ארצ'יבלד וייוול

ארצ'יבלד ויוול

לידה	21 ביוני 1884 קולצ'סטר, אסקס
פטירה	24 במאי 1950 (בגיל 65) לונדון
השתייכות	הצבא הבריטי
תקופת הפעילות	1903–1943 (כ־40 שנה)
דרגה	פילדמרשל
תפקידים בשירות
פיקוד המזרח התיכון פיקוד הכוחות האמריקנים-בריטים-הולנדים-אוסטרלים במזרח הרחוק
פעולות ומבצעים
מלחמת הבורים השנייה מלחמת העולם הראשונה קרב איפר השני המערכה על סיני וארץ ישראל המרד הערבי הגדול מלחמת העולם השנייה המערכה בצפון אפריקה המערכה בבלקן המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
עיטורים
מסדר האמבט   מסדר כוכב הודו מסדר האימפריה הבריטית מסדר מיכאל וג'ורג' ה"קדוש" הצלב הצבאי לגיון ההצטיינות

פילדמרשל ארצ'יבלד ויוול, רוזן ויוול הראשון (באנגלית: Archibald Wavell; ‏5 במאי 1883 - 24 במאי 1950) היה מרשל ומפקד הכוחות הבריטיים במזרח התיכון במהלך מלחמת העולם השנייה, מפרוץ המלחמה בספטמבר 1939 עד יולי 1941. תחת פיקודו הביסו הכוחות הבריטיים את הכוחות האיטלקיים במערכה במזרח אפריקה ובצפון אפריקה, אך הובסו לאחר מכן בידי הכוחות הגרמניים. בהמשך המלחמה, מסוף 1941 עד תחילת 1942, פיקד על הכוחות הבריטיים בבורמה, שנכבשה בידי היפנים, ובהמשך מונה כמפקד הבריטי העליון בדרום מזרח אסיה, כשאז נכבשו מאלאיה וסינגפור, אף הם בידי היפנים.

חייו

ויוול נולד בקולצ'סטר, אך כבן לאיש צבא בילה חלק ניכר מילדותו בהודו. אביו של ויוול הגיע לדרגת מייג'ור ג'נרל, וציפה כי בנו ילך בעקבותיו.

ויוול למד במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט , התגייס בשנת 1900, ולחם במלחמת הבורים השנייה בדרום אפריקה. בשנת 1903 הועבר להודו ולחם בקרבות בעמק בזאר בשנת 1908. בשנת 1911 שימש במשך שנה משקיף צבאי בריטי בצבא רוסיה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוצב ויוול בתפקיד מטה. לבקשתו הועבר ליחידה קרבית ונפצע בקרב איפר השני בשנת 1915. בפציעה איבד ויוול את עינו. לאחר שהחלים הוצב כקצין קישור לצבא הרוסי בחזית הטורקית. בשנת 1918 הוצב במטהו של הגנרל אדמונד אלנבי בארץ ישראל. על תקופה זו כתב את ספרו "מסעי המלחמה בארץ ישראל".

בין מלחמות העולם שימש ויוול במספר תפקידים, לרבות כמפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל בתקופת המרד הערבי הגדול, בשנת 1937. ביולי 1939 מונה למפקד פיקוד המזרח התיכון של הצבא הבריטי, ושימש בתפקיד זה עת פרצה מלחמת העולם השנייה.

המערכה במזרח התיכון הייתה שקטה בחודשים הראשונים של המלחמה עד שאיטליה הפאשיסטית הכריזה מלחמה בשנת 1940. הכוחות האיטלקיים בצפון אפריקה היו גדולים בהרבה מהכוחות הבריטיים באזור. עם זאת, ויוול הצליח לא רק להתגונן בפני המתקפות האיטלקיות, אלא גם להביס את האיטלקים ולכבוש את מושבותיהם באתיופיה ובסומליה במסגרת המערכה במזרח אפריקה. עד פברואר 1941, היו הבריטים על סף גירוש הכוחות האיטלקיים האחרונים מלוב, דבר שהיה מסיים את שליטת מדינות הציר על כל יבשת אפריקה.

במקביל, הצטווה ויוול להעביר כוחות לסיוע ליוונים במלחמת איטליה-יוון. מאז חודש אוקטובר 1940 עמד הצבא היווני במלחמה כנגד פלישה איטלקית, וצ'רצ'יל ואנתוני אידן ראו בסיוע ליוונים משום מטרה חשובה לא פחות מההתקדמות בצפון אפריקה. החשש היה כי התערבות גרמנית תביא לנפילת יוון. ויוול הצטווה לעצור את התקדמותו בלוב, ולשלוח חלק ניכר מכוחותיו ליוון. הוא חלק על החלטה זו, אך ביצע את ההוראות. התוצאה הייתה כישלון צבאי. לגרמנים ניתנה שעת כושר לחזק את הכוחות האיטלקיים בצפון אפריקה; הבריטים (שציוד הלחימה שלהם באותה עת היה נחות בהשוואה לציוד הגרמני), לא הצליחו להגן על החלק היבשתי של יוון ונאלצו לסגת תוך שספגו אבדות כבדות. באותה עת, השתלט פלג שתמך במדינות הציר על הממשלה בעיראק, דבר שהוביל למלחמה קצרה בין עיראק לבריטניה.

ויוול הוחלף כמפקד הכוחות הבריטיים במזרח התיכון על ידי סר קלוד אוקינלק ביולי 1941. הוא הועבר להודו, שם שירת כמפקד בפועל. כשיפן הכריזה מלחמה על בריטניה בדצמבר 1941, הוא מצא את עצמו שוב כמפקד אזור קרבות שסבל ממחסור בכוחות צבא. ויוול נשלח לבורמה לפקד על הגנתה בפני היפנים, אך משלא קיבל את התגבורות שדרש לצורך הגנתה, התפטר מתפקידו בפברואר 1942. הוא מונה למפקד הכללי של הכוחות האמריקנים-בריטים-הולנדים-אוסטרלים, אך נאלץ לפנות את מפקדתו מאיי ג'אווה בעקבות פירוק כוח זה. במהלך כהונתו בתפקידים אלו כבשו היפנים את בורמה, מלאיה וסינגפור.

בינואר 1943 הוחלף שוב על ידי אוקינלק, שהועבר אף הוא מתפקידו בשל התבוסות בצפון אפריקה. ויוול שב להודו, ומונה לדרגת פילדמרשל. מהודו פיקד על מספר ניסיונות כושלים לשחרור בורמה מידי היפנים. על אף כישלונותיו קיבל את תואר האצולה ויקאונט קירנאיקה, ושימש כמשנה למלך בהודו, כשהוא מחליף בתפקיד זה את המרקיז מלינלית'גו. משימתו הייתה לשמור על השקט בהודו במהלך המלחמה. הוא שימש בתפקיד זה עד החלפתו בידי הלורד לואי מאונטבטן בשנת 1947. תפקודו של ויוול כמושל הודו נחשב כמוצלח, וזאת, בין היתר, בשל הבנתו את אורח המחשבה ההודי, ואת המצב הרגיש במקום באותן שנים. יש המעריכים כי תפקודו של ויוול מנע שפיכות דמים רבה במהלך התקופה שהובילה לעצמאותה של הודו ולחלוקתה להודו ולפקיסטן. ^{[דרוש מקור]}

בשנת 1947 שב ויוול לבריטניה, ומת בשנת 1950.

ספריו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

• מסעי המלחמה בארץ-ישראל, הוצאת מערכות, 1951, בתרגום עמיהוד ארבל
• החייל הטוב, הוצאת מערכות, 1952, בתרגום אפרים ברוידא

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארצ'יבלד וייוול בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של ארצ'יבלד וייוול, בקטלוג הספרייה הלאומית

מכּתביו:

• ההתקדמות לעבר אל עריש ורפיח, מערכות 3 נובמבר 1939
• הטופוגרפיה של שדה-המלחמה הארץ-ישראלי, מערכות גיליונות 2-3, יולי 1940
• אימון הצבא למלממה, מערכות 9, נובמבר 1941

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ארצ'יבלד וייוול25531875