אתנסיוס קירכר

אתנסיוס קירכר

אתנסיוס קירכר, איור של Cornelis Bloemaert, ‏2 במאי 1665
לידה	2 במאי 1602
פטירה	27 בנובמבר 1680 (בגיל 78)
ענף מדעי	מחקרים אוריינטלים, גאולוגיה ורפואה
מקום מגורים	גרמניה, איטליה
תרומות עיקריות
(Oedipus Aegyptiacus (1652-1654 מחקר מקיף על אגיפטולוגיה ודת השוואתית

אתנסיוס קירכר (2 במאי 1602 או 1601 – 27 בנובמבר 1680) היה מלומד ואיש אשכולות ישועי גרמני אשר פרסם עבודות רבות, החשובות שבהן הן אלו שעסקו במחקרים אוריינטלים, גאולוגיה ורפואה. קירכר הושווה ללאונרדו דה וינצ'י במבחינת ההיקף העצום של תחומי העניין שלו, וזכה לכינוי "מאסטר של מאה אמנויות".

ביוגרפיה

קירכר נולד ב-2 במאי בשנת 1602 או 1601 (הוא עצמו לא ידע) בגייזה, הסמוכה לפולדה שבהסן, גרמניה. ממקום הולדתו הוא לקח את הכינויים בוכו, בוכוניוס, ופולדנוס אשר הוא לפעמים הוסיף לשמו.

בגיל 13-14 הצטרף לבית הספר הישועי שבפולדה, ואחר כך לסמינר לכמרים. בנוסף למד אודות התפרצויות געשיות וסלעים. כמו כן למד עברית על ידי רב.

בשנת 1628 הוא הפך לפרופסור באוניברסיטת וירצבורג וכן הצטרף לשורות הכמורה. את ספרו הראשון (אודות מגנטיות) הוא פרסם בשנת 1631. באותה שנה, בעקבות מלחמת שלושים השנים הוא עזב את גרמניה, ועבר לאוניברסיטת אביניון בצרפת. לאחר שנתיים, הוא הוזמן לווינה על ידי פרדיננד השני כדי לסייע ליוהנס קפלר כמתמטיקאי.

לבסוף, עקב טביעת ספינתו הוא הגיע לרומא שם השתקע, ושימש כפרופסור של האוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית לפיזיקה ולשפות מזרחיות.

עבודתו

קירכר היה מפענח ההירוגליפים המפורסם ביותר של תקופתו. למרות שנכשל בפיענוח הכתב משום שייחס לסימנים הוראות מיסיטיות אשר מנעו ממנו את הצלחת הפיענוח. מחקרו על הירוגליפים מצריים קבע את הקשר הלשוני ביניהם לבין השפה המצרית העתיקה קופטית, ועל כן הוא נחשב למייסד האגיפטולוגיה. קירכר היה מרותק מסינולוגיה, וכתב אנציקלופדיה על סין.

עבודתו של קירכר בגאולוגיה כללה מחקרים על הרי געש ומאובנים. כאחד האנשים הראשונים שצפו במיקרובים באמצעות מיקרוסקופ. הוא הקדים את זמנו בכך שהציע שמגפה נגרמה בגלל מיקרואוגניזמים מזהמים ואף הציע דרכים אפקטיביות למנוע את התפשטות המגפה. קירכר גילה עניין רב בטכנולוגיה והמצאות מכניות ואחרות מיוחסות לו, בין השאר מיוחס לו המצאת השעון המגנטי הראשון, מספר אוטומציות והמגאפון הראשון. בטעות מיוחסת לו ההמצאה של פנס הקסם, אף על פי שהוא ביצע מחקר על עקרונות הנושא בחיבורו Ars Magna Lucis et Umbrae.

חיבוריו בפילוסופיה נזנחו במהלך המאה ה-20, עם עליית קרנה של הרציונליזם של רנה דקארט. במהלך המאה ה-21 הם זכו לעדנה. הפילוסוף אדוארד וו. שמידט כינה אותו כ"אחרון אנשי האשכולות".

קירכר פרסם מספר רב של עבודות חשובות בתחומים רבים, כגון אגיפטולוגיה, גאולוגיה ותאוריה מוזיקלית. הגישה הסינקרטית שלו לא אפשרה כלל קיום גבולות שכיום נראים קונבנציאליים: חיבורו Magnes, למשל, הוא לכאורה דיון על במגנטיות, אבל הוא גם חוקר צורות אחרות של משיכה כמו כבידה ואהבה. אולי עבודתו הידועה ביותר של קירכר כיום היא (Oedipus Aegyptiacus (1652-1654 מחקר מקיף על אגיפטולוגיה ודת השוואתית.

לקריאה נוספת

• Umberto Eco: Serendipities: Language and Lunacy. Columbia University Press (1998). מסת"ב 0-231-11134-7.
• John Edward Fletcher: A brief survey of the unpublished correspondence of Athanasius Kircher S J. (1602–80), in: Manuscripta, XIII, St. Louis, 1969, pp. 150–60.
• Fletcher, John E. A Study of the Life and Works of Athanasius Kircher, ‘Germanus Incredibilis’. Edited by Elizabeth Fletcher. Brill Publications, Amsterdam, 2011. מסת"ב 978-90-04-20712-7
• Paula Findlen: Athanasius Kircher: The Last Man Who Knew Everything. New York, Routledge, 2004. מסת"ב 0-415-94016-8
• John Edward Fletcher: Johann Marcus Marci writes to Athanasius Kircher. Janus, Leyden, LIX (1972), pp. 97–118
• John Edward Fletcher: Athanasius Kircher und seine Beziehungen zum gelehrten Europa seiner Zeit Wolfenbütteler Arbeiten zur Barockforschung, Band 17, 1988.
• John Edward Fletcher: Athanasius Kircher : A Man Under Pressure. 1988
• John Edward Fletcher: Athanasius Kircher And Duke August Of Brunswick-Lüneberg : A Chronicle Of Friendship. 1988
• John Edward Fletcher: Athanasius Kircher And His Correspondence. 1988
• Edward Chaney: "Roma Britannica and the Cultural Memory of Egypt: Lord Arundel and the Obelisk of Domitian", in Roma Britannica: Art Patronage and Cultural Exchange in Eighteenth-Century Rome, eds. D. Marshall, K. Wolfe and S. Russell, British School at Rome, 2011, pp. 147–70
• Godwin, Joscelyn: Athanasius Kircher's Theatre of the World: The Life and Work of the Last Man to Search for Universal Knowledge. Inner Traditions (2009). מסת"ב 978-1-59477-329-7
• Michael John Gorman, Between the Demonic and the Miraculous: Athanasius Kircher and the Baroque Culture of Machines, unabridged version of essay published in The Great Art of Knowing: The Baroque Encyclopedia of Athanasius Kircher, ed. Daniel Stolzenberg, Stanford: Stanford University Libraries, 2001, pp. 59–70
• Michael John Gorman, The Angel and the Compass: Athanasius Kircher's Magnetic Geography, in Paula Findlen, ed., Athanasius Kircher: The Last Man Who Knew Everything, New York, Routledge, 2004, pp. 229–249
• Caterina Marrone, I geroglifici fantastici di Athanasius Kircher,Viterbo: Nuovi Equilibri, 2002, pp. 166, מסת"ב 88-7226-653-X.
• Caterina Marrone, Le lingue utopiche,Viterbo: Nuovi Equilibri, 2004 [1995], pp. 338 מסת"ב 88-7226-815-X.
• Schmidt, Edward W. :The Last Renaissance Man: Athanasius Kircher, SJ. Company: The World of Jesuits and Their Friends. 19(2), Winter 2001–2002.
• Jean-Pierre Thiollet, Je m'appelle Byblos, Paris, H & D, 2005 (p. 254). מסת"ב 978-2-914266-04-8
• Cybèle Varela: Ad Sidera per Athanasius Kircher. Rome, Gangemi, 2008. מסת"ב 978-88-492-1416-1
• Zielinski, Siegfried. Deep Time of the Media. The MIT Press (April 30, 2008) מסת"ב 978-0-262-74032-6. p. 113-157.
• Giunia Totaro, L'autobiographie d'Athanasius Kircher. L'écriture d'un jésuite entre vérité et invention au seuil de l'œuvre. Introduction et traduction française et italienne, Bern: Peter Lang 2009, p. 430 מסת"ב 978-3-03911-793-2.
• Tiziana Pangrazi, La Musurgia Universalis di Athanasius Kircher, Firenze: Olschki 2009, pp. 206, מסת"ב 978-88-222-5886-1