קהלא קדישא דבירושלים
קהלא קדישא דבירושלים הוא חבורת חכמים שפעלה בירושלים בסוף תקופת התנאים. דברי הלכה ואגדה נמסרו בשמם בכמה מקומות בתלמוד. במקורות הארצישראלים היא מכונה עדה קדושה, אך יש שפירשו שאלו שתי קבוצות נפרדות.
אמרותיהם
הלכות של חכמי הקבוצה הובאו בשישה מקומות בתלמוד בבלי, בהם:
- "כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו[1]" – אין להפסיק בתפילות שחרית וערבית בין ברכת גאל ישראל לשמונה עשרה, אלא יש לאומרם ברצף.
- "אפילו עשר מצעות זו על גב זו, וכלאים תחתיהן אסור לישון עליהן[2]" – מעיקר הדין, איסור כלאי הבגד הוא רק בלבישה[3], אך חכמים אלה הורו שלא לישון אף על עשר מצעים של כלאיים זה על זה, מפני שיש לחשוש שחלק מן המצע ייכרך על גופו, ונמצא שילבש כלאיים. הלכה זו מופיעה אף במסכת ביצה[4] ובמסכת תמיד[5].
- "על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהן (כלומר, ביום השלושים לחודש הקודם)"[6] – המשמעות היא שבשנה מעוברת יש לעשות שני חודשי אדר חסרים, בני 29 יום כל אחד.
תקופתם
רב שרירא גאון כותב שהקבוצה היתה "סיומן של חכמים"[7]. כוונתו ככל הנראה לדור האחרון או אחד הדורות האחרונים של התנאים. אף מאמרותיהם ניתן לראות כי הם מתאימים לתקופה זו של סוף תקופת התנאים, שכן הלכה זו של הסמכת גאולה לתפילה לא הייתה ידועה בתקופה מוקדמת יותר והיא נמסרה לראשונה מפי רבי שמעון בן אלעזר. אף החומרא של איסור שכיבה על מצעות כלאיים אינה מופיעה במקורות קדומים יותר[8].
את תקופתם המדויקת ניתן לשער על פי סוגיה במסכת ביצה. על פי פירוש רש"י שם עולה, כי חיו בדור שלאחר רבי מאיר, אך היו קשישים מרבי שמעון בן מנסיא[9]. ראשונים אחרים מפרשים שם, כי חברי הקבוצה היו קשישים אף יותר מרבי מאיר[10]. מנגד, בכתב יד ישן של פירוש רש"י[11]. הובא בשם הגאונים שרבי שמעון בן מנסיא עצמו היה חבר בקבוצה. לגרסת רב ניסים גאון[12] הדבר אף מוזכר במפורש בדברי הגמרא. כגרסה זו משמע אף בתלמוד ירושלמי, וכך הובא במהרש"א בשם סדר תנאים ואמוראים. חלק מחברי הקבוצה היו תלמידי רבי מאיר, וניתן להבחין אף בזיקה בין מאמריהם ובין תורתו[13].
פעילותם בירושלים
מהכינוי "קהלא קדישא דבירושלים" משתמע שהיתה זו קבוצת חכמים פעילה בירושלים בסוף תקופת התנאים. הדבר מעורר קושי מבחינה היסטורית, שכן לפי עדויות רבות של אבות הכנסייה מזמן מרד בר כוכבא ואילך אסרו הרומאים את ההתיישבות היהודית בסביבות ירושלים. ביישוב הדבר העלו החוקרים השערות שונות:
- יש ששיערו שהיתה זו חברה שהתקיימה במשך כמה דורות בירושלים עוד מימי חכמי יבנה בסוף תקופת בית שני. לאחר מרד בר כוכבא המשיכה את פעילותה במקומות אחרים עד סוף ימי התנאים, אך כינויה המקורי נשמר[14]. יש שהציעו אף להגיה "קהלא קדישא מירושלים", ולדעתם חכמים אלה היו ממגורשי ירושלים שנדדו לגליל[15].
- לדעת שמואל ספראי, ייתכן שהאיסור לא נאכף במלוא חומרתו בעשרות שנים לאחר המרד, עת פעילותם של חכמים אלו[16].
- יש שהעריכו אף שבתקופתו של רבי יהודה הנשיא השתפרו היחסים בין היהודים לרומא והגזרות בוטלו[17]. דעה זו מתבססת על הכתוב באגרתו של רב שרירא גאון: ”ושקטו רבנן ביומי דרבי מכל שמדא, משום רחמנותא דאיכא בין אנטונינוס ורבי[18]”.
- יש שאמנם פקפקו, בין השאר מהעדויות על קיומה של חבורה זו, בקיומו של איסור על התיישבות יהודית בירושלים[19].
- דעה נוספת היא, שהכינוי "החכמים שבירושלים" ניתן ל"חכמי ארץ ישראל" להבדיל בינם לבין חכמי יהדות בבל, שהחלה להתבסס בתקופה זו. בדומה לכך כונה תלמוד ארץ ישראל שהתחבר בישיבת טבריה תלמוד ירושלמי[20].
העדה הקדושה
בתלמוד ירושלמי מסופר על קבוצה בשם דומה הנקראת עדה הקדושה. בין חבריה נמנים התנאים רבי יוסי בן משולם ורבי שמעון בן מנסיא[21], והם נהגו לחלק את היום לשלושה; שליש לתורה, שליש לתפילה, ושליש למלאכה, או לדעה אחרת לימוד תורה בחורף ועיסוק במלאכה בקיץ[22]. במדרש רבה מסופר שגם רבי יהושע בריה דרב טימי[23] ורבי ברקאי כונו בשם 'עדה קדושה', בשל מנהגם זה[22].
במדרש מובאת בשמם אגדה, בחשיבות העסק בתורה עם מלאכה:
רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ (קהלת, ט', ט') אמר רבי, בשם עדה קדושה אמרו: קנה לך דברי אומנות עם דברי תורה, מאי טעמא? ראה חיים זו תורה, עם אשה זו אומנות.
— קהלת רבה פרק ט אות ז.
מהעובדה שרבי מצטט בשמם, יש ללמוד שהיו בני זמנו או שקדמו לו. על אף שרבי שמעון בן מנסיא נמנה עליהם, היה כנראה מן הצעירים שבחבורה, שכן במסכת אבות[24] הוא מעיד על רבי ובניו שזכו לכל המעלות הראויות לצדיקים, ומכאן שחי אף בדורם של הנשיאים צאצאי רבי[25].
זיהויה של העדה הקדושה
לפי רבים מהגאונים והראשונים ה"עדה הקדושה" היא ה"קהלא קדישא דבירושלים"[26][27] המכונה גם בקיצור "קהלא קדישא"[28]. ככל הנראה, בארץ ישראל כונתה החבורה באופן סתמי "העדה הקדושה" משום שמקום ישיבתם היה ידוע לכל, ואילו בבבל הם כונו "קהלא קדישא דבירושלים"[29].
אך ההשוואה בין המקורות מעלה קושי. בתלמוד ירושלמי רבי שמעון בן מנסיא נמנה בין חברי העדה הקדושה, ואילו התלמוד בבלי[30] (לפי פירוש רש"י)[31] מציג את בני הקהלא קדישא כקשישים מרבי שמעון בן מנסיא, שלא יתכן שיגידו דבר הלכה בשמו, ומכאן שלא נמנה ביניהם.
היו שהסיקו מכאן שאמנם מדובר בשתי חבורות נפרדות. ה"העדה הקדושה", בה נכלל רבי שמעון בן מנסיא, ו"קהלא קדישא דבירושלים" שהיא קבוצה מוקדמת יותר[32][33]. יש הסוברים שהיו שני 'קהלא קדישא דבירושלים', אחת קדומה שחבריה היו קשישים מרבי שמעון בן מנסיא, ובמאוחרת יותר היה רבי שמעון בן מנסיא חבר[34].
בעל הליכות עולם[35] אף גורס שלא היה זה שמה של חבורה מסוימת בלבד, אלא כל חכם שהגיע לגיל זקנה והיה מוכר כאיש קדוש, היו מכונה "העדה הקדושה" או "קהלא קדישא".
כנויה "הקדושה"
הסיבה לכינוי הקבוצה בשמות המורים על קדושה אינה ברורה. יתכן שהסיבה לכך היא משום שנהגו להקדיש את רוב היום ללימוד תורה ותפילה[36]. השערה נוספת מעלה שמואל ספראי, שמטרת קיבוצם בירושלים היא הקפדה מיוחדת על הלכות טהרה, גם שנים רבות לאחר חורבן בית המקדש השני ולאחר שלא נפוצה השמירה על הטהרה בשכבות העם. הוא משער שהדבר נעשה בהשראת רבם רבי מאיר, שלו ולתלמידיו מאמרים רבים בשבח השמירה על הטהרה[37].
זיהוי עם קבוצות אחרות
מבין הסוברים שכל השמות הם כינויים לקבוצת חכמים אחת, יש שהניחו שהם כונו גם חסידים הראשונים[38], אך רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא[39] שולל זיהוי זה בגלל ההבדל בין בני העדה הקדושה, שעמדו בתפילה שליש היום, שהוא שמונה שעות, לבין החסידים הראשונים שהיו שוהים תשע שעות בתפילתם בכל יום[40].
יש גם שזיהו אותם ככת האיסיים[38] אך זיהוי זה אינו מקובל על רוב החוקרים שמזהים את האיסיים ככת שפרשה מהיהדות[41].
לקריאה נוספת
- אברהם אורנשטיין, אינציקלופדיה לתארי כבוד בישראל ד, באתר היברובוקס
- שמואל ספראי, קהלא קדישא דבירושלם, ציון כב, ד (1957): 183–93, באתר JSTOR.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ט עמוד א'
- ^ "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו" (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י"א)
- ^ דף י"ד עמוד ב'.
- ^ דף כ"ז עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ט עמוד ב'
- ^ תשובת רש"ג, אוצר הגאונים לברכות דף ט' ע"ב, חלק התשובות, עמוד 23.
- ^ ספראי, עמוד 185.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ז עמוד א' על פי פירוש רש"י
- ^ רבינו חננאל והמאירי.
- ^ הובא אצל רבי נתן נחום רבינוביץ, דקדוקי סופרים, מסכת ביצה עמ' 68.
- ^ ספר המפתח, ברכות דף ט' עמוד ב'.
- ^ ספראי, עמ' 187-188.
- ^ ספראי, הערה 6.
- ^ ספראי, הערה 7.
- ^ ספראי, עמ' 184. עמדה דומה הביע פרופ' זאב רובין, ירושלים בתקופה הביזנטית, כרך 4, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
- ^ פרופ' משה דוד הר, ההיסטוריה של ארץ ישראל - תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי, הוצאת כתר ספרים ויד יצחק בן צבי עמוד 115
- ^ אגרת רבי שרירא גאון, הוצאת קריה נאמנה ירושלים, ה'תשכ"ז עמוד 30-31
- ^ ספראי, הערה 8.
- ^ אברהם אורנשטיין, אינציקלופדיה לתארי כבוד בישראל ד
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ב', הלכה ד'
- ^ 22.0 22.1 קהלת רבה, פרק ט אות ז.
- ^ רב ניסים גאון במסכת ברכות דף ט' עמוד ב' גורס רבי שמלאי. רבי אהרן הימן, "קהלא קדישא דבירושלים", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט, גורס "ר' אושעיא בר' שימי" ומזהה אותו כר' אושעיא בר' שמאי.
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ו', משנה ח'
- ^ הוכחה זו לאיחור זמנו של רבי שמעון בן מנסיא הובאה ברש"י, מסכת ביצה, דף כ"ז עמוד א'. לדעת ר"ח והמאירי המקדימים את זמנו של רבי שמעון בן מנסיא, יתכן לפרש ש"רבי ובניו" הכוונה ל"בית רבי", כלומר בני מוסד הנשיאות ושושלת הלל הזקן (ספראי, עמוד 186).
- ^ ראו לדוגמא: הקדמת הרמב"ם לסדר זרעים בהגה"ה בסוף ההקדמה; רב ניסים גאון בפירושו למסכת ברכות דף ט' עמוד ב'.
- ^ רש"י מכתב יד ישן על מסכת ביצה דף כ"ז עמוד א, הובא בדקדוקי סופרים שם. רבי שמשון מקינון, ספר הכריתות.
- ^ ראו לדוגמא: תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ז עמוד א'; פירוש רב ניסים גאון למסכת ברכות דף ט' עמוד ב', הקדמת הרמב"ם לסדר זרעים בהגה"ה בסוף ההקדמה; שער הגלגולים הקדמה ל"ו והקדמה ל"ח; הליכות עולם שער ראשון; סדר הדורות חלק ב' תנאים ואמוראים ערכי עדה הקדושה וקהלא קדישא, ערוך, ערך קהל.
- ^ ספראי, עמוד 186–187
- ^ מסכת ביצה, דף כ"ז עמוד א'.
- ^ המהרש"א מפרש (בין השאר מחמת קושי זה), שלא מדובר שם ברבי שמעון בן מנסיא. רבינו חננאל והמאירי מפרשים את הסוגיה באופן שונה, שבני החבורה, ובתוכם רבי שמעון בן מנסיא, היו קשישים אף מרבי מאיר
- ^ רבי שלמה אלגאזי הליכות אלי אות תר"ף
- ^ וכך פירש רבי שלמה סיריליו בפירושו לתלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ב', הלכה ד'
- ^ רבי חיים חזקיהו מדיני, מכתב לחזקיהו, חלק א', בחידושיו על התלמוד כאן.
- ^ שער א', פרק ג'. וכמו כן פירש רבי חיים חזקיהו מדיני, מכתב לחזקיהו, חלק א', בחידושיו על התלמוד כאן.
- ^ אברהם אורנשטיין, אינציקלופדיה לתארי כבוד בישראל ד, באתר היברובוקס.
- ^ ספראי, עמ' 187 ואילך.
- ^ 38.0 38.1 רבי צבי הירש חיות, דרכי משה
- ^ רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא, ערכי תנאים ואמוראים - כרך ראשון
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ב עמוד ב'.
- ^ רבי עזריה מן האדומים, מאור עינים, חלק אמרי בינה פרק ג'; חוקרת: כת האיסיים היא המצאה מדומיינת, עפרי אילני, 13 במרץ 2009, אתר העיתון הארץ.