זיקה (קדשים)

זיקה
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת מנחות, דף מ"ו עמוד ב'

בהלכות קדשים, זיקה היא קשר בין שני חלקי קרבנות המוקרבים יחד, התולה את דיניהם של שני חלקי הקרבנות וכשרותם למזבח או לאכילה זה בזה.

מהות הזיקה

סוגי הקרבנות, נחלקים לשניים: ישנם קרבנות המוקרבים כולם על גבי המזבח, כמו למשל קורבן עולה, וישנם קרבנות שונים שחלקיהם השונים אינם שווים בדינם, ורק חלק מהם מוקרב על גבי המזבח, כך למשל קורבן חטאת, רק חלק מבשר הקורבן נאכל על ידי הכהנים. במקרה כזה, יש זיקה בין שני חלקי הקורבן, והחלק שעל המזבח הוא זה שמתיר ומרצה את החלק השני, נאכל על ידי הכהנים, ואם התרחש בו פסול, גם החלק השני אינו כשר לאכילה על ידי הכהנים.

כך גם בקורבן מנחה, בעוד שחלק קטן מהסולת והשמן המובאים לקורבן, נקמצים על ידי הכוהן, הרי שהנשאר (קרוי בתלמוד "שיריים") נאכל על ידי הכהנים. במקרה שהקומץ לא הוקטר על המזבח, השיריים אינם מותרים לאכילה על ידי הכהנים, והם במצב הראשוני - חלה עליהם קדושת המזבח.

שחיטה ותנופה

קיימים מקרים, בהם שני חלקי הקרבן אינם מעכבים זה את זה, אם הקריבו כל חלק מהקורבן בנפרד, ורק אם מקריבים את שניהם יחד החלק האחד מעכב את ריצוי השני. כך למשל, בקרבן העצרת בן מובאים שבעה כבשים לעולה, שני כבשים לשלמים ושתי הלחם, שכבשי החטאת אינם קשורים לשתי הלחם. לפי חכמי המשנה, למרות שכבשי העולה מתירים את שתי הלחם, אם הביאו כל אחד מהם לקורבן בנפרד, הוא נחשב לקורבן נפרד והוא כשר.

לפי חידוש הלכתי אותו חידש רבי יוחנן, מראשוני אמוראי ארץ ישראל, הרי שגם לפי הדעה האומרת שהכבשים אינם מעכבים את שתי הלחם, הרי שאם הכבשים נשחטו כבר לצורך ההקרבה, הם נקשרים הלכתית בשתי הלחם - שהם למעשה חלק מהקורבן, וחלה זיקה ביניהם, כך שאם הכבשים יפסלו לאחר השחיטה, יהיה אסור להקריב את שתי הלחם,

חכמי ארץ ישראל הסתפקו, מה דינה של התנופה, בהם מרימים את שני הלחם צמוד לשני הכבשים, שגם היא חלק ממהלך ההקרבה; האם הסיבה לכך שרבי יוחנן פסק כי שחיטה עושה זיקה ולא הזכיר את התנופה היא מכיוון שתנופה איננה עושה זיקה, או שמא מסופק היה בכך.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25172393זיקה (קדשים)