זאב צורנמל
זאב צוּרנָמָל (בורנשטיין) (לעיתים נכתב צור-נמל; 28 באוגוסט 1899 – 27 ביולי 1986, כ' בתמוז תשמ"ו) היה מחנך ישראלי, איש פתח תקווה, אמן ופסל חובב ואספן שירי עם יהודיים.
ביוגרפיה
צורנמל נולד בשם זאב (וולף, וועלוועל) בורְנשטיין (באָרנשטיין) בקיץ 1899 בעיירה לאסק (Łask) שבפולין הרוסית (בפלך פיוטרקוב (אנ')), על קו מסילת הברזל ורשה–קאליש, לא הרחק מלודז', במשפחה יהודית אדוקה מחסידי גור, אחד מעשרת ילדיהם של דבורה-מירל ומשה בורנשטיין, שהיה סוחר בעצים וכבול.
לאחר שלמד שש שנים ב"חדר" בעירו, נשלח ללמוד בישיבת גור יחד עם אחיו הבכור אפרים. כעבור שנתיים, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נאלצו השניים לשוב לביתם בלאסק, ובה סיים את לימודיו התיכוניים בבית ספר פולני כללי. כן למד נגינה בחליל. עם סיום לימודיו התגייס לצבא הפולני בפיקודו של יוזף פילסודסקי והשתתף במלחמה הפולנית-סובייטית כסַמל קשר. במהלך הקרבות שנערכו באביב 1920 ליד העיר קייב, נפצע. עם החלמתו שוחרר משירות צבאי ושב לעירו לאסק, ובה שימש במשך שנה כמורה כללי בבית ספר יהודי. בשעות אחר-הצהריים השתלם בלימודי מוזיקה אצל מוזיקאי פולני בעיר לודז', והתוודע לפעילות ציונית.
עם היווסדו של הסמינר הממלכתי למורים יהודים בבירה ורשה, נסע צורנמל ללמוד במחזור הראשון שלו. מלבד הוראה למד ציור ופיסול. עם סיום לימודיו בסמינר עבד בהוראה בבית ספר עברי בלוטוטוב (בדרום-מרכז פולין). שם הכיר את ליבה (לובה) הילֶרוביץ', מורה להיסטוריה, גם היא בראשית דרכה, ונישא לה. השניים היו הורים לבן, משה. ב-1927 עבר עם אשתו לקוֹסטוֹפּוֹל (בחבל ווהלין, בדרום-מזרח המדינה), שם כיהנו השניים כמנהלי בית הספר העברי "תרבות". הוא ארגן חוגים מוזיקליים, מקהלות וקבוצות דרמטיות, ביים ואף שיחק בעצמו. בנוסף פעל כמחנך ומדריך בתנועה הציונית. מבית הוריו קיבל את החיבה העזה לשירי עם יהודיים. אביו היה בעל קול ערב ונחשב למומחה לנעימות המסורתיות של הסליחות. הוא נהג לנסוע מספר פעמים בשנה לטיש בגור בשבת וחג, ולכבוד כל ביקור חיבר ניגון חדש שלימד את החסידים. לימים כתב צורנמל: "שרתי שירי עם בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי. כל שיר עממי היה בעיני חשוב, יקר מציאות".[1] הוא אסף כ-300 ניגונים ושירי עם יהודיים בפולין. רבים מהם מסר למנחם קיפניס, שאמנם לא פרסם אותם, אך שר אותם במופעיו עם אשתו זמרה זֶליגפֶלד.
בנובמבר 1933 עלה לארץ ישראל עם אשתו ובנם. (בסוף שנות ה-30 עִברת את שמו ל"צורנמל" לכבוד בוני נמל תל אביב.) באותה שנה (תרצ"ד) התגוררה המשפחה בצריף בשכונת נוֹרְדִיָּה בתל אביב הקטנה, וצורנמל לימד מלאכת יד, אמנות ועברית בבית הספר הפרטי "ספרא" שבעיר. לאחר פחות משנה, לקראת שנת הלימודים תרצ"ה, עברו למושבה פתח תקווה, והוא לימד בכיתות היסוד של גימנסיה אחד העם. בארץ הוסיף לשלב הדרכה אמנותית בחינוך: הוא הלחין וניצח על מקהלות תלמידים, ביים הצגות וצייר תפאורות, והיה אחראי על קיום הטקסים.
ב-1940 עזב את עבודתו בפתח תקווה ועבר עם משפחתו לקיבוץ תל יוסף שבעין חרוד, ולימד בבית הספר המשותף גוש חרוד עד 1944, אז עזב את הקיבוץ ועבר למושב העובדים כפר ויתקין שבעמק חפר, שם לימד עד סוף שנת הלימודים תש"ח (1948). בספטמבר 1948, עם היווסדה של שכונת נווה עוז בפתח תקווה, שב צורנמל למושבה, התיישב בשכונה והחל להורות בבית ספר פיק"א, עד אוגוסט 1951.
בחודש ספטמבר 1952 (שנת הלימודים תשי"ג) התמנה למנהל בית הספר הממלכתי בקריית מטלון, וכיהן בתפקיד ארבע שנים. בספטמבר 1955 (שנת הלימודים תשט"ו) היה למנהל בית הספר בכפר גנים, ובו פעל במשך שש שנים. בנוסף כיהן כיו"ר הסתדרות המורים בפתח תקווה. פרסם מאמרים בביטאון הסתדרות המורים בישראל "הד החינוך". כיהן בוועד שכונת נווה עוז.[2] בסוף חודש אוגוסט 1960, כשהיה בן 61, פרש לגמלאות על רקע בעיות קרדיולוגיות.
בשבתו בקיבוץ, אייר את ההגדה של הקיבוץ. שלח ידו בפיסול, והציג בתערוכות אמנים חובבים במשכן לאמנות שליד בית יד לבנים פתח תקווה.[3] את מרבית יצירותיו תרם.
בשנת תשכ"ז-1966 חיבר בין ארגון יוצאי לאסק בישראל ובין בית הספר הממלכתי בכפר גנים, בפרויקט שבו הנציחו תלמידי הכיתות הגבוהות (ז–ח) את קהילת לאסק שחרבה בספר זיכרון, בהסתמך על שיחות עם שרידי הקהילה. בתום העבודה פורסם ספר זיכרון.
כעבור שנה (תשכ"ח-1968) התפרסם ספר יזכור עב-כרס (כ-900 עמודים) בעברית ויידיש, עם תרגומים לאנגלית, שערך צורנמל.
על מאמריו הרבים בספר חתם צורנמל בשמות המתייחסים להוריו ולאלה מאחיו שנספו בשואה.[4]
ב-7 בפברואר 1980 התאלמן מאשתו לובה.[5]
זאב צורנמל נפטר ביולי 1986, בסמוך למלאת לו 87. נקבר לצד אשתו בבית העלמין סגולה שבפתח תקווה.
על שמו נקרא משעול צור נמל בשכונת נווה גנים בעירו.
בנו, ד"ר משה צורנמל, הוא זואולוג המתמחה בביולוגיה ימית.
אחיינו, בן אחיה הבכור של אשתו, ליב (אריה) הילרוביץ' (לימים הארי הילר), הוא במאי הקולנוע והטלוויזיה היהודי-קנדי ארתור הילר (אנ').
ספריו
- זאב צורנמל (בורנשטיין) (עורך), זכרון נצח לקהילה הקדושה לאסק: אשר נחרבה בשואה, פתח תקווה: בית הספר הממלכתי כפר גנים, תשכ"ז. (
החומר שבספר בחלק ההנצחה נכתב ע"י תלמידי כתות ז’–ח’ בהדרכת המחנכת הגב' רבקה מרקוס, מפי שרידי הקהילה. החומר הספרותי, בספר, שנלמד בכתות, לוקט ע"י הח’ זאב צורנמל.
) (ספר יזכור לקהילת לאסק, בספריית העיר ניו יורק) - זאב צורנמל (ערך והביא לדפוס), לאסק: ספר זכרון לעיר ואם בישראל / לאסק: יזכור בוך / Lask Yizkor Book, תל אביב: ועדת המערכת של הספר שליד ארגון יוצאי לאסק בישראל, תשכ"ח 1968. (עברית ויידיש וכן אנגלית) (ספר יזכור לקהילת לאסק, בספריית העיר ניו יורק)
תמונות
-
זאב צורנמל מפסל בסטודיו שלו בנווה עוז, 1974
מיצירותיו
-
"אליהו ירקוני – זקן המורים בבית הספר פיק"א", תבליט גבס -
לקריאה נוספת
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זאב צורנמל |
- מאיר בן-משה, 'זאב צור-נמל ופסליו', קטיף: ילקוט לדברי ספרות, הגות ואמנות ד–ה (תשכ"ז), 316.
- זאב צורנמל, 'תולדות חיי', תצליל יט (תשל"ט), 164–167. ('"אדרת ואמונה" (זמר חסידי)', עמ' 167)
- אברהם צלמון, 'שיחה עם זאב צורנמל (בורנשטיין) – בוגר המחזור הראשון', בתוך: יעקב בן-יוסף (עורך), הסמינר הממלכתי למורי דת משה בוורשה: קובץ מחקרים ומאמרים, תל אביב: [הועד להוצאת הספר: אריה באומינגר ... ואחרים], תשמ"ה 1985, עמ' 267 ואילך.
- 'צורנמל, זאב', בתוך: יחיעם פדן, פתח תקווה: מדריך הרחובות; עורך ראשי: יוסף אלקוני; ייעוץ מדעי: מרדכי נאור, הרצליה: עיריית פתח תקווה – לשכת הדובר; הוצאת מלוא, תשס"ט 2009, עמ' 229–230.
הערות שוליים
- ^ זאב צורנמל, 'תולדות חיי', תצליל יט (תשל"ט), 167.
- ^ שכ' הפועלים נוה-עוז ע"י פתח-תקוה, דבר, 17 בספטמבר 1951.
- ^ בציבור: בית "יד לבנים" פתח-תקוה, דבר, טור 4, 29 במאי 1964.
- ^ דבורה מירל בורנשטיין; משה בורנשטיין: דפי עד שמילא אחיו של צורנמל, זליג בורנשטיין, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם.
- ^ לובה צורנמל, דבר, מודעת אבל, 7 בפברואר 1980; לובה צורנמל, דבר, מודעת אבל, 8 בפברואר 1980.
30887125זאב צורנמל