ביל היידן
 | |||||||
| לידה |
23 בינואר 1933 בריזביין, קווינסלנד, אוסטרליה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 21 באוקטובר 2023 (בגיל 90) | ||||||
| שם מלא | ויליאם ג'ורג' "ביל" היידן | ||||||
| מדינה |
 אוסטרליה | ||||||
| מפלגה | מפלגת הלייבור האוסטרלית | ||||||
| בת זוג | דאלס בראודפוט | ||||||
| |||||||
ויליאם ג'ורג' "ביל" היידן (באנגלית: William George "Bill" Hayden; ) היה מדינאי אוסטרלי שכיהן כמושל הכללי ה-21 של אוסטרליה בין השנים 1989 – 1996. קודם לכן, בין השנים 1977 – 1983 הוא היה מנהיג מפלגת הלייבור האוסטרלית ומנהיג האופוזיציה בפרלמנט האוסטרלי ושימש בתפקיד שר החוץ בממשלתו של בוב הוק בין השנים 1983 – 1988 ובתפקיד שר האוצר לתקופה קצרה ב-1975 בממשלתו של גוף ויטלם.
ראשית חייו
היידן נולד בבריזביין כבנו של ג'ורג' היידן, ימאי ממוצא אירי-אמריקאי שהיה במקור מאוקלנד, קליפורניה והיה בן 52 בעת לידתו של ביל. מוצאם של סביו של היידן מצד אביו הוא מקורק, אירלנד ומוצאו זה השפיע על חלק משמעותי מגישתו לנושאים חברתיים ופוליטיים לאורך כל חייו הציבוריים.
היידן התחנך בבית ספר תיכון בבריזביין ובין השנים 1953 – 1961 הוא שירת במשטרת המדינה.[1] הוא המשיך את לימודיו והשלים תואר בכלכלה באוניברסיטת קווינסלנד. עד שנות השבעים הגדיר היידן את עצמו כדמו-סוציאליסט.[2]
קריירה פוליטית
בסוף שנות החמישים החל היידן להיות פעיל במפלגת הלייבור. בבחירות הכלליות של 1961 הוא הפתיע רבים, כולל את עצמו, כאשר נבחר לפרלמנט הפדרלי במחוז הבחירה של אוקסלי, בדרום-מערב בריזביין. בבחירות אלה הוא ניצח בהפרש קטן את דון קמרון, שר הבריאות בממשלתו של רוברט מנזייס. ניצחונו של היידן היה חלק מהצלחתה של מפלגת הלייבור לזכות ב-15 המושבים שעברו אליה מהמפלגה הליברלית, הישג שכמעט וגרם להפלתה של ממשלת מנזייס.
כאחד מחברי הפרלמנט הצעירים ביותר (בן 28 בהיבחרו), הוכיח היידן את עצמו כפרלמנטר שקדן ורהוט. ב-1969 הוא היה לאחר מיושבי הספסלים הקדמיים של האופוזיציה. כאשר ב-1972 ניצחה מפלגת הלייבור בבחירות תחת מנהיגותו של גוף ויטלם, מונה היידן להיות שר הביטוח הלאומי ובמסגרת תפקידו זה, הוא הנהיג את הקצבאות לאמהות החד-הוריות ואת מערכת הביטוח הרפואי הראשונה של אוסטרליה. ב-6 ביוני 1975 הוא ירש את ג'ים קריינס שהודח עקב שערוריית ההלוואות מתפקיד שר האוצר ובתפקיד זה הוא שימש עד שממשלת ויטלם פוטרה על ידי המושל הכללי, סר ג'ון קר, ב-11 בנובמבר אותה שנה. בבחירות שהתקיימו בדצמבר, נחלה מפלגת הלייבור את התבוסה הגדולה ביותר בתולדותיה ומנהיג המפלגה הליברלית, מלקולם פרייזר, נבחר להיות ראש הממשלה. היידן היה היחיד מבין חברי הפרלמנט מקווינסלנד מטעם מפלגת הלייבור ששרד את הבחירות הללו.
מנהיג האופוזיציה
ב-1977, כאשר נחלה הלייבור תבוסה נוספת בבחירות, פרש ויטלם ממנהיגות המפלגה והיידן נבחר להחליפו. דעותיו הפוליטיות נעשו מתונות יותר והוא דגל במדיניות כלכלית שהקיפה את המגזר הפרטי ואת שיתוף הפעולה עם ארצות הברית. כמה סקרי דעת קהל שנערכו בראשית שנות השמונים, הצביעו על כך שמפלגת הלייבור תחת מנהיגותו של היידן השיגה שוויון באחוזי התמיכה, או אפילו צברה יתרון מול ממשלתו של פרייזר. בבחירות של 1980, היה ההפרש לטובתה של המפלגה הליברלית במניין המצביעים מול מפלגת הלייבור 0.8% בלבד. אך עקב תוצאות חלשות בחלק מהמדינות, היו חסרים ללייבור 12 מושבים כדי ליצור גוש חוסם. אף על פי כן, הצליח היידן לקצץ ביתרון של פרייזר, מ-48 מושבים ל-21. לא רק שהמפלגה הצליחה לזכות מחדש ברוב המושבים שהם איבדו בשתי מערכות הבחירות הקודמות, אלא שהיא התקרבה מאוד לעמדה בה תוכל לנצח במערכת הבחירות הבאה.
ב-1982, היה ברור שפרייזר מבצע תמרונים כדדי להקדים את הבחירות. אך האיום העיקרי להיידן הגיע פחות מצדו של פרייזר ויותר מגורמים פנימיים בלייבור. בוב הוק, מנהיג איגודים מקצועיים לשעבר, שנבחר לפרלמנט שנתיים בלבד קודם לכן, החל להוביל את תומכיו לקריאת תגר על מנהיגותו של היידן. בבחירות הפנימיות למנהיגות המפלגה שהתקיימו ב-16 ביולי, ניצח היידן את הוק בקושי, אך זה האחרון המשיך לקרוא תגר על מנהיגותו של היידן.
בדצמבר הצליחה הלייבור להפתיעה פרשנים רבים בכישלונה בבחירות הביניים במחוז פלינדרס בוויקטוריה. החלו להתעורר ספקות בנוגע ליכולתו של היידן להוביל את המפלגה בחזרה לשלטון. ב-3 בפברואר 1983 בפגישה שהתקיימה בבריזביין, כמה ממנהיגי המפלגה, כולל פול קיטינג והסנאטור ג'ון בוטון, הבהירו להיידן בצורה מפורשת שעליו להתפטר. באי רצון הוא קיבל את דעתם. הוק נבחר לתפקיד מנהיג המפלגה ללא מתחרים. מאוחר יותר באותו בוקר, כשהוא לא מודע לאירועים בבריזביין, קבע פרייזר בקנברה מועד לבחירות בזק ב-5 במרץ. פרייזר היה בהחלט מודע למאבקים הפנימיים בלייבור והוא קיווה שהוא יוכל לקיים בחירות לפני שהלייבור תספיק להחליף את היידן בהוק. רק כמה שעות לאחר מכן התברר לו כי היידן התפטר לפני שהוא הוציא את ההכרזה על הבחירות החדשות. במסיבת עיתונאים שהתקיימה באותו אחר צהריים, אמר היידן, שעדיין היה מדוכדך, ש"במצב בו נמצאת אוסטרליה, כלב רועים יצליח להוביל את הלייבור לניצחון".
שר החוץ
ניצחונה של הלייבור בבחירות של 1983 הושג בקלות והיידן מונה להיות שר החוץ. בתפקידו זה הוא דחף לשיתוף פעולה הדוק יותר בין אוסטרליה לבין שכנותיה באסיה. בראיון שהעניק באותה שנה, הוא הצהיר: "אוסטרליה משתנה. אנו תופעה חריגה כמדינה אירופאית בחלק זה של העולם. באוסטרליה קיימת כבר אוכלוסייה אסיאתית הולכת וגדלה ולעניות דעתי זה בלתי נמנע שאוסטרליה תהפוך למדינה אירו-אסיאתית במהלך מאה או המאתיים השנים הבאות. אסיאתיים ואירופאים תושבי אוסטרליה יינשאו אלה לאלה וגזע חדש יקום. אני חשוב שזה דווקא רצוי".[3]
כשר החוץ היה היידן אחראי על תוכנית סיוע החוץ של אוסטרליה. ב-1983 הוא הכריז על שינוי בתוכנית זו בעקבות דוח ועדת ג'קסון שהמלצותיה העיקריות היו לשפר את האיכויות המקצועיות של התוכנית. המלצות אלו התקבלו על ידי הממשלה. במהלך השנים הבאות התווה היידן את סדר הקדימויות של הממשלה בנוגע לתוכנית זו.
המושל הכללי של אוסטרליה
לאחר הניצחון בבחירות של 1987, הבטיח הוק להיידן את תפקיד המושל הכללי של אוסטרליה כפיצוי על כך שהוא החליף אותו כמנהיג המפלגה ומנע ממנו להיות ראש הממשלה. החלטתה של המלכה אליזבת השנייה למנות את היידן, בהמלצתו של הוק, כמושל הכללי שיחליף את סר ניניאן סטיבן, פורסמה באמצע שנת 1988 ובמהלך החודשים הבאים התפטר היידן מהפרלמנט וניתק את קשריו הפוליטיים עם מפלגת הלייבור. הוא נכנס לתפקידו בראשית 1989 ושירת בשיקול דעת ובתבונה, כולל במהלך תקופת המעבר בין ממשלתו של הוק לממשלתו של פול קיטינג בדצמבר 1991. כאות הערכה לשירותו עבור אוסטרליה, הוארכה תקופת כהונתו של היידן כמושל הכללי מחמש שנים כמקובל, לשבע שנים.
עם כניסתו לתפקיד המושל הכללי, נעשה היידן מתוקף תפקידו (ex officio), הנגיד וראש המסדר של מסדר אוסטרליה.[4] קודם לכן הצהיר היידן שהוא לא יקבל שום תואר אבירות.
לאחר הפרישה
מהאוטוביוגרפיה של היידן שנכתבה ב-1996 ניתן להבין שכאשר הוא סיים את תפקידו, הוא היה מתוסכל מהיחס לו זכה מצד גורמים מסוימים בלייבור. הכתוב בספר התפרש על ידי חלק מהקוראים כאילו היידן שמר טינה כלפי קיטינג על כך שהוא תכנן את חילופי ההנהגה ב-1983. בסוף שנות התשעים הצטרף היידן כחבר מערכת של הירחון השמרני בנושאי תרבות ומדיניות ציבורית, Quadrant. בעימות שהתקיים לפני משאל העם על ביטול המלוכה באוסטרליה ב-1999, הוא דחה את ההצעה שהוצגה במשאל וצידד בתומכי המלוכה.[5][6]
לאחר פרישתו מתפקיד המושל הכללי המשיך היידן לתרום לשיח הציבורי באוסטרליה. בהיותו חבר המערכת של ה- Quadrant הוא הקדיש מזמנו כדי לתרום מפרי עטו לירחון וכתב גם לעיתונים ולכתבי עת אחרים באוסטרליה בנושאים חברתיים, כלכליים ופוליטיים, כולל בתחום מדיניות החוץ.[7][8]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Bill Hayden, former Australian Governor-General". Alumni. University of Queensland. Archived from the original on 7 June 2007. Retrieved 26 May 2007.
- ^ "Interview: Bill Hayden on the Dismissal – 30 years later". Australian Broadcasting Corporation. 5 November 2005.
- ^ Nation's changing face, www.theadvocate.com.au, Dec. 4, 2014
- ^ It's an Honour – Companion of the Order of Australia
- ^ Reporter: Sally Sara (7 October 1999). "Anti-republican cause recruits Bill Hayden". PM. ABC. ABC Radio National. http://www.abc.net.au/pm/stories/s57757.htm.
- ^ Republicans call for the real Bill Hayden to stand up in the No referendum case at the Wayback Machine (archived November 28, 2001) Republic.org.au, 17 August 1999.
- ^ Bill Hayden, Workingman's friend, The Australian, January 29, 2008
- ^ Bill Hayden, Caught in the US-China wash, The Australian, June 11, 2011
| המושלים הכלליים של אוסטרליה | ||
|---|---|---|
|
.svg){kind=small}
37326757ביל היידן