זלמן בן-טובים

זלמן בן טובים

תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

זלמן בן-טובים (י"ח בשבט תרל"ו, 1876, ביאליסטוק – ג' באדר א' תשי"ז, 4 בפברואר 1957, ירושלים) היה עיתונאי, עסקן ציבור ומראשוני המורים העבריים בארץ ישראל, איש ירושלים.

ביוגרפיה

בן-טובים נולד באביב 1876 בביאליסטוק, השני משמונה ילדים, בנם של שיינה חיה לבית רודובסקי והעסקן יצחק אייזיק בן טובים. אמו הייתה ילידת העיר, ואביו היה יליד העיירה ראסיין שבליטא, בנו של הרב שלמה זלמן בֶּנדֶט (בענדעט), רב מטעם בביאליסטוק, ונכדו של ר' שמואל חסיד מראסיין (שהיה חותנו של רבי מנחם מנדל, מתלמידי הגאון מווילנה, בעל "תמים יחדיו" ומגיד מישרים בקהילת פּוֹנֵיבֵז'). כשבגר אביו עברת את שם משפחתו ל"בן-טובים".

אביו היה מחובבי ציון ועוזרו של הרב שמואל מוהליבר, וחבר "בני משה", ובן-טובים התחנך מילדותו לערכי הציונות. התחנך בחדרים ובישיבה, ולמד לימודי חול ושפות אצל מורים פרטיים.

בשנת 1890, משהכירה ממשלת רוסיה ב"חובבי ציון" והתירה להם לפעול למען יישוב ארץ ישראל באמצעות הוועד האודיסאי ("החברה לתמיכת יהודים עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה ובארץ ישראל"), עלה אביו לארץ והתמנה כחבר הוועד הפועל של חובבי ציון ביפו. בחודש כסלו תרנ"א (1891), כשהיה בן-טובים בן 15, הצטרפה המשפחה לאביו והתיישבה ביפו. בן-טובים למד בישיבה הקטנה של הרב נפתלי הרץ הלוי, הרב האשכנזי של יפו והמושבות, וכן אצל הדיין ר' יחיאל מיכל הורוויץ, ובנוסף השתלם בשפות ובמדעים. כבר בגיל צעיר החל לגלות מעורבות בשאלות המעסיקות את העם היהודי. בשנת 1894, בטרם מלאו לו 18, החל לכתוב מאמרים לעיתון "הצפירה". קנה לעצמו שם כסופר מעולה, ומאז נעשה לעיתונאי בעיתוני הארץ והעולם, וכתב בקביעות ב"הצפירה", בעיתונים "חבצלת", "השקפה", "החרות", "המוריה", "דואר היום" ו"העולם", באלמנך "לוח ארץ ישראל" של אברהם משה לוּנְץ, וכן בעיתונים היידיים בניו יורק "מאָרגן זשורנאַל" ו"דער אַמעריקאַנער". על מאמריו חתם בשמו, ולעיתים בשמות העט 'ז. בן יצחק' (שם אביו), 'אבי צבי' (שם בכורו) ו-'איש יהודי'.

בשנת 1896 (תרנ"ז) התמנה כמורה בבית הספר של פקידות הברון רוטשילד במושבה עקרון (לימים מזכרת בתיה), ולימד בו כשלוש שנים. כאשר עברה משפחתו לירושלים בעקבות אביו, שהתמנה כחבר הנהלת בית הורים בעיר, הצטרף אליהם ומאז התגורר בירושלים כל ימיו, עבד כמורה ומנהל ושלח ידו בעסקנות ציבורית. תחילה כיהן כמורה בבית חינוך עיוורים, לאחר מכן היה מנהל בתלמוד תורה של עדת הבוכרים, מורה בבית הספר לבנות של חברת "עזרה" ובבית הספר "תחכמוני", מורה ומ"מ מנהל בבית הספר לבנות של "המזרחי", וכן בתלמוד תורה מזרחי ובתלמוד תורה של הספרדים, עד פרישתו.

במקביל פעל להפצת הלשון העברית ולקידום ההתיישבות והחקלאות בארץ. היה ממייסדי "המזרחי" בירושלים, פעיל בארגון הסתדרות המורים בעיר, מזכיר חברת "יישוב ארץ הקודש" שהקימו צעירי היישוב הישן במטרה לעודד את בני העיר לעבור למושבות ולעזור בחקלאות, מזכיר אגודת "בני ישראל" למלחמה במיסיון הנוצרי, ופעיל אגודת "אחווה" וממייסדי לשכתה ביפו.

משפחתו

בן-טובים היה נשוי לדבורה לבית יֶרוּזלמינסקי מקלווריה, פלך סובאלק (אחי-אמהּ היה הרב טבלי רוזנטל, ודודה-רבא היה ר' עזריאל אריה לייב (לייבל'ה) רקובסקי, מחבר פירוש "שלמה משנתו" למסכת ברכות. היה אב לחמישה: ד"ר צבי בן-טובים (רופא באנגליה), ד"ר פועה מנצ'ל (מחנכת, מייסדת החינוך התיכוני המקיף בישראל, ואשתו של המחנך יוסף מנצ'ל), חנה אבני, נח עמינדב (עורך דין באנגליה), ורות גורדון (אשתו של הרב מאיר גורדון בלונדון).

בנה של בתו פועה היה הארכאולוג אהוד נצר.

גרושתו של בנו נח, צילה לבית סגל, נישאה לבנציון נתניהו, והיא אמו של בנימין נתניהו.

אחיו הצעיר של בן-טובים, ברוך בן-טובים, היה מנהל בבנק אַפַּ"ק (בנק אנגלו-פלשתינה) ופעיל ציבור.

זלמן בן-טובים נפטר בראשית חודש פברואר 1957 בשיבה טובה, בגיל 81. נקבר בבית הקברות סנהדריה. פרקי זיכרונות מתולדות היישוב וירושלים בפרט לאורך תקופה של כחצי מאה נותרו בכתב ידו.

לקריאה נוספת

• "זלמן בן־טובים", בתוך: יפה ברלוביץ (אספה וערכה), אעברה נא בארץ: מסעות בארץ ישראל של אנשי העלייה הראשונה; ההדיר רחבעם זאבי,‫ תל אביב: משרד הביטחון, תשנ"ב 1992, עמ' 217.

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "זלמן בן-טובים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 614
• זלמן בן-טובים, דבר, 5 בפברואר 1957 (נקרולוג)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23469702זלמן בן-טובים