הלגיון השלישי גאליקה
 | |
| סמל הלגיון: שור | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
הרפובליקה הרומית האימפריה הרומית |
| שיוך | הצבא הרומי |
| סוג | לגיון |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 49 לפנה"ס – לא ידוע |
| מקים היחידה | יוליוס קיסר |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי | נשק קר, בעיקר פילום, גלדיוס, סקוטום, לוריקה המאטה (שריון שרשראות) |
הלגיון השלישי גאליקה (בלטינית: Legio III Gallica) היה לגיון רומאי, אשר הוקם בשנת 49 לפנה"ס בידי יוליוס קיסר, והיה פעיל לפחות עד המאה ה-4. סמל הלגיון היה שור.
היסטוריה
תקופת הרפובליקה
הלגיון גויס בשנת 49 לפנה"ס בידי יוליוס קיסר, במהלך מלחמת האזרחים שלו. השם "גאליקה" מראה שהוא גויס משתי הפרובינקיות של קיסר, גאליה קיסאלפינה וגאליה טרנסאלפינה. הלגיון השתתף בקרב דיראכיום בשנת 48 לפנה"ס, ובקרב מונדה בשנת 45 לפנה"ס. עם רציחתו של קיסר ב-44 לפנה"ס הצטרף הלגיון אל צבאו של מרקוס אנטוניוס. הוא נלחם עבור הטריאומווירט השני במלחמת האזרחים של רוצחי יוליוס קיסר, ובכלל זה בקרב פיליפי ב-42 לפנה"ס. הלגיון נותר נאמן לאנטוניוס, ונשלח לשטחיו של זה במזרח. ייתכן שהוא היה חלק משני הלגיונות שנשלחו בשנת 37 לפנה"ס לסייע להורדוס לכבוש את ירושלים מידי מתתיהו אנטיגונוס השני.[1] הלגיון הצטיין גם במסע המלחמה של אנטוניוס כנגד האימפריה הפרתית בשנת 36 לפנה"ס. לאחר תבוסתו של אנטוניוס בקרב אקטיום ב-31 לפנה"ס, סופח הלגיון לצבאו של אוגוסטוס.
תקופת הקיסרות
אוגוסטוס הציב את הלגיון בסוריה לצד הלגיון השישי פראטה, הלגיון העשירי פרטנסיס והלגיון השנים עשר פולמינטה. בשנת 20 לפנה"ס, השתתפו הלגיונות במסע כנגד הפרתים אשר לאחריו הצליח אוגוסטוס לגרום לפרתים להחזיר נס הלגיון ששבו בקרב חרן. בשנים הבאות הידיעות על הלגיון קטועות. פובליוס קווינקטיליוס וארוס השתמש בשלושה מבין הלגיונות שבסוריה כדי לדכא את המרידות בארץ ישראל של יהודה בן חזקיה, שמעון מעבר הירדן ואתרונגאיוס בשנת 4 לפנה"ס, אולם לא ידוע האם הלגיון השלישי גאליקה היה ביניהם. בקפריסין נמצאה מצבת קבר מתקופת שלטונו של טיבריוס, של חייל מהלגיון. הדבר מעיד על פעילות כלשהי (לא בהכרח צבאית) שלו על האי, אולם לא ידוע מה טיבה. בשנת 45 לספירה הקיסר קלאודיוס יישב בעכו את וותיקי הלגיון יחד עם שאר הלגיונות הסוריים.
בשנת 58, בתקופת שלטונו של הקיסר נירון, השתתף הלגיון במסע מלחמה אל ארמניה. המלך הפרתי וולוגסס הראשון הכתיר את אחיו טירידאטס הראשון כמלך ארמניה, בעוד על פי המסורת הרומאים בחרו את מלכי ארמניה. הרומאים כבשו את עיר הבירה הארמנית ארטאקסאטה, והכתירו את הנסיך טיגראנס השישי (נכדו של אלכסנדר ונינו של הורדוס) כמלך ארמניה החדש. עם זאת, בשל הלחץ הפרתי, מאוחר יותר הותירו הרומאים את טירידטס כמלך ארמניה בתנאי שיבקש את הסכמת רומא למלכותו. הלגיון נותר בארמניה עד שנת 66, ועם פרוץ המרד הגדול בארץ ישראל באותה שנה, נשלח לתגבר את כוחו של קסטיוס גאלוס שלחם במורדים. עם זאת, לאחר השמדת הלגיון ה-12 פולמינטה בקרב בית חורון, החליט הקיסר נירון לשלוח אותו אל הגבול במואסיה כחלק מכוח שכונה "צבא הדנובה".
בחורף 68-69, השתתף הלגיון במערכה מוצלחת כנגד שבט הסרמטים לצד הלגיון השמיני אוגוסטה. עם התאבדותו של נירון ב-69, פרצה מלחמת האזרחים הידועה כשנת ארבעת הקיסרים. כמו כל צבא הדנובה, תמך הלגיון במועמד לקיסרות אותו, אולם לא הצליח להגיע בזמן לאיטליה כדי למנוע את תבוסתו בידי ויטליוס. צבא הדנובה חזר למואסיה, אולם מיד תמך במצביא אספסיאנוס, מפקד צבא המזרח, אשר מרד בשלטונו של ויטליוס. תמיכתו של הלגיון השלישי באספסיאנוס הייתה הרבה פחות מובנת מאליה, כיוון שמפקד הלגיון באותה תקופה היה גאיוס דיליוס אפוניאנוס. האחרון היה בן דודו של גאיוס דיליוס ווקולה, מפקד הלגיון העשרים ושניים פרימיגניה, אחד הלגיונות הנאמנים ביותר של ויטליוס.
הלגיון לקח חלק חשוב בקרב קרמונה אשר הסתיים בניצחון לאספסיאנוס ותבוסה מוחצת לוויטליוס. כפרס על שירותיו, החזיר אספסיאנוס את הלגיון לסוריה, שבה נמצאו משפחותיהם של מרבית חיילי הלגיון. מכאן ואילך הלגיון נעלם מהרשומות לזמן ממושך, אולם סביר להניח שיחידות משנה שלו השתתפו במסעות המלחמה של דומיטיאנוס וטריאנוס נגד הדאקים. בתקופה זו שרת פליניוס הצעיר כטריבון צבאי בלגיון.
בשנת 132 השתתף הלגיון בדיכוי מרד בר כוכבא, וידוע על מספר מחייליו שעוטרו באותות גבורה על חלקם בקרבות. בין השנים 161-166 השתתף הלגיון בהצטיינות רבה במלחמותיו של לוקיוס ורוס כנגד הפרתים. עם רציחתו של קומודוס בשנת 192 נפתחה מלחמת ירושה בין מצביאיה של רומא. הלגיונות בסוריה ובמזרח תמכו בפסקניוס ניגר. ב-194 הובס ניגר בידי ספטימיוס סוורוס, והלגיון עבר לשרת אותו. הלגיון השלישי השתתף בכל מסעות המלחמה של סוורוס כנגד הפרתים, ולאחר מכן הועבר אל הפרובינקיה סוריה-פיניקיה, והקשר שלו עם הלגיונות שהיו בגבול עם הפרתים נותק.[2] בשנת 217 נרצח הקיסר קרקלה בחרן בידי מקרינוס, מפקד המשמר הפרטוריאני. קרוב משפחה של קרקלה, ילד בשם אלאגבאלוס, נמלט אל מפקדת הלגיון השלישי, ומפקד הלגיון פובליוס ולריוס קומזן אאוטיכיאנוס העניק לו את תמיכתו. מקרינוס שלח צבא כדי לדכא את המרד, אולם לפני הקרב המכריע ערק הלגיון השני פרתיקה, ומקרינוס הובס והוצא להורג. אלאגבאלוס הוכתר כקיסר, ולאות תודה מינה את אאוטיכיאנוס למפקד המשמר הפרטוריאני.
אלאגבאלוס איבד מהר מאד את אהדת הצבא, ובשנת 219 התמרד הלגיון השלישי כנגד שלטונו.[3] אלאגבאלוס דיכא את המרד, פירק את הלגיון השלישי גאליקה, וסיפח את שרידיו אל הלגיון השלישי אוגוסטה. עם זאת, בשנת 222 הלגיון הוקם מחדש בידי יורשו של אלאגבאלוס, אלכסנדר סוורוס. הלגיון השתתף ככל הנראה במלחמותיו של סוורוס כנגד האימפריה הסאסאנית. בהמשך הוא הועבר מערבה, וב-251 תחת שלטונו של ולריאנוס השתתף בקרבות נגד הגותים. באותה תקופה פיקד על הלגיון הקיסר לעתיד אורליאנוס.[4] בשנת 271 הלגיון השתתף בקרבות כנגד האימפריה התדמורית בראשות זנוביה. לאחר תקופתו של אורליאנוס, אין כמעט מידע על הלגיון. הידיעה האחרונה עליו מגיעה משנת 325. לא ידוע מה עלה בגורלו.
קישורים חיצוניים
- הלגיון השלישי גאליקה באתר livius.org (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הלגיון השלישי גאליקה באתר livius.org
- ^ לאחר סיום מסע המלחמה כנגד הפרתים, החליט סוורוס שמסוכן מדי להשאיר מספר רב מדי של לגיונות תחת פיקוד אדם אחד, כפי שקרה עם ניגר. לפיכך הוא פיצל לשני חלקים את הפרובינקיה סוריה: סוריה-פיניקיה וסוריה-פלשתינה
- ^ שמו של הלגיון השלישי גאליקה נמחק אחרי המרד מלוח הנצחה שהעמיד קרקלה לכבוד הלגיון בחוף לבנון; הלוח נמצא באתר כתובות נהר אל-כלב
- ^ היסטוריה אוגוסטה, אורליאנוס, 11.
