אדוקי האמונה הישנה

אדוקי האמונה הישנה או תומכי המנהג הישן (Старообря́дчество, староверие, старообрядцы) הם מאמינים פרבוסלאביים שלא קיבלו את הרפורמות הכנסייתיות של הפטריארך ניקון. הרפורמות הונהגו בשנים 1650–1660 ומטרתן הייתה לקרב את הפולחן הפרבוסלאבי למקור היווני-אורתודוקסי, היות שבמאות השנים מאז התנצרותה של רוסיה, הלך הפולחן והתבדל.

חלק ניכר מאנשי הכנסייה והמאמיניה סירבו לקבל את הרפורמות ודבקו בפולחן המוכר להם. ממשלת הצאר צידדה בפטריארך והחלה ברדיפותיהם. המתנגדים מצדם החלו לראות בממסדים הכנסייתי והחילוני את משרתי השטן וסירבו לשתף עמם פעולה. לשם כך, קהילות שלמות העתיקו את מקום מושבן אל אזורי הספר הנידחים. בעוד שמתנגדי הרפורמה הקיפו מנעד רחב מאוד, מאנשי כנסייה בכירים ועד למנזרים מקומיים, רק חלק התגבש ופיתח השקפה דתית מובחנת; אלו האחרונים נעשו לבסוף ל"אדוקי האמונה הישנה".

במאה ה-18 וה-19, המאבק בין הממסדים ל"פלגנים" הלך והתמתן וקהילותיהם החלו לשוב ולפרוח בערים. בשנת 1800 הסינוד (מועצת הכנסייה הרשמית) נתן היתר לעריכת תפילות לפי הנוהג הישן ובהתאם לצו קיסרי של ניקולאי השני משנת 1905 הוחלט לא לקרוא יותר את תומכי המנהג הישן "מפלגים" לאור הקונוטציה השלילית ולקרוא להם "תומכי המנהג הישן" או "אדוקי האמונה הישנה" (ברוסית: старообрядцы). כמו כן, הותר להקים כנסיות חדשות בהם תפילות יהיו לפי הנוהג הישן. כמו כן הצו ביטל למעשה את ההגבלות החוקיות שכוונו נגד תומכי המנהג הישן.

לפי מפקד האוכלוסין משנת 1897 התגוררו ברוסיה כ-2.2 מיליון תומכי המנהג הישן, כ-1.75% מכלל האוכלוסייה, וכ- 2.4% מכלל הנוצרים האורתודוקסים.

בהתאם להערכה נוכחית, בתחומי רוסיה מתגוררים עתה כמיליון מאדוקי האמונה הישנה^[^{דרוש מקור]}. בנוסף לכך, קיימות קהילות באוקראינה ובלארוס וכן מחוץ לגבולות רוסיה ההיסטורית, צאצאי קהילות שנמלטו מרדיפות השלטון הצארי ואחריו הקומוניסטי: רומניה (ליפובנים), ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, פולין, המדינות הבלטיות ואמריקה הלטינית.