ברנרד לו מונטגומרי

ברנרד לו מונטגומרי
Bernard Law Montgomery

מונטגומרי, 1943
לידה	17 בנובמבר 1887 קנינגטון, לונדון
פטירה	24 במרץ 1976 (בגיל 88) אלטון, המפשייר
כינוי	מונטי
השתייכות
תקופת הפעילות	1908–1958 (כ־50 שנה)
דרגה	פילדמרשל
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ה-8 מפקד הדיוויזיה ה-3 מפקד הקורפוס ה-2 מפקד הקורפוס ה-5 מפקד הקורפוס ה-12 מפקד הפיקוד הדרום-מזרחי מפקד הארמייה השמינית מפקד קבוצת הארמיות ה-21 ראש המטה הכללי הקיסרי סגן מפקד כוחות נאט"ו באירופה
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העצמאות האירית המרד הערבי הגדול מלחמת העולם השנייה
עיטורים
אות השירות המצוין מסדר האמבט מסדר האימפריה הבריטית מפקד בלגיון ההצטיינות

מונטגומרי על טנק גרנט, צפון אפריקה, נובמבר 1942

פילדמרשל ברנרד לוֹ מונטגומרי, ויקונט מונטגומרי הראשון מאל-עלמיין (באנגלית: Bernard Law Montgomery‏; 17 בנובמבר 1887 – 24 במרץ 1976), הנקרא גם מונטי, היה פילדמרשל בריטי שהתפרסם בזכות פיקודו במהלך מלחמת העולם השנייה.

	שמע קולו של מונטגומרי
לעזרה בהפעלת הקבצים

ביוגרפיה

בצעירותו

מונטגומרי נולד בלונדון בשנת 1887 ולמד במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, אותה סיים בשנת 1908 במקום ה-24 מתוך 25 צוערים במחזורו. עם סיום לימודיו בסנדהרסט הוסמך כקצין בדרגת לוטננט ושובץ בגדוד החי"ר ה-1 ברגימנט ווריקשייר המלכותי, שם שימש כמפקד מחלקת חי"ר. טרם מלחמת העולם הראשונה שירת מונטגומרי בהודו, מכיוון שבא ממשפחה ענייה והחיים שם היו זולים יחסית.

מלחמת העולם הראשונה

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח מונטגומרי לחזית בצרפת כמפקד מחלקה בחטיבה 10, שהשתייכה לדיוויזיה ה-4. מונטגומרי השתתף בקרבות מונס ולה קאטו, ובאוקטובר 1914 נורה ונפצע קשה בחזהו ובברכו ואושפז בבריטניה. על גבורתו בקרב עוטר בעיטור אות השירות המצוין. בשנת 1916 הוא שב לחזית המערבית כראש מטה חטיבה, ובשנת 1918 שימש כקצין אג"ם בדיוויזיית לונדון ה-47.

בין המלחמות

בינואר 1920 התקבל מונטגומרי לבית הספר למטה אותו סיים בדצמבר של אותה שנה, ומיד לאחר מכן נשלח כראש מטה של חטיבה לאירלנד, בה הייתה מלחמה נגד המחתרת האירית, ושירת בה עד סוף המלחמה בשנת 1922. בשנת 1926 התמנה מונטגומרי למדריך בבית הספר למטה, בתקופה זו פגש את אליזבת קרבר, אותה נשא בשנת 1927. בשנת 1930 עדכן מונטגומרי את ספר ההדרכה הרשמי לאימון חיל רגלים, ובשנת 1934 הועלה לדרגת קולונל. בשנת 1937 מונה מונטגומרי למפקד החטיבה ה-9, אולם פרש כעבור זמן קצר מתפקידו, בעקבות מות אשתו. בשנת 1938 מונה מונטגומרי למפקד הדיוויזיה ה-8, ולראש הכוחות הבריטים בארץ ישראל, ובמסגרת תפקידו פעל למיגור המרד הערבי הגדול.

מלחמת העולם השנייה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה מונה מונטגומרי למפקד הדיוויזיה ה-3, ולחם עמה במהלך הקרב על צרפת, ובמהלך פינוי דנקירק מונה למפקד הקורפוס ה-2. ביולי 1940 מונה מונטגומרי למפקד הקורפוס ה-5, ובאפריל 1941 מונה למפקד הקורפוס ה-12. בדצמבר אותה שנה מונה מונטגומרי למפקד הפיקוד הדרום-מזרחי, ובמסגרת תפקידו אימן את חייליו באינטנסיביות רבה לקראת הפלישה לאירופה הכבושה.

באוגוסט 1942, מינה ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, את מונטגומרי לעמוד בראשות הארמייה השמינית, תחת פיקודו של מפקד המערכה בצפון אפריקה, גנרל הרולד אלכסנדר. מונטגומרי הוביל בהצלחה את המערכה והוביל לדחיקתם לאחור של כוחותיו של הגנרל הגרמני ארווין רומל אל מעבר לגבולות מצרים לאחר הניצחון בקרב אל-עלמיין השני.

הישגו הגדול של מונטגומרי במערכה זו הוא בהרמת רוחם של החיילים הלוחמים. מונטגומרי הגיע לאפריקה כאשר היה נראה כי מורל החיילים הבריטים שפוף ביותר. צלו של רומל, "שועל המדבר", הטיל אימה על כל חייל. מונטגומרי ידע כי הפעולה הראשונה שיש לעשותה כאשר הגיע לצפון אפריקה היא לאחד את כל החיילים תחת גאווה ותקווה חדשות יחד עם שאר החיילים שהגיעו משאר מדינות בעלות הברית.

מונטגומרי בחר להעביר למפקדי השטח הוראה ברורה כי יש להשתמש בשמו שלו, כדי לבצע את המשימה. חיילים רבים "עודכנו" כי גנרל רב עוצמה מגיע לחזית, איש בעל שעור קומה, שיכול לענות לאתגר שהציב רומל. גייסות השריון נהגו לצבוע על גבי הטנקים שלהם את המילה "מונטי"- קיצור של מונטגומרי. מונטגומרי בחר להעצים את שמו למען ליכוד החיילים^{[דרוש מקור]}, וכל זאת על אף שהיה אדם מופנם, ונראה כטיפוס בריטי יבש ולא מרשים מבחינה חיצונית.

מומנטגומרי דרש שהמודיעין ימצא איך הגרמנים מנצחים. כך המודיעין ידע מה לחפש והצליח. הסוד היה שלגרמנים היו טנקי תדלוק, מהם תדלקו את טנקי המערכה תוך כדי תנועה, וכך היו הרבה יותר ניידים והגיעו לקרבות הקובעים לפני הבריטים, שתדלקו בתחנות דלק. מונטגומרי הבין ששיטה גרמנית זו צורכת הרבה יותר דלק, ולכן אספקת הדלק היא עקב אכילס של הגרמנים, והורה לצי הצוללות הבריטי בים התיכון להתרכז במאמציו ולהטביע רק מיכליות דלק ואניות נושאות חביות דלק. הטנקים הגרמנים נותרו ללא אספקת דלק ונפלו לידי צבא מונטגומרי.

תחת פיקודם של דווייט אייזנהאואר והרולד אלכסנדר הוביל מונטגומרי את הארמייה השמינית במבצע האסקי, הפלישה לסיציליה ב-1943. אחד מסמליה של המערכה בסיציליה היא ההתנגשות בין מונטגומרי לבין גנרל ג'ורג' פטון האמריקני, מפקד הארמייה השביעית האמריקנית. שניהם היו בעלי אגו גדול ורצון להיות במרכז תשומת הלב וההתרחשות.

לאחר סיציליה המשיך מונטגומרי לפקד על הארמייה השמינית, כאשר זו נחתה בקלבריה במסגרת "מבצע בייטאון". לאחר מכן צעדה הארמייה כחמש מאות קילומטרים צפונה על מנת לסייע לארמייה האמריקנית החמישית, בפיקודו של מארק קלארק שנתקלה בהתנגדות עזה בעת נחיתתה בסאלרנו. הגעתה של הארמייה השמינית אל סאלרנו, ב-16 בספטמבר 1943, חרצה את גורל הקרב לטובת בעלות הברית. זמן קצר לאחר מכן נקרא מונטגומרי חזרה לבריטניה על מנת לקחת חלק בתכנון של הפלישה לנורמנדי. לאחר הפלישה, ועד הגיעו של אייזנהאואר לצרפת, פיקד מונטגומרי על כלל כוחות בעלות הברית באירופה (בין היתר, פיקד גם על הקרב על קן). מבקריו טענו שתכנון הפלישה בו הוא לקח חלק היה נטול יצירתיות ונוקשה. בעיני קציני הוורמאכט הוא נתפס כיריב הרבה פחות מסוכן מאשר פטון זאת מכיוון שמנקודת מבטם הוא נתפס כזהיר יתר על המידה.

לאחר שחרור בריסל שחררו כוחותיו את עיר הנמל אנטוורפן בספטמבר 1944, אך לא ניתנה ההוראה על ידי מונטגומרי לשחרר את שפך נהר הסכלדה על מנת לאפשר פתיחת הנמל.

הוא הגה את מבצע מרקט גארדן לתפיסת גשר מעבר נהר הריין בארנהם, הולנד, על ידי כוחות מוצנחים. מבצע זה נחל כישלון אף על פי שנתפסו 3 גשרים בשלמותם. רובה של הולנד לא שוחררה אלא במאי 1945, והגישה שמונטגומרי דגל בה לפלישה לגרמניה בחזית צרה ומאמץ מרוכז נדחתה סופית על ידי אייזנהאואר.

ב-7 בינואר כינס מונטגומרי מסיבת עיתונאים בה הוא לקח קרדיט על ניצחון בעלות הברית בקרב הארדנים. טענה זו עוררה התמרמרות בקרב קצינים אמריקנים שטענו שלא רק שמונטגומרי אינו אחראי על הניצחון, אלא הוא אף עיכב כוחות במהלך הקרבות ופגע משום כך ביכולת הלחימה של בעלות הברית. האירוע הביא למשבר חריף בין מונטגומרי לראשות הצבא הבריטי ומונטגומרי כמעט ופוטר.

ההמשך היה צליחת נהר הריין ליד וזל ב-24 במרץ 1945 במבצע ענק תוך שימוש במשאבים רבים, אך זאת לאחר שכבר ב-7 במרץ חצתה הארמייה האמריקנית הראשונה את נהר הריין על ידי תפישת גשר לודנדורף בעיר רמאגן. המתיחות בינו לבין אייזנהאואר הגיעה לשיא וגרמה לנתק ביחסים. כ"נקמה" ארגן מונטגומרי את כניעת הכוחות הגרמניים בצפון גרמניה ב-4 במאי 1945 כהצגה לכל דבר, זאת על אף שידע כי הדבר יפגע ביוקרתו של אייזנהאואר (ראו כניעת גרמניה הנאצית).

ברבים מספריו, מאמריו והראיונות שהעניק במשך שנים לא הודה בטעויותיו. הוא מיעט להחמיא לאחרים, בייחוד בכירים ממנו, ובכך השניא את עצמו על שותפיו ללחימה.

אחריתו

לאחר סיום המלחמה מונה מונטגומרי לראשות צבא הכיבוש הבריטי באירופה. בשנת 1946 הוענק לו תואר אצולה שנוצר לכבודו - "הויקונט מונטגומרי הראשון של אל-עלמיין". בין השנים 1946–1948 כיהן מונטגומרי כראש המטה הכללי הקיסרי, ומשנת 1951 ועד 1958 כיהן מונטגומרי כסגן מפקד נאט"ו.

מונטגומרי נפטר ב-24 במרץ 1976 ונקבר בבינסטד שבמחוז המפשייר, בריטניה.

דמותו של מונטגומרי מופיעה בסדרת הנוער הישראלית פלמ"ח.

שיטתו הצבאית

מונטגומרי יחס חשיבות רבה לאימון ובהכנות לקראת הקרב. חלק ניכר מזמנו הוקדש להמצאת תרגולות, אמון החיילים ודאגה לאפסנאות. שיטות האימון שלו זכו להצלחה כה רבה, שכל הצבא הבריטי עבר להתאמן על פי שיטתו.

משפחתו

מונטגומרי התחתן ב-27 ביולי 1927 עם בטי קרברי, אלמנת מלחמה (בעלה הראשון נהרג במלחמת העולם הראשונה בקרב גליפולי), ואחותו של הגנרל פרסי הוברט, שפיקד על הדיוויזיה המשורינת ה-79 בפלישה לנורמנדי. בטי נפטרה ב-19 באוקטובר 1937 כתוצאה מהרעלת דם. בנו היחיד דייוויד נולד ב-18 באוגוסט 1928.

ספריו

• Forward to Victory (1946)‎
• Normandy to the Baltic (1947)‎
• Forward to Victory (1948)‎
• El Alamein to the River Sangro (1948)‎
• זכרונות פילדמרשל מונטגומרי (1958);
• An Approach to Sanity (1959)‎
• The Path to Leadership (1961)‎
• A History of Warfare (1968)‎

קישורים חיצוניים

• ברנרד לו מונטגומרי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ברנרד לו מונטגומרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מונטי מבקר בארץ ישראל (דצמבר 1946), ארכיון הסרטונים של AP
• מונטגומרי פורש (1958), ארכיון הסרטונים של AP
• ברנרד לו מונטגומרי (1887-1976), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35927365ברנרד לו מונטגומרי