג ליצור על ידי שימוש ברשתות של קווים שתי וערב, המאפשרות להגיע לרמות כהות שונות.
חרטים מודרניים עובדים על עץ, שאינו מצריך שימוש בכימיקלים, במיוחד עצי פרי רכים כגון זית. לשם כך יש מגוון של כלים שיוצרים חיתוכים שונים ומאפשרים את כל גוני האפור בין הלבן לשחור.
ראו גם
קישורים חיצוניים
