אגודת אחוה
אגודת אחוה העולמית היא אגודת סתרים חרדית שנוסדה בשנת תרנ"ה (1895) ומטרתה עזרה הדדית וקיום ממשי של מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
מקום מושב הלשכה העולמית הראשית היה בתחילה ונשאר עד היום בירושלים.
הקמת האגודה
במרוצת המאה ה-19 התחוללו תמורות רבות ביישוב היהודי בארץ ישראל, חלקן בעקבות התפתחות המדע, התחבורה, התיעוש והפוליטיקה העולמית, וחלקן בשל התגברות עלייתם של יהודים לארץ והתגוונות צורות התעסוקה שלהם. רוב היישוב התגורר ברובע היהודי בירושלים, המסחר היה דל ומצומצם מאד ורוב אנשי היישוב התקיימו על כספי החלוקה, נדבות שנשלחו מחו"ל וחולקו באופן לא שווה בין חברי הקהילות. יהודי הארץ ראו עצמם ראויים לכספי "החלוקה", בשל ישיבתם בארץ, עיסוקם הרוחני בלימוד התורה, ובשל תפילותיהם לשלום כל עם ישראל, שבכך, להשקפתם, הם מקרבים את הגאולה.
הסוציולוג מנחם פרידמן, תיאר את התפיסה הרווחת באשר לכספי החלוקה: "היישוב הישן התבסס על התפיסה המסורתית שראתה ביישובה של ארץ-ישראל ערך דתי-רוחני לעם היהודי בכללו. ערך זה הוא פועל יוצא מתפיסת היסוד של המסורת היהודית, על כל מרכיביה, ביחס לקשר שבין העם היהודי וארצו. יישוב ארץ ישראל נקשר ליישוב המייחד את עצמו למלא תפקיד דתי-רוחני - לימוד תורה ותפילה, ודורש מן הגולה היהודית לקיימו מבחינה כלכלית. ספרות ההלכה והמדרש נתנה ביסוס מלא ליחסי הגומלין המיוחדים במינם שבין הגולה וארץ ישראל. על-פי תפיסה זו הגולה אמורה לספק את הצרכים הכלכליים-פיזיים ואילו היישוב בארץ-ישראל אמור להקדיש את עצמו לקיומם של הערכים המרכזיים של החברה היהודית-מסורתית - תפילה ולימוד תורה בארץ הקודש ולתרום בכך לקיומה ולרווחתה של הגולה. עקרונית, לא ראו עצמם בני היישוב הישן כאוכלי לחם חסד, אלא כזכאים לקבל תגמול במערכת חליפין".
בשנות השבעים, כאשר גדל היישוב והמוסדות הקיימים התקשו לכלכל אותו, התעוררו הצעירים שמאסו בחיים התלויים בנדבות והחליטו לקום ולהקים את פתח תקווה, המושבה היהודית החקלאית הראשונה בארץ ישראל, במטרה לפרנס את עצמם בכבוד ולא להזדקק למתנות בשר ודם. לאחר מכן התגברה היציאה מן החומות, הוקמו שכונות חדשות בקרקעות במערב ירושלים, והוכנו תוכניות מרחיקות לכת במושגי הזמן ברחבי הארץ. רבים חיפשו דרך לאורח חיים עצמאי ויצרני, פרנסה מחקלאות ועבודת כפיים, אך מקימי השכונות החדשות והמושבות נאלצו להתגבר על התנגדות עזה של מנהיגים וקובעי דעת קהל בחברה היישובית דאז. אט אט התגברה הבנייה היהודית בשכונות החדשות שנבנו מחוץ לחומות. היוצאים התגברו על ההתנגדות, בעיות הבטחון וקשיי המימון והצליחו לארגן קבוצות גדולות יחסית להתיישבות החדשה והקימו גם בתי עסק למלאכה ולתעשייה זעירה.
באותה תקופה, בה שררה שנאה וקנאה ביישוב היהודי בין הכוללים והפלגים השונים ותומכיהם, קמה בירושלים הלשכה הראשונה של אגודת אחוה במטרה לאחד את עם ישראל, לפתח את ההשכלה, לשפר את מוסר העם ולעזור לנזקקים. בין השאר ביקשה האגודה לעזור לחברים, שנקראים "אחים", החלשים מבחינה כלכלית. העזרה כללה סיוע במציאת עבודה ובמתן אשראי.
כדי שלא להרגיז את עסקני היישוב, שהביטו בחשדנות על כל התארגנות, הוקמה האגודה כאגודה סודית. למרות זאת, לאחר שלושה חודשים קיום האגודה דלף, והעסקנים פנו אל המהרי"ל דיסקין בטענה כי מדובר בכת חדשה בסגנון שבתאי צבי ויעקב פרנק. חברי האגודה מיהרו לפנות אל רבי שמואל סלנט שהכיר את משפחותיהם, ותגובתו היתה: "ילדי, אני יודע את כל אחד מכם ואני מכיר גם את הוריכם המפורסמים לשלומי אמוני ישראל, בטוח אני שלא תצא חס ושלום תקלה תחת ידכם. רחש ליבכם דבר טוב, ואת מחשבתכם הטובה הוצאתם לפעולה. אמנם פעולתכם היא חדשה בארצנו הקדושה, אבל מעשי מתנגדיכם אשר מטבעם להביט בעין רעה על כל דבר נוצר, הם דבר שאינו חדש אצלנו. אל תראו ואל תפחדו, ולכו בכוחכם זה להושיע את בנינו ואת עירנו. יהי נועם ה' עליכם ומעשי ידיכם יכונן", והוסיף בבדיחותא: "פסוק זה ישמש אתכם כסגולה לגרש את השטן". לאחר מכן שלח הרב דיסקין את מקורבו, הדיין רבי שלמה זלמן בהר"ן לעווי להשתתף באספת הוועד הפועל ולעיין בספרי האגודה. בסיום הבדיקה, שהסתיימה בהצלחה רבה, כתב הדיין בדברי הסיכום: "יהי חלקי עמכם".
בהמשך קמה אגודה מתחרה, בשם "אחים נאמנים".
סניפים
לאחר ששקטו הרוחות נוספו חברים חדשים והאגודה גדלה, נפתחו סניפים גם ביפו, תל אביב, צפת, טבריה, חברון, פתח תקווה, חיפה, ניו יורק, מצרים ולונדון.
דווקא אז צצו כוחות ריקבון מבפנים, בתוך המחנה התגלו קינאה ותחרותיות, ובסופו של דבר הלשכה הירושלמית התפוררה ונסגרה. הסיבה העיקרית לכך הייתה ריבוי החברים, כאשר כל מי שקיבל עליו את תנאי האגודה התקבל כחבר מבלי לבדוק בציציותיו. בשנת תרס"ב (1902), בהשפעת סניף יפו, התחילה הלשכה הירושלמית לבנות עצמה מחדש, תוך הקפדה על התאמת החברים.
הקמת שכונת אחוה בירושלים נתנה גם תנופה לאגודה שעלתה ופרחה, אבל מלחמת העולם הראשונה קטעה את המשך התפתחות השכונה והאגודה. השלטונות לא ראו בעין יפה קיום אגודה סודית, ולכן הלשכה נסגרה, פנקסי האגודה והפרוטוקולים נשרפו, רבים מה'אחים' נטשו את השכונה ועברו למקומות אחרים ורוב פעילות האגודה עברה לסניפים באוסטרליה, אנגליה, ארגנטינה, ארצות הברית, ברזיל, דרום אפריקה, צרפת וקנדה.
לאחר הכיבוש הבריטי בארץ ישראל, הוקמו מחדש חלק מהלשכות במתכונת מצומצמת יותר. הלשכה העולמית הראשית ממוקמת כיום במרכז שטנר בירושלים, אך לשכת 'רבי עקיבא' (בני ברק) היא הפעילה ביותר בישראל.
עקרונות ומבנה ארגוני
בי"ט כסליו תרפ"ב התקיימה הוועידה הראשונה של אחוה העולמית בה הוחלט כי:
"השם: אגודת אחוה. אגודה עולמית המורכבת מחברים הנאמנים לתורתנו הקדושה לעמנו ולארצנו, ומאורגנים על ידי לשכות מיוחדות בכל מקום. נוסדה בירושלים כ"ט כסליו תרנ"ה. המטרה: "ואהבת לרעך כמוך". אהבה ואחוה לכל איש ישראל בכלל ולאחי האגודה בפרט. השאיפה: א. תחית עם ישראל בארצו על פי התורה הכתובה והמסורה, בדרך האמת והשלום. ב. חינוך הבנים והבנות ברוח התורה וברעיון האחוה. האמצעים: א. כאחים נאמנים יהיו כל בני האגודה. איש את רעהו יעזורו בחומר וברוח. ב. הפצת רעיון האחוה על ידי יסוד לשכות בכל מקום שאפשר".
הלשכות מתנהלות פיננסית וארגונית באופן עצמאי ובעלי התפקידים נבחרים על ידי האחים החברים בלשכה בבחירות דמוקרטיות. בכל לשכה פעילה מכהנים נשיא ויו"ר, בלשכות גדולות מכהן גם מזכיר ובלשכות גדולות מאד מכהנים גם ועד הפועל. הנשיאים והיו"רים של לשכות אחוה בעולם, הם חברים מתוקף תפקידם בוועידה העולמית, והנשיאים הם גם חברי הוועד הפועל של אגודת אחוה העולמית. הוועד הפועל בוחר בבחירות דמוקרטיות את חמשת חברי ההנהלה המצומצמת, הנשיא העולמי והיו"ר העולמי.
האחים באחוה מחולקים לארבע דרגות שונות, החל מ'חניכים' שהם "אחים הבאים ללמוד את תורת האחוה" ועד 'מחנכים' שהם "ישנם כאלה הבאים אל האחוה מתוך שכחה עצמית גמורה. אין להם שום מחשבת עניין על עצמם לא בשעה שהם נותנים את ידם לאחוה, לא אחרי כן ולא בשום פעם כל הימים, אלא תמיד הם מרגישים רק את השני ותמיד הם מוכנים לתת את עצמם ולהקדיש את עצמם בעד השני. מעטים הם יחידי סגולה אבל זוהי האחוה החשמונאית. תפקידם של אלה באחוה לשמש סמל לאחרים וממלאים הם מבלי כוונה מיוחדת תפקיד של מחנכים".
פעילות האגודה
בשנת תרס"ה הציעו חלק מחברי האגודה לייסד לעצמם שכונה בירושלים, ובשנת תרס"ו נרכש על שם שני חברי האגודה בעלי נתינות עות'מאנית, מגרש לצורך בניית שכונת אחווה. מכיוון שרוב האחים היו חסרי אמצעים, בא לעזרתם בנק אפ"ק – לימים בנק לאומי לישראל – שבראשו עמד אז זלמן דוד ליבונטין והוא הלווה להם מכספי הקרן קיימת לישראל לתקופה של 10 שנים בריבית של 6%. עבודת בניית השכונה הוטלה על חברי האגודה הקבלנים אברהם המבורגר וחותנו יעקב משה מן, וכעבור שנתיים השכונה הוקמה. השכונה ממוקמת בירושלים בין שכונת זיכרון משה ובין רחוב מלכי ישראל. בספר התקנות לייסוד השכונה נכתב: "ובאנו בברית לכונן לנו מקום מושב משנים ועשרים בתים, בית וחצר לכל אחד, עם בית כנסת הבנוי כמו רמים לתורה ולתפילה... וקראנו שם המושבה שערי אחוה, למען יהיה השם הזה לנו אות לטובה, כי מפעל זה יהיה לנו כמו שער גדול פתוח לרווחה".
ב-1912 החלו חלק מחברי האגודה בבניית השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה בטבריה, היא שכונת אחווה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, הוציאה האגודה את השבועון "הד העם" במשך שנתיים בעריכת יצחק יעקב ילין.
אגודת אחוה היא על מפלגתית, למרות שהרוב הגדול של האחים פעילים גם פוליטית במפלגות שונות. קודם הקמת המדינה ניסתה אחוה, באמצעות חבריה שהיו פעילים באגודת ישראל ובמזרחי לפעול לאיחוד ביניהם, אך לא הצליחה.
בשנת 1920 נתמנה נשיא אגודת אחוה העולמית, זלמן יוסף סולובייצ'יק, למנהל הכללי של כנסת ישראל, הארגון הכללי של יהודי ארץ ישראל בימי המנדט הבריטי שכלל את אספת הנבחרים, הוועד הלאומי, ועדי הקהילות והרבנות הראשית.
נציגי אחוה ישבו בהנהלות "קרן הגאולה" וקרן היסוד שפעלו לגיוס כספים למען הקמת מדינת ישראל, ובמהלך השנים הארגון פעל בשיתוף פעולה גם עם חובבי ציון, ההסתדרות הציונית הדסה והג'וינט.
בשנת 1899 נוסדה גם ביפו שכונת אחווה, דרומית-מערבית לנוה צדק ולשכונת נווה שלום, ביזמת אליהו אהרון כהנא.
בשנת 1905 הקימו אנשי האגודה ביפו תלמוד תורה שבו שילבו עם לימודי הקודש מעט לימודי חול. למקום קראו "חדר אחוה", ורבים מבני הציבור החרדי המקומי תמכו בו. בשנת תרס"ח למדו בו כשמונים תלמידים. למנהל ה'חדר' מונה ד"ר יוסף הלוי זליגר בתמיכת רבה של יפו - הרב אברהם יצחק הכהן קוק. שמו של המוסד שונה ל"תחכמוני", והוכנה תוכנית שכללה גם לימודים על-תיכונים.
האגודה פעלה לקידום חבריה במשרות רבנות והנהלה. כך למשל, השפיעה על מינויו של הרב קוק לרב הראשי. בין החותמים על מינויו לרבה של ירושלים, היו המוסדות עץ חיים, שערי צדק וביקור חולים שבהנהלתם עמדו אנשי אחווה.
חברים באגודת אחוה העולמית
קישורים חיצוניים
- יצחק יעקב ילין (עורך), 'ספר האחוה', אגודת אחוה העולמית, ירושלים, תש"ז.
24513858אגודת אחוה