התאבדות המונית
התאבדות המונית היא תופעה סוציולוגית שבה קבוצה של אנשים מתאבדים יחד. התופעה נגרמת לרוב ממניעים דתיים, ככלי למחאה פוליטית או כתוצאה מתבוסה צבאית.
התאבדויות המוניות בהיסטוריה
לפני הספירה
בשנים שלפני הספירה מתועדים עשרות מקרים של התאבדות המונית בעיקר בקרב הרומאים או אויביהם, לאחר הספירה יש ירידה ניכרת בשיעור התיעוד של התאבדויות המוניות[1].
- לאחר הרס העיר איליטוגריס (אנ') על ידי המצביא הרומי פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס בשנת 206 לפני הספירה, הבינו תושבי העיר אספה כי מצפה להם גורל דומה, ובחרו להצית את עצמם ואת העיר לפני בואו[2].
- לספרד היסטוריה ארוכה של התאבדויות המוניות, בשנת 219 לפנה"ס בני העיר סאגנוטום התאבדו יחד עם נשיהם וילדיהם לאחר כיבוש חניבעל, בשנת 206 לפנה"ס בני העיר אסטאפה התאבדו לאחר שכשלו בקרב נגד הרומאים, במאה הראשונה לפני הספירה התאבדו הקנטאברים ב"אש ברזל ורעל" מכיוון שלא היה להם כוח להילחם או לחיות במצור, בקיץ שנת 133, בתום 25 חודשי המצור הרומי על העיר נומנטיה (אנ'), הבינו תושבי העיר כי הם הפסידו לרומאים ורבים מהם העדיפו להתאבד ואף הציתו את העיר[3].
- במהלך דיכוי המרד הגדול על ידי הרומאים בארץ ישראל, התבצעו מעשי התאבדות המונית על ידי קהילות המורדים היהודים, בין השאר לאחר המצור על גמלא, המצור על יודפת[4] המצור על מצדה (ראו להלן), והמצור על ירושלים.
- בקיץ שנת 102 לפנה"ס, הצליח המצביא הרומי גאיוס מריוס לעצור את פלישתם של הטווטונים והקימברים לשטחי האימפריה הרומית בקרב אקווה סקסטיה (אנ'). לאחר ששמעו השבויות הטווטניות כי כחלק מתנאי הכניעה עומדות להימסר 300 נשים נשואות מתוכן לשירות הרומאים, הן הרגו את ילדיהן ולאחר מכן את עצמן על ידי חניקה, ונמצאו מתות זו בחיק זו[5].
- בשנת 42 לפנה"ס בזמן מלחמת האזרחים הרומית פלש ברוטוס לעיר כסנתוס שבליקיה, עם כניסת החיילים הרומיים לעיר החלו התושבים לשחוט את בני משפחתם ואת עצמם, ברוטוס ניסה למנוע את ההרג אך לא הצליח ורוב תושבי העיר התאבדו, ההיסטוריון אפיאנוס מאלכסנדריה המספר על ההתאבדות כותב שלעיר כסנתוס יש היסטוריה של התאבדויות, שכן גם בימי כורש נכנסו כל בני העיר למצודה והעלו את המצודה באש, וכך גם בימי אלכסנדר הגדול, ההתאבדות בכסנתוס הייתה סמל למוות למען חירות, ואף פילון האלכסנדרוני מעלה על נס את ההתאבדות[6].
- בראשית התקופה ההלניסטית לאחר מות אלכסנדר מוקדון פרדיקאס פעל לבסס את השלטון המוקדוני באסיה הקטנה, בדרום אסיה הקטנה בארץ האיסאורים התגוננו התושבים, המגינים שהיו בטוחים בכישלונם שרפו את הנשים הזקנים והילדים, בסופו של דבר הם הצליחו להדוף את המוקדונים, והם שבו כלעומת שבאו, המגינים המיואשים שכבר הרגו את כל יקיריהם השליכו את עצמם לאש[6].
לאחר הספירה
- במהלך המאה השמינית, הצטוו שרידי הכת המונטיזית על ידי לאון השלישי האיסאורי, קיסר האימפריה הביזנטית להצטרף לכנסייה האורתודוקסית הם הסתגרו בבתי התפילה שלהם והציתו את עצמם.
- "ג'אוהר" (אנ') הייתה תופעה של התאבדות נשים בערים בהודו שעמדו להיכבש על ידי המוסלמים או כובשים אחרים. מקרי ההתאבדויות הגדולות ביותר התרחשו בשנים 1303, 1535 ו-1568[7].
- בשנת 1336, בעקבות מצור שהטילו צלבני המסדר הטווטוני על מבצר פילנאי (אנ') בדוכסות הגדולה של ליטא, התאבדו יושבי המבצר והציתו את כל רכושם[8].
- במהלך המאה השביעית, בעקבות הקרע הדתי שהתחולל בתוך הכנסייה האורתודוקסית הרוסית בעקבות הרפורמות הדתיות שערך פטריארך מוסקבה, ניקון החל מ-1654. כפרים שלמים של מתנגדי הרפורמות שרפו עצמם למוות במעשיה שכונה "טבילת אש"[9].
- לאחר שב-1792 צרפת המהפכנית ביטלה את העבדות במושבות הקאריביים, החזיר נפוליאון בונפרטה את העבדות לאזור ב-1802. בעקבות כך, קבוצת עבדים בעיר גוואדלופ החלו להתמרד כנגד הכוחות הצרפתיים וב-28 במאי 1802 התרחש קרב מטובה שבמהלכו הבינו העבדים המתמרדים כי הם הולכים להפסיד, בעקבות כך, כ-400 מהם, הציתו את מאגרי אבק השריפה שלהם והחלו בהתאבדות המונית תוך כדי ניסיון להרוג כמה שיותר חיילים צרפתיים יחד איתם[10][11].
- בשנת 1803, בשלהי תקופת שלטון העות'מאנים ביוון וזמן קצר לפני פרוץ מלחמת העצמאות היוונית (1821), נשים יווניות שנרדפו על ידי העות'מאנים, נמלטו לצוק הר זלונגו (אנ'), שם השליכו את ילדיהן מהצוק ולאחר מכן קפצו גם הן אל מותן באירוע אשר מכונה "הריקוד של זלונגו"[12].
- התאבדות המונית בתרבות הבאלינזיית (אנ') מכונה בשם פופוטן (Puputan). המקרה הגדול ביותר של פופוטן התרחש בשנים 1906–1908, כאשר הבאלינזיים נאלצו להתמודד עם הכוחות הקולוניאליים ההולנדיים (אנ'). שורש המונח "puputan" מגיע מהמילה הבאליזית "puput" שפירושה "סיום" או "מסיים".
- בשנת 1978, בעקבות ביקור אמריקאי שנועד לבדוק את התנהלות הכת "מקדש העם" שפעלה בקומונת ג'ונסטאון בגיאנה, הורה מנהיג הכת, ג'ים ג'ונס, על התאבדות המונית של חבריה. באירוע התאבדו 909 בני אדם באמצעות שתיית משקה מהול בציאניד. כשליש מהמתאבדים היו ילדים. המתנגדים הומתו בזריקת רעל[13].
התאבדויות המוניות במלחמת העולם השנייה
ערכים מורחבים – מתקפת בנזאי, מילא 18, התאבדויות המוניות בשלהי הרייך השלישי, התאבדות המונית בדמין
- ב-8 במאי 1943, שלושה שבועות לאחר תחילת מרד גטו ורשה, הותקף בונקר מילא 18 על ידי הנאצים כשבתוכו כ-300 בני אדם וביניהם ראשי המורדים. במהלך המתקפה רבים מאנשיו ביצעו התאבדות המונית על ידי בליעת גלולות ציאניד כדי לא להיכנע. בעוד שאחרים נמלטו מהיציאה האחרות.
- בימיו האחרונים של הרייך השלישי במאי 1945, הוכתה גרמניה בגל התאבדויות ברחבי המדינה. הסיבות להתאבדויות היו רבות, אך הושפעו מהתעמולה הנאצית – בהתאם לערכיה של המפלגה הנאצית; מהתאבדותו של אדולף היטלר – כתגובה לכיבוש גרמניה הנאצית בידי בעלות הברית ותבוסתה במלחמת העולם השנייה; וכן מתחושת חוסר ביטחון והיעדר פרספקטיבה לעתיד. מגזין "לייף" האמריקאי התייחס ב-14 במאי להתאבדויות ההמוניות – "בימיה האחרונים של המלחמה, ההכרה בתבוסתה המוחלטת של גרמניה הייתה יותר מדי עבור רבים מהגרמנים. ללא הכידונים והמליצות שהעניקו להם כוח, הם לא יכלו לערוך חשבון נפש מול כובשיהם או מצפונם. המוצא היה השיטה המהירה והבטוחה, במה שהגרמנים מכנים "selbstmord" (התאבדות), רצח עצמי"[14]. ידועה במיוחד ההתאבדות המונית בדמין אחרי שחיילים סובייטים נכנסו אליה והחלו בביזה ועינוי נשים. אחת הפקידות בעיר שונלנקה (Schonlanke) במקלנבורג-מערב פומרניה הכריזה "מתוך פחד מהחיות האלה ממזרח, שונלנקרים (תושבי העיר) רבים סיימו את חייהם (כ-500 מהם!). משפחות שלמות נמחקו כך"[15].
- ב-30 באפריל 1945 נכבשה העיירה דמין על ידי הצבא האדום כמעט ללא לחימה. בדומה לערים אחרות כמו גריפסוואלד, עינוי נשים, ביזה והוצאות להורג שבוצעו על ידי חיילי הצבא האדום גרמו להתאבדות המונית של מאות אנשים וכמעט כל העיר העתיקה נשרפה על ידי הצבא האדום. על אף שההערכות למספר ההרוגים אינן אחידות, ידוע כי מדובר בהתאבדות ההמונית הגדולה ביותר שנרשמה אי פעם בגרמניה. תושבים ופליטים רבים התאבדו אז, ומשפחות רבות עשו זאת יחד. שיטות ההתאבדות כללו טביעה בנהרות, תלייה, חיתוך פרק כף היד וירי. רוב הגופות נקברו בקברי אחים, ולאחר המלחמה היה הדיון בהתאבדות ההמונית טאבו תחת הממשלה הקומוניסטית של מזרח גרמניה[16][17].
- המושג גְיוֹקוּסָאי (玉砕), שמשמעותו "יהלומים שבורים," משמש ביפנית לשון נקייה לאזכור מתקפת התאבדות או התאבדות בפני תבוסה (גם ספוקו). המושג מתבסס על ציטוט מכתב סיני קלאסי מן המאה ה-7 שאומר כי "על אדם דגול למות כיהלום מנופץ ולא לחיות כאריח שלם." המושג קיבל משמעות של מוות מכובד עם מותו של טקמורי סאיגו (1877-1827), והפך לסיסמה לאומית בלשון איצ'יקו גיוקוסאי (一億玉砕; "מאה מיליון יהלומים מנותצים") על ידי הממשלה היפנית בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, כאשר עמדה יפן בפני פלישת בעלות הברית לשטחה. חיילי בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה נהגו לכנות את גלי המתקפה האנושיים של הצבא היפני הקיסרי בשם מתקפות בנזאי מכיוון שבעת המתקפה נהגו החיילים היפנים לצעוק "בנזאי!". קריאת קרב זו הייתה מחווה של מורל ואומץ שנועדה לדרבן את החיילים לבצע את המתקפה עד תום. בשפה היפנית משמעות המילה "בנזאי" (万歳) היא "עשרת אלפים שנה," קריאה מקובלת המסמלת אריכות ימים וחגיגיות. במהלך מלחמת העולם השנייה, הפכה הקריאה "טֶנוֹ הֶייקֵה בנזאי!" (天皇陛下万歳; "עשרת אלפים שנים לקיסר") לקריאת הקרב המושמעת בעת המתקפה, ומשם קלטו חיילי בעלות הברית את המושג[18].
- בימים האחרונים של הקרב על סאיפאן וקרב אוקינאווה התאבדו מאות רבות של אזרחים יפנים, חלקם קפצו מצוקים שזכו לכינויים "צוקי ההתאבדות" ו"צוקי הבנזאי". רוב המאמצים של החיילים האמריקאים לשכנע את האזרחים להיכנע במקום להתאבד היו חסרי תועלת. התעמולה שהופצה ביפן ותיארה את האמריקאים והבריטים כ"שטנים" שיתייחסו לשבויים בצורה ברברית הרתיעה אותם מלהיכנע.
התאבדויות של כתות
- בשנת 1843 או 1844 בעיר אוואקאיפו שבגיאנה הבריטית, מנהיג קהילה ילידית (אנ') הורה לחסידיו לרצוח זה את זה באלימות על מנת שיוכלו להיוולד מחדש בתור אנשים לבנים. אף על פי שאין נתונים רשמיים על כמות ההרוגים, מעריכים שנהרגו כ-400 גברים, נשים וילדים[19][20].
- בשנת 1941 בוצעה ההתאבדות ההמונית הגדולה ביותר בהיסטוריה של נפאל לאחר שבהוראת מנהיגה דתית בשם יוגמאיה נויפאן (אנ'), קפצו 67 חסידותיה לנהר ארון (אנ').
מקדש העם (1978)
- ערך מורחב – ג'ונסטאון
בשנת 1978, בעקבות ביקור אמריקאי שנועד לבדוק את התנהלות הכת "מקדש העם" שפעלה בקומונת ג'ונסטאון בגיאנה, הורה מנהיג הכת, ג'ים ג'ונס, על התאבדות המונית של חבריה. באירוע התאבדו 909 בני אדם באמצעות שתיית משקה מהול בציאניד. כשליש מהמתאבדים היו ילדים. המתנגדים הומתו בזריקת רעל[13].
מקדש השמש (1994–1997)
החל משנת 1994 עד שנת 1997, החלו חברי הכת הדתית מקדש השמש (אנ') בסדרה של התאבדויות המוניות, אשר הובילו לכ-74 מקרי מוות. מכתבי פרידה הושארו על ידי המתאבדים, בהם נכתב כי הם מאמינים שמותם יהווה בריחה מ"הצביעות והדיכוי של העולם הזה". רישומים שנתפסו על ידי משטרת קוויבק הראו שחלק מהחברים תרמו באופן אישי יותר ממיליון דולר למנהיג הקבוצה, ג'וזף די ממברו.
בסוף שנות התשעים נעצר ניסיון התאבדות נוסף של חברי הכת. כל ההתארגנויות של חברי הכת להתאבדות המונית קרו סביב נקודת השוויון ונקודת ההיפוך שכנראה היו בעלי משמעות בתאולוגיה של חברי הכת[21][22][23].
שער גן עדן (1997)
- ערך מורחב – שער גן עדן
ב-26 במרץ 1997, 38 חברי כת "שער גן עדן" יחד עם מנהיגם מרשל אפלווייט נמצאו מתים באחוזה שכורה בחברה היוקרתית של סן דייגו, רנצ'ו סנטה פיי. המוות ההמוני של הכת הוא אחד המקרים הכי מוכרים של התאבדות כתית.
בהכנה להרוג את עצמם, שתו חברי הכת מיצי פרי הדר כדי לטהר את עצמם מטומאה בצורה מסורתית. התאבדותם, שנערכה במשמרות, הורכבה מבליעת פנוברביטאל (phenobarbital) שהיא תרופה למניעת התקפים, בערבוב עם וודקה, ובנוסף שקיות פלסטיק מהודקות סביב ראשם לגרימת חנק. ערבוב משקאות חריפים עם תרופות ידוע כמסוכן ושעלול לגרום למוות. מסיבה שאינה ידועה, היו ברשותם של כל חבר 5 דולרים ברבעי-דולרים (quarters). ההסבר לכך, שבאחד מספריו של מארק טוויין מצוין כי התשלום לרכב על זנבו של שביט הוא 5.75 דולר. כל השלושים ושמונה היו לבושים בחולצות ומכנסיים זהים ובנוסף, זוג נעלי טניס חדשות לגמרי של נייקי וסרטי זרוע עם המילים "Heaven's gate away team".
סופה של הכת, ביחד עם הופעת שביט הייל-בופ (שכונה כוכב-השביט הגדול של 1997) זעזעה את ארצות הברית בשנת 1997 והחזירה את נושא הכתות לבמה הציבורית. אפלווייט שכנע 38 מחסידיו להתאבד כדי שנשמותיהם תוכלנה לעלות ולנסוע על חללית, שלפי אמונתם, הייתה מוסתרת מאחורי כוכב-השביט הייל-בופ. אמונות אלו הובילו לסיווג הכת ככת אמונה בחוצנים. רוב המידע שידוע על הכת מגיע ממחקר שביצעו רוברט באלך ודייוויד טיילור אשר הסתננו לקבוצה בשנות השבעים.
אקנקר (2004)
באוגוסט 2004 התגלו עשר גופות, כולן בתנוחת שינה, בתוך בית בן שתי קומות בעיר ואקואס-פניקס שבאי מאוריציוס. המתאבדים היו נעדרים במשך מספר ימים וחלקם קיבלו הלוואות בסכומים גבוהים זמן קצר לפני מותם. כמה מהמתאבדים היו חברים בכת אקנקר. לפני המעשה הם נעלו את כל דלתות וחלונות הבית, וכשהמשטרה פרצה למקום הוא היה מסודר להפליא[24][25][26].
כת אדם (2007)
ב-2007, בעיר Mymensingh (אנ') שבבנגלדש, משפחה בת 9 נפשות אשר היו חברים ב"כת אדם" גרמו למותם לאחר שקפצו למסילת רכבת[27][28]. ביומנים שנמצאו בביתם היה כתוב כי הם שאפו לחיים טהורים כפי שחיו אדם וחווה המקראיים[28].
המוות של בורארי (2018)
בשנת 2018 התאבדו אחד עשר בני משפחה בבוראי, ניו דלהי שבהודו. עשרה מהם תלו את עצמם בעוד שסב המשפחה מת מחנק. הגופות נמצאו ב-1 ביוני 2018 כמה שעות לאחר ההתאבדות והמשטרה קבעה את המקרה כהתאבדות המונית[29].
התאבדויות המוניות לכאורה
ההתאבדות במצדה (73)
- ערך מורחב – מצדה#המרד הגדול
.jpg)
באביב 73, במהלכו של המרד הגדול. עלה וצר, בשמונה מחנות מצור, הלגיון העשירי הרומאי על המבצר מצדה אשר היה מאוכלס ביהודים סיקריים ולאחר קרבות נואשים על חומות המבצר ומשאפסה תקוות המורדים להסיר את המצור הם בחרו להתאבד ולא לסיים את חייהם כעבדים. באירוע התאבדו כ-960 אנשים, נשים וטף[30]. המקורות העיקריים לסיפור הם בספרים "מלחמת היהודים" ו"יוסיפון".
מעשה ההתאבדות העלה קושיות רבות אצל היסטוריונים. התאבדות מנוגדת להלכה היהודית[א], אך היו מקרים של התאבדות בעת המרד הגדול, כמו ביודפת ובגמלא. קושי נוסף בקבלת תיאור ההתאבדות הוא בהיעדר ראיות ארכאולוגיות מכריעות התומכות בגרסת ההתאבדות ההמונית. ישנן עדויות כי מגיני מצדה העלו באש מבנים במצדה, אך בחפירות נמצאו גופותיהם של כעשרים ושמונה מורדים בלבד, שלושה מהם, גבר צעיר בן 20–22, אישה צעירה בת 17–18 שצמתה נשתמרה להפליא, וילד בן 11–12[31] נמצאו בארמון הצפוני. עוד כעשרים וחמישה שלדים של מורדים, גברים ונשים בגילאים שונים, נמצאו במערה מתחת לחומה במצוק הדרומי. שרידי שאר הגופות, כתשע-מאות לפי יוסף בן מתתיהו, לא נמצאו.
מרכז ההכשרה לשחרור האנרגיה (1998)
מרכז ההכשרה לשחרור האנרגיה האטמה (אנ') הייתה כת שהייתה ידוע בהפחדה משטרתית ותקשורתית, בשנת 1998 התרחש לכאורה טקס ניסיון התאבדות המוני של הכת בפארק הלאומי טיידה בטנריפה[32].
התנועה להשבת עשרת הדיברות של אלקים (2000)
- ערך מורחב – התנועה להשבת עשרת הדיברות של אלקים
התנועה להשבת עשרת הדיברות של אלקים הייתה כת נוצרית בהנהגת ג'וזף קיבְּוֶוטֶרֶה אשר חבריה האמינו כי יום הדין צפוי להגיע עם סיום המילניום השני, ב-31 בדצמבר 1999, וכי יינצלו אם ישמרו בקפידה על הוראות עשרת הדיברות.
כאשר הנבואות בדבר יום הדין לא התגשמו, החלו רבים מחברי התנועה להטיל ספק באמונתם, ודרשו את השבת רכושם, בתגובה לכך, טען קיבווטרה כי ב-17 במרץ "מריה הבתולה" תחזור לחיים ואחרית הימים תתחיל. ב-17 במרץ 2000 התכנסו מאמיני התנועה בכנסייה בכפר קָנוּנְגָה שבדרום מערב המדינה, קיבווטה התיז על המאמינים "מים קדושים" שהיו למעשה בנזין, שפך את השאר על רצפת הכנסייה, יצא ממנה והושלכה פנימה מגבת בוערת. הכנסייה הוצתה על יושביה, במה שנראה בתחילה כהתאבדות ההמונית הגדולה ביותר מאז ג'ונסטאון. המשטרה מצאה במקום כ-340 גולגולות, אך ההערכה היא שבמקום נספו כ-530 בני אדם, מהם לפחות 78 ילדים[33]. חקירת המשטרה העלתה כי אין מדובר בהתאבדות, אלא ברצח שתוכנן על ידי מוורינדה וקיבווטרה.
ביאורים
- ^ אך ראו גם מצדה#במסורת הרבנית
הערות שוליים
- ^ מובא אצל: מ. שטרן, התאבדותם של אלעזר בן יאיר ואנשיו במצדה, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, ירושלים תשנ"א, עמ' 378 – 383. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- ^ Thomas Arnold, The History of Rome: From the Gaulish invasion to the end of the Second Punic War, D. Appleton & Company, 1846. (באנגלית)
- ^ מובא אצל: מ. שטרן, התאבדותם של אלעזר בן יאיר ואנשיו במצדה, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, ירושלים תשנ"א, עמ' 379 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- ^ מלחמת היהודים, ספר ג, פרק ז, סעיף לד.
- ^ Lucius Annaeus Florus, Epitome 1.38.16–17 and Valerius Maximus, Factorum et Dictorum Memorabilium 6.1.ext.3
- ^ 6.0 6.1 מובא אצל: מ. שטרן, התאבדותם של אלעזר בן יאיר ואנשיו במצדה, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, ירושלים תשנ"א, עמ' 378 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- ^ Monique Choy, Sarina Singh, Rajasthan, Lonely Planet, 2002, מסת"ב 978-1-74059-363-2. (באנגלית)
- ^ Gediminas | Antologija.lt, antologija.lt (בליטאית)
- ^ Loren Coleman, The copycat effect : how the media and popular culture trigger the mayhem in tomorrow's headlines, New York : Paraview Pocket Books, 2004, מסת"ב 978-0-7434-8223-3
- ^ Pyepimanla-histoire, Louis Delgrès, le colonel anti-esclavagiste, L'histoire des Antilles et de l'Afrique, vendredi, juillet 31, 2009
- ^ More than chattel : Black women and slavery in the Americas, Bloomington : Indiana University Press, 1996, מסת"ב 978-0-253-33017-8
- ^ Memorials and Other Papers by Thomas de Quincey - Page 5 of 9 - Full Text Archive, www.fulltextarchive.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ 13.0 13.1 History com Editors, Mass suicide at Jonestown, HISTORY (באנגלית)
- ^ Time Inc, LIFE, Time Inc, 1945-05-14. (באנגלית)
- ^ DER SPIEGEL | Online-Nachrichten, web.archive.org, 2020-04-17
- ^ Buske, Norbert (Hg.): Das Kriegsende in Demmin 1945.
- ^ Huber, Florian (2019). Promise Me You'll Shoot Yourself. תורגם ע"י Taylor, Imogen. London: Allen Lane. ISBN 978-0-241-39924-8.
- ^ Harries, Meirion & Susie Harries. Soldiers of the Sun : The Rise and Fall of the Imperial Japanese Army, Random House, 1994. מסת"ב 9780679753032.
- ^ Jonestown echoed in past times in Guyana: An 1840s mass suicide remembered – Alternative Considerations of Jonestown & Peoples Temple (באנגלית אמריקאית)
- ^ The Marches of El Dorado. Swan, Michael. Penguin Books, 1961.
- ^ SOLAR TEMPLE (INTERNATIONAL CHIVALRIC ORDER SOLAR TRADITION), www.religioustolerance.org
- ^ Religious Movements Homepage: Order of the Solar Temple, web.archive.org, 2007-10-17
- ^ Solar Temple: A cult gone wrong, CBC News,
- ^ 10 cadavres bouleversent le pays | 5-Plus Dimanche, www.5plus.mu
- ^ Massacre or collective suicide? The plot thickens..., culteducation.com
- ^ LE MYSTÈRE DE BÉCHARD LANE—10 ANS APRÈS…: 10 SUICIDES SIMULTANÉS : Du jamais vu !, Le Mauricien (ב־)
- ^ נאסימה סלים, An extraordinary truth? The Ādam “suicide” notes from Bangladesh, 2009, עמ' 223-244
- ^ 28.0 28.1 bdnews24.com, Mymensingh joint suicide defies common sense, bdnews24.com (באנגלית)
- ^ רויטרס, תלויים מהתקרה בעיניים מכוסות: 11 בני משפחה נמצאו מתים בבית בהודו, באתר וואלה!, 1 ביולי 2018
- ^ מה קרה במצדה?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
- ^ פרוטוקול החפירה של ידין – ישיבת הצוות מיום 26 בנובמבר 1963
- ^ Assisted Dying Expert, Atma Energy Release Training Center, Commission on Assisted Dying, 2017-02-19 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Borzello, Anna (2000-03-25). "Mass graves found in sect house". The Guardian.
35181354התאבדות המונית