קרב מונדה
קרב מונדה הוא קרב שנערך ב-17 במרץ 45 לפנה"ס בסביבת מישורי מונדה (כיום בדרום ספרד) בין יוליוס קיסר לשרידי הכוחות הפומפייניאנים. קרב מונדה היה האחרון במלחמת האזרחים.
רקע
עם חצייתו של הנהר רוביקון על ידי קיסר בשנת 49 לפנה"ס, נמלטו מנהיגי האופטימאטים ופומפיוס הגדול מחוץ לאיטליה במטרה לגייס צבא שיוכל להביס את קיסר. בשני עימותים מכריעים הם הובסו על ידי קיסר: בקרב פארסאלוס שנערך ביוון בשנת 48 לפנה"ס ובקרב תאפסוס שנערך באפריקה בשנת 46 לפנה"ס.
לאחר התבוסות הללו, ניצחונו של קיסר באפריקה ומותם של ראשי המחנה הרפובליקאי, פומפיוס הגדול וקאטו הצעיר, נמלטו שרידי האופטימאטים בראשותם של בני פומפיוס, גנאיוס וסקסטוס להיספניה שהייתה בסיסו הישן של אביהם, שבה התכוונו לגייס צבא לשם המשך המלחמה בקיסר. לרשותם עמדו 13 לגיונות לעומת 8 לגיונות שעמדו לרשות קיסר.
הקרב
קיסר פלש להיספניה בדצמבר 46 ולמרות שניסיונו לגרור את האחים פומפיוס לעימות בתנאים שיהיו נוחים לו נכשל הוא הצליח להשתלט על רוב הפרובינקיה בתוך שנה. לבסוף האחים פומפיוס בחרו בגבעה ליד העיירה מונדה כמקום הקרב נגד קיסר.
קיסר הציב את הלגיון השלישי גאליקה והחמישי אלודאי באגף השמאלי ואת הלגיון העשירי אקווסטריס באגף הימני כאשר ביניהם הוצבו חמשת הלגיונות הנותרים במרכז. בתחילה נקלע הקרב למבוי סתום, שכל צד לא הצליח להשיג יתרון על יריבו למרות שהכוחות הקיסריים החלו לגלות סימנים של עייפות ושבירה.
המאבק הוכרע לטובתו של קיסר כשהלגיון העשירי שבר את מבנה האויב באגף השמאלי, טיטוס לאביינוס ניסה לסתום את הפרצה, אולם בוגוד שפיקד על הפרשים הנומידיים ביצע הסתערות על האגף הימני של האויב. בשלב זה המבנה של החיילים הפומפייניאנים החל להישבר ובמהרה בהלה החלה להתפשט בשורות הצבא. כתוצאה מכך נשברה רוח הלחימה שלהם וקיסר ניצל את הדבר כדי להביסם.
ניצחונו של קיסר בקרב סיים את מלחמת האזרחים ברומא ואת ההתנגדות של אויביו לשלטונו האוטוקרטי. קיסר חזר לרומא כמנצח וכשליטו הבלעדי של העולם הרומאי ומונה לדיקטטור לכל ימי חייו. לאחר אחד עשר ימים פרש מן הדיקטטורה ומונה לקונסול.
קישורים חיצוניים
- יוליוס קיסר, על המלחמה ההיספנית
- קרב מונדה (באנגלית)
