רבי דוד צבי הילמן
הרב דוד צבי הילמן (כ"ו בשבט תרפ"ו, 10 בפברואר 1926 – כ"ז באלול תש"ע, 6 בספטמבר 2010) היה תלמיד חכם וחוקר תורני.
תולדותיו
נולד בירושלים לד"ר אשר ומרים-דבורה הילמן שהשתייכו לחסידות חב"ד ואף התייעצו עם רבי יוסף יצחק שניאורסון מלובביץ' על חינוכו[1]. אמו הייתה בתו של יהושע דוברוסקין, חתנו של הרב דוד צבי חן, רבה של צ'רניגוב.[2] הילמן נולד חודשיים אחרי פטירתו של הרב חן ונקרא על שמו. בצעירותו עברה המשפחה לתל אביב, שבה היה לאביו משרד רואי חשבון. באמצע שנות הארבעים, זמן קצר לאחר ייסוד ישיבת פוניבז', נכנס ללמוד בישיבה בהשפעת הרב יהושע יגל, ונמנה עם עשרים הבחורים הראשונים שלה. בעודו בחור התיידד עם הרב אברהם חיים נאה שהזכירו בספריו[3], התכתב עמו בנושאים תורניים שבהם כינה אותו בתוארי כבוד[4], ובמקביל הביע את מורת רוחו על כך שהילמן מסגל לעצמו ממנהגי המתנגדים[5]. עם השנים נטש הילמן את תנועת החסידות, והתקרב לחזון איש.
מפעלי עריכה תורנית
הרב הילמן החל לעסוק בחקר תורת חכמי ישראל מתקופת הראשונים. בין השאר, ערך וההדיר את חידושי הרשב"ץ על מסכת ברכות. עסק בנושאים הקשורים לדקדוק ולנוסחאות התפילה, וכן בתחום תולדות עם ישראל וחכמי ישראל. פרסם מאמרי מחקר בתחומים שונים בבמות תורניות.
בתחילת שנות השבעים נקרא על ידי הרב שבתי פרנקל לעמוד בראש המערכת שההדירה והוציאה את משנה תורה לרמב"ם במהדורה חדשה, ובמשך כארבעים שנה התווה את דפוסי פעילותה. הילמן ערך גם את ספר המצוות לרמב"ם שבהוצאה זו. כתב ערכים באנציקלופדיה התלמודית, בהם: הפרשת תרומות ומעשרות, הפרשת חלה, חציצה, טעמים, כתובה, כתובת בנים דכרין, וכתובת יבמין. את הסכמתו לכתיבת הערכים התנה באי-פרסום שמו. כמו כן השתתף בעריכת ההגדה של פסח בהוצאת האנציקלופדיה התלמודית[6].
אגרות בעל התניא ובני דורו
בשנת 1953, בהיותו בן 27, הוציא הרב הילמן את הספר "אגרות בעל התניא ובני דורו", המכיל את "כל האיגרות, התשובות והתעודות, שיש להן שייכות לאדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי, בין שנכתבו על ידו ובין שנכתבו על ידי בני דורו אליו או אודותיו". הוא כתב שם כי בשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את החלק השני, שהיה אמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב.
ייתכן כי החלק השני לא יצא בשל היחסים המעורערים שבין הילמן לחסידות חב"ד ולרבי מלובביץ', בעיקר בגלל חלקו האחרון של הספר שעוסק בגניזה החרסונית, שאדמו"רי חב"ד הסתמכו עליה בהיסטוריוגרפיה של החסידות. חלק נכבד מספרו ייחד הילמן להפרכת מהימנותם של המסמכים שנמצאו בגניזה החרסונית. הוא פרסם את הערכתו לשמו של הזייפן: נפתלי צבי (הירשלע) שפירא. טענותיו של הילמן הועלו בפני הרבי מלובביץ', והוא האריך לענות עליהן בכמה מכתבים.[7]
חלקים קטנים מספר זה נדפסו לאחר פטירתו[8] ע"י ר' בצלאל דבליצקי, תחת השם: "עוללות מספר אגרות בעל התניא ובני דורו ח"ב".
התנגדותו לספרי ה'אוצרות' של אייזנשטיין
הרב הילמן יצא במאמר[9] נגד ספרי ה'אוצרות' של יהודה דוד אייזנשטיין ונגד והשקפותיו. לביסוס טענתו הוא מצטט באריכות מתוך ספרי ה'אוצרות', כגון מספרו "אוצר זכרונותי" שבו מתאר אייזנשטיין את ביקוריו בכנסיות ואת השתתפותו כצופה במחזה על אותו האיש. בהקדמתו ל"אוצר הוויכוחים" כותב אייזנשטיין כי "היהודי על פי יסוד יהדותו הוא סבלן מוחלט לכל האמונות ואיו לו טינא בלב על דת הנצרות או דת מחמד או איזו דת אחרת", ובהקדמת "אוצר ישראל" הוא כותב "האוצר לא יבדיל בין האמונות והדעות ובין הכתות השונות, רק יתאר מעשה כולן". כמו כן מצטט הילמן מתוך ספרי אייזנשטיין שורה של עניינים המנוגדים להשקפה החרדית או רעיונות ופירושים מחודשים בנושאים שונים שלדעתו עומדים בסתירה למובא בספרות חז"ל ובפרשנות היהודית המסורתית. למשל, כותב אייזנשטיין שבימינו יש להקל בדיני ריבית וייחוד.
אילן יוחסין
| הרב פרץ חן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הרב מאיר חן | הרב משה לייב ליין | הרב אברהם אהרן חן | הרב דוד צבי חן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הרב שמואל דובער חן | ר' מנחם מענדל ליין | חיים דוד | מר פרץ חן | חנה | ר' ישראל נח קפלן | ר' דוד | הרב אברהם חן | הרב מנחם מנדל חן | רחל | ר' שלום שלמה שניאורסון | מוסיא דוברוסקין | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אריה רפאלי (צנציפר) | לאה רפאלי (צנציפר) | יהושע ליין | שולמית לסקוב | חיים לסקוב | גרשון חן | זלדה | מרים דבורה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דוד צבי הילמן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ספריו, עריכותיו ומאמריו
- אגרות בעל התניא ובני דורו (תשי"ג)
- פירוש הרשב"ץ על ברכות, בתוספת הגהות, הערות ומראי מקומות (תשל"א)
- שיטה קדמונית על מסכת קידושין, לחכם קדמון מזמן הרמב"ן (תשל"ב; מהדורת צילום נדפסה בשנת תשמ"ד).
- ספר האגרות, הנקרא בלשון ערבי כתאב אלרסאיל, לרבנו מאיר ב"ר טודרוס הלוי המכונה אבו אלעפיה (פורסם בתוך ספר זכרון בית אהרן, תשס"ג).
- נושאי מאמרים שפורסמו במהלך השנים ב'צפונות': לשונות המאירי שנכתבו לתשובת המינים [שנה א'], נוסח ברכת המינים [שנה ב'], לעזי רש"י, הערות בתרגומי ספר המצוות ופירוש המשניות.
- לדרכם של חז"ל בהבאת המקראות. ישורון כרך כ"ד במדור זכרון "אמת לדוד".
קישורים חיצוניים
- אגרות בעל התניא ובני דורו, אתר דעת
- אבישי אלבוים, הגניזה החרסונית, עלי ספר
- "משמת הגרד"צ הילמן בטלו אשכולות", פורום אוצר החכמה
- מכתביו באוסף חיים בלוך
הערות שוליים
- ^ אגרות קודש (הריי"צ) חלק ד' עמודים ג'-ד'
- ^ בת דודתה של מרים-דבורה הילמן הייתה המשוררת זלדה.
- ^ "העירני על זה ידידי הבחור החכם ובקי נפלא עדיו לגאון מו"ה דוד צבי הילמן שליט"א" שיעור מקוה (ירושלים תשי"א) עמ' קסח
- ^ "לידיד נפשי הרב המצוין הבקיא בחדרי תורה עדיו לגאון הגומרים עליו את ההלל מורנו הרב דוד צבי הילמן שלומו ישגא לעולם ועד... ידידך דורש שלומך ומברכך שיפוצו מעיינותך חוצה"
- ^ "ומאד תמיהני עליך שספגת מידות המתנגדים, שכתבת עד כאן לאמיתה של תורה, כן דרכם על כל חידוש הערב להם (כותבים תואר כמו) "והמכה בפטיש הוא", "קרוב לאמת", "אז אמת גמור" וכו', לא כן אתנו החסידים יודעים מך ערכנו, "והמצודה פרושה כו'", אמנם יכולים להחליט על מה שאינו אמת, כיון שנראה לעין שהוא פטפוט, אך לאידך גיסא להשתבח שכיוון אל האמת זה מעשה מתנגד וד"ל"
- ^ הגדה של פסח עם ביאורים מתוך האנציקלופדיה תלמודית / אנציקלופדיה תלמודית / תשס"ה - אוצר החכמה, באתר www.otzar.org
- ^ להרחבה ראו בערך הגניזה החרסונית.
- ^ ישורון כרך כ"ה, מעמ' תרמ"ד והלאה.
- ^ על כשרות האנציקלופדיה אוצר ישראל, "ירושתנו" ספר רביעי עמ' שכה-שמד, הוצאת מכון מורשת אשכנז, בני ברק, תש"ע
31372889דוד צבי הילמן