תומאס דנמן, ברון דנמן השלישי
 | |||||||
| לידה |
16 בנובמבר 1874 לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 ביוני 1954 (בגיל 79) הובה, סאסקס, הממלכה המאוחדת | ||||||
| שם מלא | תומאס דנמן, ברון דנמן השלישי | ||||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||||
| מפלגה | המפלגה הליברלית | ||||||
| בת זוג | גרטרוד פירסון | ||||||
| |||||||
תומאס דנמן, ברון דנמן השלישי (באנגלית: Thomas Denman, 3rd Baron Denman; 16 בנובמבר 1874 – 24 ביוני 1954) היה מדינאי ליברלי בריטי שכיהן כמושל הכללי החמישי של אוסטרליה.
ראשית חייו
תומאס דנמן נולד בלונדון כבנם של ריצ'רד דנמן, פקיד בבית המשפט ושל הלן מרי מק'מיקינג.[1] רב-סבו מצד אביו היה תומאס דנמן, ברון דנמן הראשון, שכיהן כלורד השופט הראשי של אנגליה וויילס.
הוא התחנך במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט (אנ'), מתוך כוונה לפתח קריירה צבאית, אך ב-1894 הוא ירש באופן פתאומי תואר אצולה מדודו של אביו ושנה לאחר מכן, כשמלאו לו 21 שנים, הוא נכנס לבית הלורדים. הוא המשיך בקריירה הצבאית שלו ברגימנט הסקוטי המלכותי (Royal Scots), שם קודם לדרגת לוטננט ב-4 במרץ 1896, אך התפטר במאי 1899 ועבר לשרת בכוחות המילואים. עם פרוץ מלחמת הבורים, הוא שב לשירות צבאי פעיל וב-3 בפברואר 1900 הוא מונה כלוטננט בגדוד ה-11 של רגימנט הפרשים האימפריאלי (Imperial Yeomanry).[2] ב-18 ביולי הוא קודם לדרגת קפטן וב-30 באפריל 1902 הוא הועלה לדרגת מייג'ור.[3]
הונו של לורד דנמן לא היה גדול במיוחד עד 1903, כאשר הוא נשא לאישה את גרטרוד פירסון, בתו של התעשיין העשיר, וויטמן פירסון. כעת יכול היה דנמן להקדיש את זמנו לחיים ציבוריים וכיהן כמצליף של סיעת הליברלים בבית הלורדים בתקופת ממשלותיהם של הנרי קמפבל-באנרמן ושל הרברט הנרי אסקווית' בין השנים 1905 – 1907 וכמצליף הראשי של סיעת הליברלים בבית הלורדים בין השנים 1907 – 1911. הוא התקבל להיות חבר במועצה המלכותית ב-1907. ב-1911 קיבל דנמן הצעה משר המושבות לכהן בתפקיד המושל הכללי של אוסטרליה ובזאת הסתיימה הקריירה הפוליטית שלו.[4]
המושל הכללי של אוסטרליה
דנמן הגיע לסידני ביולי 1911. ממשלת מפלגת הלייבור האוסטרלית בראשותו של אנדרו פישר שלטה אז בהחלטיות. כמושל הכללי הליברלי ביותר שהתמנה עד אז, הוא מצא שפה משותפת עם שרי הממשלה וצניעותו ונדיבותו, בשילוב עם ההון של חותנו, גרמו לו להיות אהוד במיוחד בציבור האוסטרלי. באוקטובר 1912 הוא פונה מבית הממשלה בסידני על ידי ראש ממשלת ניו סאות' ויילס, ג'יימס מקגאוון. ב-12 במרץ 1913 הונחה אבן הפינה לעיר הבירה הלאומית המתוכננת וליידי דנמן הכריזה באופן רשמי את שמה, קנברה.[4] ב-12 במרץ 2013, כיבדו בן-אחיינו, ברון דנמן השישי, ואשתו בנוכחותם את חגיגות מאה השנים לקריאת השם לעיר.[5]
אך דנמן נוכח שהשפעתו הפוליטית פחותה מזו של כל המושלים הכלליים שקדמו לו. אוסטרליה, כמו שאר הדומיניונים, השיגה עצמאות פוליטית וראש הממשלה שלה תיקשר ישירות עם עמיתו הבריטי, ובכך השאירה את המזכיר הקולוניאלי ואת המושל הכללי מחוץ לתמונה. מינויו של הנציב העליון (High Commissioner) האוסטרלי בלונדון (תפקיד המקביל לשגריר), הותיר את המושל הכללי ללא ההיבט הדיפלומטי של תפקידו.
במאי 1913 הובסה ממשלת הלייבור באופן פתאומי בבחירות הכלליות על ידי המפלגה הליברלית האוסטרלית בראשותו של ג'וזף קוק, אך המפלגה עדיין שמרה על רוב בסנאט והייתה נחושה לגרום לתסכול לממשלתו של קוק על כל צעד ושעל. בראשית 1914 היה ברור שמשבר חוקתי מתפתח. בריאותו של דנמן הייתה לקויה בשל האלרגיה שלו לפריחת עצי השיטה הנפוצים באוסטרליה ואשתו הייתה אומללה עקב המרחק ממשפחתה וממולדתה. הוא חש שאין לו את הכוח להתמודד עם המצב הפוליטי ובמאי 1914 הוא התפטר מתפקידו.[4]
שנותיו האחרונות
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פיקד דנמן על רגימנט הפרשים בין השנים 1914 – 1915. הוא המשיך להיות נאמן לאסקווית' ולליברלים. הוא חי חיים שקטים בעיר הובה שבמחוז סאסקס שבדרום אנגליה עד למותו בשנת 1954, 22 ימים לאחר מות אשתו.[4] את תואר הברון שלו ירש בנו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Thomas Denman, 3rd Baron Denman of Dovedale". thepeerage.com. 6 March 2011. Retrieved 5 April 2011.
- ^ The London Gazette: no. 27160. p. 692. 2 February 1900.
- ^ The London Gazette: no. 27429. p. 2866. 29 April 1902.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Cunneen, Chris (1981). "Denman, Thomas (Baron Denman) (1874–1954)". Australian Dictionary of Biography. Canberra: Australian National University. Retrieved 30 April 2008.
- ^ Peter Jean, 100 years on, the Denmans pay visit to scene of ancestor's public office, Canberra Times, 11 March 2013
| המושלים הכלליים של אוסטרליה | ||
|---|---|---|
|
25550399תומאס דנמן, ברון דנמן השלישי