מואסיה

מואסיה (בלטינית: Moesia; ההגייה בלטינית קלאסית: מוֹיְסְיָה, ובלטינית מאוחרת: מֶסְיָה) הוא שמו הקדום של חבל ארץ בבלקן, לאורך הגדה הדרומית של הדנובה, שהפך לימים לפרובינקיה רומית. הפרובינקיה מואסיה השתרעה על פני שטחיהן של דרום סרביה של ימינו (מואסיה העילית), הרפובליקה של מקדוניה, צפון בולגריה, דוברוג'ה שברומניה, דרום מולדובה ובוג'אק (מואסיה התחתית).

הערוך^[1] מזהה את מואסיה עם משך.

תולדותיה

פרובינקית מואסיה הוקמה בסביבות 44 לפנה"ס, אך התאריך המדויק אינו ידוע. במהלך שלטונו של אוקטביוס נשלח מרקוס ליקיניוס קראסוס להכניע את תושביה המקומיים. משימה זו צלחה ב-30 לפנה"ס. הקיסר קלאודיוס צירף לשטח הפרובינקיה את חלקה הצפוני של תראקיה לאחר סיפוחה לאימפריה הרומית בשנת 46 לספירה. עד לשלטונו של הקיסר דומיטיאנוס הייתה מואסיה פרובינקיה מאוחדת אחת תחת שלטונו של לגאטוס קיסרי שכיהן בעבר כקונסול, אך בזמן שלטונו של קיסר זה חולקה למואסיה עילית ותחתית, שנשלטו כל אחת הן על ידי לגאטוס והן על ידי פרוקוראטור. עקב מיקומה האסטרטגי של הפרובינקיה המחולקת בגבולה הצפוני של האימפריה הרומית, בוצרה מואסיה באופן אינטנסיבי לאורך הגדה הדרומית של נהר הדנובה, שתפקד כגבולה הטבעי של רומא באותה עת. כמו כן, נבנתה חומה לרוחבה של הפרובינקיה להגנה בפני תקיפות ברברים.

היחסים בין רומא למואסיה היו לתועלת שני הצדדים, בעיקר משום שמואסיה הייתה עשירה במשאבים, שכללו זהב ומינרלים שונים. יתר על כן, למואסיה היו שטחי מרעה ומטעים נרחבים. אמנם מטרות האימפריה הרומית היו אגואיסטיות לחלוטין – לנצל ככל שניתן את המשאבים הטבעיים בחבל הארץ – אך בכך גם שיפרה רומא את החקלאות המקומית, המריצה את הכלכלה והעלתה את רמת החיים של תושבי המקום. מואסיה מצידה שלחה באופן קבוע חיילים ותבואה לרומא. סילבנוס אליאנוס, שכיהן בין השנים 57-67, היה למושל הראשון ששלח כדרך קבע כמויות גדולות של חיטה ממואסיה לרומא.

גם מבחינה כלכלית ותרבותית שמרו התראקים במואסיה על עצמאות מסוימת, לצד נאמנות לרומא. לדוגמה, בעיירה תומיס המטבע המקומי היה מוטבע על ידי בני המקום. תהליך הרומניזציה של תושבי המקום היה קיים – לעיתים קרובות היו נערכים משחקים לכבוד הקיסר – אך לא מוחלט. ניתן להסביר זאת בעובדה כי השבטים המקומיים נטו לנדוד לעיתים קרובות למדי. כך נוצר מצב שאמנם השבטים דיברו לטינית, אך דווקא ליוונית הייתה השפעה גדולה על השפה המקומית.

תושבה המפורסם ביותר של תומיס ומואסיה היה ללא ספק אובידיוס, המשורר הרומי הנודע, שהוגלה על ידי אוגוסטוס בשנת 8 (או לפי עדויות אחרות, 9), לספירה. אובידיוס לא התרשם מהעיירה ומהפרובינקיה, ותיאר את תושביה כ"ברברים". באחד מספריו, תוגות, תיאר זאת כך:

"כאשר אני מביט על מקום זה, על התנהגות אנשיו, אופן לבושם ושפתם, אני מהרהר על מי שהייתי ומי שאני כעת; כה כביר רצוני למות עד שאני מתלונן על כך שקיסר גירש אותי במקום לסיים את חיי בחרב".

עוד הוא ציין כי התושבים נדרשו להביא כוחות צבאיים בכל פעם שהם נדרשו לעבוד את שדותיהם. עקב מיקומה האסטרטגי של הפרובינקיה, היא הייתה קורבן למתקפות של הגותים ושבטים גרמאנים נוספים. בשנת 85 פלשו הדקים לפרובינקיה. הנציב הרומי אופיוס סבינוס נהרג במהלך ניסיון לבלום את הדקים באזור שפך נהר הדנובה לים השחור ומספר מוצבים רומים נפלו לידי הדקים. 4 הלגיונות שהוצבו בפרובינקיה הצליחו לשמור על עמדתם והקיסר דומיטיאנוס תגבר את הפרובינקיה בלגיון נוסף ונסע בעצמו אל מואסיה בראשות כוח גדול שגויס מקרב המשמר הפרטוריאני. לנוכח העוצמה הצבאית הרומית שרוכזה באזור נסוגו הדאקים בחזרה מעבר לדנובה, כנראה ללא קרב. בשנת 105 פלשו הדקים בשנית לפרובינקיה לתקופה קצרה. פלישה מפורסמת נוספת הייתה של הקרפיאנים והגותים בתקופת הקיסר אורליאנוס (270-275).

מואסיה איבדה את חסותה הרומית ב-396, כאשר הקיסר תאודוסיוס הראשון מת. בכך רומא איבדה פרובינקיה אסטרטגית. ללא רומא מואסיה לא הייתה מסוגלת להגן על עצמה. השבטים הפולשים שהגיעו לגבול הארץ גילו אותו פרוץ ולא מאויש, כיוון שלתראקים המקומיים לא היה את כוח האדם הנדרש לאיישו.