ויליאם סלים

ויליאם ג'וזף סלים
William Joseph Slim

ויליאם סלים, יוני 1945
לידה	6 באוגוסט 1891 בישופסטון, בריסטול, בריטניה
פטירה	14 בדצמבר 1970 (בגיל 79) לונדון, בריטניה
כינוי	"ביל"
השתייכות
תקופת הפעילות	1914–1948 1949–1952
דרגה	פילדמרשל
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ההודית ה-10 מפקד קורפוס בורמה מפקד הקורפוס ה-15 מפקד הארמייה ה-14 מפקד פיקוד דרום-מזרח אסיה
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה קרב גליפולי מלחמת העולם השנייה המערכה במזרח אפריקה המערכה במזרח התיכון המערכה על בורמה
עיטורים
הצלב הצבאי אביר מסדר הבירית אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט אביר הצלב הגדול של מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש" אביר הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית אביר במסדר ג'ון ה"קדוש" מפקד ראשי בלגיון ההצטיינות אביר הצלב הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי
תפקידים אזרחיים
המושל הכללי של אוסטרליה ה־13 8 במאי 1953 – 2 בפברואר 1960 (6 שנים ו־38 שבועות) מונרך בתקופה אליזבת השנייה → סר ויליאם מקל ויקונט דונרוסיל ←

פילדמרשל ויליאם ג'וזף סלים (אנגלית: William Joseph Slim; ‏6 באוגוסט 1891 - 14 בדצמבר 1970) היה פילדמרשל בצבא הבריטי והמושל הכללי ה-13 של אוסטרליה.

סלים לחם במלחמת העולם הראשונה והשנייה, ונפצע בקרב שלוש פעמים. במהלך מלחמת העולם השנייה פיקד על הארמייה ה-14 של הצבא הבריטי, לה ניתן מאוחר יותר הכינוי הארמייה הנשכחת. מ-1953 ועד 1959 שימש מושלהּ הכללי של אוסטרליה, שם היה לגיבור מלחמה לאחר שנלחם עם כוחות אנזא"ק בקרב גליפולי.

ראשית חייו

סלים נולד בבישופסטאון, פרבר של העיר בריסטול, לג'ון ולשרלוט סלים. את ילדותו בילה בברמינגהאם, שם למד בבית הספר. לאחר שסיים את לימודיו עבד סלים כמורה בבית ספר יסודי וכפקיד בחברה. ב-1912 הצטרף סלים לתוכנית להכשרת קצינים של אוניברסיטת ברמינגהאם, וכך התמנה ללוטננט שני ברגימנט וורוויקשייר המלכותי ב-22 באוגוסט 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. במלחמה נשלח לגליפולי, שם השתתף בקרב ואף נפצע קשה במהלכו. עם שובו לאנגליה, קיבל סלים מינוי כלוטננט שני לרגימנט מערב הודו, ובאוקטובר 1916 יצא למסופוטמיה על מנת להצטרף לרגימנט שלו. ב-4 במרץ 1917 קיבל סלים דרגת לוטננט, ובאותה שנה נפצע שוב. מכיוון שבעת שירותו קיבל סלים קידום זמני לדרגת קפטן, ב-7 בפברואר 1918 הוענק לו עיטור הצלב הצבאי (Military Cross) על פעולותיו במסופוטמיה. לאחר שפונה להודו, קיבל סלים קידום זמני נוסף, הפעם לדרגת מייג'ור ברגימנט הגורקה השישי, ב-2 בנובמבר 1918. ב-22 במאי 1919 קיבל סלים את דרגת הקפטן באופן רשמי וסופח לצבא הודו הבריטית.

סלים נישא לאיילין רוברטסון ב-1926, ולזוג נולדו בן ובת.

ב-1926 נשלח סלים למכללת הפיקוד והמטה בעיר קוטה שבהודו, וב-19 במאי 1933 קיבל דרגת מייג'ור. הישגיו במכללת הפיקוד והמטה הביאו להצבתו ראשית במפקדת הצבא בדלהי, ולאחר מכן במכללת המטה באנגליה, שם לימד מ-1934 עד 1937. ב-1938 קודם סלים לדרגת לוטננט-קולונל וקיבל את הפיקוד על הגדוד השני של רגימנט הגורקה השביעי. ב-8 ביוני 1939 קודם סלים לדרגת קולונל (עם קידום זמני לדרגת בריגדיר גנרל) ומונה למפקד בית הספר לקצינים בבלגאום (Belgaum), הודו.

מלחמת העולם השנייה

המערכה במזרח אפריקה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, קיבל סלים את הפיקוד על החטיבה העשירית של דיוויזיית הרגלים ההודית החמישית ונשלח לסודאן. הוא השתתף במערכה במזרח אפריקה לשחרור אתיופיה מהכיבוש האיטלקי. במהלך לחימה באריתריאה, ב-21 בינואר 1941, נפצע סלים פעם נוספת כאשר העמדה בה שהה נפגעה בהפצצה.

המזרח התיכון

סלים הצטרף למטהו של גנרל ארצ'יבלד ויוול בפיקוד המזרח התיכון, והוענקה לו דרגת זמנית של מייג'ור-גנרל ביוני 1941. כאשר חלה מפקדה של דיוויזיית חיל הרגלים ההודית ה-10, הגנרל ויליאם ארצ'יבלד קנת' פרייזר במהלך המלחמה האנגלו-עיראקית, החליף אותו סלים בפיקוד על הדיוויזיה, ולאחר מכן המשיך ופיקד עליה במהלך המערכה בסוריה ובלבנון ובמהלך הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן. שמו של סלים הוזכר פעמיים בדיווחים מהקרב, שזהו אות לכבוד בצבא הבריטי, המעיד על אומץ לב ושירות מצוין במהלך קרב.

המערכה על בורמה

ערכים מורחבים – הזירה הדרום-מזרח אסייתית והמערכה על בורמה

במרץ 1942, קיבל סלים את הפיקוד על גיס בורמה, שכלל את הדיוויזיה ההודית ה-17 ואת דיוויזיית בורמה הראשונה, וקיבל בפועל דרגת לוטננט-גנרל ב-8 במאי 1942. בבורמה היה הגיס תחת התקפת הצבא היפני הקיסרי ונאלץ לסגת להודו, תוך שהוא נתון במצב של נחיתות מספרית אל מול היפנים. ב-28 באוקטובר, קיבל סלים את עיטור מסדר האימפריה הבריטית בדרגת מפקד.

לאחר מכן נטל סלים את הפיקוד על הגיס ה-15 של הארמייה המזרחית, שהיה אמון על הגנת קו החוף מבורמה להודו, מזרחית לעיר צ'יטגונג, אך בשל סכסוך שפרץ בינו לבין מפקד הארמייה, לוטננט-גנרל נואל אירווין, נטל האחרון פיקוד ישיר על הגיס בעת התקדמותה לחצי האי ארקאן. המבצע הסתיים באסון, ובמהלכו שב סלים לפקד על הגיס, אף על פי שהיה זה מאוחר מדי בשביל להציל את המצב. לאחר מכן הטיחו סלים ואירווין את האשמה בכישלון איש ברעהו, אך בסופו של דבר היה זה אירווין שהודח מתפקידו וסלים קיבל את הפיקוד על הארמייה ה-14, שנוצרה מאיחוד הגיס הרביעי, הגיס ה-15 והגיס ה-33. ב-14 בינואר 1943 קיבל סלים את אות מסדר השירות המצטיין עבור פעולותיו במזרח התיכון ב-1941.

במהרה החל סלים לאמן את הארמייה החדשה שבפיקודו כדי להובילה למתקפת-נגד נגד היפנים. ההנחה שעמדה בבסיס ההכנות למתקפה הייתה שעל הארמייה לרכוש יכולות תנועה באזורים לא סלולים. עקב כך, נזנחו כלי הרכב הכבדים ואת מקומם תפסו פרדות, שהתאימו יותר ללחימה באזור הגאוגרפי התובעני של בורמה. הדוקטרינה החדשה גרסה שאם היפנים הצליחו לנתק את קווי התקשורת של הכוחות בחזית - היו היפנים מכותרים בעצמם. במצב זה הורתה הדוקטרינה על יצירת "קופסאות" מגננתיות אליהן יצניחו מטוסי בעלות הברית אספקה ואף יספקו להן חיפוי אווירי. קופסאות אלה באו לתת מענה לשיטת הסתננות על מעבר לקווי האויב, בה עשו היפנים שימוש נרחב במהלך המלחמה. סלים אף הורה על ביצוע יותר פטרולים התקפיים על מנת להפיג את פחדם של חייליו מהג'ונגל ובשביל להפריך את דעתם שהיפנים לוחמי ג'ונגל טובים מהם.

בינואר 1944, עת נתקלה המתקפה השנייה בארקאן בהתנגדות, כיתרו היפנים את הדיוויזיה ההודית השביעית וחלקים מהדיוויזיה ההודית החמישית ומהדיוויזיה ה-81. ההגנה של הדיוויזיה השביעית נשענה בעיקר על קופסת הגנה - בראשיתה איישו אותה נהגים, טבחים ואפסנאים מכיוון שנמצאה באזור המנהלה של הדיוויזיה - אליה הצניחו בעלות הברית אספקה ובכך הפחיתו בחשיבות ניתוק קווי האספקה היבשתיים. אף שמספר האבידות בצד בעלות הברית היה גבוה יותר, נחשב הקרב להפסד יפני, שכן החיילים היפנים נכשלו בהסגת כוחות בעלות הברית, ומכיוון שלא הצליחו להשתלט על אספקה גוועו רבים מהם ברעב, שכן קווי האספקה היפניים שובשו.

בראשית 1944 הצטרף סלים למסדר האמבט בדרגת עמית. במרץ 1944 פתחו היפנים בפלישה להודו, כשהמטרה היא העיר אימפהל. בתגובה השיב סלים שתי דיוויזיות ממרכז בורמה ישירות לקרב באימפהל. לחימה קשה ניטשה גם בקוהימה, שיחד עם אימפהל שימשו מוצבים של הארמייה ה-14, אך חיל האוויר המלכותי הצניח אספקה לחיילים המכותרים. היפנים אמנם הצליחו לכתר את הכוחות הבריטים אך לא הצליחו להכניעם, ולא ויתרו אף כשהגיעה עונת המונסונים. הגשמים הפכו את תנועת היפנים לבלתי אפשרית בתנאי שטח שקשים לתנועה לאורך כל השנה, הם ספגו אבידות רבות והמתקפה כולה החלה להתמוטט. לבסוף נאלצו היפנים לסגת בחזרה לבורמה ביולי, תוך שהם מותירים אחריהם הרוגים רבים. ב-8 באוגוסט 1944 קיבל סלים קידום לדרגת לוטננט-גנרל, וב-28 בספטמבר קיבל קידום לדרגת אביר מפקד במסדר האמבט.

ב-1945 שיגר סלים מתקפה נוספת אל בורמה תוך שהוא מותח את קווי האספקה כמעט עד לנקודת שבירה לאורך ג'ונגל כמעט בלתי עביר. הוא נתקל באותה הבעיה בה נתקלו היפנים במתקפתם ההפוכה בשנה הקודמת. אף על פי כן חצו חייליו את נהר אירוואדי (על גבי גשר ביילי הארוך בעולם דאז, שרוב חלקיו שונעו על גבי פרדות) וכבשו את העיר מייקטילה ולאחריה את מנדליי. בעלות הברית הגיעו עד המישורים של מרכז בורמה והצליחו להבקיע את הקווים היפנים, תוך שהם מסתייעים בחיל האוויר המלכותי ובחיל האוויר האמריקאי.

בשילוב עם המתקפה הקרקעית הנרחבת, פעל בבורמה כוח 136 הבריטי, כוח חשאי שתפקידו היה לעורר מרי אזרחי כנגד היפנים, ובכך הביא המלחמה גם לעורף היפני. בשל מתיחת קווי האספקה עד הקצה, ראו בעלות הברית בכיבוש עיר הנמל ראנגון יעד עיקרי שיש להשלימו לפני עונת המונסון, שכן בעת הגשמים לא ניתן להעביר אספקה בדרכי היבשה והאוויר. כיבוש ראנגון הושלם לבסוף בפעולה משולבת של כוחות קרקע (הארמייה של סלים), כוחות אוויר (הצנחת כוחות מדרום לעיר) וכוחות החפה. לכיבוש ראנגון סייעה גם ליגת החופש העממית האנטי-פשיסטית בהנהגת ת'אקין סואה ואונג סן (ראש הממשלה העתידי של בורמה).

עם סיום המערכה על בורמה נודע לסלים מלוטננט-גנרל אוליבר ליס, מפקד כוחות הקרקע של בעלות הברית בדרום מזרח אסיה, כי הוא לא ימשיך כמפקד הארמייה ה-14 בפלישה המתוכננת למלאיה, אלא יטול את הפיקוד על הארמייה ה-12, עליה הוטלה משימת טיהור בורמה. סלים סירב למינוי זה, באומרו כי הוא מעדיף לפרוש. כשהתפשטה השמועה בארמייה ה-14, זעמו אלן ברוק, ראש המטה הכללי הקיסרי, וקלוד אוקינלק, ראש פיקוד הודו, על שליס לא התייעץ עמם בנושא והחלו להפעיל לחץ לשינוי ההחלטה. בסופו של דבר, הורה לורד לואי מאונטבטן לליס לבטל את החלטתו. סלים קיבל קידום לדרגת גנרל ב-1 ביולי 1945 ונאמר לו כי יחליף את ליס כמפקד כוחות הקרקע של בעלות הברית בדרום מזרח אסיה, אך עד שנכנס לתפקידו החדש - הסתיימה המלחמה.

לאחר מלחמת העולם השנייה

פרישה מהצבא

בסוף שנת 1945 שב סלים לבריטניה, וב-1 בינואר 1946 הוא הוכתר לאביר הלב הגדול במסדר האימפריה הבריטית. סלים התמנה למפקד מכללת ההגנה הקיסרית, במחזור הראשון שלה מאז 1939. ב-7 בפברואר התמנה לשלישו של ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת. בתום שירותו בן השנתיים במכללת ההגנה, פרש סלים מתפקידו כשליש ומהצבא בכלל ב-11 במאי 1948, והתמנה לסגן היושב ראש של חברת הרכבות הבריטית בריטיש ריילווייס (British Railways).

חזרה לצבא

בנובמבר 1948 דחה ראש ממשלת בריטניה קלמנט אטלי את הצעתו של ויקונט מונטגומרי שאת מקומו כראש המטה הכללי הקיסרי יתפוס גנרל ג'ון קרוקר, ותחתיו קרא לסלים לשוב מפרישה ולמלא את התפקיד בדרגת פילדמרשל, ובכך היה לקצין הראשון מצבא הודו הבריטי למלא תפקיד זה. באותה שנה העניקה מחלקת ההגנה של ארצות הברית לסלים את עיטור לגיון ההצטיינות בדרגת מפקד.

ב-2 בינואר 1950 קודם סלים לדרגת אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט, ובהמשך אותה שנה אף קודם לדרגת מפקד ראשי בלגיון ההצטיינות. ב-1 בנובמבר 1952 פרש סלים מתפקידו כראש המטה הכללי הקיסרי.

המושל הכללי של אוסטרליה

עם מינויו למשרת המושל הכללי של אוסטרליה ב-10 בדצמבר 1952 הוכתר סלים לאביר מפואר במסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש", ונכנס לתפקידו באופן רשמי ב-8 במאי 1953. ב-2 בינואר 1953 הוכתר סלים לאביר במסדר המפואר של ג'ון ה"קדוש".

הבחירה בסלים למושלות אוסטרליה הייתה בחירה פופולרית, שכן סלים נחשב גיבור מלחמה שלחם לצד הכוחות האוסטרלים בגליפולי ובמזרח התיכון. ב-1954 הוא קיבל את פני המלכה אליזבת השנייה בעת הביקור הראשון של מונרך מכהן באוסטרליה. עבור שירותיו למלכה בעת ביקורה הוענק לו תואר אביר הצלב הגדול במסדר הוויקטוריאני המלכותי ב-27 באפריל 1954.

סמכויותיו של סלים כמושל כללי היו בעיקר טקסיות וכהונתו עברה ללא הפרעות. אך במהלך כהונתו פרס סלים את חסותו על חוות פיירברידג' בה חיו ילדים שעזבו את ביתם. ב-2007 העלו שלושה דיירים-לשעבר בחווה האשמות תקיפה כנגד סלים, אך האשמות אלה בוטלו על ידי כל מי ששירת תחת סלים ועל ידי בנו, ג'ון סלים.

פרישה

ב-1959 פרש סלים וחזר לאנגליה, שם פרסם את ספרי זיכרונותיו "היסטוריה בלתי רשמית" (Unofficial History) ו-"מתבוסה לניצחון" (Defeat into Victory). ב-24 באפריל 1959 הוכתר לאביר עמית במסדר הבירית. ב-15 ביולי 1960 קיבל סלים את התואר "ויקונט סלים של יארלומלה (Yarralumla) שבטריטוריית הבירה האוסטרלית ושל בישופסטון שבעיר ובמחוז בריסטול". בהמשך ישב סלים בדירקטוריון של מספר חברות בריטיות. סלים נפטר ב-14 בדצמבר 1970, בגיל 79.

בראייה היסטורית

כמפקד בריטי באסיה היבשתית, סובלת דמותו של סלים מהתעלמות מצד היסטוריונים אמריקאים, אך לאמיתו של דבר היו אלה חייליו של סלים שהעסיקו היפנים בבורמה במשך שלוש שנים, ובכך מנעו את שליחתם לאזורי לחימה אחרים כגון גינאה החדשה, הפיליפינים, איוו ג'ימה ואוקינאווה, שם לחמו האמריקאים.

פסלו של סלים בוייטהול, הניצב מחוץ למשרד ההגנה הבריטי, נחנך על ידי המלכה אליזבת' ב-1990. זהו אחד משלושה פסלים של פילדמרשלים ממלחמת העולם השנייה (האחרים הם אלן ברוק ומונטגומרי).

ראו גם

• המערכה על בורמה

לקריאה נוספת

• Lewin, Ronald. Slim: The Standardbearer : A Biography of Field Marshal the Viscount Slim, Cooper, 1990. מסת"ב 9780850524468.
• Lyman, Rpbert. Slim, Master of War: Burma and the Birth of Modern Warfare, Constable, 2004. מסת"ב 9781841198118.
• Slim, William. Defeat Into Victory: Battling Japan in Burma and India, 1942-1945, Cooper Square Press, 2000. מסת"ב 9780815410225.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם סלים בוויקישיתוף

• אואן פרנק, GENERAL BILL SLIM, אתר The Burma Star.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ויליאם סלים26870023